אור החמה על ספר הזהר א:תצט

עפרא דארעא ביני טורי כולהו עבדי דהב וגומר והנמשל המלכות עפר עושה זהב בחוזק הדין כדפי' שנמתק בייחוד השמש העליון ומה שאין כל אדם נכלל במדרגה זו מפני חיוון בישין שהם החיצונים האוחזים בדין ולא רבים יזכו לייחדה למעלה להבריח החיות הרעות ליהנות מן הזהב לכך בני אדם בעוני נכללים בבחינת היותה גומל' חסדי' מצד העוני מקבלת צדקה דהיינו כסף ופרוטה לעני:

בגין דתוקפא דשמשא ממש הת"ת מאיר בה תוקף מהבינה זהב עליון והיינו אסתכל בעלמא בחינת עולם העליון ואסגי לי' דהב ממש משפיע הדין ועוד דרך אחרת דההוא עפרא ממש המלכות מצד עצמה דין וכד אסתכל ביה שמשא אפי' שיהי' ברחמים ממזג דינה בכח השמש הרחמים הנכנס אליה:

וארבי דהבא וזה זהב תחתון מצד דינה לא זהב עליון הנשפע לה מהבינה וזהו מה שאמר ועוד זהב שני כדפי':

כיון דאסתכל שלמה בהאי שהם שני מיני זהב ושניהם מכח העפר והזכר אינו אלא מחתים צורה בו ואמר הכל היה מן העפר והשמש מוצא בו הכנה ומחתים בכח העפר צורת הזהב דהיינו מתיקות הדינים שבח ואכריז וגומר דברי שלמה מזוגים בין השבח והודעה לבני אדם ולכך שבח אכריז שני עניינים יחד להודיע לבני האדם גבורותיו לא אצטריך לנגנא שהניגון מתיקות הדינים אלא שבחי הייחוד ממש וז"ש אלא שירתא דאיהו רחימו וגומר והענין שקודם החבוק צריך המתקת הדינים כדי שיתמתק הגבורה לחבק אמנם החבוק בעצמו הוא אחר שכבר נמתקו הדינים וסוד המתיקות הוא הסתלקות ההיכלו' היכל אל היכל עד הכלל היכלות כולם בהיכל זכות והיכל זכות בהיכל אהבה הוא סוד החבוק ודוד היה טורח עד התקשר ההיכלות עד היכל אהבה ושלמה מצא סוד ההיכלות כולם בהיכל אהבה סוד החבוק התחיל מהנשיקות שהם אחר החיבוק המתוקן ואמר ישקני מנשיקות וגומר והיינו שיר השירים כלול משלשה שרים דהיינו בת גלים דהיינו מצד יצחק רחימו דעותרא. מצד אברהם רחימו דנהירו מצד קו האמצעי רחימו דכל תושבחתן מפני שהיא כלול כל הספי' דהיינו השירים כולם כדפי' והיינו גלים בת גלים המ' הנקשר' עמהם דהיינו תושבחתא דמטרוניתא:

כד יהב לה בכורסייא שעלתה המלכות מהתלבשות היצירה אל סוד התלבשות הבריאה להיותה פנים אל פנים עם בעלה דהיינו לקבליה דמלכא קדיש' שהוא הת"ת מלכא מצד הבינה קדישא מצד החכמה דהיינו בחי' הנהגת הכסא:

בגין דכולא הוה דהב נתן החסד אל סוד האבנים אשר תחת מראשותיו למטה שהם אבנים בירושלם אמנם היא עצמה המלכות קשרה בזהב השמאל המתוק העליון כדפי' ודחה הימין והחסד כדמסיק דהא ימינא לאו איהו אלא לקרבא ירצה בעוד שהיא מתעלית מדרגה אחר מדרגה מהיכל אל היכל ע"י סוד הכסף המחבק ומאהב ומתעלה אמנם אחר שהגיעה אל האהב' בחסד ועל' מצד' אל הרצון וקדש הקדשים בסוד הזהב בינה דין המתוק זה נוח לעולם ואין צריך חסד ולזה היה הכסף למט' כאבנים בירושלם כדפי':

אנת דחית ימינא אל התחתונים סופך בא לשאול חסד מאותם התחתונים ולא תמצא והוא חשב ששוב אין המלכות יורד' משם ואינו שכל קשר' שם בימין נסתלק הימין נתמעט' הלבנ' וכיון שהתחיל' למעט הרי התחיל העוני והוצרך אל גמילות החסד וז"ש מיד סטא וגומר: והנה שלמה היה ראוי שיתפוס בחסד ג"כ ויאמר שירי זמרה כאביו שהם בכסף למטה והוא לא עשה כך אלא שביק כסף שהוא סוד מהיכל אהבה ולמטה נתפש מהנשיקו' ולמעלה בסוד היכל הרצון והיכל קדש הקדשים וזה טעות:

וע"ד כל מאן דאסגי וגומר אפי' שהיא מיוחדת לא יניח הכסף דכיון דאסגי תושבחתן אסגי שלמא לעילא.

בגין כך אמר הנביא הקשיבי לישה שהיא צד הזהב וישורר בת גלים צד הכסף כדפי' שבה אסגי שלמא שהשלום חסד תחתון יוסף אזווג בחסד עליון כנודע. ליש היינו לישה הכל במלכות והוא חק חקה כענין ליל לילה צדק צדקה דהיינו ליש כד עדין לא קבילת עלה סימנין דדכורא דהיינו ה' ולכך ליש אובד דהיינו ליל אמנם לישה אינ' אזבדת שהיא לילה נערה ודאי שהיא שלמה קצת ולא אמר אבוד אלא אובד שאובד העליונים כענין ובאו האובדים אבודים לא נאמר אלא אובדים שהם צדיק וצדק אובדים זה לזה והי' אפש' לפרש חק חקה צדיק וצדק ליש יסוד לישה מלכות והראשון נ"ל עיקר: ליש אובד המלכות אובד הזכר ותבעא עליה איו. מבלי טרף שאין לה טרף להשפיע לחייליה דגרמת גלותא ואינה בחינ' לישה שאינה בגלות כדפי': ובני לביא דהיינו הכחות התחתונים שהם בני לביא שהיא המלכות מצד הדין יתפרדו כל חד לסטרוי לפעול הנהגת הדינים בסוד הפירוד למטה וז"ש מתפרשן כולהו וגו' שמצד מעלה הם כולא מתקנין כחדא וגומר ולעיל נמי אמר כד איהי יהיבת לון טרף כולהו מתחברן כחד שעולין אל נקוד' אחת בסוד הקשר והאחדות לקבל אמנם למטה להשפיע הדינים יפרדו בסוד החצונים הנפרדים המקיימין הדינים:

ת"ח השתא שאין קרבנות תפלות יש בהם שתי בחי' הא' נוסח התפל' ועניינ' שלימו ופרטיות הברכות מברכין עילאין על השלמות המשתלם במצות התפלה:

רב המנונא סבא מפני שהיה בדעתו שהמברך מתברך לא היה רוצה שיתברך שמים אלא ע"י שמרויח לעצמו ברכות ומפני ששלמה דחה ימין וטעה היה אומר דבעא לנטלא ליה בימינא ושמאלא בסוד הזהב והכסף.

אע"ג דכולא שפיר על ההקדמה הנזכרת אבל כוס של ברכה צריך עניינים אלו מזולת הטעם הזה כדמפרש ואזיל תנאי הכוס בטעמו. כוס כד"א כוס ישועות אשא. בחינותיו מונה והולך הא' כוס ופירושו הוא מדת המלכות הנקראת אלדי"ם דהכי סליק כו"ס אמנם עניינו כד"א כוס ישועות הרי שהוא נקשר בבחינת הישועות שהם מהחסד מקום הברכה ועם היות שמלת כוס מורה על המלכות שמאלי' אינו דוחק דהא בהאי כוס שהיא מלכות אתנגידו ברכאן ימניות מאינון ישועות שהם ה' אצבעות שביד ימין ה' ספי' הכלולות בחסד כנודע: וא"ת למה נקראת אלדי"ם היה ראוי שעל ידי הברכות ישתנה שמו ויקרא א"ל וכיוצא לזה אמר שהכוס אינו מגלה הברכות אלא מעלימן וז"ש והוא נטיל לון וכניש לון לגביה שהכוונה שהוא נטיל לון וכיון שכך הוא מעלים אותם בתוכו: ועוד יקרא כוס שם אלדי"ם על שם הבינה אלדים חיים דהיינו ותמן אתנטיר חמרא עילאה והשמירה היא שאין הנכרי נוגע בו ולזה יקרא בשם אלדי"ם על שם היין מהבינה ואומ' ואתכניש מפני שאם ירד למטה יגע בו הנכרי הרובץ בתחתונים וז"ש ואתכניש בההוא כוס נמצא שהכוונה לייחד במלכות ג' ספירות המלכות כוס והבינה יין והחסד הברכה וישועות בין שתיהן וז"ש ובעינן לברכא ליה בימינא ולא בשמאלא ממש לשלול השמאל שלא יתקשרו הבינה והמלכות בגבורה שיהיו הגבורות שורפות העול' וז"ש וחמרא דאיהו בהאי כוס כניש דיתברכון בחסד כחדא הנה השמאל אינו משולל מכל וכל שיהיה פרוד אלא יתקיים בדרך אחרת דהיינו השולחן בצפון ולזה בעינן לברכא על פתורא שהיא המלכות.

דלא תהא ריקניא מנהמא שהוא סוד הגבורה שהרי לחם פנים בצפון דהיינו נהמא וחמרא כולא כחד שהלחם זו אשה אש ה' ובזה יושלם השמאל הנדחה מן הכוס. כוס של ברכה כוס דין שמאלי ברכה ימיני חסד ולהכי בעינן ימינא ושמאלא בעת קבלת הכוס כי הברכה עדיין לא באה אלא ששמו כוס שמאלי ולכן יאחז בשמאל ולמתקו יקובל גם בימין וז"ש וההוא כוס בערך שם כוס אתייהיב בין ימינא ושמאלא. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' נטל תוקפא ואתרבי דהבא כלומר נוטל תוקף אדמימות הדין ומהפכו לאדמימות זהב הכל היה מן העפר כלומר בין הנהגת הדין בין הנהגת הרחמים הכל הוא מן המלכות כשהיא בלא זריחת הת"ת היא נקרא עפר סתם בבחינת עוני ושפלות כעפר הזה אבל כשמאיר בה אור השמש אז נהפכת לעפרות זהב נמצא שהכל היה מן העפר. אלא שירתא דאיהו רחימו היינו מגלת שיר השירים. דכל תושבחן דעלמא ביה כנזכר בפרשת תרומה קמ"ד שבשיר השירים רמזו מה שהיה מה שיהיה הגליות והגאולות ועה"ב וכו' כנזכר שם. למאי איצטריך כלומר איני צריך לייחדה ולקשרה בימין שכבר היא מקושר' בה מיד אין כסף נחשב וטעם בזה שכל כמה שהיה מכוון לקרב היא היתה מתקרבת ומתקשרת ביותר בחינות וענפים פרטיים ואי לא איצטריך לגופיה איצטריך לזמן הגלות שיהי' שמור וגנוז לזמן הצורך. ליש היינו לישה כלומר אעפ"י שזה לשון זכר וזה לשון נקבה הכל הוא במלכות כמו חק חקה שהכל במלכות. אובד הוקשה לו דהיל"ל אבוד לז"א כדכתיב ובאו האובדים שאבדו זה לזה יסוד ומלכות וזה שאמר ליש הזה הוא אותו הנקרא אובד. מבלי טרף בגין ונו' נתן טעם למה נקרא אובד לפי שהיא אובדת ג"כ בדבר שאין משפיעין בה טרף לחלק לתחתונים שמי שבטבעו נדיב ואין בידו לעשות אין לך אבידה גדולה מזו וז"ש בגין דאיהי תבונה עלה.

רב המנונא סבא כסא דברכתא לא יהיב לי' לבר נש אחרא לברכא אלא איהו אקדים ונטיל ליה בתרי ידוי ומברך וכו' ואע"ג דכלא אתערו ביה שפיר איהו אבל כסא דברכה הכי איצטריך כוס כד"א כוס ישועות אשא וכו' הכי גרסינן. וה"פ לא יהיב לי' לבר נש אחרא מפני הטע' הנז' מאן דמברך לקב"ה יתברך. ונטיל ליה בתרי ידוי כדקיימא לן מקבלו בשתי ידיו לרמוז אל עליית כוס זה שהיא המלכות בין תרין דרועין כדמפרש ואזיל. והא אמרן וכו' כלומר והא אמרן דבעי וכו' דמסייעא לי' לרב המנונא סבא. ואע"ג דכולא אתער ביה שפיר הוא אבל וכו' כלומר אע"ג שכל מה שראוי לדבר על ענין כוס של ברכה כבר אתערו ביה ושפיר הוא כל מה שאמרו עכ"ז יש דבר אחר ג"כ שהוא אבל כסא דברכה וכו' הכי איצטריך כוס כלומר דוקא כוס כשמו לאפוקי שלא יהא בכלי האכילה וכלי הרחיצה אלא כוס כי כן איצטריך מפני הסוד כדמפרש ואזיל. כד"א כוס ישועות אשא כוס דוקא. דהא בהאי כוס היא המלכות שעולה כמנין אלהים שיש בו ה' אותיות כמנין ה' גבורות שבה וכדי למתוק אלו ה' גבורות צריך ליתנו ביד ימין שיש בה ה' אצבעות שהם ה' חסדים וידוע כי כל ישועה הוא מצד הימין לכן נקראו ה' אצבעות ה' ישועות והם ה' תרעין שהם ה' ספי' אימא עילאה עד הוד אתפשטת וזה שאמר כוס ישועות אשא כלומר כוס המקיפין אותה ה' ישועות להושיע' מכף מעול וחומץ ולמה איצטריכו דהא וכו'. בהאי כוס מלכות כנז' אתנגידו ברכאן מאינון ישועות שהם ה' ספי' ומתמתקת כנזכר. והוא נטיל לון וכניש לון לגביה היינו היין הנתון בתוכו כי ע"י היין הזה שנטל מאינון ישועות המקיפים אותה מכל צדדיה היא מליאה כל טוב וגם היא נושעת מהקליפות שלא יתאחזו בה אלא בהיותה בבחינ' עניה ויורדת לתוכם בסוד הגלות אבל כשהיא במלואה בסוד העושר שמלא' העשיר בכל צדדיה אז אין לקליפות שום אחיזה בה כלל וזה שאמר והוא נטיל לון פי' הכוס הזה נטיל לון לאינון ברכאן וכניש לון לגביה ובזה היא נושעת. ותמן אתנטיר חמרא עילאה הכי גרסינן. פי' ותמן בהאי כוס מלכות. ששם משומר היין העליון והענין שכל הייחודים הנעשים בזמן הגלות מצד עסק התור' והתפל' והמצות הכל הוא נשמר וגנוז לעתיד לבוא וכל א' וא' יש לו חלק באותו ייחוד כפי מעשיו וכל מה שיאכלו בני יעקב ממעדני העולם הזה הם פירות לבד אבל השכר האמתי משומר בענביו דהיינו המ' כי העולם הזה כבר נטלו עשו לחלקו ומה שאוכל יעקב הוא טורף ואוכל וזה שאמר ותמן אתנטיר חמרא עילאה וכו'. ובעינן לברכא ליה בימינא ולא בשמאלא הכי גרסינן בספרים ישנים וכן הוא הדין מקבלו בשתי ידיו ונותנו בימין ולא יסייע השמאל והטעם שכל כוונתינו למתק הגבורות בחמש ישועות דסחרין לה כנזכר ויהיה היין כנוש בתוך הכוס כי היכי דיתברכון העולמות כחדא וזה שאמר וחמרא דאיהו בהאי כוס וכו'. דנהמא וחמרא כלא חד כי הלחם והיין שניהם במלכות ותרווייהו צריכי כדי להשפיע למטה ויתברכו על ידם האכילה והשתיה כדמסיק. ת"ח כנסת ישראל וכו' עד השתא תאנא והשתא הדר מפרש. בעינן ימינא ושמאלא לנטלא ליה הכי גרסינן וצריך למחוק מלת בעי. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון כתיב ליש אובד מבלי טרף וגומר ס"ג ע"א עכ"ל: