אור החמה על ספר הזהר א:תצח

דכתיב ומבן חמשים שנה וגומר עד כאן כלול בחמשה נגד המלכות שהיא המשבחת ונגד הבינה שהיא מקור הגבורות ואליה עיקר עבודת הלוי כדכתיב ועבד הלוי הוא כדפי' בזיהר ואח"כ ישוב מצבא שלא ימנה עם המשוררים התחתונים המשתתפים עם העליונים אלו לנוכח אלו והיינו דמייתי לקמן דתנינן וגומר והאריך בזה בפ' שמות:

העבודה מלכות שהיא המשוררת תדיר עם מחנותיה דהיינו רות המרוה לקב"ה שירים וז"ש ובגין דכנסת ישראל קא משבחא וגומר והשבח למעלה אל סוד שם יהו"ד כדכתיב למען יזמרך כבוד וגומר והיינו דקאמר לשבחא שמא קדישא וגומר:

בת גלים בת אבהן שכל א' וא' נק' ג"ל דהיינו ששה קצוות נה"י ג' חג"ת ל' ושלשתם גלים עולים צ"ט והמלכות העשירית משלמת הכל למאה:

תו בת גלים מלכות הנקשרת בבינה והבינה נק' גלים לג' סבות הא' דכולא קיימא ביה שהרי שורש שלשה אבות הם בה. הב' ואתכליל ביה תילי תילים שאין התפשטותם למטה כמציאותם למעלה שהרי למעלה ג' אבות הם שערין דרישא תקיעה שברים תרועה והם קווצותיו תלתלים תילי תילים מפני הבחינות הכלולות והרבות יותר ויותר ממציאותם למטה במקומ' ומטעם זה יצדק עליהם שם גלים על ריבוי הבחינות. הג'. ונפקא מיניה לכולא דהיינו התפשטו' וגילוי המתגלה והגלויים משם רבים כפי המציאיות וז"ש ונפקא מיניה לכולא:

תו בת גלים פי' זה הוא שהגלים בעצמן במלכות ומלת בת אינו לשון בת אל חג"ת או בת אל הבינה כב' הפי' הקודמים אלא בת מלשון בת שבע דקאמרן דהיינו שהיא בת שבע מדות כולל' אותם וכן מלת בת גלים ענין גלים לשון גן נעול שמורה על מבוע המים הרב הגדול הנעלם ולכך נעול ועיקרם מהבינה והיינו אומרו וכל אינון גלים ומבועין שהם נובעים מהעלמם כולהו נפקי מעלמא דאתי ובאים ממש אל תוך המלכות והיא כנסת ישראל מכנסת אותם ונקרא' בת גלים על שם שהם בתוכה ובאמת ג' פירושים אלו צודקים יחד שהיא נקשרת באותם שבבינה ע"י ג' אבות וע"י האבות אותם שבבינה מגיעים אליה ומתמצאים בה:

בגין דישראל אינון משבחן וגומר הענין כשהיא בת גלים היא משתתפ' בצבא שלה עם ישראל בשיר מפני שהיא רחמים וכשהיא לישה דהיינו גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה דהיינו ליש גבור והוא משפיע גבורותיו בבהמה למטה אז אין ראוי שתעורר אלא הקשיבי דומה למה שפירשו בשיר השירים בפסוק לסוסתי ברכבי פרעה דמתיך והטעם שהיא לישה גבורה אינו בעוני וחסרון שא"כ היינו עניה ענתות אלא על צד הטוב והעושר שגבורתה להשבית החצונים כעניינה בים וז"ש והיא לישה גבורה לתברא חילין ותקיפין וגימר.

עניה ענתות הם שתי בחינות מלכות הא' עניה דהיינו שהיא עליה כיון שאין לה מעצמה אמנם יש לה מה שנתנו לה א"כ היא עניה בבחינה אחת שאין לה מעצמה אלא מה שנתן לה השמש כדי צורכה אמנם ענתות היא עניה בשתים שאין לה מעצמה ועדיין לא נתן לה השמש החלק הראוי לתת בה ולכך ענתות לשון עוני כפול והשתא קרא קאמר כמה בחינות למלכות העליונה בת גלים למטה ממנה לישה שהיא שמאלית ולא עניה. למטה ממנה עניה למטה ממנה ענתות ושתים אלו האחרונות פירש בגין דאיהי אספקלריאה דלא נהרא הנה הספי' כולם אספקלריאות המאירות כל אחד ואחד אור מלמעלה למטה כפי מה שהיא בחי' פעולתה מא"ס אמנם המלכות היא מים תחתונים דכים שאינם קרובים לא"ס ואינם מקבלים אלא ע"י שני דהיינו מכח הזכר והיינו מפני שנטרדה כדפי' שהיא אספקלריאה שאינה מאירה שאין אור א"ס בה והיינו ענין העוני והעושר המאיר בא"ס בלי אמצעי יקרא עשיר והצריך אל האמצעי שישפיעיה יקרא עני וז"ש עניה ודאי ולא בחינת ענתות שהוא העני שלא נתנו לו אלא העני שלא היה משלו ואחרים נתנו לו וז"ש לית לה נהורא לסיהרא מגרמה מא"ס כשאר הספירות דהיינו סוד גרמה ועצמותה אלא יש לה מה שהשפיעוה כבר והיינו אומרו אלא מה דיהיב לה שמשא. אמנם ענתות הוא עוני על עוני שאפי' אותה הצדקה הנשפעת לה לא השפיעוה עדיין והיינו דמסיק כפר וגומר ומהמשל יבא אל הנמשל דהיינו מהדרין על פתחין כלואי דהיינו עניים ואינן כעניים שנותני' להם אלא לית מאן דישגח בהו וגומר כדמסיק סיהרא לית ליה מגרמה אלא בשעתא וקודם שעת החבור נקראת ענתות ואחר החבור דאתנהירת אתקריאת עניה:

אלא בגין דהוה מאתר דמסכני דהיינו מקום שליטת המיתה דהיינו שהוא כהן שושבינא דמטרוניתא בבחינת העוני ובחינת המות וז"ש ואתדבק ביה סיהרא.

ואי תימא וכי התענית וגומר משמע פשט הכתוב שהי' חייב מיתה ופטרו מטעם וכי התעני' וגומר אין הענין כך אלא אביתר וגומר ובעוד שדוד תפס המלכו' בעוני ראוי אביתר לכהן ושושבין. נסתלק המלכו' מעט מעט בסוד הבחי' הזאת והיה אביתר משמש כל ימי דוד כשיגיעו ימי שלמה דסיהרא קיימא באשלמותא נדחה אביתר מהיו' שושבין מפני שאינו בבחינה זו כדפי':

שדה ענתות היינו כשירדה לבנה אל תכלית המיעוט ואת עיני צדקיהו עור וענין ירמיהו היה כהן שושבין בסוד העוני וקנה לה לפדותה מהקליפות להצמיח לה גאולה ותקון שלא ישלוט עליה החרבן למעלה להעלותה מעט מעט דהיינו לאחסנא רזא עילאה כדמסיק ת"ח וגומר שהיא מתעלית מתוך העוני אל המעל' העליונ'.

שדה תפוחים ממש כענין בת גלים שהרי גווני התפוח הם ג' אבות חוור סומק ירוק והם בסוד אנפין עילאין שורש האבות שבבינ' והיא שדה מאותם התפוחים בת גלים ודאי כדפי':

בג"כ תושבחתא דלתתא עביד לה וגומר שמתעלית ע"י התחתונים מבחי' אל בחינה וכך היה תיקונה ע"י דוד שכשבא שלמה מצאה מתוקנת ויצאה מעוניה כדמפרש ואזיל:

אין כסף נחשב הענין שהכסף גמילות חסדים לעני ובימי שלמה היה עושר בס"ד הזהב הרוצה להעשיר יצפין מצפון זהב יאתה ואז המלכו' יונקת מהזהב ע"י הת"ת דהיינו שמש המשפיע זהב והמלכו' עפר ובבחיצותיה הרבות עפרות זהב לו:

ובאסתכלות' דשמשא וגומר הענין שהזהב הוא דין וגבורת הצפון אמנם תוקפא דעפרא דין בא אור השמש וממתיק דיניה נהפך דינה למתוק היינו זהב שיסודו דין אמנם מתוק שנמתק ע"י אור השמש הממתק הדין הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' לא יקים לארמא קלא כלומר לא ירים קולו אמנם לא ישתוק דהא כתיב כבד את ה' מהנך הכי גרסינן צבא העבודה מחיילין דלעילא פירוש צבא מלשון צבאות ועבודה היא מלכות כי כל שירי הנבאות הם לגבי האי עבודה וזה שקולו נמוך ישוב מליכנס בתוך הצבא הזה. כדקא חזי דתנינן חיילין ומשיריין לעילא כלהו ממנן לגבי תתאי לשבחא שמא קדישא ולזמרא קמה ובג"כ וכו' הכי גרסינן. לגבי תתאי נגד התחתונים. בת גלים בת אבהן שהיו גולים ממקום למקום כדפי' רז"ל: וכנסת ישראל היא בת ומדה לגלים פי' מבועין שהיא כוללת כלם בתוכה כנזכר בפרשת נח. בגין לשבחא ולזמרא לקב"ה הכי גרסינן. כדין כתיב הקשיבי שמקשיבים לשכינה. והיא לישה הכי גרסינן. דלא נהרא עניה ודאי לית לה נהורא הכי גרסינן. על פתחין כליואי הכי גרסינן פי' כליואי המחזרים בגרנות. בגין דהוה מאתר מסכנא דהיינו מהמלכות בבחינת העוני ועתה היתה בבחינת העושר אין ראוי שישתמש בבחינה זו וזה שאמר לו כי איש מות אתה כלומר איש הקשור בההוא אילנא דמותא. ואי תימא וכי התענית וכו' כמו ואב"א (וכן בדף רל"ג מהר"ר צמח וכאן גם כן) והרב' יש כמוהו והענין תחילה הכריח העניות ממלת ענתות כנזכר ועתה אמר ואי בעית אימא מהכא וכי התענית וכו' שמור' העוני בפי'. א"נ ואי תימא וכו' הקשה שהרי אני רואה שהעניות עשה לו תועלת שלא המיתו ותירץ אלא אביתר וכו' בשביל העניות הקודם והעני חשוב כמת לכך איקרי איש מות: א"נ אלא אביתר וכו' כלומר אי הכי למה זכה בימי דוד ולא דחהו כשלמה. זכה ביה דוד כלומר זוכה בו שהיה מהנהו ונותן לו מתנות כמו זכה בי הנזכר בגמרא. בגין לאחסנא רזא עילאה בהיותו משתתף בצערה ובעניה כי היכי דתזכה בה כשתהיה באשלמותא כדמפ' ואזיל. בג"כ תושבחת' עביד לי' עתירו הוא פירוש לצהלי קולך כדי שע"י כן לא תהיה עניה ענתות והענין שע"י השיר מעוררת הת"ת שהוא עשיר ובא אליה ומעשירה כנזכר בר"מ דריש פ' כי תשא. דאתרבי דהב מלכות שהיא זהב עלתה ונתרבתה מצד העשיר ת"ת לכך הורידה זהב הרבה בעולם. עפר דלעילא מלכות. הוה מסתכל ביה שמשא ת"ת ועושה אותו עפר עפרות זהב. ובאסתכלותא כלומר הרי ראיה במוחש שבהסתכלות והבטת השמש בתוקף מוליד הזהב והכריח מת"ת וכו'. ותוקפיה בה"א גרסינו. עכ"ל הרא"ג ז"ל: