אור החמה על ספר הזהר א:תצז

ת"ח יעקב אתכניש בסוד עולם הזכר אל עולם הנקבה וגומר ועבידבה פירין הם הנשמות דהיינו שנקשר בת"ת עד שנשמתו ממש הוא בת"ת העושה פירות לעלמא דאתי הייני מפני מה שפירש למעל' שסוד הבינ' הוא עולם הזכר כך הפירות הוא גוף המשפיע אותם והנה יסוד השפע הוא מן הראש דהיינו בינ' דהיינו הנשמות שעיקרם לעלמא דאתי ממנו יצאו ואליו ישובון ומפני שהם שם היולניות ימשכו עד שיתקנו ממציאות אל מציאות לעלמא דאתי ועם היות שקודם שבא יעקב נתייסדו הדורות שהרי הראה הב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו דור דור ופרנסיו עכ"ז יתוספו בדור מאלו הפירות המתחדשין וז"ש ולית לך דרא בעלמא דלא אית בי' איבא דיעקב שאלו הפירות הנעשות בסבת יעקב ברחל אהובות מאד למעל' ונוטען בכל דור ודור והם כמעט המעוררות היחוד יותר שהם בנים המתגעגעין ולא שיהי' יעקב כל עצם המציאות המתייחד אל השכינ' שהרי הוא נשמ' פרי לא עיקר אלא מצד שהוא ההתעוררות שם במעשיו וז"ש דהא איהו אתערותא דלעילא ר"ל התעוררות הת"ת והטעם שעלה כך שכל שאר המסתלקים מסתלקים עד השכינ' ושם תוקעים ראשם ומעוררין מ"ן ויעקב אפי' בחינת הרגלים שלו עלו ונסתלקו אל תוך המלכות מפני שנתעל' אל מיין דכורין וזהו ויאסוף רגליו אל המט' והי' זה מפני שגם בהיותו למט' בגוף הי' אוחז המדרג' הזאת וז"ש דאיהו אשתלים לעילא ותתא כי אתך אני אלו אמר אני אותך הי' מור' שמדת אני עיקר והיא למט' השתא דקאמר אתך אני ירצ' אתה עיקר אני מדת המלכות היא מתקשרת אתך א"כ כיון שאתה בעולם הזכר אל תירא שאין שום גזרת דין שולט בך ובזרעך למעל':

אלא הכי אמרו וגו' לתרץ הקושיא האחרונ' ואינ' עיקר תשו' והעיקרית לתרץ הכל מאי דמסיק לקמיה ת"ח מצראי וגומר. וקטפת מלילות ע"ש שקוטף אותם נקראות מלילות לשון מיל' וקטיפ' והיינו דמסיק מאן איהו דיסלק ויעבר וגומר דהיינו שקוטף גזרת הדין גבור' א' מאותם הגבורות בצאתם בגבורתם לעולם ואמר גבורות מפני שהם מינים שונים ובחינות רבות לפי כללות שורשי הספירות בגבור' בבינ' שהיא גבור' הכוללת גבורות רבות מפני שכל מציאו' הויות הדינים בגבור' על כל שיתהוה בעולם משם נובע וז"ש בגין דסגיאין אינון ולהכי נקט ימלל ל' מלילו' שהם כלולו' בגרעיני הזרע במלילו' וטעם רבויים דהא כל גזר' דדינא וגו' ויתרבו לפי רבויי הנמצאו' בתחתוני' כדפי'.

ובמה ידיען כולהו בהגדה ירצה בדרך הגדה ראשי פרקים כחכמה שאינה נמסרת אלא ראשי פרקים והאדם מתחכם בה מעצמה ואינו יכול להוציא בדבור כמו שלא אצלו בהגדת חכמה, והטעם שהגבורות הרבות הם בבינה למעלה והדבור במלכות ואין הדבור מגביל אותם אמנם ההגדה שהיא חכמה מגבלת אותם שמציאותם משם. אמנם וגבורותיך שהיא המלכו' למטה הדבור שהיא בחינת המלכו' הכוללת מגבל' את מציאו' הגבורו' שבה דהיינו גזר' הדין הפרטי המתהוה למטה יושג.

תהלתו מציאו' הבינה לא בבחינ' הגבורו' אלא גם בבחי' רוח החיים המתנשבין מחוטמא מסטרא דימינא דתמן תליין כמה חיילין ומשריין שהם חיין ומתקיימין משם וכבר הארכתי בחש"ק עד דמטו לגבי דרגין תתאין היינו סוד השתלשלו' נהר דינור בקדושה מאצילות אל בריאה אל יצירה אל עשיה עד שיגיע אל החצונים ואל מדרגו' אחרונו' מקום השג' ודבקו' חכמ' מצרים:

דהא בזמנא דיעקב קיים היה הוא מגלה עץ החיים למט' ומשבי' כח החצונים ולכך אין האומו' שולטו' על ישראל אמנם אחר מית' יעקב ויסתלק עץ החיים ויתגבר הדין וישלטו החצונים ויכנעו הקדושי' וישתעבדו ביש' והתחילו להמשך בסוד שליטתם מדרגה על מדרגה לדע' מה יהא בסופא עד דמטו לראש ההנהג' שהוא גורן האטד המלכו' נקרא' גורן דאיהו שורש ההנהג' אל הדינים גזרא דדינא ולא שהם השיגו המדרגו' העליונו' אלא ידעו והשיגו סתם שיש מה שיש למעל' מבוע נובע גזרו' דינם אל המדרגו' ההם ובה תלוי הכל וסוד האצבעו' היינו באומרו אצבע אלדי"ם היא שהמלכו' מצטבע' בסוד ה' גבורו' ה' אצבעו' וכל אצבע לכמה גבורו' על סוד הכללו' ומשם ממקור הגבורו' גורן האטד הם לוקין לבסוף ולכך וירא יושב הארץ הכנעני שגם הם הסתכלו בחכמתם את האבל בגורן האטד ושם היה מכתם שישר' נוחלין הארץ אמנם אמרו אבל כבד זה למצרים שהם לוקין בגבורו' אלו והכנעני לוקה סתם במלחמה ע"כ קרא שמה אבל מצרים ששם עיקר מכת האצבעו' כנודע והיינו אבל כבד זה למצרים שבה' עיקר המכות. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. כי אתך אני וגומר זה יתבאר פ' תרומ' דף קע"ד ע"א כי אתך אני מורה כי הוא נחת לדייר' בהדי' כי זה יותר מעלה כי נגרר אחריו. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' דא אל זועם מלכות וכן אל שדי מלכות. הכי גרסינן למואל כד"א למופי. דלא אית איבא דיעקב היינו סוד הספיחים כנזכר בפרשת תרומה דף קס"ו והענין שמאותו הייחוד שנעשה ע"י יעקב בעת פטירתו אנו אוכלים בכל דרא ודרא וזה שאמר בגין דהא איהו אתער וכו'. מי ימלל כדכתיב וקטפת מלילות. ולכן נקראו השבלים מלילות מלל יחתוך ויקצור. מתמן קא אתיא מהגבורה העליונה. כלהו בהגדה דאית בה רזא דחכמתא דהא במילולא באמירה וכו' הכי גרסינן והכוונה שבאמירה א"א דהא ולגומרם אבל ידיעה בהם מצד החכמה איתא שכן בכמה מקומות אומר כך וכך מארי דיללה וכו' שהם כולם בעלי גבורות הרי מצד החכמה אית בהון ידימה. הכי גרסינן וגבורותיך יגידו ברזא דא ידיען אבל גבורתך דהיא גבורה תתאה דברו דכתיב וגבורתך ידברו ישמיע וכו' והענין דקשו קראו אהדדי לז"א שהגבורות הנמשכים מהגבורה עליונה א"א להשיגם וליודעם כי אם בהגדה וזהו וגבורותיך יגידו אבל גבורתך דהיינו מלכות יש קצת השגה אפילו בדבור וזהו וגבורתך ידברו. ישמיע כל תהילתו דסגיאין אינון תהלה היא מלכות ופירוש הכתוב כך הוא מי ימלל גבורות ה' ומי ישמיע כל תהילתו בגין דסגיאין אינון. דרגין תתאין עשר דרגין דקליפה. אטד מלכות וזהו וירא ישראל את היד וכו' מלכות כנזכר בתיקונין דף כ"ט. ר"ש פריש פרישתא יתבו לבי מערתא הכי גרסינן והענין דלעיל דף רמ"ה אמר שנכנסו במער' א' ר"ש ורבי יהודה ורבי יצחק ואחר שעסקו בתורה כל הנזכר עד הכא נפרש ונבדל ר"ש וחבריא מעט מהמערה וראה ברוח הקודש אותה מראה ותב לבי מערה. ויעדרון תרי בי ארמאי כלומר יחסרו מן העול' שני בתי גוים מחטרגי'. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון. פתח ר"ש ואמר צהלי קולך וגו' ס"ג ע"א: