אור החמה על ספר הזהר א:תצו

אלא דפקיד לון לגבי שכינתא. הפקידם ומסרם מידו אל השכינה אשר עליו בסוד כוונת הברכה כדי להגין עליהם בגלותם שתהיה תמיד נקשרת בהם והיינו וזאת אשר דבר להם אביהם קשרם במדת זאת:

תו דפקיד לון וגומר כפשטיה דקרא כדכתיב קברו אותי וגומר. ואומרו על עסקי מערתא ירצה על העליה ממצרים צוה ליוסף אמנם על עסקי מערתא דהיינו ממש להתעסק בקבירתו צוה לבניו שיוסף מלך ואינו כבודו.

קרית ארבע בהדיה ירצה ותהי' נקראת קרית ארבע בהדיה ולא באדם הראשון שאינו מספר הארבעה למרכבה. ולפחות יקשה מ"ט לא אתקבר בהדייהו הוא עצמו עם היות שהי' שם אדם הא'. ותירץ לענין דוד בעצמו שלא הי' צריך לאותה הבחינה לענין היחוד מפני שמדתו המ' ועיקר מקומה בציון יסוד נקודת הייחוד כדפי' וזהו לענין דוד בעצמו דאתר מתקן הוה לי' כדקא יאות בשלימות ולענין אדם עם האבות שנראה שאין להם יחס אינו אלא ממש כרמז דוד עם האבות הוא רמז אדם כדמפרש ואזיל.

הא אינון אתקברו בהדיה בעוד שלא הי' דוד משלים המקום הם בקשו להשתלם בסוד המרכבה העליונה ואתקברו בהדיה שלא הי' חסר כח אברהם לחפור לעצמו מערה אחת אלא בחרו קבורתם עמו כדי שיהיה רמזם בסוד המרכבה דאדם משלים מקום דוד:

ויאסף רגליו וגומר בגין דאיהו אתר דחיין יתיב. הענין שסוד הרגלים בנקבה דהיינו בהיכלות כתיב רגליה יורדות מות ולזה יעקב אסף רגליו מן המות אל המטה מלכות ונסתלק אל תוכיות החיים והקדושה:

אבל ת"ח אית מדורין וגומר עילאין ספירות עליונות באצילות ומדורין תתאין מהיכלות: בעלאין שהם הספירות עם היות שאנו קוראים אותם מדורין אינו מקום מדור שמדור הנשמות בכסא ובהיכלות וז"ש לאו מדורין שריין תמן ולזה אמר דוד נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' שהם מדורין תתאין ולא אמר כלת' נפשי לה' ממש כי שם באצילות אין שם מדורין לנשמות:

בתי גואי באצילות בתי בראי ההיכלות.

בגין דאינון קיימי ברחימו דהיינו ההיכלות שסודם הוא שע"י יחודם וקשרם יהיה אהבת המלכות וקשרה בספירות. ויש לפרש המאמר מדורין עילאין ג' ראשונות מדורין תתאין נצח הוד ושם בעליונות אין מי שישיג ולכך לאו מדורין שריין תמן שכל היכלי ג"ע וכיוצא אין מדור לצדיקים אלא בהיכלות שכנגד ז' ספירות אמנם מה שכנגד ג' ראשונות אין מדור שם כלל.

ובתי בראי נצח והוד ואיקרון חצרות ה' מפני שהם החצרות שהת"ת יורד אליהם לידבק במלכות וז"ש בגין דאינון וגומר ולכך דוד נכסף אל המדות האלה מפני שהם מדורין ומקום הייחוד:

ת"ח טעם לחשק דוד לחצרות: נשמתא כד סלקא כל חשקה ומאוייה אל הנקבה והטעם שעם היות שנאחזת באור עליון עולם הזכר עיקר אחיזתה בתיאובתא שלימתא דהיינו נקודת הזכר דאושידת מיין נוקבין מכח הנשמות והנה יעקב אינו כשאר בני אדם שהמיתה שולטת בהם ונשמת' עולה ממטה למעלה אל נקודת מ"ן מפני שהיא עץ החיים למעלה בת"ת ועכ"ז תפס דרך שאר הנשמות לפנות אל נקודת המלכות מקום מ"ן ולזה פנה ממעלה למטה ולכך בפנותו אל נקודת מקום תיאובתא מלכות מה כתיב ויאסוף וגומר.

דאתכניש מעלמא מהתפשטותו בשש קצוות אל המלכות. ועם היות שיעקב בעולם התחתון הי' סוף סוף מציאותו הי' להמשיך הת"ת למלכות וז"ש אתנהיר סיהרא במ"ן ומיד גרם להמשיך השמש העליון כדפי' וז"ש בגין דשמשא שהיה יעקב מרכבה אל הת"ת כד סליק וגומר בענין שיהיה יעקב כדרך שאר הנשמות בתיאובתא דנוקבא ויהיה כדרך מרכבתו ור' שמעון מודי ליה במציאות הענין היותו כך אמנם יש עוד סוד ולזה א"ל שפיר קאמרת אבל יש עוד בענין יעקב מעלה גדולה נפלאה שאין צריך להדחק בזה עם היות שהיה המציאות כך והענין כי ר' אבא פירש ביעקב שני בחינות הא' בחינת נשמתו והיינו מעלמא דנוקבא הב' בחינ' מרכבה והיינו תיאובתא דנוק' ור"ש פי' שאפי' בבחי' נשמה הוא מעלמא דדכורא כדמפרש ואזיל.

לעילא עלמא דדכורא אתקשר מלמעלה למטה בתתאה וחשק הזכר אל הנקבה וכמשל הזכר אחר הנקבה הוא ממש המשל בזה וז"ש בתתאה דאיהו עלמא דנוקבא וזה מקדים שכך ראוי הזכר להקדים בסוד החיבוק ושאר העניינים ואח"כ ותתאה אתקשר בעילאה בסוד מ"ן וקישוטין שנתקשט מלמעלה כנודע. ולענין ההשואה הזאת שמשתוין ומתאחדין ומתקשרין צריך שישתוו במציאות א' וזהו שאמר וכולא דא כגוונא דדא. וכלל הדברים שעולם הת"ת ועולם המ' אחד זה כנגד זה ויש יחוד מלמעלה למטה דהיינו יעקב דהיינו שלמה העליון ויש התעוררות מלמטה למעלה דהיינו שלמה התחתון וכל ישראל ויעקב אינו בהתעוררות אלא מלמעלה למטה בענין ששלמה התחתון פרי שלמה העליון וכן הוא סוד יעקב כדמסיק ת"ח יעקב וגומר. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' דפקיד לון לגבי שכינתא מלת א"ת קא דריש ויר' ויכל יעקב לצוות לא"ת שבניו יתקשרו בהדה. ומאן הוא ציון יסוד ודוד הוא נוקבא דכר ונוקבא כחדא ואדם דאתקבר וכו' כלומר סוף סוף הרי לאו מרכבה שלימ' היא ותירץ הרי אדם שנקבר עמהם והוא במקומו של דוד שדוד גלגול אדם. אתעבר מיניה מלכו' ואתייהיב לדוד מלכא דאיהו ניהו ממש. שבעין שנין יומוי דדוד מלכא דייק כי הו' חדשים שחיה דוד יותר שנצטרע בהם לא איקרו חיים כי המצורע חשוב כמת. ואבהן היך יקומון הכריח הענין ואמר לפי שמשיח בן דוד שהוא דוד עצמו יבא קודם תחיית המתים כנזכר בסוף פרשת תולדות יצחק לזה הוכרח להיותו קבור במקום אחר שאם היה קבור במערה אינו כבוד שיחיה הוא קודם להם אם יחייהו במקום אחר אין להם שום הקפדה: אלא זכה לאתריה כדקא חזי ליה דהיינו ציון הרומז אל היסוד הנקרא קץ חי ואחרי קומו ויקבץ כל הגליות הקב"ה יחיה האבות עם מתי ישראל: ודוד אתקבר ואתחבר ה"ג. באתר דחיין בעץ החיים ת"ת. לגבי מטה מלכות לפי שרגליה יורדות מות. אית מדורין תתאין ז' היכלות. מדורין עילאין הספירות והם בתי בראי בתי גוואי. לאו מדורין תמן לכך לא נכספה נפשו של דוד עליהם אלא לחצרות ה' כי כל מה שאנו אומרים במדות הכל הוא במדות מלובשות בהיכלות אבל באצילות במקומו לאו דיורין תמן לשום נברא: בגין דאינון קיימי ברחימו ההיכלות הם המכניסים אהבת הת"ת לגבי מ'. ת"ח כד נשמתא סלקא היינו נשמת הצדיק. אתער כלא לגבי נוקבא פירוש כולא היינו ההיכלות שמתקשרים יחד ונעשה הייחוד ע"י נשמת הצדיק כנזכר לעיל בדף רל"ה. בשעתא דאתכניש יעקב אתנהיר סיהרא כנזכר ע"י כל צדיק הן מצד שהוא בעלה דמטרוניתא. בגין דשמשא כד סליק השמש התחתון שהוא זורח דהיינו בבוקר. אתער שמשא אחרא ת"ת שאז הוא עת הייחוד כנזכר בפרשת וישלח קע"ט. אר"ש שפיר קא אמרת אבל הא אתמר כלומר חשבת בדעתך שאמרת איזה חדוש באומרך ת"ח אית מדורין וכו' ות"ח כד נשמתא סלקא וכו' לא אמרת חידוש דכבר אתמר ואין כל חדש. עלמא דדכורא עד היסוד נקרא עלמא דדכורא. אתקשר בתתאה דהיינו מלכות עם כל ז' היכלות אחר כך לא חידשת כלום וז"ש נמי והא אתמר תרי עלמין ניהו כלומר ביותר ענין נאמרה זאת ההקדמה כדמפרש ואזיל וכלא דא כגוונא דא דא אם ודא אם וכו' לרמוז חל היותם מתלבשים אלו עם אלו עלמא עילאה בתתאה. חד מתתקן בדכורא בינה בו' קצוות שתחתיה נקרא עלמא דדכורא. מלכות בז' היכלות שתחתיה נקראים עלמא דנוקבא. דא שבע בינה כמש"ה ויבנהו ז' שנים כנזכר לעיל. ודא בת שבע מלכות שהיא מדה כוללת בתוכה כל ז' היכלות כמו אלפים בת יכיל. דא אם בינה לשש קצוות. ומ' אם לז' היכלות. כדכתיב צאנה וכו' הרי הבינה נקרא אם הת"ת דא אם שלמה מלכות היא נקרא גם כן אם שלמה כדכתיב בת שבע מלכות אם שלמה ממש. כתיב דברי למואל יכו' הכי גרסי' בלא ו' עכ"ל הרא"ג ז"ל: