אור החמה על ספר הזהר א:תצג

כד"א כי ששת ימים עשה ה' כלומר כי היכי דדייקינן התם בששת לא נאמר אלא כי ששת ומתרצינן דממשהמדה הנקראת ששת עשה כן דייקינן הכא שבע שנים המדה הנקראת שבע שנים דהיינו הבינה בנה בית שלמה שהיא המלכות:

אלא לאחזאה כלומר אומרו ארבעה עשר הוא להראות שז' עליונים זכרים וז' תחתונים נקבות ולכן מתייחדים והם יחד י"ד: רבות בנות הם י"ב מרגליטן וכנגדם למטה שבטין. עשו היל הם ד' מחנות שכינה ושכינה רוכבת עליהם והיינו ואת עלית. וכן למטה כל הפקודים וגומר ומשכן שבו שכינה באמצע:

עין משפט המלכות ונקר' עין משפט מפני שהשגחת הת"ת היא במלכות.

ואיהו יוסף בן פורת קיימא עלי עין דהיינו על המלכות והמלכות היא הצועדת דהיינו היותה מתאחדת בהן פעם בהיכל זה בבחינה זו ופעמים בבחי' אחרת בהיכל שני עד שצעדה מבחינה אל בחינה וכוללת כל ההיכלות.

אסתכלת היינו עלי שור לשון אשורנו:

באסתכלותא דרחימו וגומר היינו סוד חצי ההתעוררות שמעוררים השבטים מלמטה מהשכינה לגבי היסוד וימררוהו אפשר כמרירות שאדם מתמרר מאהבה ורובו לשון גדולה כענין הרהיבוני. וע"ד וישטמוהו להיות כזה יום מחר כיון שההעוררות גורם ייחוד.

דא קשת מלכות ומה שאמר קשתו אינו ר"ל קשתו של יוסף דהיינו יסוד עצמו אלא קשת שלו דהיינו מלכות בת זוגו והשתא עסיק קרא על סוד אשת אדוניו שכיון שלא חטא ותשב באיתן המלכות שלא נפגמה ע"י אלא אדרבה נתחזקה בסוד כל הנמנע ואינו עושה עבירה נוטל שכר וגו' או אפשר דעסיק במלכות ישבה בקיום בסוד קו האמצעי כיון שיסוד עמד בקי האמצעי ולא נטה:

אתייקרו דרועוי חסד וגבורה מהבינה אשר שם הזהב ואפשר תרי דרועי אל היסוד הם נצח הוד ותרין סטרין דאתקיף בהו יעקב הם חסד וגבורה והיא מקבלת מהיסוד שהוא מקבל מנצח והוד והיינו משם רועה אבן ישראל:

תו וגומר דהיינו מחסד וגבורה ממש דאתייהיבת בינייהו וגומר ואז המלכות משפעת ביסוד וז"ש אתוסף ביה דרגא אחרא:

מאל אביך ת"ת ויעזרך מ' אעשה לו עזר. ומפני שלפעמים כאשר אין המלכות למעלה יתהפך היסוד מרחמים לדין לכך אמר ויעזרך שאז לא יחלף אתר דא וגומר: את לרבות כשיאמר את השמים את ה' יהיה את לרבות השכינה בהיותה במקומה אמנם בהיות וא"ת יהיה לאכללא דהיינו ת"ת ושכינה נכללת עמו למעלה וזה ימצא על שתי דרכים פעמים ת"ת במלכות ופעמים מלכות בת"ת הכל לפי הענין אמנם בנדון דידן דאמר ויעזרך דהיינו מלכות למעלה כדאמרן ואת שדי ת"ת במלכות לברכא לתתא יוסף הגשמי וכל ישראל.

אמאי שבק ל' שהיתה ראויה ליכתב שהוא שם קדוש וכתב ת':

שבילין הם ל"ב נתיבות חכמה שהם כ"ב אותיות וי' נקודות דהיינו עשרה מאמרות והיינו כללא דאורייתא נפקין מעילא מבינה וחכמה א"ת השמים ל"ב נתיבות בת"ת כדפי'. מהרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. באסתכלותא דרחימו וגומר פי' לשון ורובו כמו הרהיבוני הנז' שם באותו פסוק כי פי' שנסתכלו בו בעין אכזריות ולכן וישטמוהו בעלי חצים. ופי' אותו הכתוב שהם הרהיבוני ר"ל כי עינים שלך נסתכלו בי כאיש המביט ומסתכל בחבירו עין בעין. משם רועה אבן ישראל מתמן אתזן וגומר ב' פירושים במלת משם כי אפשר שחוזר ליוסף כי משם נזונת מלכות הנק' אבן ישראל ז"א. או משם חוזר לידי אביר יעקב וגומר שהם ב' ידין ב' סטרין ימינא ושמאלא ומשם נזונת המלכות ע"י יוסף: עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' בגין דכלהו ז' שנין בי' כלומר הבינה נקרא ז' שנים על שם שכל השבעה ספירות הם מושרשים בה. ויבנהו שבע שנים כלומר הבונה היה הבינה הנקראים ז' שנים. הכי גרסינן והכי איתא בפרשת וארא דף ל"א. ואת הארץ מאן ששת ימים דא אברהם דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם ואברהם ששה ימים איקרי ובגין דאיהו ששת ימים אתבני עלמא כגוונא דא ויבנהו ז' שנים ואלין איקרון עלמא דדכורא כגוונא דא לתתא אית ז' שנין רזא דעלמא תתאה ואיהו איקרי שבע שנים ורזא דא דכתיב וכו'. כגוונא דא לתתא אית ז' שנין שהם ז' היכלות דיצירה. ואיהו איקרי שבע שנין כלומר עלמא תתאה מלכות איקרי נמי שבע שנין על שם ז' היכלות שבע נערות. אלין תריסר שבטין י"ב בקר שתחת הים כל הפקודים למחנה יהודה וכן כלהו וכו' הם סוד ד' מחנות שכינה שאלו הי"ב בקר מתחלקים בהם ג' פונים ימה וכו' ולמטה מכל א' וא' כמה אלפים ורבבות חיילות ומחנות של מלאכים. דסמיכין עלייהו כלומר אלו הי"ב הוציאו חיילות ומחנות מלאכים שהם מרכבה אליהם והם סמוכים ורוכבים עליהם. חיות קטנות עם גדולות קטנות הם החילות שהוציאו עם גדולות הם י"ב בקר ומתחברים אלו עם אלו לאתחברא וכו'. לאתחברא כחדא כי בברכות ק"ש נכללים ונקשרים חיות קטנות עם גדולות ונעשים חד נקודה והמלכות נכללת מאותה הנקודה שבה נחתם כל מעשה התחתונים כנזכר בפרשת פקודי וכל זה הוא קישוט אליה בסוד מ"ן. כד"א לויתן זה כלומר ללוי והתחברות זה חיות קטנות עם גדולות יצר' לשחק בו חדוה דמצוה. ומאן איהו עין משפט מלכות עין דההוא משפט ת"ת. ואיהו קאים יוסף האמור בפסוק דהיינו היסוד. אסתכלת לתיקונא הוא פירוש למלת שור מלשון אשורנו ולא עתה שהוא הבטה וראיה. וימררוהו ורובו הבנות כנזכר מררוהו ורבוהו ליסוד זה בחיצי האהב' וזה שאמר באסתכלות' דרחימו לגביה הכי גרסינן לגביה ביו"ד והוא כי אלו הבנות מראים מעשיהם של התחתונים ותפלתם ותורתם והם חיצי אהבה שזורקין בו. כדכתיב הסבי עיניך מנגדי אומר הת"ת למלכות המביאה בתולות אחריה ריעותיה עמה והיא זורקת אותם כלפי מעלה כלומר מעשה התחתונים הנחתם בהם והוא מתלהב בחוטי האהבה עד שאומר לה כדרך החושק הסבי עיניך מנגדי שהם הלהיבוני בלהבות האהב' והכי פירש בפרשת קדושים. דא בת זוגו מלכות ואין פירוש קשתו יסוד כנזכר בכמה דוכתי דהא מלת ותשב מורה אל הנקבה ותו דביה משתעי קרא בן פורת יוסף וכו' וימררוהו וכו' והיל"ל כפי זה וישב באיתן מאי ותשב באיתן קשתו אלא דא הוא בת זוגו. אלבישת עלוי כלומר נתלבשה המלכות בעוז וגבורה בשבילו ולא נחלש כחה דהא ידעת וכו' כי העבירה שאדם עובר מתיש כח עליון כמ"ש צור ילדך תשי אבל כשמתגבר על יצרו באלהים נעשה חיל תנו עוז לאלהים. אתייקרו דרועוי כלומר דרועוי דיוסף נתייקרו ונתכבדו בכבוד גדול שכבדו פרעה ומדנקטי' בלשון פז ש"מ תרתי חד אתייקרו וחד שבא לו הכבוד מההיא מרגליתא עילא' דהיינו מלכות הנקרא פז א"נ מרגליתא עילאה בינה שמשם בא הזהב ונמשך לו הכבוד הזה משם ע"י אביר יעקב ת"ת שמשם רועה אבן ישראל וכו'. מאינון תרין סטרין וכו' פירש מידי ר"ל מידים ממש שהם חסד וגבורה שבהם נעשה יעקב אביר ותקיף. מתמן אתזן מהאי יסוד הנזכר בפסוק. תו מאינון תרין סטרין פירוש מלת משם אינו חוזר אלא למלת מידי אביר יעקב שהם תרין סטרין.

מאל אביך ויעזרך וכו' דאיהו אחסנא עילאה פירוש המדה שירש אביך וזכה להתקשר בה אתר דאיקרי שמים שהוא ת"ת וזהו מאל אביך כלומר ממדתו של אביך. ויעזרך בגין דלא חלף כלומר לכך אמר ויעזרך בוא"ו בגין דלא יחלף האי אתר שלא תחליף ותפרש מאל אביך בשום מדה אחרת לכך אמר ויעזרך בוא"ו כלומר פירוש מאל אביך הוא הוא"ו שממנו יבא לך עזר וסיוע ולא ממדה אחרת לא מהגבורה לפי שצריך להיות צדיק גמור ולא מן החסד שמטיב לרעים ולטובים ואין זה המכוון. כדכתיב ואת שדי כלומר א"ת דשד"י מלכות דיסוד הנקרא שדי. דהא מתמן מזה היסוד נפקין וכו' פי' אעפ"י שבירכו מהת"ת מאל אביך ומהמלכות ומא"ת עכ"ז הוצרך להזכיר היסוד שדי בגין דמתמן נפקין ברכאן והוא היה מברך ראוי להזכיר כל המדות המברכות לעולם דכד אינון שבילין נפקין מעילא היינו כ"ב אותיות ונקראו שבילים לפי שהם צנורות להשפעה. נפקין מלעילא מהבינה כי שם מקור האותיות. עכ"ל הרא"ג ז"ל: