אור החמה על ספר הזהר א:תצב

ובגין דיוסף איהו רשימו דדכורא וגומר קשיא ליה והא אשר דרשנו לעיל שהוא ביסוד ועכ"ז לא נסתלק משאר תיקוני שכינה לתתא לזה אמר שאינו בבחינת יוסף שהוא בעצם מעצמו ומרכבתו ביסוד וז"ש ובגין דאיהו רשימא קדישא איקרי יוסף הצדיק ולא איקרי הכי אשר הצדיק כלל ועם היות שדרשנו לעיל בפסוק מאשר היינו רמז לפסוק אבל הוא בעצמו מרכבתו ביסוד ואבר זה אינו בשכינה שהיא נקבה לכך נסתלק ולא נסתלקו כן שאר השבטים שהם בשאר אברים דבשאר אברים הזכר והנקב' שוין:

ובגין דאיהו הכי אתמני וגו' הענין שכאשר נסיר יוסף לטעם הנז' ובמקום יוסף אפרים א"כ ירמוז אפרים למקום שהי' ראוי להיות יוסף הוא מקום שדרך שם פרים ורבים ולזה נקרא אפרים והוא מקום שהשמש מעריב שם מקום ערוב הכחות והוא סוד מערב:

קול ת"ת.

דבור מלכות. ואין פעולה למלכות אלא מכח הת"ת ואין הת"ת פועל אלא ע"י המלכות וייחודם אל ההנהג' במאמר הבינה וז"ש אשתלח מאתר עמיקא. כלל ת"ת כעין קול שכולל כל ההברות פרט מלכות כעין דבור שמפרט כל הברה והברה בפני עצמה וא"א לת"ת לפרט ההברות אלא מכח המ' והיינו כלל הצריך לפרט ואין במלכות כח לפרט אלא ע"י הת"ת והיינו פרט הצריך לכלל:

ודא קול נפקא מדרום. הענין כי הת"ת נשלח מהבינה אל המלכות דרך דרום כי נחלי הבינה שופכת אל החסד ומשם בא אל המלכות והיינו סוד מוליך לימין משה והיינו נפתלי אילה שהיא דבור שלוחה לדבור קול מהדרום ולכך משה גלה סוד זה בברכתו באו' נפתלי שבע רצון י"ם ודרו"ם וימצא אליו שתי בחינות הא' קודם בואו לדבור שהוא קול בדרום והוא זכר והב' אחר בואו למלכות והיא נקבה והיינו בשתי בחינות אשר לשבטים הא' תיקוני הבינה והב' תיקוני המלכות כדפי' ולפי' אילה נקבה בתיקוני שכינה דבור שכבר שלוחה הנותן אמרי שפר קול קודם בואו והוא זכר כדפי':

מחשבה חכמה.

אתר דרוחא שריא מקום הת"ת בסוד הדעת שמשכנו הבינה:

דהא לאו סתים כדקדמיתא והטעם שעם היות שהבינה נעלמת סוף סוף שש קצוות הנעלמים בתוכה מתגלים ע"י שש קצוות המתפשטים ממנה וז"ש ואע"ג דאיהו סתים האי רוחא אתפשט וגומר:

כללא דכל שאר חילין. כי כלל ה' מוצאות שהם חיך גרון לשון שינים שפה שהם ה' ספי' הם בכלל בקול שהוא ת"ת ומ' שהיא דבור מפרטת אותם שפועלת ע"י כל א' מהם למטה:

אשתלח מאתר דרוחא סוד רוח אלדי"ם שבבינה כדפי' לעיל ומהדעת מתפשט הת"ת. מחשבה י' בינה ה' קול ו' דבור ה' והיינו ה' אחד ושמו אחד בשם אדני הנותן אמרי שפר כתיב לשון זכר ופי' שהת"ת נותן אמרי שפר ע"י המלכות שהיא אילה והיינו סיומא דגופא הת"ת קול ע"י היסוד ומגיע למלכות והיינו ב"ן מהת"ת פורת שפרה ורבה יוסף מכח הת"ת המתפשט למלכות כדפי'.

לתתא בעולם הזה לעילא ביסוד.

דבעיין בנות לאתתקנא דהיינו נקבות ולא זכרים ואם יוסף בין השבטי' הוו להו כולהו בנים זכרים כדפי':

ת"ח מלכותא קדיש' וגומר עד רבות בנות עשו חיל בקצת ספרים ליתיה.

לא קביל מלכותא שלימת' אפשר דעל דוד קאמר כדכתיב בחברון מלך שבע שנים ואף אם נפרש דעל מדת המלכות ממש קאמר ירצה שאינה מולכת בעולם התחתון ובכל צבאותיו עד שהיא תתחבר עם האבות שע"י תכלל מג' אבות בה ואח"כ מהבינה הם מתפשטין בסוד ג' אחרים נה"י נמצאת כלולה משבע וז"ש אתבנו בניינא שלימא מעלמא עילאה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ובג"כ יוסף דאיהו צדיק וגומר ענין יוסף היותו בעלמא דדכורא זה יובן במה שביארנו וכתבנו פ' ויצא דף קנ"ה ע"א וע"ש. ואו' ודא יתיב מלה בתקונא הוא הנותן אמרי שפר. ע"כ:

והרא"ג ז"ל כ' ואי תימא הכי נמי נוקבא לעילא דהיינו הבינה שהיא נוקבא בערך החכמה: אבל הכא רישא וסיפא נוקבא כי המלכות שהיא ראש להם היא נקבה וכל המתפשטים למטה ממנו ג"כ כלם נקבות שהן ז' הנערות וכו' וזה שאמר דהא כל תיקון גופא נוקבא. וכתיב משם רועה אבן ישראל משם דהיינו הקשת האמור דהיינו היסוד ממנו רועה ונזונית אבן ישראל מלכות אבן דההוא ישראל. אבן דא כנסת ישראל כלומר שאין לפרוש משם מהיסוד הזה רועה וזן לכל העולמות אותו הנקרא אבן ישראל ת"ת לז"א אבן דא כנסת ישראל והראיה שעליה אמר דוד. אבן מאסו הבונים הם האבות שלא רצו להיות מרכבה אליה עד שבא דוד ונעש' מרכבה אליה ואמר שהאבן הזאת עלתה למעלה להיותה פנת יקרת. וכלהו בעיין כגוונא דלעילא דהיינו י"ב שבטין עליונים שבאצילות כנזכר לעיל ובכמה דוכתי ונמצאו י"ב בקר למטה מהמלכות כנגד י"ב שבטי י"ה שבאצילות חוץ מבחינה זו שבאצילות יש דרגא דצדיק דהיינו יוסף ובנימין ביסוד כנזכר בפרשת ויצא. אבל בי"ב בקר חסר מהם תיקון זה לפי שכל תיקונהא הם נקבות ואין ראוי לשים בהם אבר שיהא מורה זכר. לאכחשא לה כלומר לאכחשא תיקונהא. וי"ס דגרסי לאכחשא לי' והדר כלפי האי דרגא דצדיק שהוא למעלה בי"ב שבטי י"ה שאין ראוי להכחישו. שייפין דכר ה"ג. היינו דכתיב ומדברך נאוה ה"ג ופירושו הנותן אמרי שפר היינו ומדברך נאוה. בגין דקול מדבר ומאין באה לה הדבור הנאוה הזה והרי היא בעלת דין וכל דבור קושי מיוחס אליה ותירץ בגין דקול ת"ת הנאה מדבר ומנהיג לי' לדבור שהיא מלכות כמו דבר א' לדור. א"נ לשון דבור ממש מצדו נמשך לה דבור נאה דלית קול בלא דבור שהם מחוברים וע"י שיתופם מדברה נאוה וזה שאמר הנותן אמרי שפר כלומר מצד השפר דהיינו הת"ת כדפי' בפרשת יתרו שופר כמד"א שפר קדם דריוש מלשון שפיר. וההיא קול אשתלח מאתר עתיקא דלעילא ה"ג כלומר הבינה וממנו ומצדו נעשית מדברה נאוה. ושליחות זה א"א לעשותו ע"י אחר כי אם ע"י הת"ת לפי שאין קול בלא דבור ואין דבור בלא קול. ודא כלל ת"ת. פרט מלכות. ודא קול ת"ת. נפקא מדרום בינה כנזכר בפרשת במדבר קי"ח ה' דרום מיני' נפיק דרום וכו' להיות שמהבינ' יצא דרום חסד תוכל להקרא על שמו דרום והיינו ממש מאי דקאמר וההוא קול אשתלח מאתר עתיקא דהיינו הבינה כנזכר וחזר וכפלו במלות שונות כדי לפרש פסוק ים ודרום ירשה דהיינו הת"ת הזה כולל וקושר מלכות ובינה מן העולם ועד העולם וזהו ים ודרום. ומדבר למערב מנהיג למלכות. ירית לתרין סטרין בינה ומלכות וזהו ולנפתלי אמר דהיינו הת"ת לשון חבור נפתלי שבע רצון מההוא רעוא דרעוין כתר עליון ים מלכות ודרום בינה כנזכר. לעילא דכר בינה נכלל בעולם הזכר כנזכר לעיל. לתתא נוקבא מלכות. בג"כ נפתלי איל' שלוחה נוקבא לתתא ופי' הפסוק כך צפתלי דהיינו ת"ת אילה שלוחה כלומר לאילה שהיא מלכות הוא שלוחה ר"ל שליח שלה וזהו דקאמר לעיל וההוא קול אשתלח וכו' הרי בחינתו במלכות. כגוונא דא דכר לעילא כלומר כמו שמתייחד בנוקבא לתתא כך מהייחד בבינה שהוא עולם הזכר לעילא. דכר לעילא דכתיב הנותן אמרי שפר הנותן כתיב לרמוז דדכר קרינן לי' ומצדה הת"ת נותן אמרי שפר למלכות ותהיה מדברה נאה. ת"ח וכו' רצה לבאר תחלת האצילות כדי שיבואר היטב מה שפירש בכתוב נפתלי אילה שלוחה וגומר. ת"ח מחשב' ראשיתא דכלא כלומר מדת החכמה היא ראשית ההגלות. ובגין דאיהי מחשבה כלומר עכ"ז שהוא ראשית ההגלות אין בגלוי הזה שום תפיסה שאין הגלוי הזה נקרא אלא מחשבה שעד עתה לא היה נכנס אפי' בגלוי המחשבה אבל בחכמה נכנס הגלוי להקרא מחשבה ואין בה תפיסה כלל כמו שאין המחשבה נתפסת ולכך איהי לגו סתימא וכו'. לאתר דרוחא שריא אתר היינו הבינה שהוא מקום ששורה בה הרוח שהוא ת"ת בסוד הדעת. דהא לאו סתים וכו' ה"ג. חילין ל"ג לי'. ודא יהיב מלה הכי גרסינן: בגין דקול ת"ת. אשתלח מאתר דרוחא היינו הבינה כדפי'. לאפקא מלין תריצין כלומר כדי שמלה זו שהיא המ' תוכל לאפקא דברי צדיקים וזהו הנותן אמרי שפר. הכי גרסינן בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וכו' אמאי תרי זמני בן פורת אלא בן פורת לעילא בן פורת לתתא וכו' וה"פ בן פורת לעילא היינו סוד הדעת שהוא בבחינת יסוד המייחד בין החכמה והבינה. בן פורת לתתא היינו היסוד במקומו והא דקרא לי' בן פורת ר"ל מתרבה ומתפשט שכן בחינות היסודות הללו הכל בקו האמצעי ומתרבה ומתפשט לזווג למעלה ולמטה. בתיקוני מטרוניתא בהיכלות י"ב בקר. רבות בנות עשו חיל אלין תריסר שבטין הכי גרסינן והם ההיכלות אבל ואת מלכות עלית על כלנה. ת"ח מלכותא קדישא לא קביל וכו' כלומר לא עלתה בשם זה להקרא מלכותא קדישא שלימתא עד דאתחבר באבהן. אתבני בבניינא שלימו כי הם הנקראים בונים והם שעושי' אותה בית מושב עיר חומה מצד עלמא עילאה דהיינו הבינה. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון רישא דגופא נוקבא וגומר שמות ד'. וכד אתחבר באבהן וגומר וארא ל"ה עכ"ל. ועיין מ"ש בס' אור הגנוז בס"ד: