אור החמה על ספר הזהר א:תצא

ודא הוא לחמו כלומר עם היות שאמרנו שנק' לחם פנג ג"כ לחם סתם נקרא ועתה מפרש הפסוק ע"ד אחרת והכל ע"ד הקודם.

דרגא קדישא את קיימא שהיסוד מעבר לשפע הנשפע מהת"ת נמלכות ועיקר הת"ת שהוא את קיימא.

ומהכא לשאר דרגין כי לזה נקראת המלכות מלך להיות שהיא מלך על כל הנמצאים התחתונים ומשפיעם.

וכלהו כגוונא דלעילא כלומר כמו שבספירות נמשך הענין הזה ממדרגה למדרגה כדפי' מבינה לת"ת ומת"ת ליסוד ומיסוד למלכות כן אל התחתונים מלכות במקום הבינה וממנה יש מדרגות נמשך דרך בם השפע. ונמשכו לפי זה הפירושים האלו מדרגה אחר מדרגה והכל צודק ולזה אינם פירושי' שונים ולא אמר ד"א אלא ת"ח מפני שבכל איזה דרך שנפרש לא נוכל לומר שישפיע היסוד שלא יהי' סדר הענין שתקבל הת"ת מהבינה והת"ת ישפיע למלכות ע"י היסוד אלא הכל תלוי אם הפסוק יפרש קבלתה מהיסוד לבד או נפרש ג"כ קבלתה מהבינה ע"י היסוד או נפרש השפעת הבינה בת"ת והת"ת משפיע למלכות ע"י היסוד. או נפרש ששתי המדות יחד והיינו הת"ת ומלכות הם מקבלים מהבינה והיינו פי' ד' דרב המנונא סבא ולא שהם מקבלים יחד בשוה אלא אתברך האי בגין האי שישפיע לת"ת חלק ברכותיו והחלק אשר למלכות. או אפשר לפרש אחדותם שוה באחדות כענין קודם פירוד' והי' אור הלבנה כאור החמה:

דשבת נקיט משבת וגומר מלכות ש' ב"ת ובינה ש' ב"ת כדפי' בתיקונין ונקראת הבינה שבת בערך החכמה בתוכה י' בת עין בתוך ה"א כזה ה ה"א עצמה ג' ווין שהם ג' אבות נשרשין בתוכה הם ג' גווני עינא היינו שין כנודע והיינו ש' ב"ת והמלכות עלייתה עם הת"ת אליה הוא סוד כי עין בעין יראו בשוב ה' והיינו סוד שבת עילאה שבת תתאה והם סוד לחם משנה לחם א' ה' עילאה לחם אחר ה' תתא' וכן פי' ר"מ ועתה מאשר שמנה לחמו כפשוטו וכמשמעו מלכות על הכל והכל בסוד ייחודה בעצם עם הת"ת.

ואתחבר לחם בלחם וגומר כלומר למטה היא נקראת לחם עוני לבדה אמנם בעלותה בסוד אור הלבנה כאור החמה דהיינו אתחבר לחם שבמלכות בלחם שבבינה ואז איהו משנה שוה לחם זה ללחם זה כדפי': והשתא קשיא ליה כי בשלמא לחם במ' או לחם בת"ת אשכחן אמנם בבינה הוא זר לזה אמר כי יותר יצדק בבינה מהת"ת משום דבכל אתר לחם נוקבא ולאידך פי' דפי' רב המנונא דלחם בת"ת והיינו שהת"ת מקבל מבינה מאשר שמן הוה ליה למימר אלא שצריכים אנו לו' דלאידך פי' שמנה לחמו אהדר למלכות שעם הת"ת וז"ש ובכל אתר עם היות שפי' בת"ת עכ"ז שמנה לחמו לא דייק בהאי פי'.

שאר מזונא לחם וגומר כלומר שהייחוד העליון למלכות שהוא בחינ' נקבה נקראת לחם ולא לחם ממש אמנם כאשר יושפע למלכות שפע סחם שאינו מהייחוד אלא שפע דשפע הנשפע מספי' לספי' זה יקרא שאר מזונא וכיון שהמלכות אינה משמשת אז כנקבה אינו לשון נקבה אלא לשון זכר וז"ש ואשתמודען מילין וגומר:

ת"ח אשר רשים וגומר אהדר למלה קדמאה דאמר אשר ביסוד ופי' נוקבא בין תרי צדיקי והיינו שימצא אשר רשים לעילא בספירו' ורשים לתתא בתיקוני המלכות כדמסיק וז"ש ורשים לתתא בתקוני כלה לאו דוקא אלא גם שאר השבטים נכללים וז"ש וכולהו תריסר שבטין ימא קאים עלייהו להשפיעם ואתתקן בהו בסוד מיין נוקבין שהיא מקבלת מהם ושתי בחינות אלו פירש הכתוב באומרו והים עליהם שהיא המלכות עליהם להשפיעם מלמעלה לקבל התעוררותם וסוד שתי בחינות אלו אל המלכות יובן בשני עניינים אשר לה אתתקן לעילא בסוד י"ב אבנים י"ב מלאכים ג' תחת מיכאל ג' תחת גבריאל וג' תחת אוריאל וג' תחת רפאל להשפיע ואתתקן לתתא בי"ב שבטים לקבל התעוררות' כדפי'. ובבחינה זו אשר בשאר השבטים א' מהי"ב וז"ש אשר בתקונא קיימא. אמנם בחינתו העליונה כדי לדרוש פסוק מאשר על דרך שפירשנו ביסוד אי לא דגלי משה לא אתידע שלא היה עולה בדעת להעלותו משאר שבטים:

דאיהו נגיד היסוד שגם דרך בו נשפע שמן החכמה:

ברוך מבנים שני פי' ברוך מכל הבנים שכל ששה בנים עליונים משפיעים בו או שהוא ברוך יותר מכל הבנים להיותו ביסוד ויש בו יתרון על כל השבטים:

דעלמא עילאה עלמא דדכורא וגומר כלומר עם היות שאנו מייחסים לבינה שם נקבה הוא בדרך שאלה מפני שממנה מוצא הספירות כולם ע"י שיתוף החכמה עמה שהוא זכר אליה אמנם לפי האמת עלמא דדכורא איהו והטעם כדמסיק והענין כי לא יתייחס בשם נקבה שאין בה אלא מה שמשפיע בה הזכר ואין כן הבינה שהיא נובעת מעצמה ולנך היא זכר ועוד שהיסוד נקרא אל חי והבינה נשמת כל חי כי בהתפשטות יראה היסוד משפיע מכח הבינה יעשה הכל זכר והמלכות נקבה באמת דלית לה מגרמה כלום וז"ש ואי תימא הכי נמי נוקבא לעילא וגומר: מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ת"ח מאשר שמנה לחמו דא הו' אתר דכלא וכו' הוא דבר אחר ופירוש אחר דלא איירי קרא אלא בבינה לבד. א"נ מות"ח מעלמא דאתי אתמשיך וכו' מתחיל הפי' השני ואמר דלא משתעי קרא אלא בבינה. והא אוקימנא בפ' בראשית דף מ"ז: אית לחם ואית לחם אית לחם מן השמים לחם פנג ת"ת. ואית לחם מן הארץ לחם עוני מלכות. דתליא ביה מות' דגלי' יורדות מות ובבחינה זו לבד איקרי אילנא דמותא לא בבחינת עצמה חלילה כי היא אצילות שכולו חיים גמורים. ומאן איהו דא ו' ה"ג כלומר ומאן הוא לחם זה הוא ו' ת"ת לחמו לחם ו': לחם דהוא ו' כעין תאנא והדר מפרש וע"ד מאשר שהיא בינה שמנה אותו הנקרא לחם דאיהו ו' דהא מיניה אתזן והוא מעטרא ליה וכו'. וכלהו כגוונא דלעילא הענין שמעתי ממורי זלה"ה שכשהת"ת והמלכות מתייחדי' יחד ע"י היסוד אז גם כן מתייחדים ההיכלות חיות עם אופנים והוא סוד ייחוד מטטרון עם סנדלפון מלאכין דת"ת עם מלאכין דמלכות והיסוד המיחד ביניהם הוא העמוד המקשר כל ההיכלות כנזכר בפרשת פקודי וזה שאמר והוא יהיב לה ע"י דצדיק וכו' ומהכא לשאר דרגין וכלהו כגוונא דלעילא כלו' ייחודא דכלהו דרגין הוא כגוונא דלעילא מה לעילא צדיק מייחדם אף דרגין דלתתא. דא לחם שבת דאיהו פנג רב המנונא סבא פליג ואמר דהאי לחם אינו כי אם במלכות שהיא לחם עוני וכשמתייחד היסוד הזה הנקרא אשרנעשה לחם פנג לחם מעונג ושמנה ואימתי מתייחד בסוד היסוד בשבת לבד כי בשאר ימות החול מתייחד בסוד מטטרון בסוד הגלות והעוני. על חד תרין כלומר היכן מורה ענין זה בשבת לפי שהוא לחם משנה על חד תרין כלומר על המלכות שהוא לחם עוני בא לחם פנג ת"ת שהם תרין ונכלל זה בזה ונעשה הכל א' פנג שמנ"ה בהפוך אתוון משנ"ה כאלו אמר מאשר משנה לחמו. דשבת נקיט משבת עילאה רוצה לפרש פירוש אחר בלחם משנה לחם דההוא משנה שהוא היסוד כיצד שבת שהיא מלכות נקיט משבת עילאה יסוד ובזה מתחבר לחם ת"ת בלחם מ' ע"י המשנה ומ"ש ואיהו משנה חוזר למלת דשבת עילאה דנגיד שהוא היסוד. א"נ דשבת נקיט היינו מלכות משבת עילאה בינה ואתחבר לחם בלחם דהיינו בינה ומלכות שתי שבתות שתי הלחם הם משנה וז"ש ואיהו משנה. ובכל אתר לחם נוקבא לכך לא יקשה לך שקרא לבינה לחם שכן הבינה נקבה היא. ואשתמודען מלין כלומר מתוך הענין אשתמודע אם הלחם דאיירי ביה הוא לחם ממש או שאר מזונא כגון עבד לחם רב והלחם אזל מכלינו לאכול לחם עם חותן משה וכיוצא שהוא שאר מזוני לחם אנשים לא תאכל לחם צר לחם הקלוקל הוא לחם ממש. לחם דלעילא בכל אתר דכר כלו' בינה אע"ג שהיא נקיבה בערך החכמה דכר איהו בכל אתר כדמפרש לקמן בנפתלי אילה וכו'. ואנן אשכחינן הם דברי הזוהר לנגד סברת רב המנונא שהרי כמו כן אנו מוצאים שהמלכות לפעמים נקרא בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה אבל סוף סוף וכלא חד מלה האי כהאי כלומר כלהו איתנהו בה לפעמים נקבה לבד ולא זכר בערך הקבלה ולפעמים זכר ולא נקבה בערך ההשפעה: ת"ת אשר רשים בי"ב שבטים עליונים י"ב בקר. ורשים לתתא בעה"ז מרכבה לשכינה בכלל י"ב שבטי י"ה. בתיקונא כלא ה"ג. ואתתקן לתתא בארעא: כגוונא דעלמא עילאה בינה דאתתקנת בתריסר שבטין עליונים כנזכר לעיל ובפרשת ויצא ראובן בחסד. שמעון בגבורה וכו'. ובתרי סטרין אתכללת ואתתקנת ה"ג ופי' סטר חד לעילא י"ב בקר וסטר חד למטה י"ב שבטים שהם מרכבה אליה. אשר בתיקונהא קיימא כשאר שבטין בין למטה היותו גם כן מרכב' אל השכינה בין לעילא בסוד י"ב בקר. לאחזאה אן הוא קשרא דיליה כלומר אע"ג דאשר בתיקונהא קיימא כשאר שבטין וכן בעלמא עילאה הוא בסוד פרקין דירכין כנודע. מ"מ אי לאו דגלי משה לא אתידע אן הוא קשרא דיליה רוצה לומר שורש נשמתו כי מלבד שהוא מרכבה אל המלכות למטה בשבטי י"ה ובי"ב בקר למעלה ובשבטי י"ה דעולם האצילות כל זה אינו כי אם בבחינת מרכבה אבל בחינתו ושורש נשמתו אינו כי אם ביסוד וז"ש טובל בשמן רגלו כי נשמתו שהיא סבתו הוא טובלו בשמן דהיינו היסוד. דאיהו אנגיד משח רבות דלעילא בסוד שמן כתית כנזכר בפרשת פנחס. ברוך מבנים אשר כלומר אשר שהוא היסוד הוא מושפע משש קצוות הנקראים בנים וזהו יהי רצוי אחיו שכל אחין שייפין עלאין כלם רצים ומשפיעים בו. אי נמי לשון רצון כי אחיו כשבאים לקראתו הוא ברעותא בתיאובתא דכלהו שייפין. ובגין כך עולה זכר תמים יקריבנו כלומר להיות שעולה על זולתו זכר הוא אוף נמי הכא כיון דסלקא מלה מכנסת ישראל ולעילא כלא הוא דכר. דהא דכורא לא הוי וכו' כלו' מנא לך דאיקרי תמים כד אתגזר לזה אמר דהא דכורא לא הוי וכו' כלומר אינו נודע אם הוא זכר אלא מההוא אתר דאיקרי תמים דהיינו הברית א"כ כשאמר לו לאברהם התהלך לפני והיה תמים ר"ל תמים באותו אבר הנקרא תמים שהוא אות הברית כדכתיב תמים גבי נח איש צדיק וכו' ואמרו ז"ל שנולד מהול וז"ש כדכתיב איש צדיק וכו'. אי נמי לעיל קאי דקאמר ובגין כך עולה זכר תמים כלומר ראיה כי להיותו עולה הוא זכר מדקתני תמים דהא דכר לא הוי ולא אשתמודע וכו' וזהו פירוש זכר תמים מי עושה אותו זכר אותו הנקרא תמים שהוא היסוד שמורה על כל מה שלמעלה ממנו שהוא דכר. כדכתיב איש צדיק תמים כלומר מנ"ל דתמים איהו את קיימא מדקא סמיך מלת צדיק שהוא ביסוד לתמים. ונמצא דהכי קא יליף עולה זכר תמים להיותו עולה הוא זכר ימי עושה אותו זכר אותו הנקרא תמים דהיינו היסוד שמורה שממנו ולמעלה כלא הוא דכר. בג"כ זכר תמים דאשתמודע ביה האי שייפא כלומר הכא גבי קרבן דלא קא שייך ביה ברית פירוש תמים רוצה לומר שלא יהא מסורס. וא"ת ואיך שייך בנקבה לומר תמימה ותירץ. בגין דכלא נטלא מיניה כי להיות שהתמים שלו משפיע בה תמימה קרינן לה. עכ"ל הרא"ג ז"ל.

גליון מאשר שמנה לחמו וגומר ע' פ' ראשית דף מ"ז ע"ב ותבין עכ"ל: