אור החמה על ספר הזהר א:תצ

בגופא דאיהו מאנא וגומר הענין שבזה טעה אלישע שראה מטטרון כותב זכותן של יש' וע"ד זה יש מלאכים אחרים שרים שהם תחתיו פועלים ולא מידם לעשות אלא פרקי הגוף שהנשמה פועלת ע"י ונצוץ שכינה מתנוצצת בהם והיינו סוד אליה"ו בתחתונים שהוא סוד גילוי האלהות על הדרך הזה.

מדכורא ומנוקבא ת"ת ומ'. נמצאו אלו הנשמות תוספת מעלה על כל הנמצאים למטה מהאצילות בב' דברים הא' שהם מעצם הנשמה העליונ' ולא דבר נברא כעין המלאכים והיינו סוד ויפח באפיו נשמת חיים וגומר כי כל הנופח מעצמותו נופח והיינו נשמה דאצילות שהיא דבקה בשורשה לעולם וז"ש נשמתהון דצדיקייא אתייאן מאינון נשמתין מעצמותן ממש כדפי': הב' שאינם מהמלכות לבד ככל הנבראי' ע"י אלא משיתוף ויחוד שתי מדות שהם מדכורא ומנוקבא דהיינו ת"ת ומלכות ומטעם זה פי' לעיל שהם ד' נשמות באו' תלת ארבע אינון והיה זה לתוספת מעלת האדם על כל נמצא וז"ש ובגין כך נשמתהון וגומר.

ואי תימא הא עילאין וגומר קשי' ליה לא ימנע או יש תועלת נמשך לאדם בעולם הזה או לאו אם מעלתו גדולה בעולם הזה קשה למה בהטיבם מסתלקים ממנו ואם אין תועלת נמשך למה ירדו בו וקושיא זו תגדל כאשר נקדים גדולת הנשמה הזאת על כל נמצא עליונים ותחתונים וז"ש הא עילאין אינון מתרי סטרין כדפי' ואין נמצא מנאצלים ולמטה ישוה אל מעלתם כדפי' לעיל א"כ עתה יקשה אמאי נחתין להאי עלמא שהוא לכאורה ירידה אל מעלתם וא"ת שהיא מעלה גדולה להם א"כ אמאי אסתלקו וגו':

למלכא וגומר כללות תשובתו כי מעלת הנשמה בסילוקה אמנם עיקר מעלתה בידיעת התורה וזה לא יודע לה ולא ישיגיה אלא בעולם הזה והיינו דמסיק עד דיולפו' וגומר. עוד שנית כי מדרך הקטנים להתלכלך ולהתקלקל ואין דרך זה להעשות בהיכל המלך וכן בענין זה אל הנשמה היא קטנה ואינה יודעת סודות התורה למעלה ואי יכניסוה בסודות ההם לא תועיל שאין ראוי שתת למד ותטעה ותחזור ותטעה בהיכל המלך וז"ש ויולפון לה וגומר: עוד ג' כי צורת הנשמה קודם בואה אינה אל מציאותה אחר בואה והיינו סוד הגידול שהיא מתגדלת בעולם הזה בעסק התורה והמצוה בהשראת האור העליון ומתלבשת בו ומתגדלת זוהרה והולכת לפי שיעור מעשיו וז"ש למרבי ליה ולגדלא ליה עד דיתרבי ולזה אין לתמוה על סילוק הצדיקים בקצרות שנים וז"ש עד דיתרבי וגומר.

איהו יסודא דלעילא ביסוד ויסודא לתתא הוא הצדיק בסוד ההתעוררות.

ת"ח צדיק אחסין ליה להאי ארץ לשון ירושה לו שאין ספירה שישפע למלכות אלא ע"י היסוד. ואמר להאי ארץ שיש ארץ טמאה ח"ו.

ואריק עלה ברכאן שע"י הברכו' נעשית שמנה. לחמו מלכות הנק' לחם והיינו סוד ברכות הנשפעות בכל יום ולזה אמר שמנה שהוא דבר המורגל אמנם יש תוספת ברכות על ברכות אלו הנזכרות והיינו והוא יתן ולא אמר נותן מפני שהוא דבר לפרקים לזה אמר יהיב לה תפנוקין ועדונין וזה אין הענין ביד היסוד אלא כפי מה שמשפיעים ליסוד וז"ש בנגידו עילאה דנגיד עלה.

ועכ"ד וגומר כלומר עם היות שפי' מאשר היסוד עכ"ז יש בו פי' אחר דהיינו הבינ' ושם עיקר כנוי זה וראי' שהיא בנקבה דכתיב ראוה בנות ויאשרוה והיינו בינה שראוה הבנות שהם בחינות המלכות ונערותיה. ומפני שעדיין אפשר לפרשה במלכות ראוה בנות שהם ז' נערותיה ויאשרוה מהיסוד הכריח עוד מלאה שהיא בינה שאמרה באשרי וגומר ואי אפשר אלא כדפי':

וכולא שפיר שני הפי' צדקו יחדיו וע"י פשרה דמסיק:

ות"ח מעלמא דאתי בינה בבחי' הנמשכת ומתגלה ובאה שפעה למטה.

אתמשך היינו תחלת המשכת השפע ונגיד אח"כ נמשך ההמשכה הנז' זמן מרובה.

למיהב תפנוקין אינם יורדים תפנוקין אלא שפע דק כבחינ' הבינה אמנם היסוד עוש' אותו השפע תפנוקין ועדונין ומכין אותו להאי ארץ ולזה לא אמר אתמשך ונגיד תפנוקין ועדונין.

והוא יתן בינה הנקראת הוא ודאי. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. לקבלא מיין עלאין לאו איהו אלא בנשמתהון דצדיקיא. אפשר שרמז לזווג שעושים הנשמות דצדיקים בשעה שמסתלקין מן העולם עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ובג"כ נשמתהון דצדיקיי' ה"ג. עילאה על כל אינון חיילין ומשיריין שכן הם מלמעלה למעלה מהם כמה מעלות טובות. ועידן למתייה רמז אל מה שאמרו רז"ל טרח רבי בון בכ"ח שנים וכו' כלו' אחר שהכונ' היא עד שיתוקן זה כבר נתקן בזמן מעט יבא הבן אצל אביו. ת"ח אתערותא מסקנא דשינוייא הוא. כהאי גוונא תיאובתא דנוקב' למשדי מיין תתאין לקבלא מיין עילאין וכו' ה"ג. מאשר שמנה לחמו מאשר שהוא היסוד שמנה לחמו ומזונו של מלכות הרי צדיק עליון. ועכ"ד מלה אחרא כלומר עם כל זה שמאשר הזה שהוא היסוד שמנה לחמו אין הדבר הזה נעשה על ידו לבדו אלא מלה אחרא דהיינו צדיק תחתון כמה דכתיב. ראוה בנות ויאשרוה הם ההיכלות שנקראים בנות ציון בנות ירושלם הם גם כן מאשרים אותה הרי נמי צדיק תחתון שבבנות הללו מתחתם מעשה הצדיקים ונמצא כי פירוש מאשר שמנה וגומר כולל אשר עליון ואשר תחתון וזהו וצדיקים יירשו ארץ תרין צדיקים. אמרה לאה אשת יעקב ממש. כי אשרוני בנות דהיינו ההיכלות שהם י"ב בקר והיא אשר היתה עקר הכל כי היא ילדה רובם ונעשה התיקון על ידה. א"נ לאה היינו בינה ומגיע לה האושר מחמת הבנות הללו לפי שהבנות הללו הם המעוררים המלכות שתתייחד עם מלכא ומייחודם נמשך שמתעוררים ג"כ ע"י התעוררות המלכות נמצאת שלאה היא מאושרת מהבנות הללו כי הם הגורמים כדקאמרן. ות"ח מעלמא דאתי בא לכלול עוד שמלת אשר כולל ג"כ הבינה שע"י יסוד ובנות ירושלם והבינה ע"י שלשתם שמנה לחמו מלכות שכן כל השפעת היסוד בא לו מהבינה א"כ מוכרח הוא שהבינה נקרא' בשם זה וזה שאמר וכלא שפיר כלו' הכל צודק בו. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון והוא יתן מעדני מלך ודאי והא אוקימנא. מ"ז ע"ב: ועיין מה שכתבנו בס' אור הגנוז בס"ד: