אור החמה על ספר הזהר א:תפט

כי עזה כמות אהבה וגומר כשתדקדק תמצא שהת"ת רוח החיים והמלכות גוף וכל מה שהמשיל בענין הגוף עם הרוח הכל משל המלכות עם הת"ת בעת פרישתם זה מזה וכן כשהיא נבדלת ממנו היא יורדת אל החצונים דהיינו ממש פרידת הנפש הרשע אל השאול וכן סוד קנאה מקנא הת"ת אל המלכות כאומרו ויקנא ה' אל ארצו בעת שהיא למטה נבדלת ממנו ומקנא לה ולא יהיב עינוי באנתו אחרא שהיא אשת כסילות הומיה והכל מתיישב בת"ת ומ' ממש.

מאן שלהבת יה מלת רשפיה רשפי אש לא פרישא דממילא ידעינן שהעצים הם שייפין תתאין וכד נחת שלהובא מלמעלה מדליק העצים ונעשים רשפים א"כ עיקר הוא לידע מה ענין שלהבת וממילא ידעינן שהשלהבת מדליק הרשפים ועוש' אותם כדפי' ולזה אמר מאן שלהבת יה וכבר ידעת כי מלת יה אי אפשר לפרשו ביסודו בחכמה ולזה אמר מאן שלהבת י"ה שהרי שלהבת בשם י"ה אינו מתיישב ופי' דא שלהובא דאתוקדא. הענין שכל מציאות השלהבת הוא התפשטות מעצם הענין לזה אמר דאתוקדא ומתמצא מציאותו מגו שופר שהשופר בינ' ונודע שהבינה מלהיב חום ומשם נלהב שלהב' ועתה בלי ספק השופר יש לו תוקע ותוקע השופר חכמה ועם היות שהיא רחמים כשתוקע מוציא מעין בחינ' השופר ולזה התקיע' והכח יוצא מהחכמה וההתלהבות מהשופר מעין בחינ' השופר ועם היות שהשופר בעצמו מוציא דין עתה ע"י התוקע מוציא דין המעורר אהבה ימנית מעין יסוד החכמה והחסד והשופר מדליק אש אהבה במזיגת שתי המדות ומשם אינו פעולתה שהרי פעולתה בגבורה כדמסיק אמנם כאן אתער ואוקיד ועיקרה מאי ניהו שמאלא דהיינו תקיעת השופר שנושב בגבורה אמנם כלול מהימין מצד התוקע ולכך תחלתו מהחכמה ובא אל הבינה ומהבינה אל הגבו' ומהגבורה חוזר אל החסד דהיינו וימינו תחבקני והיינו שלהבת ומלת י"ה במלכות ונקראת י"ה בערך היותו חוזר ממטה למעלה מהמלכות אל הת"ת וז"ש דא אוקיד שלהובא דרחימו דכ"י לגבי קב"ה שאותו שלהבת היא מציאות שורש המלכות מעורר בשתי הספי' האלו רחימו דכ"י לגבי קב"ה והנה נקראת י"ה על שם אהבת המלכות שהיא נקראת י"ה והנה כבר השלהבת הזאת נכללת בימין משורשו הראשון שהיא חכמה כדפי' ומבחינתו האחרונ' בחסד כדפי' ומטעם זה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהב' אלא אדרב' מוסיף דהיינו וימינו תחבקני כדמפרש ואזיל.

ת"ח תלת נשמתין אינון וגומר הכוונ' כי הא"ס נשמ' לי' ספירות והם דבקים בו והמלכות נשמ' ולא יתדבקו הנפרדים בא"ס אלא ע"י אמצעות השכינ' שהם רחוקים מן הא"ס עד שהשכינ' תקרא להם נשמ' ולא ישיגו בא"ס שהוא נשמ' נשמתן כלל וכן הנשמ' לגוף ע"י יהי' לבוש הא"ס בשכינה והשכינה בנשמ' והנשמ' בגוף נמצא כי עיקר נשמות אלו הוא להאיר השגחת א"ס א"ס מתלבש בהשגחת השכינ' והשכינ' בכל הנמצאים והאדם קודם לכל הנמצאים הנפרדים:

ולא אתער ביה גזברא ר"ל כי הא"ס אינו מושג כי אם לעצמו וז"ש דלא אתפס ואצ"ל תפיסה שהיא השגה גדולה אלא אפילו ידיעה מועטת וז"ש ולא אתער בי' גזבירא וגומר שהוא הכתר וכ"ש תתאה. ופי' דרך המצא הנאצלי' ממנו ודרך התפשטו בהם להחיותם וז"ש אתעטף בעטופא דזיהרא פי' השלים וצמצם שכינתו בכתר להאציל ע"י שאר הספירות וקרא הכתר זיהרא דבדולחא מפני שעין הבדולח מקבל כל הגוונין ואין בו גוון ושינוי משינויי פעולות ההנהג' ומפני שאין אצילות הספירות מהכתר ממש אלא ע"י החכמה אמר בגו זהוריתא דהיינו שהכתר נעלם בחכמה.

ואתקשרו כולהו כחד וגו' היינו קשר והשתלשלות הספירות מעילה לעלול והיינו חד חד כי שנים יחד א"א.

והוא אעיל בגוייהו סוד העצמות המתפשט בתוך הספירות.

נוקבא דמטמרא בגו חילהא היא המלכות.

ומנייהו אחידא גופא ירצה כל הכחות והחיילין שהם למטה ממנה מתאחדים תחתיה להיותם גוף לה ובאותם הכחות מראה פעולותיה ופועל בכל הנמצא. מהרמ"ק זלה"ה: ועיין מה שכתבנו בספר אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' בלא שייטין משוטות רימוש בלעז. ה"ג אתא ואשתאיל מכל שייפי גופא ולית לך תקיפו כיומא דפריש וכו' תבע על חוביה כלומר הוא ממש מבקש על עונו ומבקרים פנקסו לפי שהוא מחשב כמה מחשבות וחושד כמה חשדות והחושד כשרים לוקה בגופו. רשפיה רשפי אש כלומר רשפי האהבה שלה הם רשפי אש ומהיכן נמשכים אליה אלו הרשפים של אהבה משלהבת יה שלהבת היא הגבורה דנפקא מי"ה שהיא השופר גדול דהיינו הבינה ואע"ג דשם יה הוא בחכמ' מכל מקום מאחר דלא מתפרשן לעלמין שם אחד לשתיהם. אי נמי כי יו"ד היא חכמה וה"א בינה והמתלהב התלהבות האהבה בין כנסת ישראל ות"ת היא הגבורה הזאת שלהיות' היא שלהבת משלהב למלכות וז"ש. דא אוקיד שלהובא צריך למחוק הנקודות שעל מלת ד"א המורים דבר אחר דליתא אלא הכל מלה אחת ומסקנא דמלתא היא. ת"ח תלת נשמתין וכו'. גזברא דקרטיטיאה עילא' וכו' קרטיטאה פירש הערוך בערך קרט שהוא אוצר והכונה הבינה נקראת אוצר הנשמות למעלה והגזבר שלה הוא סוד הדעת וכן המלכות נק' אוצר הנפשות ויש לה גזבר שהוא היסוד הנקרא גבאי צדקה והדעת הוא הגזבר העליון וכו' עכ"ל הרא"ג ז"ל.