אור החמה על ספר הזהר א:תפח

א"ר חייא כדכתיב והוא יחל להושיע וגומר משם התחילו יש' להתגבר מעט מעט עד ימי דוד ולזה הוא הי' סימן ישועתם ונודע שבכל צרתם לו צר לזה הי' מגיע צערן של יש' עד יעקב אבינו בנשמתו ועד מדתו ולזה יחיל להושיע את יש' סתם כביכול רמז למדה עליונ' ולנשמת יעקב כדפי':

גימל דלת גמול דלים הדלים הם בסוד המלכות אמנם גימל מתחיל מהבינ' בחסד עד הת"ת גומל חסדי' הנובעים מהבינ' והיינו סוד זכר ונקב' המולידי' כל החיילים שבעולם דהיינו גימל יהיב סוד הזכר ודלת נקיט סוד הנקב' ומהוים כל ההויות ולהיות תחלתו מהבינ' אמר ת"ח ההוא נהר דנגיד וגומר דא אפיק ויהיב גמל שראשה הבינ' ומשך גופה הת"ת בימין האות חסד ומוציא ע"י חצי הוא"ו התחתון יסוד היינו אפיק ויהיב מוציא מהמקור ונותן ע"י בחי' אחרונ' ודא לקיט ע"י בחינ' עליונה המלכות לוקטת מהת"ת וע"י בחי' שניה נקיט להשקות כל החיילים הבאים אליה שם לשתות וז"ש ואתזן ביתא:

מבני השפחות לא מצד גריעות אמן ח"ו אלא שהם בסוד ד' פרקין שאחוריהם בית' כדפי' בפ' ויצא. ולזה אין להם כח להכלל למעל'.

לאשלמא ליה יתיר מכולא מפני שהמלכות נקשרת בסוד גימל דלת גומל דלים עד הבינ' וראובן בחסד וממנו למטה הם השבטים נמצא גד עול' למעלה מחסד והיינו בא ג"ד המשכת הבינה ביחוד העליון ואפשר לפרש ג"ד לשון נגיד ונפיק והיא הבינ' בת שבע ספירות דהכי סליק ג"ד ומפני שסוד ג"ד בקשרים שאחוריהם ביתה אסתלק מיני' שאינ' פועלת שם הבינ' ולזה בגד ואסתלק ומן המציאות הזה הכלול במדתו בגד' חלק נחלתו מא"י ונסתלק' ממנו שכך הוא מזלו העליון חלק הראוי אליו ומסתלק: ור"י סבירא לי' דממש לראובן מזל נוזל לאחור כזה והיינו פחז כמים היא הבינ' שמימי' יוצאין בפחיזה ומהירות וראובן בחסד והי' ראוי למעלת הבינ' אמנם אל תותר שנסתלק בסבת פגם כדמפרש ואזיל ופליג אדר' יצחק דר' יצחק סבירא ליה דשעתא קיימא לאשלמא ליה יתיר מכולא נראה שבעת הלידה לא הושלם שום א' בשלימות זה ור"י ס"ל דראובן נשלם אלא שפגם:

וחילין ומשיריין אפיקו וגומר בזה נראה שכחם גדול שהרי הם מנחילין הארץ לאחרים מנחילין לעצמם כ"ש אלא שבגדה השעה כל א' לסבתו.

מאשר בינה שמנה לחמו מלכות לחם הת"ת והיינו גימל לדלת וגם הא פליגא אדר' יצחק דאיהו סבירא לי' דלא אשתלים חד כדקאמר לאשלמא ליה יתיר מכולא ור' יהודה ס"ל דאשתלים ממש אשר. מהרמ"ק זלה"ה: ועיין מה שנתבנו בספר אור הגנוז בס"ד.

והרא"ג ז"ל כ' למהוי שירות' וסיומ' וכו' ע"ד נעוץ סופן בתחלתן וכו' להתחזק סופו בתחלתו ואפשר שזהו שרמזו רז"ל דן גור אריה מלמד שסמוך לספר נמשל כאריות והיינו מאי דפרישנ' לעיל שהוא סמוך לספר הקליפות ולכך צריך גבורת האריה להפיל סוס ורוכבו אחור כדקאמרן. לישועתך קויתי ה' וכו' כדכתיב והוא יחל להושיע את ישראל ישראל ממש כמ"ש ז"ל מכאן שהאבות מצטערים בקבר וז"ש לישועתך קויתי שהיה יעקב מדבר בעדו שהיה מקוה ישועת ה' כדמפרש ואזיל. א"ר אחא וכי וכו' ה"ג. גימל דלת וכו' גימל הוא יסוד כמבואר בריש פרשת תצוה ודל"ת היא מלכות בהתחברות ג"ד יצאו גדודים. מבני שפחות ולא היו נקשרים אלא בסוד האחורים כמ"ש וכל אחוריהם ביתה כנזכר בפרשת ויצא קנ"ד וידוע שמהירכי' יונקים החיצונים וכ"ש מהקשר החיצוני היוצא לחוץ ב"א ג"ד כלומר שאפילו בעת צאתו לעולם היתה התעוררות יחוד ג' בדלית אלא שנסתלק ונשאר בג"ד דאסתלקו מיין אל פום אמה ולא נגידו. והא אתמר במה אפגים בפרשת וישלח דף קע"ה. הה"ד מאשר שמנה לחמו אשר הוא היסוד שמנה לחמו מלכות כלומר לחמו ומזונו של המלכות הוא שמן מצד היסוד הנק' אשר לפי שהוא יתן מעדנים למלך מלכות והכי פירשו לעיל ולקמן בסמוך. ואזלי' בגלות' ה"ג. עכ"ל הרא"ג ז"ל: