אור החמה על ספר הזהר א:תפו

ולא אצטריך סמך אפי' בחינת מלכות שלימה אינו במדרגה זו שהרי היא צריכ' סמך הספירות העליונות מלמעלה וכן במלכות בהוד בערך בחינ' הנז'.

דא הוא נחש זוטא יש נחש עליון סמאל ויש נחש תחתון לילית שממנה כח יצה"ר הנחש הקטן וממנו כמה כחות כדפי' בפ' פקודי כולם כחות יצה"ר דכמן לבני נשא להכשילם בעונם כדפי' שם ויקשה לר' חזקיה וכי בחוץ אוקמוה לדן אלא הכוונה שהי' כלול בשורש עליון קדוש אשר לו משם היה יכול להשתמש במדתו למטה וכדמפרשי לקמי':

א"ר חייא נחש הקדמוני וגומר הוא בקדוש' סוד קדם קדמונו של עולם בעשר ספירות הושרש הנחש שהוא דין שמשם נחשת המזבח ונחשת העמודים וכיוצא והוא סוד הדרך והנחש עלי דרך להשפיע הדין סוד התפשטות הגבורות וחרון אף והוא הוא שורש החצונים למטה כדפי' בחש"ק וכאשר הוא נמתק מהבינה יין המשמח נוסף אל שורשו כאו' שוב מחרון אפך סוד ריח ניחוח והפכו נחש עלי דרך וז"ש עד דלא אתבסם בחמרא בחידו וגומר. והנה יש דרך למעלה כדפי' ויש דרך למטה בחצונים דהיינו מה שמתפשט אל הגבורו' החיצונות מהמלכות למטה וז"ש כמה דאית דרך לעילא מהגבור' למלכות כדפי' הכי אית דרך לתתא מהקדוש' אל החצונים והדרך הזה מגדלת כחות הקדוש' המשתלשנים מאש הגבורה כאו' משרתיו אש לוהט והדרך החצוני מגדלת כחות השתלשלו' הגבורו' החצונות זה נהר דינור בקדוש' וזה נהר דינור בחצונים מגדל צפרדעים ועניינים טמאים.

וכד משתמטי מאורחא דימא שהגבור' העליונ' משפעת להם כח הגבו' לפעול נקשרים אלו באלו עליונים בעלולים מהם והיינו רכבי על סוסייהו.

ואלמלא דהאי ימא מדת המלכות הנאחזת בגבורה מנהגת הגבורו' בסוד גבור' הוד מלכות שהיא שולטת עליהם ואינה מנחת אותם שיפעלו ח"ו הית' סטרא דשמאלא מחרבת הבנין המשתלשל בעשיה כולו והיינו אומ' ואלמלא דהאי ימא וגו':

ובדר לון לאורחא דרך הידוע להם בנוקבא דתהומ' רבא מדורם ושם מפזרת אותם שלא יתעסקו בעולם. וכפי גירסת הספרים דגרסי לאחורא אתי שפיר.

מסטרא דהני נפקי חרשין כל מיני נחשים באלו מעשיהם ודבריהם מעוררים ומושכים כח מהם ובלעם פירש מהדרך הזה ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים לקבל כח משם בגין דאינון קיימי ללחשא בחרשי ולא רצה בדרך הזה אלא נטל הדרך העליון לסמאל לעורר הדין למעלה וישת אל המדבר פניו לדבר לקטרג על ישראל ובזה ימצא שאין כח דן כ"כ אחר שהוא במדרגו' התחתונו' אלו לזה אמר חמי מה כתיב וכדמסיק שכחו גדול להכחיש ממש דרך הנהג' עליונ' דהיינו דרך הנעש' מהספירו' העליונות בים המלכות להנהיג הנמצאות והמתעסק בנחשים אלו יכול להכחיש מצד רוע בחירת התחתונים שמשליטים אותם עליהם במעשיהם ומכח אותו הפגם מצליח המתעסק בהם ומכחישי' ההנהג' העליונ' ועתה יהי דן נוצח כעין נצחון אותו נחש שנוצח אותו דרך ויכול ללחום ולהכחיש ההנהג' עם היות' דין על יש' נוצח המלחמ' והיינו לטוב' ולשמיר' כאשר נתן שליט' עליהם מלמעלה כדפי'.

ור' אלעזר מפרש שהוא מציאות שורש החצונים שבקדוש' העליונ' ותחל רוח ה' לפעמו מאותו נחש העליון שיש לו פעמים כאו' ולא הלך כפעם בפעם וענין מרפרף היינו התעוררות דינו לפעמים בעתות היום שמתעורר' הגבורה משורשה הנעלם פנימ' והיינו לעילא מאריותא שהם בחינות החסד ארי' ודאי וכחו ממש לבטל החצונים כדמסיק:

שמשון נזיר הוה שממש הי' נבדל מהיין והגבורה ופריש עולם הוה שלא ליטנף בטנופי העולם א"כ אין לו שום אחיז' בחצונים.

ואתגבר בי' חילא תקיפא כח הגבורה הם שני הפכים א"כ היאך יהי' הענין הוא דין וגבורה הי' להשבית החצונים דהיינו להבדיל הטומא' מן הבית וטעם הגבורה בו מצד אביו כי מצד אביו הי' בהפך וז"ש דברכתא דדן וגומר:

א"ל רזא דתקונא דחרשין בחינ' אחרונ' למטה מנחש ששם מתקבצין נחשי הנחש ומתקשטין לפעול ולכך אמר נחש עלי דרך זכר שפיפון עלי אורח נקבה אורח כנשים ועתה קשה יותר ואי תימא דן לאו דרגיה בהאי שאפילו שנפרש לצד הקדוש' צרדת כ"כ לצד החוץ אין לו ענין. ותירץ אלא אתמנא וגומר ופירש הדרך שיהי' שליט על החצונים ולא יהי' גנאי לו ואמר ממנן דמלכא קדושים בהאי דהיינו בעשי' יש צדדים בהנהג' הקדוש' על החצונים להנהג' לצורך הקדוש' ועליהם עוד ממונ' ביצירה וז"ש וממנא על האי ואינם מתבזים מפני זה אלא ויקרא הוא לכל אינון ממנן בין ביציר' בין בעשי' המופקדי' להנהיג החצונים ואפילו בבריאה למעל' מושרש' ההנהג' הזו וז"ש וכורסייא דמלכא וגומר.

טפסירא דקיטרא לאבאשא שר קשר המרעים:

בגין דחמא לי' וגומר הוצרך לתפל' שלא יקלקלו אלא יהי השפעת הישוע' מלמעלה בענין שיפעלו הרע בשונאים וישוע' ליש'.

האי מאן דלביה טריד בצרתו ובעי לצלא' צלותיה לקב"ה שיצילהו מצרתו ואיהו בעאקו בצרתו ולא יכיל לסדרא שבחא דמאריה להקדים שבח לתפל' על הצרה מאי הוא כיון שאינו יכול לכוון את לבו טוב הוא שיתפלל בלי שבת או לאו. ופשיט שיסדר בפיו עם היות שאינו יכול לכוון את לבו כדמפרש ואזיל. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. בכל הני ממנן תחותייהו מתפרשן אורחין וגו' פה תבין פי' נוקב' דתהומ' רבא שהוא פתח צנור ההולך מן הכסא או ממלכות אל החצונים. ופה תבין איך עאלין ליל שבת בנוקבא דתהומא רבא במ"ש לעיל בדף זה כי דן הוא ארוב וכמין לכלהו ואתיב לון לאחורא דלא יטרטשו עלמא וכן בליל שבת חוזרין שם ומתחבאין שם ואינם מזיקין. ויש נוקבא אחרא דעפרא והוא תחת הארץ בתהומות שהוא למזיקין התחתונים שבעה"ז. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' רבי יצחק אמר דן היינו חויא פירוש שמשון שהיה אורב לפלשתים והורג בהם כמו שנראה מואי תימא וכו'. הכי נמי לעילא הכי גרסינן בלא דל"ת. דא הוא נפש אחרא ס"א נחש זוטא ויש ספרים דגרסי נפש זוטא וי"ס נמי דגרסי נחש אחרא והכל עולה אל מקום אחד ומכל מקום נחש זוטא היא הגירסא הנכונ' וכן נחש אחרא ופשר הדבר איתא בפרשת חיי שרה דף קכ"ה וזה לשונו ת"ח באמצעות דרקיע' אתקטר חד אורחא וכו' וכבר ביארנוהו שם. וקצורן של דברים כי מלבד נחש הקדמוני יש נחש אחר קטן ממנו ולכך נקרא נחש זוטא והוא כח קדוש שכל ככבין דקיקין שהם כחות קדושים מקושרים בו והם מסייעים לאדם ההולך בדרכי יושר והוא כאלו הרקיעים תחתונים למטה מההוא נחש קדמאה והוא התלי שבראו הקב"ה מאש ומים והוא בדמות נחש עקלתון וכמו שמקושרים בנחש זוטא זה כמה כחות קדושים כמו כן מקושרים בנחש קדמאה שלמעלה ממנו כל הכחות הטמאים והם המזדמנים לאדם הבא ליטמא. וז"ש כאן יהי דן נחש עלי דרך והכוונה כי הנחש הזה הוא אורב לכמה טמאים המתפשטים מהנחש הקדמוני שהוא למעלה ממנו כנזכר ובאים כדי להזיק את העולם ואז באים אלו הכחות המתפשטים מנחש זוטא זה ובדר לון לאחורא וז"ש ויפול רוכבו אחור וז"ש כאן מאסף לכל המחנות. מהכא נפקי אינון דכמאן וכו' היינו העונות שהאדם שוכח אותם וכחות אלו הם כחות קדושים. א"ר חייא נחש הקדמוני כלומר לאו כמא דאמרת שהנחש הזה הנז' בפסוק הוא נחש זוטא אלא נחש הקדמוני דאיהו לעילא כלומר שהוא למעלה ממנו כדפי'. עד לא יתבסם בחמרא דחידו כי הנחש הזה עולה דרך מדרגותיו בההוא נהירו דקיק דקא מתפשט ממנה אליו כנזכר בפרשת יתרו ס"ט עד משכן מטטרון ששם היא השכינה הנק' דרך כדי לינק ממנה שפע ואז נאמר נחש עלי דרך כלומר על המלכות לשאוב ופי' על סמוך כמו והחוני' עליו. נחש עלי דרך ת"ח וכו' סיומא דמלתי' דר' יצחק היא דקא פריש מאי עלי דרך וכדפירשנו. כמה דאית דרך לעילא פי' ת"ת הנק' דרך כשמשפיע במלכות וכן כללות הצנורות המתתקנים למלכות משפע הבינה איקרון דרכים כמ"ש דרכיה דרכי נועם. הכי נמי אית דרך לתתא למלכות דהיינו דרכים הנמשכים אל כמה בחינות. ומתפרשא ימא היינו המלכות שמתחלקי' ממנה דרכים לכמה אורחין ובחינות ואית אורחא חד דאתי וכו' דהיינו אל הקליפות: ואסגי ימא כלומר מציאות הקליפות מתהוות מצד ריבוי מימי הים הגדול מלכות דהיינו מתוקף דיניה מתגדל ומוליד נונין בישין לזנייהו. כמה דאפיקו לתתא כלומר כמו שתרא' בים הגדול במוחש שיש בה מקומות שמגדלים בהם נונין טבין ויש מקומות שמתגדלין שם נונין בישין וצפרדעים טמאים כך מתפשטים מההוא ים העליון וזה שאמר כגוונא דא נונין בישין לזנייהו והם כחות טמאים ושלוחים לרעה. וכד משתמטי מאורח' דימא פי' כשאלו נונין בישין הנזכרים כשנשמטים מתחת יד המלכות ומתרחקים יותר מתגברים בגבורות' ונראים רוכבי סוסים להחריב העול'. א"נ ואתחזון רכבין על סוסיהו פי' נקיבותיהם שמתייחדים עמהם ורוצים להחריב העולם לירד להשטין למטה ולעלות ולקטרג למעל' ע"ד בא סמאל ורכב על נחש שר"ל שנתייחד הזכר ונקבה כדי להחטיא לאדם הראשון. ואלמלא דהאי חויא פי' חויא דרקיע דקאמרן לעיל נחש זוטא. דאיהו כניש כל משריין כנזכר שלכך נק' מאסף לכל המחנות כי הוא באלו הרקיעים התחתונים שהם למטה מכל מחנות טהורים וטמאים. כמין לסוף אורחין הוא יושב ואורב לסוף אותו הדרך שהם יוצאים בו. ובדר לון לאחור' היינו פי' ויפול רוכבו אחור שאלו שנזדווגו יחד סוד ורכבו כנזכר מפילם ארצה ומחזירם לאחוריהם ומה נחמד פשט זה בכתוב: מסטרא דהני פי' מאלו דאתחזיין רוכבי סוסי'. מאי עלי דרך פי' אחר הוא דקא פריש בקרא ומפרש עלי דרך דהיינו מלכות כדמפרש בסמוך. ההוא דרך עילאה מלכות שהוא דרך לעץ החיים ת"ת כדמפרש ואזיל. הכי נמי הנושך עקבי סוס כלומר אין הכוונה שדן היה אחוז בהאי דרגא חלילה אלא הם שומרים שלא יכנסו אלו הנחשי' אל הקדש פנימה ע"ד ואת להט החרב המתהפכ' שהם כחו' הדין שממוני' לשמור את דרך עץ החיים דהיינו מלכות שהיא דרך לעלות אל עץ החיים ת"ת כך אלו ממונים על זה וזהו הנושך עקבי סוס הרוצה לעלות וז"ש בגין לנטרא לכל משריין ה"ג ול"ג מלת לי'. בגין לנטרא לכל משריין שהם עומדים שלא יכנסו בהיכלות ששם מחנות הקדושים ואפשר שמלת את דרך קא דייק א"ת הם המחנות הקדושים דרך מלכות עץ החיים ת"ת. א"ר אלעזר תיקונא דכורסיי' כלומר הנחש הזה הוא ג"כ תיקון הכסא להורות שמלכותו בכל משלה ולקמן מפרש לה ואזיל. חד חויא מרפרף וכו' הכי מבואר בתרגום שני של מגלת אסתר ע"ש. מרפרף מלשון. אפילו לא רפרף אלא בעינו שפי' נענוע העין. בקטורי קשרים. שרביטא מקל מן שרביט הזהב. ופריש עלמא פי' נזיר עולם. נחש איהו שפיפון הכי נמי וההוא וכו' ה"ג וההפרש שנחש הוא זכר ושפיפון היא קליפת הנקבה כך פירשו בפרשת בלק דף קצ"ד. טפסירא דקסטרא. טפסרא הוא מלשון טפסר לשון שררה והיא שררת והנהגת הקליפות והכל הוא במדה ובמשורה תרגום מדה קיסטא. טריקין נושכים כמי טרקיה חויא דרבנן. יסדר בר נש שבחא דמארי' שלש ראשונות שהם שבחיו ית'. ולבתר יצלי צלותי' שאלת צרכיו. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון חויא כמין על אורחין וגומר מ"ד. קכ"ה. ואית אורחא חד דאתי ואסגי ימא ורבי נונין וגומר בא ל'. עכ"ל.