אור החמה על ספר הזהר א:תפה

ועל פתחינו כל מגדים וגומר הנה המלכות נקראת בית הכנסת שמכנסה שם הת"ת ונקראת בית המדרש שהיא מכנסת שם סוד שתי תורות ומדרש למעלה בת"ת ומעשה למטה בנקבה וב' הבחינות במלכות ועל פתחינו דהיינו סוד נקוד' פתח שדרך בה נפתח' ליכנס אליה אור הת"ת שם נמצאו חדושי תורה בסוד ההתעוררות והיינו מגדים דברים הנמשכיכ' מלמעלה ועושים פירות דהיינו סוד התורה המושכ' מעתיק יומין או"ר ר"ז דרך היסוד סוד כדפי' בתיקונים ויש שם חדשים חדושי התורה גם ישנים שכבר נתחדשו והם עוסקים בהם ומעוררים ההארה הקודמ' שנתחדש' מכבר והיינו אומרו חדתין וגומר והיינו לדעת מה יעש' ישראל היאך יעבוד לבוראו שהיא תורה המביא' לידי מעשה מ"ה יעש' ויתקן יש' העליון במלכות העשי' כדפי'.

למחזי מילין שיודע למסבר משום דאגרא דשמעתא סברא וזהו ישנים ולחדתותי מילין שמוסי' חדוש דהיינו חדשים:

אינון מילין דסלקין עד כורסייא מפני ששאר התורה שאינה בתנאים אלו אינה עול' אלא עד בזק היכל לבנת הספיר כדפי' בפ' פקודי אמנם אלו אינם מתעכבים שם אלא עולים עד כסא הכבוד מיציר' אל בריאה ושם מיד המלכות אצילות פותח לה שערים לפי המציאות והבחינ' ההגונ' אל התו' ושומרת אות' שם להיות' מיין נוקבין לעת הזווג כדמסיק.

ובשעתא דעאל היינו חצו' לילה וכאשר זה קם בחצות לילה נעשה הכל בבת א' התעוררותו והייחוד וכאשר הוא מחדש ביום השכינה שומרת אות' עד חצות שאז הוא התעוררות ליחוד ידוע שאינו כיחוד התפל' מפני שהייחוד ההוא עולה עד סוד הבינה עד סוד עתיק יומין ולזה אמר בגנתא דעדן שיש ביחוד הזה ג"ן מלכות ועד"ן עד בינה וחכמה ולזה מסתכל בהו בסוד מ"ן וחדי בהו מהבינה ואפשר היות מסתכל מהדעת והשכל חכמה והיינו מתעטר קב"ה ו' בעטרין עילאין י"ה שהם תרין עטרין דירית ברא קדישא וחדי משפיע שמחה מהבינה למלכות במטרוניתא והיינו מלת צפנתי שהיא צופנת אותם מעת חדוש' עד חצות עד הייחוד בסוד הצפון העליון הנעלם שהשכינה צופנת לעת הייחוד בזה הצפון הנעלם והיינו

ומההיא שעתא מלוי וגומר מעת שהוא אומר ומחדש כתיבין בספרא דהיינו מציאותם במלכות דהיינו דודי צפנתי לך והיינו ספר המתייחד בהם למעלה דהיינו זכרון והיינו ויקשב ה' וישמע מיד.

עד הכא שולטנותא דיהודה שהיא המלכות השדה שדגלו כולל יששכר וזבולון והיינו וימצא דודאים בשדה שיהודה מלכות נוטלת חדושי תורה וע"י חדושי תורה נשכרים שני המחזיקים יחד ואמר וילך ראובן שהוא חסד היינו דרועא דאתכליל בכולא במלכות הכוללת נצח והוד כדפי' מורה שהם ג' קשרים יהודה באמצע כולל יששכר מימין וזבולון משמאל ושלשתם כעין חסד נצח כעין גבורה הוד כעין ת"ת יהודה הם ג' קשרים בדרועא שהוא ראובן זרוע ימין וכל חילא שעם היות שאל מקומם בגבורה מפני שעיקר המלכות תלוי בגבורה סוף סוף עיקר כחם תלוי בזרוע הימין והיינו כל חילא דתלת קשרין קשירן בדרועא כדי שיתעל' המלך אפילו על כהנים לוים וישראל ולזה צריך להתעלות בחסד וז"ש לאתגברא על כולא.

דהוא ירכא שמאלא סבירא לי' שהם כטבלא מרובעת שתים המוקדמין הם שתי זרועות חסד גבורה ושתים המאוחרין הם שני ירכים נצח והוד דהיינו סוד ד' נקודות כזה #:.: והנקודה האמצעית היא המלכות והת"ת בסוד הארון ולזה כאשר נבחין עתה אפרים ודן בשני ירכים נמצא דן אחרון ירך שמאל וז"ש ואזיל לבתרייתא בבחינ' היותם נקוד' יוקדם הנצח ויאוחר ההוד וסדר זה מפרש ואזיל.

ת"ח וגומר קפסירי קיסטא. קיסטא מדה וכן פי' בערוך קפסירי הוא לשון שלשלת וחבירו הרבה ועיקרו פרטי המשתלשלים בו וכן מוכרח שם וקרובלהיותו לשון חוליות השלשלת וירצה ירכא ימינא באותם חוליות המשתלשלים בו דהיינו מנשה ובנימן שהם פרקי המדה קשרי הירך.

אי תימא זבולון וגו' קשיא לי' שהוא מפרש יהודה וראובן ימין והרי זבולון ירך שמאלי שהרי הוא יוצא לחוץ דהיינו הירך המתפשט בשמאל ומפני שהוא יוצא בשמאל כתיב שמח זבולון בצאתך שיציאתו בשמאל בשמחה מקום התפשטות הבינה לא מקום התפשטות החיצונים וכתיב וירכתו על צידון דהיינו צד דין דהיינו לצד ים המלח שהוא סוד התפשטות ההוד אל המלכות דהיינו מקום השמחה שהוא בינה עד הוד אתפשטת ומשם גם כן למלכות מקום שמחה התחתונה ותירץ אלא ודאי יהודה אתכליל מכול' כדמסיק וכולל גם ירך שמאל בעצמו כדפי':

מגופא יששכר עושק בתורה מירכא זבולון והיינו כעין המלכות שמשכנה בהוד כדפי' בתקוני' ומשם היא נקשרת בת"ת שבנצח ויהודה אינו ימין ממש שהרי דגל ראובן תימנה הוא ימין כדמסיק אלא יהודה מלך בגבורה ומתעלה למעלה בסוד הגבורה נכללת בחסד דהיינו גבו' דאתכליל' בימינא כדמסיק ואזיל ולכך עולה להיות בדגלים ראשונים עם היותו למטה: דן ידין עמו וגומר דן בירך שמאל יש לו ב' בחינות הא מציאות עצמו ידין עמו שבטו הב' היותו מאסף לכל המחנות היינו שהכל נכלל בו ולזה ידין שבטי ישראל אמנם לא ידיננו בכלל הסנהדרין אלא כאחד כיחידו של עולם שדן יחידי כך הוא דן יחידי מפני שירך שמאל היא בחינה אחרונ' למלכות סוד נקודה יחידה כוללת כל המחנות כולם והיא דנה יחידה לכולם שהיא לערך התחתונים בערך א"ס ובה מכירים סוד האלהות ותוקעים אמונתם בה אינם כיש' שעולים יותר ולזה ידין עמו כאחד. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' דאתגליין על ידייהו גרסי'. עד הכא שולטנות' דיהודה כלומר מיהודה אתה וכו' עד כאן הכל הוא נכלל ביהודה כי יששכר וזבולון היו תחת דגל יהוד' ונמצא שכל מה שדרשנו עד כאן מיששכר וזבולון הוא נופל תחת ממשלתו של יהודה. דרועא דאתכליל בכלא לקמן מפרש לה ואזיל. הכי אית לי' למימר דן ידין לשבטי ישראל ה"ג. דהוא ירכא שמאלא פי' דן הוא מהשלשה הפוני' צפונה דקאמר לעיל ג' שבטין לדרועא ימינא ותלת שבטין לדרועא שמאלא ותלת שבטין לירכא ימינא ותלת שבטין לירכא שמאלא ופירשנו שם שכל ג' מהשבטים היו נעשים מרכבה לאותו אבר וגופא דשכינתא עלייהו והנה יבא דן לצפון ואשר ונפתלי עמו ושלשתם היו מרכב' לירכא שמאלא דהיינו בחינות אחרונות שבה ולכן נקרא מאסף לכל המחנות. ת"ח וכו' בא לפרש הסדר של הג' דגלים האחרים הקודמות לדגלו של דן הואיל ופיר' דגל מחנה דן שהוא ירכא שמאלא. כיון דיהודה וראובן שהם שני ראשי הדגלים הנוסעים ראשונ' שם יהודה ועמו יששכר וזבולון לצד מזרח. ראובן ועמו שמעון וגד לצד דרום נטלין ליואי וארונא וכו' כדכתיב בפסוקים בפי' שאחר שאמר מסע שני הדגלים של יהודה וראובן כתיב אחריו ונסע אהל מועד וגומר. ונטיל דגלא דאפרים אחר שנסע אהל מועד נוסע אחריו דגל מחנה אפרים ואחריו דגל מחנה דן כדאמרן. ונמצא לפי זה שהסדר כך הוא. #

? דרועא ימינא דרועא שמאלא

ראובן שמעון גד יהודה יששכר זבולון

מחנה הארון באמצע ועיין בפ' בראשית דף כ"ו ששינה הסדר

ירכא ימינא

אפרים מנשה בנימין ירכא שמאלא דן אשר נפתלי

וכנגדן למעלה י"ב בקר

ג' פונים צפונה ג' פונים ימה

גבריאל צדקיאל חסדיאל נוריאל יופיאל ענאל

גופא דשכינתא עלייהו כמ"ש והים עליהם כסדר הפ' עיין בבחיי פרש' במדבר ששינה שמות הללו והשב ידך על הציור הזה: #

ג' פונים נגבה מיכאל קדמיאל פדאל ג' פונים מזרחה רפאל רזיאל סטוריה ואי תימא זבולון דאיהו עאל ונפק הי"ל להיות בירכא ימינא כי כן הירך בו נכנסים ויוצאי'. אלא ודאי יהודה אתכליל מכלא שכן יהודה היו עמו יששכר וזבולון ולהיות שיהודה זה דהיינו מלכות למעלה כליל כלא ירכין ודרועין וזבולון אחוז בה הוי כאילו זבולון אחוז בירכא וז"ש ת"ח מלכו דלעילא וכו'. מגופא ומירכא גופא היינו יששכר שהוא התורה ת"ת דאיקרי גופא ומירכא היינו זבולון דהיינו נצח. בגין לאגבר' בתוקפיה ע"י הירך. כתיב מימינו וגו' בא להוכיח איך מלכו עילאה אתכליל מכלא שכן התורה שהיא מלכות תורה שבעל פה מסטרא דגבור' אתייהבת ושמאלא אתכליל בימינא הרי שהיא כלולה מימינ' ומשמאלא. ובגופא היינו הת"ת תורה שבכתב דאיקרי גופא דמלכא. ובירכא וכו' שכן תרין ירכין הם תלמידי חכמים וכן בהם אחוזים יששכר וזבולון כי בצל החכמה בצל הכסף הרי שהמלכות נכללת מכלם וכמו שהיא נכללת מכלם הכי נמי וכו'. הכי נמי סדרא קדמאה כלומר דגל הראשון הוא דגל יהודה ואתכליל בימינ' שהוא זבולון ובגופא יששכר כדפי'. וכן כתיב בדוד הבא מיהודה. נאם ה' ת"ת שאמר לאדוני מלכות: א"נ נאם ה' בינה לאדוני מלכות. שב לימיני התקשר בימין והכי פירשו ז"ל בפרשת בראשית דף נ'. הרי שיהודה כליל כלא. יהודה וראובן תרין דרועין הוו יהודה הוא במלכות והמלכות היא מסטרא דגבור' הוי יהודה דרוע' שמאלא וראובן הוא דרועא ימינא כדאיתא בסבא ראובן או"ר בן ואחריהם היה נוסע ארון הברית אדון כל הארץ לאתקשר' בין תרין דרועין כדאיתא במדבר סיני דף ק"כ. סדרא תליתא' אפרים דאיהו וכו' ודן דאיהו ירכא וכו' ה"ג. ידיו רב לו מצד דרועא ימינא שנטל מראובן ועזר מצריו תהיה מצד דרועא שמאלא דאתכליל איהו ביה כדקאמרן א"נ איפכא. ת"ח כתיב ויעש המלך שלמה הכריח עוד שיהודה למטה כליל כלא שכן שלמה הבא מיהודה עשה לו כסא כגוונא דלעילא וכל דיוקנין דהכא דהיינו במרכב' עליונ' שור נשר אריה אדם עבד הכא כסא בשלו כמבואר בארוכ' בתרגום שני ממגילת אסתר ע"ש. מלך סתימא כלומר מלת מלך אינו חוזר לשלמה אלא למלך סתם דהיינו מלכות והוי כאלו אמר וישב שלמה על כסא ה' בכל אינון דיוקנין דומה למלך סתם מלכות. ולבתר כאחד שבטי ישראל ה"ג וה"פ דן ידין עמו בקדמיתא כלומר היה דן עם סיוע עמו שהיו מסייעים אותו היינו בקדמיתא כמו שאמר הכתוב ותחל רוח ה' לפעמו בין צרעה ובין אשתאול וזהו ידין עמו כמו עמו פי' עמו דעמו ותרתי קא דרי' אבל אחר כך היה עושה דין ונקמה בעכו"ם בעד שבטי ישראל כאח"ד כיחידו של עולם בלי עזר וסיוע מאחרים אלא לבדו לבד וכמא דאוכחי קראי והשתא לא קשיא מידי ממאי דאקשי לעיל: אי נמי דן ידין עמו בקדמיתא כלומר בראשונ' לא היה דן אלא לעמו דהיינו לשבטו שכל מי שהיה נוגע באחד משבטו היה דן אותו ונוקם ממנו וכמו שאמרנו בין צרעה ובין אשתאול דהיינו מקומו ושבטו כאומרו ויהי איש אחד מצרעה. אבל אחר כך היה דן כאחד כיחידו של עולם שהוא דן ושופט לבד בלי סמך וסעד בעד כל שבטי ישראל ובכל מקום שהיה פונה ירשיע. עכ"ל הרא"ג ז"ל: