אור החמה על ספר הזהר א:תפב

אשלים לכל סטר שהם ה' אמנם ת"ת אמצעי ועליון על כולם כאו' לך ה' ולמטה מכולם והם ז':

תו שערא מפרש שהם ענפיה גבורה ששערין דלעיל דינא תקיף כאו' שחורות כעורב והיינו מ"י ימלל גבורות ה': וכן בסוד שער דאריך אנפין כתיב חסדי ה' כי לא תמנו ואלין שהם חסדים לאתר אחרא אסתלקי שהוא שער רישיה כעמר נקה אבל משם ראיה אל גבורות בה.

בתרי ימין שרייא הא' שבחלקו שנוסע ממנו והאחד שהולך לשם לעשות פרקמטיא לעבר הים דהיינו דרמז קרא לחוף ימים וירכתו על צידון ים אחד ולא פליג:

ור' יוסי אמר שהטעם שאמר הכתוב ימים לשון רבים הוא מפני מה ששאר הימים היו מושכים סחורה אליו והעד שהכתוב אמר והוא לחוף אניות נרא' שאדרבה האניות הם באות אליו לא שהוא בא אליהם כדפי' ת"ק וז"ש והוא לחוף וגומר:

ור' חזקיה מדקדק ג' בבי בקרא חדא וירכתו על מור' שגבולו רב ביבשה אמנם ירך מכל הגוף מטא על ספר צידון ויש לו ימים רבים במשך שפת הים כל רוחב גבולו אמנם גבולו לצד צפון מגיע וז"ש ותחומא פריש לההוא אתר ולא פליגא אומרו לחוף ימים שכל גוף ארצו חוף ימים הרבה וירך תחומו סוף גבולו ירכתו על צידון והשתא ניחא אומרו והוא לחוף אניות שעדיין לא פירש הכתוב תועלת הימים וז"ש ופרקמטיא לכל מארי סחורתא וגומר:

ור' אחא אמר שעל צד הרמז יאמר הכתוב ענין גדול בכפל דבריו ולדבריו תפל דין והמלוח הוא מזוג ברחמים דהיינו שהמלח ממתיק המר דהיינו צדק דין משפט ממתיק דין צדק כדפי' בחש"ק והטעם שהמלח משפט מפני שהוא ברית מלח והשתא קרא הכי קאמר זבולון לחוף ימים ישכון דהיינו דאית ים וים המלח ים סתם מרירא בדינא וים המלח מתיקא בברית והוא לחוף אניות שהם כחות התחתונים הבאים אל הים אחר שהוא נמתק במלח הברית וירכתו על צידון דהיינו שהוא ירך הוד נאחז בים המשפט המלך המשפט דהיינו אימא עילאה עד הוד אתפשטת והיא נמשכת עד המלכות והיינו על צידון צד ו"ן המלכות עטרא דוא"ו ת"ת וסטרא דיובלא שמטה ודאי צלע חד מסטרוי אתקרי זה רמז ר' אחא בדבריו אלה ואמר וימא אקרי על שמיה שם היא המלכות והמלח ברית ונקראת ים המלח על שם הברית לא שהמלח עיקר הים שהרי הוא זכר ורחמים:

ור' חייא פליג עליה כי המלח הוא הדין וז"ש צדיק ה' צדקות אהב שקושר צדיק וצדק דהיינו שקושר צדקות למעלה דהיינו מלח דין במיא חסד ובאמת המים חסד בלי מלח אין בו טעם והמלח בלי מים מר תכלית המרירות ולנך מאן דפריש לון מצד שתיהן גרים לגרמיה מותא ועיקר הכרח דברי ר' אחא שפירש מלח ביסוד הוא מפסוק ולא תשבית מלח נראה שהמלח עיקר דהיינו ברית לזה אמר בג"כ מן הטעם שפירש ששניהם עיקר זה עם זה אמר לא תשבית מלח וגומר לא שיהי' עיקר הזכר מלח אלא דהא דא בלא דא לא זכר בלא נקבה ולא נקבה בלי זכר לא אזלא אין להם שום הנהגה כלל ושניהם צריכים זה לזה. ופירוש הכתוב כדפי' ר' אחא רק בהיפוך הסברות שהמלחות שבו הוא צדק: ור' חייא סביר' ליה בענין זה כדפי' והוסיף עוד ים חד הוא שהיא המלכו' כר' אחא ויש בה בחינות הרבה כבחי' הספירו' מיין צלילן בחינת החסד מיין מתיקין מצד הת"ת שהדין מתמתק מיין מרירן מצד הגבורה ובגין כך ימים קרינן ליה על שם בחינותיה מצד הספירות וזבולון זוכה בה מכל בחינותי' והיינו לחוף ימים ישכון והיינו מצד ג' אבות כדפי' והוא לחוף אניות מצד התחתונים שהכחות התחתונים נקראים אניות וירכתו על צידון בחינת ירך דהיינו מצד הוד על צידון צד ו"ן כדפי' לעיל:

ור' אבא פליג ואמר שאין ראוי לייחס לזבולון כל בחי' המלכות אלא בחינה ידועה וז"ש כל שבטא ושבטא וגו' יש לו בחי' ידועה דהיינו י"ב קשרי' י"ב בחינות ולכך אין לו במלכות אלא ירך לבד אמנם מתקשרן בגופא שהוא עולם הזכר דהייינו ים תחתון בים עליון והיינו לחוף ימים ולעולם בירך ירכא דנוקבא דאתקשרא בירכא דדכורא בענין שהוא לחוף שני ימים והא כיצד הוא לחוף אניות מצד מטה בים נקבה וירכתו על צידון צד ו"ן מצד הזכר כדפי' וגומר.

אלא הכי אוליפנא איהי בעת וגומר תימה מהיכן ידעה רחב ידיעה זאת אלא הכוונה שהיא שאלה מהם שיתנו לה אות אמת חיים שבכל מקום שיהיו אביה ואמה וכל קרוביה יחיו דהיינו התפשטות עץ החיים שאין המות שולט כלל במקומו ולכך יהי' שליטת החיים ארוכים מתפשטין בכל מקום שאפי' שבעת המלחמה יתפשטו קרוביה בכל מקום ע"י האות ויחיו והיא שאלה סתם ענין זה והם הבינו וידעו בחכמתם שזה אינו מצוי אלא מצד עץ החיים אות אמת דמשה שחייו ארוכים נוצחים וכל מקום שאות אמת נמצא נוגף בורח ואינם צריכים להחבא ולזה השיבו לה שזה א"א שהמלחמ' מצד המלכות ואותם הדינים מתפשטין ואינם מבחינים בין צדיק לרשע וצריך להחבא כמעט רגע עד יעבור זעם והיינו תאספי אליך הבית' דוקא ותקות חוט השני תקשרי בחלון שדומ' לפתח פה שכינה ששם נשיבו דחיי והרי הוא כעין הדם אל המשקוף ואל שתי המזוזות וימצא שם חיים ע"י ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו וגומר. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' האי אתר אשלים לכל סטרי אלך ה' הגדולה קאי דהיינו הת"ת שהוא המשלים בכל סטר וסטר כי הוא בריח התיכון וכולל הגדולה והגבורה והת"ת דהיינו בחינת עצמותו והנצח וכו'. א"נ לך ה' היינו שם יהוד בסוד הדעת דאיהו לגאו דכל ספירה וספירה דעליה אתמר לך ה' הגדולה והגבורה וגומר כמבואר בתיקונים דף קכ"ו ואפשר שזהו מה שאמר לעיל האי תיקונא עילאה כלא חד איהו וכו' האי חד אשלים לכל סטר וסטר פי' היינו יהו"ד דאיהו לגו דכל ספירה וספירה שהוא המקשר הכל ולפי זה אתי שפיר גירסת הספרים דגרסי במקום האי אתר גרסי חד דא אשלים לכל סטר והוא שרבי אלעזר רצה לחזק דברי רבי אבא דאמר לעיל האי חד אשלים לכל סטר בהאי סטר ובהאי סטר וכמו שפי' בשני פנים וחזר ואמרן והגם שלא היו צריכים חיזוק אגב שהוסיף תו שערא דכתיב מי ימלל וגומר שהוא הכרח אחר למ"ש רבי אבא שערהא דכתיב כל הפקודים וכו' נקטי'. תו שערא דכתיב בא להוסיף על דברי ר' אבא דר' אבא לא אמר אלא שערהא כמא דכתיב כל הפקודים וכו' כלומר כנגד שערהא למטה הם הפקודים אבל לא פריש כי השערות היו רבים ועצומים ובעלי דין ולכן בא רבי אלעזר ואמר שהם רבים עד אין קץ ותכלית והם גבורו' וז"ש תו שערא דכתיב מי ימלל וגומר כלומר בסוד השער העליון ואמר מי ימלל גבורות ה' שא"א לאומרם ולספרם הרי שהם רבות ועצומות וכתיב חסדי ה' כי לא תמנו כלומר גבורות ה' הם כל כך שאם לא היו חסדי ה' שהם רבים כמוהם כבר תמנו מן העולם מפני הגבורות. ותיקונין אלין אסתלקו לאתר אחרא ה"ג והם תיקונא עילאה ותיקונא תתאה דקאמר לעיל אסתלקו לאתר אחרא ובאידרות פירשו בו יותר בארוכ'. ואסתליק במתקל' עילאה ותתאה י"ב לתתא כנגד י"ב לעילא כדקאמרן. ושלמה מלכא אמרן כבר פי' לעיל באי זה פסוקים.

אמר רבי יהודה זבולון ויששכר וכו' ואי לא הוי מלתא פי' יסוד נקרא כן על שם שמבשם המלכות מדינים ואלמלא כן לא הי' העולם יכול לסבול דיני'. בתרין ימין שריא דוק מלת שרייא שבא לתרץ כיצד יש לו שני ימים ים כנרת וים צידון כי רב המקום ביניהם ולכן אמר שריא כי עקר נחלתו בים כנרת אמנם כל משאו ומתנו היה בצידון וזהו שרייא חונה כדרך הסוחרים שחונים במקום סחורותיהם הגם כי אינו מקומם. אמנם ר' חזקי' תירץ שיש לו חלק מעט וז"ש ותחומא פריש לההוא אתר והגם כי רב המקום ביניהם ל"ק כי כן הי' נחלת דן בשני מקומות וחלק שאר שבטים בנתיי' כדפי' רש"י ביהושע ע"ש. כי כאשר משפטיך לארץ כמשפטיך שהם ת"ת ע"י היסוד מתייחדים בארץ אז צדק למדו וגו' יכלין למסבל דינא דצר' ולא ישתצי עלמא מני' הכי פרשי לה באחרי מות ס"ז. צדק ומשפט וגו' מלכות ות"ת בג"כ איקרי ברית אלהיך כלומר ברית דאלהיך יסודו של מלכות. ואיקרי ים המלח מלכות דיסוד ים דההוא מלח. דא מלחא בימא פי' יסוד במלכות וזהו צדיק ה' יסוד צדקות אהב מלכות. אתר בימא דאיהו מיין צלילן היינו בים התחתון ממש ואפשר נמי בים העליון מלכות והם בחינות בה יש בה בחינות רחמים שנקרא מיין צלילן ויש בחינות דין שנקרא מיין מרירן ויש בחינות מצד החסד ונקרא מיין מתיקן. א"ר אבא כל שבטא ושבטא כלומר אעפ"י שמתוך הכתוב נראה שזבולון דוקא הי' קשור בההוא חוף ימי' דאיהו מלכות מ"מ כלהו שבטין איתנהו מקושרים במלכות בסוד י"ב בקר כדפי' וכל חד וחד הוא קשר א' אמנם נקט זבולון לבד לפי שזבולון היה ג"כ למטה נחלתו לחוף ימי' מש"כ בשאר השבטים ואפשר נמי לומר ששאר שבטים היו מקושרי' במלכות בבחינותי' הנקר' ימים אבל זבולון הי' בבחינ' פרטי' בה הנק' לחוף ימים.

ר' אבא הוה יתיב וגו'. סיפט' פי' סיפוט בלעז כדאיתא בעובד' דנחום איש גם זו אמלינהו לסיפט' עפר'. סימנ' דמשה קא בעאת פי' אי זה דבר שיהי' רומז לוא"ו ת"ת שהוא סימן לחיים כגון ו' אאופת' כדי שיראה להם בבואם העירה וזה אות דאמת כדי שתהי' בטוחה שיחיו אותה ולא ימיתוה. ומלכיהם ישרתונך וגו' ל"ג ליה. בגין דשולטנות' דסיהרא השתא ובהיות עתה בשלימו ג"כ היא מורה חיים ולכן אל תפחדי כי סימן חיים הוא ג"כ וז"ש כחוט השני שפתותיך שהוא מורה סוד הנשוק שהוא עת רצון דהיינו דביקו דרוחא דידי' חיים ברוחא דידה והיינו סימן חיים אמנם ידעה רחב כל זה להיותה אז זוכה בעמקי הקליפות והשיגה משם בקדוש' כי גם זה לעומת זה עשה האלהים דכנגד סמאל שהוא מלאך המות הוא בקדוש' עץ החיים לכך שאלה אות אמת המורה חיים שהוא נגדיי למלאך הממית. עכ"ל הרא"גז "ל: