אור החמה על ספר הזהר א:תפג

מהכא אוליפנא מאן דסעיד וגומר מהקדמ' זו שהקדימו לזבולון לפני יששכר למדנו לכל אדם שיתברך למעלה שהרי התורה עיקר סודה למעלה ויתברך למטה כפשט התורה ושתי בחינות הברכות האלו יהיו בעולם הזה אל הנשמה ואל הגוף ובעולם הבא אל הנשמה דהיינו תרי פתורי נפקא לן ממציאות הברכה בעצמה כדמסיק הה"ד זבולון וגומר חוף אניות הם הכחות העליונים שהם באים למלכות לינק שפע הבינה כאומ' דתמן נגידו דעלמא דאתי ועיק' הראי' מאומ' זה הים גדול ורחב ידים גדול מצד הת"ת ורחב ידים מצד החסד והגבורה שם רמש מצד הגבורה שם אניות מצד הבינה לויתן מצד החכמה בעל הייחודים א"כ בבחינת אניות הוא נגידו דעלמא וגומר:

דאינון קריבין למלכא וא"ת ועדיין יק' מאן קריב למלכא ככנסת ישראל אמנם עיקר התירוץ הוא שהרי הנשמות הם מזווגא דמלכא ומטרונית' והם טיפי השפע מעצם הזכר א"כ קרובים הם יותר מפני שהם עצם הזכר והיינו טעם להתעוררותם העולה מעלה מעלה וקראם בנות ירושלם בערך היותם בעולם התחתון שהם נזונות מהשכינה ובאמת הם בני ציון היקרים למעלה בזכר:

בקיומא אחרא דאומאה וגומר בזולת שבועה קודמת שמשביע אותה הב"ה שיהי' צדיק וגו' גדפי' בפ' ויקרא.

שמא קדישא יהו"ד הרמוז בק"ש כנודע וכנגדם בפומא ה' מלכות בלבא ת"ת ו' עץ החיים שבלב בנפשא היינו ה' בינ' שמשם הנשמה והם סוד שלהבת כדפי' בתיקונים י' גחלת ו' שלהבת ה' ה' אורות ה' ה' גוונין דשלהובא והיינו לקשר בסוד אחד כל הספי' ולהכניס שלהבת בגחלת והגחלת בשורש' כנודע: גרים לאתפייסא שהרי הוא מעורר ומייחד והיא אושידת מ"ן בההוא פקודא.

ואורע למלכא שכך הוא פי' דבריו שמע ישראל קורא לישראל סבא שיבא אל השכינה כדפי' בתיקונין:

אית שבעה ואית ד' ואית י"ב יסוד הבל הם ארבעה חגת"ם וכנגדם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל והם ז' והיינו סוד התפשטות אלו הארבעה שבהיכל הרצון בשבעה היכלות כעין מה שהם ז' ספי' וכאשר יתאספו יוכללו בארבעה שהרי מג' אבות יהיו מתפשטין ג' בנים והמלכות נקודה אמצעית בין שלשה לשלשה ואין זה עיקר שלימות אלא שיתקשרו ההיכלות בהיכל הרצון ויהי' רמז לסוד המלכות עול' ונקשרת בת"ת כדפי' בפ' פקודי ואז הם הד' נכללי' בג' ג' הם י"ב וענין הכללו' הם בסוד נצח הוד המשלימין י"ב גבולי אלכסון כדפי' בספ"ר בשער פרטי השמות והיינו סוד י"ב פנים לחיות שכאשר הת"ת בא בי"ב אבריו על המלכות היא מתעטרת על י"ב פני החיות האלו ולזה אינון סהדי סהדותא דמלכא על כנסת ישראל שאינה מתקשטת בהם אלא מאורו דוקא ובהם נראה שאור הת"ת קושט המלכות:

א"ר יהודה שמא גרסינן ר' אבא או לעיל גרסי' ר' יהודה ושמא שאמר ר' יהודה זה כששמע הדברים וזה דוחק:

ליקרי ליה סוס או אריה וגומר ירצה אם על שסובל משא התורה שהיא משא כבד ליקרי ליה סוס שהוא מהודר ומור' על המשא גדול יותר מחמור ואם על שהוא גבור במלחמתה של תורה ליקרי ליה אריה בגבורה אמנם חמור אין לו ענין והוא מגונה וז"ש אמאי חמור. ותירץ שהכוונה על המשא והארי אינו בעל משא שבועט וז"ש אלא בגין וגומר לא בעיט כארי ולא אמר סוס עם היותו בעל משא מפני שיש בו גסות הרוח וז"ש ולא אית ביה גסות וגומר ובחר לומר חמור לשבחו במה שמנבל עצמו על דברי תורה כחמור וז"ש ולא חייש וגומר ומפני שהרוכב על הסוס מתכבד והרוכב על החמור אינו מתכבד אמר אלא ליקרא דמאריה שאלו המדות בת"ח אינם אלא בערך עצמן כי לערך כבוד התורה היו קפדנים הרבה מאד בזמנים קדמונים מפני שהיה כבוד הרוכב:

כמה חביבין מילי אורייתא לפני הב"ה וראיה ממה שאנו רואין כמה חביבין אינון דמשתדלין באורייתא ומה שאנו רואין חבת המשתדלין הוא במה דכל מאן וגומר נטיר לעילא בנשמה שלא להחטיאה נטיר לתתא בגוף וזה תוספת על ענין פגעי עלמא שהם מקרים רעים אלא אפילו משמירות אחרות והיינו אורי וישעי בעולם העליון מעוז חיי בעולם התחתון ולא עוד אלא כפית כי לא לבד שמירת עצמו אלא מכניע החצונים ועושה שמירה לכל העולם. הרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. ד"א בנות ירושלם וגומר עיין מה שכתבנו פ' פקודי דף רכ"ז ע"ב כי שם פי' זה ע"ש:

דאית שבעה ואית ד' וגומר יובן זה מס' רב חמאי ס' העיון הז' הם העומדים ראשונה והם ז' עיני ה' ואחריהם ד' הם מיכאל וגומר ותחותיהון ממנן בין כולהו הוו י"ב ג' להך גיס' לד' הקצוו' עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' כד"א שם אניות יהלכון שם באותו ים מלכות אניות יהלכון שהם כחות מתפשטים מהמלכות ונכללים בתוכה כמבואר פרשת בשלח דף נ'. דתמן הוא נגידו דעלמא במקום שאלו האניות הולכים שהוא בקרב המלכות שם נמשך השפעת הבינה כי אין הבינה ולא שום ספירה יכול להשפיע לתחתונים אלא ע"י המלכות. עסקה' דמטרוניתא גרסי'. בטיפס' גחלת: ובההו' יחוד' דעביד גרים לאתפייס' היינו סוד שמע ישראל דפירשו בתיקונים שעל ידי ייחודא דעביד גרים לאתפייס' וכו' ע"י שמודיע לת"ת צערה. תריסר טורין י"ב בקר. דאית שבעה שבעה היכלות. אית ד' ארבע' רגלי המרכב' ארגמן. ואית תריסר י"ב בקר והכוונ' לומר שהכל צודק בהם בין מספר ז' ובין מספר י"ב וכדין אתקרי חיה לפי שארבעתם נעשים מרכבה אחת ונקראים כלם חיה אחת וזו היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל מלכות: ואינון סהדי סהדותא כי בהם נחתם כל מעשה התחתונים והמלכות משתוקקת לבעלה ואז היא מעלה סוד מיין נוקבין על ידם נמצאו שאלו הי"ב טורין הם המעידים על המלכות. הה"ד שבטי יה עדות לישראל וגומר ישראל היינו מלכא. להודות לשם ה' היינו כנסת ישראל דאיהי שם ולבוש לה' ת"ת. והא דקרא לון שבטי יה דהיל"ל שבטי אדני שכן הם י"ב טורין דתחותה ל"ק מידי דשם י"ה נמי במלכות הוא כנזכר בזוהר. והוי שבטי יה כמו בנות ירושלים. לקרי לי' סוס גרסי' עכ"ל הרא"ג ז"ל: