אור החמה על ספר הזהר א:תפ

את קיימא קדישא יהיב וגומר הענין שהיסוד סביב לו הערלה בהיותה סביב אחוזה במלכות ועיקר מצוה זו היא שע"י כריתת הערלה למט' כורתי' אותה למעלה א"כ יהב קב"ה ורשים בבר נש בגין דינטרון ליה ונמצא האדם במצוה שומר דרך עץ החיים שלא תכנס הטומא' שם. והמטמא אותו מכניס טומאתו ממש באות זה וזהו שאמ' לא יפגמון ליה אח"כ במעשים המגונים.

חרב נוקמת היא המלכות התובעת עלבון היסוד מפני שהיא על ירך דהיינו בה ד ששם דין ודאי והיינו בסוד אלדי"ם צבאות בספ"ר ולכך עיקר הנקם הוא נקם היסוד כי לה אין פגם שהיא למעלה מיסוד על ירך ושם בסוד הדין עומדת לינקם:

חרב עילאה ע"י התפלה היא מסתלקת על נצח והוד דהיינו אדנ"י מלכות שפתי נצח והוד והיא פנימה להיכל ופתחי ההיכל הם נצח והוד והיא פותחת ההיכל מבפנים וכדפי' בתיקונים והיינו חרבך על ירך והיינו חרב עילאה.

ואי תימא יהודה שהוא מלך והמלכות מדתו:

ת"ח וגומר ועיקר התשובה שעם היות עיקר האחיז' במלכות ליהודה כל השבטים יכולי' לאחוז בה ועוד זבולון ג"כ בסוד הירך כדמסיק באינון תיקופן:

תרי תיקוני דנוקבי הם המלכות ובינה הא' נקראת רעייתי כדכתיב יפה את רעייתי והיא בינה שייחוד' עם החכמ' תמידי כרעים שאינם מתאוים זה לזה שלעולם מיוחדים. וא' מלכות והיא נקראת כלה שהיא עם הת"ת יחוד' לזמנים ככלה זו שהיא חביב' לבעל' ומפני הרחק הייחוד מזמן לזמן נקראת כלה. וכל א' כלול' אברים רבים בסוד כללות הספי' אלא שהבינ' תיקונים גדולים בסוד אברין דאריך אנפין ז' שמיטות ולכן נק' יובלא ומלכות אבריה זעירין בסוד זעיר אנפין ז' שנים שמטה והיינו דמסיק חד תיקונ' לעילא וכן אברי' נרמזים בסוד ממעל' למט' בסוד אור ישר בשיר השירי' ושם תיקוני הכל' ממט' למעל' אור חוזר וז"ש וחד תיקונא לתתא והם סוד האבנים שהם י"ב כדפי' בפ' ויצא.

חד עובדא לעילא כלומר מעשה בראשית יש בו שני פירושים או ע"ד האצילות דהיינו מעשה הבינ' באצילות או ע"ד העולמות למטה דהיינו מעש' המלכות בעולם הנפרדים:

פתיחא דאורייתא בב' משמע שנים תרין ההין שני בתים בית הבינה ובית המלכות ועם היות שלא נזכר בתורה אלא מעשה א' אין לתמוה כל פסוק ידרש לשתי דרכים כענין האברים מהם שוות עינים ידים רגלים וגומר כדפי' שלמה:

תרין תיקונין אשתכחו תמן אברהם יצחק ויעקב הם תיקוני הבינה כדמפרש לקמי'.

דרועין חסד גבורה וגופא ת"ת ושאר סתים כדפירש רישא סתים הוה דהיינו אדם חכמה חוה בינה שהם סוד ג' ראשונות שאינם מתגלות כלל והם סוד הראש שוקין סתימו פי' שלא היו כאן בפטירת יעקב שאין לפרש מפני העלמם שהרי נצח והוד הם נגלים יותר מגדולה וגבור'.

נבוא' לא שריא וגומר ונצח והוד משם הנבואה ופטירת יעקב בחוצה לארץ לכך לא היו שם. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. תרין תיקונין דנוקבי אמר שלמה וגומר זה יובן מפ' האזינו דף ר"ץ ע"ב תיקונא קדמא' דגלי ואמר הנך יפ' רעיתי מהאי הוא ושם כתבנו כי יובן מפ' ויקרא דף ד' ע"א כי בינה נק' רעיא ומלכות נק' כלה ע"ש. עכ"ל.

והרא"ג ז"ל כ' דקירא כלומר הגברת אמו אדון בלשון יון הוא קירי ואדונית היא קירא וכמבואר בסוף חולין במעשה דהורדוס. וזריז גרמיה בה דא הוא שבחא דא הוא הוד והדר הכי גרסינן. הני תריסר שבטין כלהו תיקונא דמטרונית' וכלהו אתקשרו בה ומעתה לא תיקשי אמאי זבולון ומה שאנו אומרים ראובן בחסד שמעון בגבורה לוי בת"ת יהודה במלכות יששכר וזבולון בנצח והוד יוסף ובנימין צדיק תחתון צדיק עליון דן ונפתלי גד ואשר בארבע פירקין דדרועין ודירכין כנראה שהם אחוזים למעלה ואיך הם למטה בי"ב בקר שתחת הים בימי ר' זלה"ה נשאלה שאלה זו ותירץ דהא והא איתא דאיתנהו לעילא ואיתנהו לתתא וההפרש שביניהם הוא כשיוסף מוזכר עמהם הם רומזים בעולם הזכר כי היסוד מורה על כל הגוף שהוא דכורא כנזכר לקמן דף רמ"ו וכשאין יוסף נזכר עמהם רומזים בעלמא דנוקבא וכן נראה מפרשת מקץ דף ר' על אנחנו נחנו וכו' חד לרעיא עילאה יובלא וחד לכלה שנת השמטה חד תיקונא לעילא וחד תיקונא לתתא ה"ג. ופירושו תרין תיקונין דנוקבי הא' תיקוני הבינה הנקר' רעיא והשני תיקון המלכות הנקרא כלה כמו שיתבאר בסמוך ואומרו דנוקבי לפי שיש גם כן תיקוני דכר כמו הנך יפה דודי וגומר וכיוצא. חד לרעיא בינה בגין דלא אתפרשן כנזכר בריש פרשת ויקרא. וחד לכלה מלכות כנזכר בפרשת האזינו דף ר"ץ. יובלא הוצרך לפרש מי היא הרעיא לפי שגם המלכות. נקרא רעיא כנזכר בפרשת תרומה בסוד שמח תשמח רעים אהובים לכך הוכרח לומר רעיא עילאה דאיהי יובלא ואגב בינה נקט גבי כלה דאיהי שמטה הגם כי לא היה צריך כנזכר בהאזינו דף ר"ץ. בהני תרי אתרי גרסי' ופירושו תמצא בבריאת מעשה בראשית שתי מיני בריאות א' בריאה בעליונים ע"י הבינה ב' בריאה בתחתונים ע"י המלכות כדמפרש ואזיל והא כיצד יהי אור יהי רקיע יהי מאורות היא בריאה בעליונים. יקוו המים תדשא הארץ ישרצו המים תוצי' הארץ היא בריאה בתחתונים. ונעשה אדם הוא מן העליונים ומן התחתונים כדפירשו רז"ל וז"ש חד עובדא לעילא וחד עובדא לתתא וכן פי' לעיל דף רל"ב. וע"ד פתיחא דאורית' בב' לרמוז אל ב' יצירות יצירה לעילא ויצירה לתתא. עובדא דלתתא כגוונא דלעילא כלומר לא פחות ולא יותר במספר במשקל ג' כנגד ג' כדי שלא להטיל קנאה במעשה בראשית כדפירשו רז"ל. דא עבד עלמא עילאה פי' כל מקום שנאמר בו יה"י עבד עלמא עילאה בינה. ודא שאר הבריאות שלא נאמר בהם יה"י עבד עלמא תתאה מלכות. בתיקונא עילאה דשמא קדיש' פי' שם יהו"ד בנקודת אלהי"ם שהוא בבינה וכן נמי הבינ' נקרא שמו הגדול. ואמר לון האספו בגין וכו' ר"ל שהיו נכללים יחד באחד כדרך ההיכלות שכל המרכבות והחיות והכחות כלם נכללים ונעשים נקודה חדא תחת המלכות והים עליהם למעלה ואח"כ היא נכללת מאותה נקודה כנזכר בארוכה בפ' פקודי. ותוכן הענין דע כי הת"ת משמש בלאה עלמא עילאה בסוד הדעת בבחינת ישראל וברחל עלמא תתאה בבחינת יעקב והנה עתה בעת סלוקו רצה לייחד תרין עלמין כחדא והוא כי בספי' למעל' יש י"ב בחינות כדלקמן שית סטרין וכל חד אוזיף לחבריה אי נמי חסד חסדים גבורה גבורות הרי י"ב והנה אלו תיקונא דעלמא עילאה בינ'. וז"ש כיון דחמא אברהם מימיניה יצחק משמאליה והוא באמצע הם הג' אבות כוללי' ג' בנים נה"י בסוד תלת גו תלת הרי שית שהם י"ב כדקאמרן הרי התיקון העליון והייחוד העליון עשוי בסוד שם ישראל כיון דחמא כן רצה לייחד המלכות בי"ב בקר שתחתיה ואמר האספו וגומר ולכן אמר הקבצו ושמעו בני יעקב הרי תיקון תחתון ושמעו אל ישראל אביכם תיקון עליון וז"ש בגין דישתכח תיקונא דעילא ותתא. אשתכחו תמן בשעת פטירתו של יעקב תיקונא עילאה סתים וגליא היינו הנך יפה רעיתי וכו' שיניך וכו' כחוט השני וכו' עד ומום אין בך ע"כ תיקונא עילאה סתים דהיינו בינה הנק' רעיא כאומר רעיתי. מכאן והלאהמדבר בענייני הכלה דכתיב בתרי' אתי מלבנון כלה וכו' מה יפו דודיך וכו' נופת תטופנ' וגומר גן נעול וגומר באתי לגני וגומר עד יפו פעמיך וגומר שמשם מתחיל תיקוני הכלה ממטה למעלה עד ראשך עליך ככרמל. כדקאמרן באידרא דהאזינו דף ר"ץ. רישא סתים הוה דלא אתגליי' כאן בפטיר' יעקב הראש סתים הוה שלא היה שם דבר שירמוז אל הראש וכן בשיר השירים לא הזכיר שם בתיקון הבינה שום ראש שלא התחיל כי אם מעיניך יונים. דרועין וגופא אתגליין היינו אומר אברהם מימיני' יצחק משמאלי' והוא באמצעות'. והא ידיען שהם ג' אבות כוללים ג' בנים בסתימו הרי ו' שהם י"ב. שוקין סתימו שלא היה שם דבר שיהי' רומז אל הנצח וההוד והטעם שהיו במצרים ונבוא' לא שרי' אלא בא"י וכן בשיר השירים לא הזכיר שוקין ברעיא דא. תיקונא אחרא תתאה תיקונא דכלה ה"ג כלה בה"א והכונ' דקדק מה שאמר בהאזינו ר"ץ דתיקונא עילאה לא איקרי כלה אלא רעיא אבל תקונא תתאה כלה איקרי וכו'. האי תיקונא דאתגלי' יתיר שמתחיל מהרגלים מה יפו פעמיך וגומר עד הראש ראשך עליך וגומר וחכך כיין הטוב וגומר. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ותקונא דא סתים וגליא וגומר האזינו ר"ץ: