אור החמה על ספר הזהר א:תעט

חמרא אחזי חידו מצד הבינה. וכוליה דינאבהיותו נשפע בריבוי בגבורה:

רוחא דמלכ' וגומר מלכא משיחא מלכות ורוחא דמלכא ת"ת ולבושיה היינו מ' עצמה שיונקת דין מלמעלה:

חכלילי עינים וגומר הם ב' כחות בתיקוני מלכא הא' בהם סוד הדין והם עינים והב' בהם סוד הרחמים והם שינים אלו מצד הבינה והיינו עינים ואלו מצד החכמה והיינו שינים והם ל"ב שינים ל"ב נתיבות חכמה.

חמרא עילא' מבינה.

אורייתא ת"ת. יין וחלב תורה שבכתב ת"ת יונק מהחכמה חלב. ותורה שבע"פ היינו מלכות יונקת מבינה יין ותורה שבכתב ותורה שבע"פ כולא חד הרי שתיהם יחד.

חכלילי וגומר היינו ויין ישמח מצד הבינה משמן מצד החכמה.

שרותא חדוה מצד הבינה שמשם התעוררותו וסופיה בגבורה ומלכות.

מ"ט כלומר כיון שמהתעוררותו שמחה איך יהפך למטה לדין ותי' מפני הכלי שבו נשפע השפע וז"ש בגין דסופא דיליה וגומר ונמצא שהכלי בלי השפע אין בו כח לפעול הדין והשפע עצמו יין המשמח אמנם בהיותו נשפע למקום הדין והדין צורך לעולם שם מתהפך לדין וז"ש וביה אתדן עלמא ובכיוצא בזה הארכתי בשער עצמות וכלים בספ"ר.

ובגיני כך להצהיל כלומר ועתה כיון שהיין למעלה רחמים אין לתמוה על אומרו להצהיל פנים כי ודאי צהילות הפנים והשמחה משמן ודאי.

מאתר דכל חידו מיניה נפקא מחכמה שמשם מוצא הבינה וזהו שדקדק באומרו דכל חידו ולא אמר חידו.

לחם מלכות. ולחם ו' ת"ת כמו וה' הוא ובית דינו. יין בת"ת וע"ד שפי' למעלה ובהיותו בימין סוד השמחה יין הטוב: לחם יין ימין מלכות ת"ת חסד: ואפ' לפרש יין בגבורה ולחם היא גבורה תתאה דאתי מגבו' עילאה וגבור' נקשרת בימין:

פתורה מלכות בחינה תחתונ' למט' מלחם ובשער ערכי הכנויים הארכתי:

צדיק אוכל ודאי ונטיל כולא אין שפע נשפע למט' שלא יושפע ע"י היסוד מה שאין כן שאר הספירות כי יסוד מקבל מכל א' מהעליונים ואין כן מלכות שא"א לה לקבל אלא ע"י היסוד.

נפשו מלכות דאלמלא היא אין נשפע.

דאלמלא ההוא צדיק וגומר לא בא להודיענו שיצא שפע למלכות דהא פשיטא אלא להודיענו שאלמלא היסוד אין מלכות מקבלת משאר המדות כלל ועיקר וכל מה שנא' מלכות מקבלת מחסד או מגבור' או מת"ת או נצח או הוד הכל מקבלת ע"י היסוד ואלמלא ההוא צדיק לא יפוק מזונא לעלמא לתחתונים מפני שאין למלכות להשפיע אלא מה שמקבלת ממנו.

יצחק גבורה.

דבריך ליעקב ת"ת טל השמים שפע עליון הראוי לת"ת ומשמני הארץ שפע הראוי למלכות.

אלמלא תוקפא וגומר שהיא מדת הדין הרפה:

דבש גבור' תתאה דאתי מגבורה עילאה: וכל זה אסמכתא בפסוק כדפי' בריש דבריו. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' לשלטאה לעילא קודם שירד מן השמים בכח אותם הכחות שנתנו לו בקן צפור כנזכר בריש פרשת שמות ואחר ששבר כוחם במרום אח"כ ישבר כח מלכי האדמ' באדמ' וז"ש לתברא תוקפיהון מעילא והדר ומתתא. דהא חמרא וכו' מלת יין קא דייק דאם אתא לאשמועינן שיתלבש בתוקף הדין הוה לי' למינקט כיבס בדם לבושו. כתיב ורוח אלהים אתא לאוכחא דמלכא משיחא ייתי בחדו לישראל ודינ' לאומות וכיבס הוא מששת ימי בראשית דכתיב ורוח אלהים דהיינו המשיח מרחפת היינו דינא לאומות דברוח שפתיו ימית רשע על פני המים היינו מים מצד החסד לישראל. ומן יומא דאתברי עלמא כלומר הרי שמיום בריאת העולם כיבס ביין לבושו דינא וחדוה שכן ביום ראשון של הבריא' כתיב ענין המשיח וענייניו להרע ולהטיב. מה כתיב בתריה חכלילי עינים מיין מצד הדין ולבן שנים מחלב מצד הרחמים הרי שתי בחינות הנז'. דא חמרא עילאה דמרוי כך נ"ל שצריך לגרוס והיינו הבינה שמשפיע בשופע ואורייתא ת"ת מיני' שתי בסוד בעטר' שעטר' לו אמו כונן שמים בתבונ'. דהא אורייתא כלומר שתי הבחינות שהמשיח בא בהם שהם חדוה ודינא כנזכר באים לו משתי מדות ת"ת ומלכות שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה יין מצד תורה שבעל פה מלכות שהיא דין ומצדו מביא המשיח הדין וחלב דהיינו חדוה הוא מסטרא דתורה שבכתב ת"ת וזהו חכלילי עינים מיין כלומר אדמימות העינים שהם הגוונים שמביא המשיח בלבושו לאומות הוא מצד היין מלכות שבה מתקבץ היין העליון בסוד ענבים כנזכר סוף פ' וישב ולובן דהיינו הרחמים לישראל הוא מחלב ת"ת. כתיב ויין ישמח לבב אנוש בא להכריח מה שאמר דחמרא אחזי חדו וחדוה וכלהו דינא חדו לישראל ודינא לאומות שכן כתיב ויין ישמח לבב אנוש כמו שנבאר. מאתר דאתקרי שמן מצד החכמה ששם השמן הטוב. ה"ג ת"ח שירותא דחמרא חדוה הוא מ"ט בגין דשירותא דילי' חדוה הוא אתר וכו'. כלומר למה הוצרך צהלת פנים מצד השמן וכי לא די צהלת פנים מהיין דהיינ' הגבורה לזה אמר תא חזי שירותא וכו' כלומר כמו שהיין יש לו בטבע שבתחל' משמח ואחר כך בסוף מעציב כמו כן ביין העליון דהיינו הבינ' בתחלתו הוא שמחה יין המשמח מצד שהיא אם המניקת לבנים אבל בסופ' כלומר במקום שמסיימים שש קצוותיה היא דין דהיינו המלכות לכך הוצרך צהלת פנים משמן שהוא אתר דכל חדוה נפיק מתמן כדי שתהי' השמחה גמורה כי כשמעורר החכמה בין בתחלתו בין בסופו הכל הוא רחמים גמורים וז"ש בגין כך להצהיל פנים משמן וגו' ולכן נמשל כביסת לבושו של משיח ביין לבדו להראות השמחה והעציבות השמחה לישראל והעציבות לעכו"ם. אלא לחם פי' מלכות כמש"ה כי אם הלחם אשר הוא אוכל. עלמא סמיך עולם התחתון. ליליא בלא יומא מלכות בלא ת"ת. יתפרש מחיין גרסי'. ולחם כמו וה' פי' ויהו"ה הוא ובית דינו דהיינו מלכות ות"ת הוא ת"ת ובית דינו מלכות. וכסא דחמרא בימינ' וכו' שאעפ"י שהיין בגבורה כדי לרמוז כללו' הגבורה בחסד צריך שיהי' היין בימין שכן הגבורות של הגבורה נותנם אל החסד וחסדים של חסד נותנם החסד אל הגבורה לרמוז אל כללות א' והמזגה והסכמה אחת וז"ש מ"ט וכו'. ונהמא מלכות. מינייהו מימינ' ומשמאל'. א"ר יהודה בריה דרב המנונא סבא ה"ג בספרים ישנים ופי' אביו של זה שאתה שואל עליו הוא בריה דרב המנונא סבא ונמצא זה בן בנו של רב המנונא סבא. תו אע"ג דכלא חד כלומר הגם כי מה שאני מפרש עתה הוא הפירוש הראשון בעצמו שמעז שהוא יצחק יצא מתוק את הברכות ויתן לך האלהים מטל השמים דהיינו משנה ומשמני הארץ גמרא כדפירשו רז"ל דהיינו תורה שבעל פה עם כל זה אמר הענין באופן אחר והוא שמעז יצא מתוק אלמלא תוקפא דיצחק דהיינו הגבורה. לא נפקא דבש דהיינו תורה שבעל פה שכן התורה נתנה על ידי אש הגבורה כמ"ש אש דת למו. אי נמי כמ"ש במדרש כי כשאמרו ישראל נעשה ונשמע היינו בתורה שבכתב אבל תורה שבעל פה לא היו רוצים לקבלה עד שכפה עלי' ההר כגיגית וכו' וכפייה זו היינו תוקפא דדינא. (כאן חסר מן ההעתק וזה מה שחסר) אי נמי תוקפא דיצחק היינו הגבורה נפקא דבש תורה שבעל פה דהיינו מלכות גבורה תתאה נפקא מגבורה עליונה כנזכר בפרשת וישלח דף קס"ח יצחק לא שביק לי' כלום בגין דדוד מלכא מסטרי' קא אתא. ומעז דא תורה שבכתב פירוש אחר הוא שהמ' יצאה מהת"ת ושני הדרכי' אמת כי המ' יצאה מהגבורה ויצאה מהת"ת כמבואר בספרים ישני' בארוכ'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: