אור החמה על ספר הזהר א:תעו

הבשילו אשכלותיה פי' נתקנו מדותיה לקבל היין העליון דהיינו שהם נעשות ענבים והיינו שהיא מקבלת בשבע מדות שבה שפע הבינה שהוא יין משומר בענביו ששה ספירות שבה והוא נמשך אליה מששת ימי בראשית:

כוס התרעלה זיעתן של חיות מותר ותמצית השפע העליון ושמרים המתנסכים ביד פרעה בכו"ס שלו שהוא אלדי"ם אחרים דהכי סליק כוס והוא של פרעה: ר' שמעון אמר פליג אדר' יוסי שלא ראה אותו רשע גפן קדוש.

אתר דאמרי ווי והיינו וי על וי.

והיכן משתלמי נפשייהו פי' הם עומדים שם עד שכלים כל סיגי מעשיהם וישאר להם מעט מהרבה מאיז' טובה שעשו לישראל. שנים מצות זוגות זוגות כדמסיק.

לבושא סומקא גבורה.

סייפא סומקא מלכות ואחר שכל המדות מהופכו' לדין לא תירא לביתה מהקליפות שהם שלג שאדרבה תכניעם שהיא מתוקנת בתרי דינין דהיינו גבור' עילא' וגבורה תתאה והיינו לבוש שנים שנים ממש כדפי' ר' חזקיה לפירושו:

תו וגו' שנים אדום מלשון תולעת שני והיינו דאתיא מגבורה עילאה סטר דינא.

שנים קדמוניות ז' ספי' ובהתייחד השפעתם בה אין הקליפות שולטות אלא אדרבה נכנעות וז"ש לא תירא וגו' הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' לנטרא בהו יין דמנטרא היינו יין המשומר בענביו וכבר ביארנו עניינו בפרשת וישב בפירוש פסוק ובגפן ג' שריגים. דאתייהיב לפרעה באותם עשר מכות. דנפיק מאינון ענבים מ' כלומר ע"י המלכות אמנם עיקר' מעשר ספירות כדמשמע מפרשת וארא. א"ר יהודה כתיב לא תירא לביתה משלג וכו' פלגא מינייהו בחמה על עברם על מצות לא תעשה מדה כנגד מדה כנגד מה שנתחמם בעבירה באש זרה וכנגד זה הוא קליפת שור כי השור אפילו בתקופת טבת הוא חם. ופלגא מנייהו בתלגא כנגד שנתעצל ונתקרר ולא קיים רמ"ח מצות עשה לזה יכנס בגיהנם של שלג להתקרר כנגד התקררו בעשיית המצות וממונה עליהם קליפה הנקר' חמור וכן החמור אפילו בתקופת תמוז יש לו קור וזהו סוד שאנו לוקין ברצועת שור וחמור שור לכפר על מצות לא תעשה שנתחמם בעשייתם וחמור לכפר על עצלות קיום מצות עשה כנזכר: שראן ואמרין ו"ה ולבתר ווי ה"ג ופי' סוף בראשית ווי דלא אוריכנא אודנין ולא אציתנא בההוא עלמא ופי' עיין בפרשת אחרי מות דף ע"ח בפי' אוי והוי ותבין. ואפשר דממלת היון נפקא להו דתמן ו"ה ותמן וו"י ואחרי כן מצאתי כן בילקוט פרשת ראה סי' תתצ"ב מאי היון ממקום שאומרים ה"י וו"י. תשלג בצלמון צלמון הוא גיהנם אל תקרי צלמון אלא צלמות ומדקא איצטריך להשליג על הגיהנם ש"מ דבצלמון לא משתלמי אלא בשלג שמשליגים עליו ובילקוט שזכרנו לעיל נר' דפריש צלמון כמו שלמון לשון שלימות ור"ל בשלג נשלמים ומתלבנים בו. יכול אף ישראל כן כלומר אף הצדיקים שיוכלו ליקראות בשם ישראל קמ"ל כי שם אינן נדונין אלא רשעים הנקרא בשם יעקב אבל הנקרא בשם ישראל לא והוא ע"ד ולא אותי קראת יעקב כדפי' המפרשי'. מ"ט בגין דכל ביתה לבוש שנים כלומר למה לא תירא לביתה מגיהנם של שלג הבא על מי שנתעצל במצות כנזכר לפי שכל ביתה לבוש שנים אל תקרי שני' אלא שנים שכבר הם קיימו המצות שנים שנים מילה ופריע' ציצית ותפלין ולא נתקררו ולא נתעצלו.

ת"ח וכו' הוא פי' אחר והוא לא תירא לביתה משלג שהוא כח הדין לפי שכל ביתה הוא לבוש שנים כולה מלאה דין ומי שהוא מלא דין איך תירא מדין אחר. לבושא דדינא קשיא היינו פירוש שנים מלשון תולעת שני שהוא גוון אדום בתכלית האדמימו'. דהא מסטרא דדינא קשיא קא אתיא פי' המלכות קא אתיא מגבורה עליונה שהיא מדת הדין החזק וא"כ איך תירא לבית' משלג שהיא דין יותר רפה. א"נ מאחר כי כל ביתה מלובשים בלבוש שני מהגבורה ממקום שבאה איך תירא מהם. א"ר יצחק ודאי הכי הוא כלומר ההקדמ' היא אמתית אבל אינה צודקת בפסוק דאי כמא דאמרת היל"ל כי כל ביתה לבוש שני מאי שנים אלא שנים שנים ממש שנים קדמוניות שהם ו' קצוות. בקסטירא נאד של יין. דאתקל מלשון שקל כלומר אשתווה עמך. א"נ מלשון קלות כי קלות יחשב לי להיותך רוכב עמי או שארד ואתה תרכב. בגין דנזיל באורחא שלא נרגיש טורח הדרך בהיותנו מדברי' יחד. עכ"ל הרא"ג ז"ל: