אור החמה על ספר הזהר א:תעה
Ohr HaChammah on Zohar 1:475 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →גפן ממצרים תסיע שכינה שהיתה עמהם בגלות:
עץ פרי נוקב' פי' עץ שבו פרי הזכר עושה פרי במלכות כנודע:
בורא היינו עוש' פרי הנשמות הגפן נקבה והיינו הייחוד.
עיר וחמור תרי וגומר הענין כי הם שתי אתונות ועיר אמצעי בין שתיהם אתון למעל' לילית גדולה אתון למטה לילית זעירתא עיר אמצעי בין אתונות. חמור סמאל בעל לילית רבתא חמור ועיר תרי דכורי ועל שניהם שולט מלכא משיחא וממיל' מכניע תרי נוקבי שהם תחת דכורי:
בגין דלית ליה מדיליה כדפי' לעיל: המלך המשיח שהיא משוחה משמן החכמה אמנם בעל שמן לא הוי אלא משיח מלמעלה כדפי':
דא סיהר' קדישא מצד קדש שהיא החכמה ששם השמן והיינו ע"י הת"ת בן עולה עד החכמה והיינו סוד מקדש ישראל וראשי חדשים ישראל שהם מקדשים החדשים וז"ש דלית לה נהור' אלא משמשא:
מלכא משיחא למטה כמשמעו ישלוט בשולטנותיה ויתייחד בדוכתיה היינו במלכות שהוא מרכבה אליה נמצא מלכך יבא לך דהיינו מלך המשיח פי' למעלה במלכות ולמטה במשיח עצמו וז"ש מלכך יבא לך סתם בכל המקומות.
אי לתתא עני וגומר כלומר לא על עוני ממון וכבוד.
ואתתקף ביה קב"ה וגומר ירצה שיהיה המשיח מרכבה שיתתקף בו קב"ה ת"ת במלכות שהיא דוכתי':
דא סטר גבורה צד הת"ת הנאחז בגבורה החזקה או ירצה צד הגבורה החזקה שאינ' נכללת ברחמי הת"ת וז"ש דינא וגומר.
בי דינא דאיקרי ענבים מלכות דינא אתמסר בדא שהגבורה העליונ' משפיע הדין למלכות ונקראו בחינותיה ענבים שהם כלים לדין העליון המכונ' ביין וצורך תוקף כל דין זה הוא לתברא וגומר.
בת קול מת"ת והוא למטה יותר שהיא מלכות בת קול ואין לה אלא שהיא מתפשטת למטה יותר מנבואה ואין לתמוה כי קול למעל' ממקו' הנבוא' כי כן הדרך כל מה שיתעל' תרד ורוח הקדש יוכיח שהוא למטה מנבוא' והיא ממקום הקדש דהיינו החכמ' ובתיקונים הארכתי:
דאתיא מדרגא שתיתאה כבר הארכתי בפ' ויצא והנה בקצרה ח' מלכות שבה סוד הנבוא' ב' כסא הכבוד. ג' מטטרון. ד' סנדלפון. ה' מיכאל. ו' גבריאל והוא בעל החלום דכתיב גבריאל הבין להלז את המראה ותחת ידו כמה וכמה טובים ורעים כל א' רואה כפי מדרגת נשמתו ומעשיו: ג' עדרי צאן רובצים עליה הם נה"י:
דרגא דקיימא יסוד ואם נפרש כן צריכים אנו לומר ג' עדרי צאן חג"ת ואם נפרש דרגא דקיימא עלה הת"ת יהיו ג' עדרי צאן נה"י כדפי'. הרמ"ק זלה"ה:
והרא"ג ז"ל כ' בורא היינו דכתיב עץ עושה פרי פי' הת"ת הוא עושה פירות ובורא אותם דהיינו נשמות הצדיקים כדלקמן. פרי הגפן דא עץ פרי כלו' ובאי זה מקום בורא ועושה אותם במלכות שהיא עץ פרי כלומר עץ שבו נעשים הפירות על ידי הת"ת. עושה פרי דכר כמ"ש ממני פריך נמצא הפרי שיוצא מעץ פרי מלכות הוא בא מהת"ת כמבואר בפ' לך לך. עץ פרי דא נוקבא מלכות שבה מתגדלים ונעשים הפירו' שעש' הת"ת כדקאמרן. בג"כ בורא פרי הגפן דא דכר ודא נוקבא כחדא נשמתהון דצדיקיי' אינון פרי הגפן כדקאמרן בורא ה"ג וחסר בספרים וה"פ בורא היינו דכר כי הוא הבורא פירות הנעשים ונגמרים בגפן מלכות ומי הם הפירות הללו נשמתהון דצדיקייא. וי"ס דגרסי בורא היינו דכתיב עץ פרי עושה פרי למינו ואפשר לפרשו על הדרך הראשון ודוק ותשכח. ואפשר נמי דהאי דכר דקאמר רומז ביסוד כי הוא העושה הפירות והכי איתא בתיקונים: בגין דהאי גפן שליט על כל כתרין תתאין היינו פי' עירה כדמפרש ואזיל וה"פ עתיד קב"ה לקשרה בשביל השכינה הנקראת גפן עירה כל כתרין תתאין ויכניעם תחתי' ותגביר עליהם ובשביל ישראל הנקראים שורק' יקשור בני אתונו דהיינו בנים וכחות המשתלשלים מהאתון שהיא קליפה נקבה כדאיתא התם. וכי מלכא משיחא עני איקרי והלא כמה מתנן ונבזבזן יש לו שיתנו לו קב"ה והאבות כנזכר בריש פרשת שמות. יתייחד בדוכתי' יעלה במקומה כבראשונ' בסוד שני המאורות הגדולים וכדין הנה מלכך יבא לך סתם דהיינו הת"ת שיתייחד עמה וזהו מלכך סתם בכינוי: ויינא אסתמר בדם ענבים בגין לאתלבשא וכו' ה"ג ופי' דם וענבים הם גבורה ומלכות ואותו דם שהוא יין הגבורה הוא שמור בענבים מלכות ומתלבש בתרווייהו לתברא תחותי' וכו'.
ר' יוסי פתח ואמר אסרי לגפן עירה וכו'. וחלמא דרגא תתאה היינו גבריאל. אחד מס' לנבוא' כי ממקום הנבואה שהוא מנצח והוד עד גבריאל הם שש מדרגות וכל א' כלול' מעשר הם ס' והשש מדרגות כבר ביארנום במקומו בריש פרשת ויצא בעובדא דר' צדוק זוטא ובסתרי תורה ע"ש. מסטר שמאלא גבריאל הבא מצד הגבורה. בבני נשא גרסי' כד"א שלשה עדרי צאן הם ג' אבות כנזכר בפרשת ויצא במקומו ובסתרי תור' שם פירשו שהם נה"י: עלתה נצה דא ירושלם דלתתא שכשהיא פורחת ועולה ומתרבים משיעור קומתה הננסי' ומתפשטת ומתמתחת לקבל שייפין בשייפין וכו' וזהו פי' ותרב וכו' אז העולם התחתון הוא עולה בעילוי בברכות ובהשפעות ובפרט ירושלם דלתתא שהיא מכוונ' כנגדה והיא מקבל הברכות ראשונ' לכל. ההוא דרגא דקיימא עלה יסוד ופי' עלתה נצה הוא סוד והקימותי את בריתי וכו'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: