אור החמה על ספר הזהר א:תעז

רוח הקדש אמרו להוכיח שאינו לא תפל' ולא שירה.

יסודא דגרמך הגלגול הקוד' אם הרשיע וראוי ליסורים.

אילנא דלא אתעקר שאינו מגולגל והמגולגל מסתמא בעל יסורים וריע מזליה והיינו אמרם ז"ל צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע:

ואל תקנא כלומר לא תעמוד במקום שתראה רוע מעשיהם ותצטרך לקנאו'.

לא יהי' לך אלדי"ם כתרגומו דחלן לא תיר' אלא מהב"ה וצרי' האדם להוכיח בלי פחד: לא תשתחוה לשון הכנעה שלא יכנע מהם: לא תעבדם לא תניח הרשעים שיעבדום: אל קנא וצריך שתקנא כמוני:

דהא לא הות אלא במשכנא שהשכינה אינה שלימ' בדיר' קבועה אלא בבית כדכתיב בדוד אני יושב בבית ארזים וגומר ומשכן מרכבתו נער ומקדש מלכות כדפי' בזוהר. תו הכא שכינתא פי' קריאה זו היתה ע"י שכינה ולכך כתיב א' זעירא דכל מילי דזעירו מסטרהא הוו ובה אותיות קטנות: התם שלימו א' רבתי דאדם שת וגומר כדמסיק: ואפשר דהתם לארעא קדישא אהדר וקאמר דבארעא קדישא איהו שלימו דדכר ונוקבא ששם הייחוד שלם כי המקום גורם.

אדם שלימו דדכר ונוקבא כדכתיב זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם וכדמפרש בזוהר בפרשת ויקרא:

תו סיפא דקרא וגומר פי' וכיון שקריאה זו היא מהשכינה בהיותה הת"ת אצלה דהכי כתיב ויקרא וידבר ה' א"כ לפני הת"ת היא מלכות קטנה ביותר וז"ש בגין כך א' שהיא מלכות זעירא להראות דשרגא בטיהרא לא מהניא:

תו אלף זעירא וגו' כוונתו לומר כי קטנות א' יורה גם על הת"ת וז"ש למלכא דהוה יתיב בכורסיא דהיינו הת"ת על המלכות כתרא דמלכותא עליה דהיינו סוד בעטרה שעטרה לו אמו. ואיקרי מלך עילאה מצד החכמה מלך זוטא אקרי פי' שהוא מצמצם שכינתו לדור אפי' בבית עבד

ויקרא הכי תנינן זמין וגומר פי' לשון הזמנה לא לשון קריאה כמשמעו:

דביה תליין מועדי וגו' פי' תליין הם תלויין אבל אינם ממש כי המועדים הם בספירות העליונות פסח בחסד שבועות ת"ת ר"ה סוכה גבורה יום הכפורים בינה חנוכה ופורים נצח והוד אמנם המלכות היא סובבת כולם והיא המועד באותה המדה כנודע והיא ראש חדש והכל תלוי בקדושת ר"ח ואי אפשר למועדים בלי קידוש החדש ולפי קידושו כן ימנה החשבון למועדי' והכל תלוי בה והטעם שהיא מאירה באור כל הספירות ולכך אמר תליין ולא הויין ממש ואמר לממני פי' כשתרצה למנות אפי' שבת וכ"ש מועד מן המועדים לא לוכל למנות אלא ממנה שהיא תחלת המספר פתח הכניס' כי היא עם החסד תעשה פסח והיא עם הת"ת תעשה שבועות וכיוצא בזה כי היא תחלת כל המספר כי היא מדת לילה אל כל הימים שיהיו ואי לא גרסינן שבת אתי שפיר דלא אצטריך להכי כי ר"ח ראש לכל כדפי'.

ומאן איהו סיהרא פי' ובאיזו בחי' הוא ענין זה בחינת' שהיא סיהרא שהיא מתמלאית ונפרצת וע"י כך יש ימים שהם מועדים במילוא' וימים שאינם מועדים בחסרונה:

כד"א אהל בל יצען וגו' קשיא לי' כי מה ענין שם אהל לזה ואמר כי באהל שייך התמוטטות וקיום והיינו בסוד המלכות לבנה ממש כדכתיב אהל בל יצען משמע דשייך בי' נסיע'. בגין לגלא' במלכות שהיא מקום הגילוי אל הדברים והשתא קשה שהרי מאהל מועד היא ג"כ מלכות וא"כ מאי לאמר ודאי הכי הוא לז"א אבל כלא חד אהל מועד ולאמר ועכ"ז שפיר איהו לא קשה מידי:

בגין דשלימו פי' בחינ' אחרונ' תשלום האצילות הוא אתר לגלאה מה דהוא סתים לגו פי' מה שהוא נסתר במלכות בבחינתה הפנימית:

ובכל אתר לאמר כד"א וגו' פי' בכל מקום דכתיב וידבר ה' אל משה לאמר פי' השפעת הנבואה אל בחינת גלויה כדפי' והוצרך לזה דקשיא לי' הכא ובכל דוכתא מאחר שאמר וידבר ה' אל משה או וידבר ה' אליו ודאי שדרך הופעת הנבוא' אל בחינת גלויה היתה א"כ מאי תו לאמר לז"א כי פי' לאמר בכל מקום כדפי' ומאי דקשיא לך תירץ ואמר וידבר ה' אליו אין הכוונה ממש הדיבור אל משה כדס"ד אלא הכוונה דאתיהיב רשו לגלאה וענין רשות זה היינו השפעתו אל המלכות וז"ש דהא אתמני לסיהרא והכי קאמר קרא וידבר ה' אליו מאהל מועד פי' נתן רשות הת"ת שיהא הדיבור אליו מאהל מועד מבחינת המלכות כדפי' ואח"כ מבחינת גלויו וזהו לאמר וז"ש דהא אתמני לסיהרא ההוא מלה וז"ש וידבר ה' אליו מאהל מועד מאתר דמשה קיימא וזהו וידבר ה' דהיינו הת"ת מקום נבואתו זהו לענין הפסוק הזה שאי אפשר לפרש משה בת"ת ממש מפני ויקרא אל משה היינו משה ממש אבל בשאר פסוקי התורה דכתיב וידבר ה' אל משה לאמר יש דרך אחרת נאות מזה דהיינו וידבר ה' לעילא אפשר חכמה בינה בסוד אריך אנפין אל משה באמצעיתא דהיינו ת"ת לאמר במלכות בבחינת הגילוי וזהו שאמר אתר דאית רשו לגלאה כדפי' לעיל.

אמאי אל משה כי הי' ראוי שיביאוהו אל כל הנשיאים והזקנים לזה תירצו בגין דמשה וגו' אבל אמאי כי הי' ראוי לפי תירוצם שילך משה שם לא שיביאוהו כולו אצלו לכך נא' אלא דמלכא וגו' שאין הכוונה כדפי' אלא סוד אחר יש בו:

פלטרין למטרונית' לא לעצמו רק שיקרא שם המטרוניתא עליהם:

אחמיו למלכא פי' לא נכנס המלך בו כדי שלא יקרא שם המלך עליו אלא אחמיו מרחוק הראוהו לו והוא לא נכנס לכך ויביאו המשכן לא שבא משה אל המשכן אלא הביאו המשכן אל משה פי' הראו עניינו אליו.

זמינת למלכא וגו' זה הורה שלא נכנס המלך בהיכל עד שהמלכ' הזמינו שהיא עיקר והוא קרא לה. הרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. פתח ואמר ויקרא אל משה הכא אלף זעירא וגו' ענין ויקרא אל משה וסוד אדם שת אנוש וגו' יובן מפ' מצורע דף נ"ג ע"ב.

תו וגו' פי' כי אהל מועד הוא שכינ' נוקבא בלחודה כדאמר לקמיה ולכן א' זעירא דאתוון זעירין במלכות. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' פתח ההוא ינוקא וכו' לדוד אי שירתא לא קאמר וכו' כלומר אם נרצה לומר שהמזמור הזה הוא שיר א"א דלא קאמר ליה כלומר לא קאמר לדוד מזמור שיר או תפלה לדוד. א"נ אי שירתא לא קאמר כלומר אם נרצה לומר שזו היא שירה א"א לפי שאיננה שירה שאין דברי המזמור כדברישירה וכן לומר שהיא תפלה שהי' מתפלל דוד להקב"ה גם זה אינו צודק דלא קאמר בי' שום תפלה כמו שתרא' בכל המזמור. דלא אתעקר שלא נתגלגל כלל שהוא מגלגול ראשון וכחו גדול ולא תוכל לו שאולי אתה מגלגול שני ותש כחך. דלא תשגח בעובדיהון הוקש' לו כי הקנא' באה מאליה ובעל כרחו של אדם כי מדרך המקנא באותו דבר שלא כראוי מתלהב תכף ומיד ופנחס יוכיח וא"כ לא שייך בי' אל תקנא כי מוכרח הוא וכי תימא שפירושו לא תעשה פועל בידי' מחמת הקנא' כפנחס שקנא ועשה מעשה היינו אל תתחר במרעי' לז"א דלא תשגח בעובדיהון כי היכי שלא תבא לקנאת בהם. דכל מאן דחמי עובדיהון ולא קני לקב"ה אעבר על תלת לאוין וכו' לפי שאחר תלת לאוין אלו קאמר קרא כי ה' אלהי"ך אל קנא וכמו שהוא קנאי על הדברים הללו גם אתה צריך להיוה קנאי כמוהו שזה בכלל והלכת בדרכיו מה הוא חנון אף אתה וכו' א"כ מאחר שאתה רואה דברים כאלו ואינך מקנא כמו שמקנא הקב"ה אתה עובר על תלת לאוין אלו והוי כאלו עשית פסל וכו' והשתחוית להם ועבדתם והודית בהם ע"ד כל מי שיש בידו למחות וכו' וממקדשי תחלו וכו' הרי שלפי שלא קנאו ומיחו בידם נדונו כעובדי ע"ז.

אלא במשכנא ולא במקדש כי המשכן הוא רומז במטטרון כנזכר בפ' פקודי אבל בית המקדש רומז אל המלכות. אדם שת אנוש אלף דאדם היא רבתי רמז שלימו דכר ונוקבא הכא אלף זעירא היא נוקבא בלחודהא. תו סיפא דקרא היינו לאמר שהיא רומז אל המלכות כנזכר בריש פ' נח והכוונה לומר שמה שדרש דהכא איהי נוקבא מאלף זעירא הוא מבואר יותר מסיפי' דקרא כדקאמרן. בג"כ אלף זעירא כי אותיות גדולות הם בבינה ובינוניות בת"ת וקטנות במלכות. זמין ליה להיכלי' פי' ויקרא לשון אלה קרואי העדה מקראי קדש זמינין מקודש כדפי' במקומו. כד"א והיו לאותות ולמועדים אותות היינו שבת כמ"ש אות היא ביני וביניכם ולמועדים היינו חגים כנזכר לעיל אבל כלא חד ושפיר הוא הוקשה לו שאם מלת לאמר היא המלכות כדפי' לעיל תו סיפי' דקרא וכו' איך דרשת ליה לאמר לגלאה לז"א דהא והא איתנהו דלעולם לאמר היא המלכות ונק' כן על שם שנתמנתה מלמעלה שתגל' הדבר ההוא ושלימו' הוא לה כי זהו שלימות הדבר להיותה נגלית ולא נסתרת וידבר ה' לעיל' בינה: אל משה ת"ת וכל זה הוא בהעלם ולכך משה אומר למלכות שהיא לאמר שתאמר ותגלה הדבר. אי איהו כההוא משכונ' בכ"ף גרסי' אמאי ויביאו המשכן אל משה מלת ויביאו דייק הי"ל לילך שמה. כיון דאשתכלל היכל' היינו המשכן של מטטרון שהוא היכל לשכינה. מטרונית' זמינת למלכא להיכלא וזמינית לבעל' עמה ההזמנה הוא ויקרא ואלף זעירא היא מטרונית' המזמנת ולמי זמנה אל משה אל היינו מלכא דהיינו ת"ת ובעלה היינו משה א"נ זמינת למלכא וזמינת לבעל' הכל א' ותאנא והדר מפרש ואתי שפיר ויקרא אל משה מטרונית' דהיינו אלף קראה וזמינת אל משה דהוא בעלה המלך עכ"ל הרא"ג ז"ל: