אור החמה על ספר הזהר א:תעד

בקדמיתא נער וגומר למטה בסוד מטטרון ולבתר איש בסוד הת"ת וכן במשקל זה גור אריה גור במדרגת נער בסוד היצירה אריה בסוד האצילות ובסוד אנפי זוטרי הם פני ארי' גור למעלה באצילות הם פני אריה וכן פני אדם למטה כנער לעילא איש.

מטרף שהוא הקליפ' עלית שהוא במלכות ואין לו חלק ואחיזה בו וז"ש אסתלקת שכינתא:

בגין לנקמא משאר וגומר הענין כי הגלות לישראל סבה לטהרתם ונקיון עונם ורעה לאומות העולם שעתידין להיותם כלין על מה שעשו לישראל נמצא הגלות והנפילה סבה להנקם על שאר מעשיהם.

לנקמא מנייהו נוקמא זעירא מפני שכל דברי המלכות שהיא עלמא זעירא אינון זעירין ואין ביטול הקליפות ע"י אלא דבר מועט לכך בהיותו ע"י הבינה שהיא רבתי בכל ענייניה יהי' הביטול ע"י אל הקליפות מכל וכל נקמה רבתי וז"ש והאי איהו עילאה דביה שולטנותא וגומר שהיא המכרע' הקליפות שאינם שולטים אלא עד החסד כדפי' בספ"ר והיינו עד מחוץ להיכל אהבה:

וכתיב מבטן מי יצא הקרח וגומר לראי' שמ"י היא הבינה כי קרח ת"ת כאומ' כעין הקרח הנורא דהיינו האל הגדול הגבור והנורא והוא נאצל מבינה וז"ש מבטן מי שהיא בינה יצא הקרח ת"ת והרי בהכרח שמ"י היא בינה ואפ' דמייתי ראיה דביה שולטנותא לאתקפא לכולא מפני שאצילות הכל ממנה וכל מה שממנה ולמטה הם נכללים בה כבנים בבטן אמם.

דאיהו רזא דמי כי מם בבינה י' בחכמה והיינו שם י"ה י' חכמה ה' בינה:

קב"ה נטיר לון דלא אתמסרון וגומר תימ' אם הם צדיקים למה יתמסר וי"ל שהם צדיקים אבל אינם גמורים ועכ"ז כיון שרובם זכיות הב"ה שומרם ומעשה דוד יוכיח דקאמר לולי ה' עזרתה לי וגומר וכדפי' בזוהר פ' בראשית טריקין הם נושכים.

טהירין הם פשוטין מבלי גוף לשון צהרים כענין שרגא בטיהרא ושם זה יצדק על החיצונים ועל הפנימיים הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. בשם הרי"א זלה"ה וז"ל.

ותליסר אלף רבוא ממנן עמיה. הם ק"ל אלפין כמנין סמא"ל בגי' ק"ל אלף כי אלף יתירה דביה הוא אלף. ודע כי דומה הנק' שר של הגיהנם הוא שר ממונה על פתחא קדמא' דגיהנם וכמו שיש שר ממונה בקדוש' טהריאל שמיה דממנה על פתחא דהיכלא קדמאה כנזכר פ' פקודי כך יש כנגדו בפתחא קדמאה דהיכלא מסאבא חד ממנא ושמיה דומה כנזכר שם רס"ג א' אך הממונ' העקרי של גיהנם לפנים אינו דומה אלא בכל היכל והיכל יש רוחין ממנן כל חד בהיכליה וז"ש בכאן ולאמסרא ליה בידא דדומה ואח"כ אמר ואתמסר לממנא דגיהנם ומ"ס וי"ג אלף רבוא עמי' פי' עם דומה וכלא בפתחא דגיהנם. עכ"ל ועיין בלק קפ"ו א'. ושמעתי משם הרי"א זלה"ה כי ענוה עולה קל"א בגי' סמאל לרמוז שלא ישלוט במי שיש לו ענוה ולזה מזמור ה' לא גבה לבי וגומר בא בסי' קל"א לרמוז לזה:

והרא"ג ז"ל כ' ממלכותא קדיש' מיני' הוה ה"ג ול"ג מלת שלטא וה"פ בגין דמלכותא דיהודה בא לו ממדת המלכות הקדושה ולכך היו משתחוים לו כל בני אביו בקדמיתא גור וגומר הוקש' לו דגור אריה הם שני הפכים כי גור הוא קטן ואריה הוא גדול לז"א בקדמיתא בתחיל' מלכות של דוד היה גור שלא היה מולך רק על ת"ק איש מרי נפש. ולבתר אריה אחר שיצא טבעו בעולם ומלך על כל ישראל נקרא אריה. בקדמיתא נער נתן טעם לדבר להיות דוד אחוז במלכות הנקרא נער נערה מצד הדין שבה לא הי' ראוי אלא להיותו גור שר אחד על מעט בני אדם אבל אח"כ שהושפע מהת"ת ה' איש מלחמה אז נקרא אריה כלו' איש גדול ולוחם מלחמות ה' באויביו וזהו גור אריה יהודה כלומר במלת יהודה תמצא שתי הבחינות גור ואריה גור היינו הדל"ת בקדמיתא הי' דל לפי שהי' מושפע מהדלי"ת אחר כך אריה היינו יהו"ה שבו. מאי מטרף לאכלל' מלאך המות כלו' הטעם שאח"כ עלה ונעשה אריה כנזכר הוא לפי שמלאך המות שהיא הקליפ' שהי' מעכב על ידו בראשית ממלכתו עתה כבר נתעל' ונסתלק ממנה ושיעור הכתוב גור אריה יהודה והטעם שנעשה מגור אריה לפי שמטרף אותו הטורף בני עלמא עלית ונסתלקת ממנו. ומהו וטרף כלומר אמאי טורף בגין דאין מציל דאסתלקת שכינתא. רבץ בגלות' דאדום ה"ג. נוקמא זעירא שאם השכינה לבדה תקום מעצמה לנקום נקמת ה' לא תהי' הנקמה אלא זעירא אלא מ"י שהיא הבינה יקימנו להאי אריה שידלג על טרפו בכח גדול לעשות בהם כלי'. מבטן מי יצא הקרח כלו' מבטן הבינה יצא הקרח שהוא הת"ת הנק' הקרח הנורא א"נ מלכות. ואוקמוה חבריי' בבראשית דף כ"ה שילה זה משה חושבן דא כדא: לאחזא' הכא רזא דשמא ה"ג. והכא שילה ביו"ד ה"א רזא דשמא קדיש' עילאה דשכינתא תקום בשמא די' ואיהו רזא מי כדקאמרינן ה"ג. וה"פ מדשני קרא הכא וכתב שילה ביוד הא רמז שהשכינה כשתקום לנקום נקמת עמו נקמת היכלו לא תהיה הנקמ' מעצמה לבד אלא השכינה תטול כח וחיל מחכמה ובינה דהיינו י"ה שאז תהי' הנקמ' עצומה וזהו שאמר בשמא די' היינו חכמה. ואיהו רזא דמ"י דהיינו הבינה. כדקאמרן לעיל בסמוך מי יקימנו מי ירפא לך שכן פסוק זה נמשך אחר הראשון מי יקימנו לא יסור שבט וכו' עד כי יבא שיל"ה. למהוי נטיר בר נש מכמה זינין בישין מקטרגין וכו' וזהו אוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו מי שהוא צדיק שיוכל להמשל לגפן הקב"ה קושר ואוסר ידיו של עירה שהיא קליפ' שלא תקטרגהו ותזיקהו וכן לשורקה קושר ואוסר לבני אתונו שהיא קליפ' ג"כ כנזכר בפרשת בלק דף ר"ז וכדלקמן. דאתמסר' ממנא על גיהנם ה"ג. הה"ד ישמור צאתך ובואך וכתיב ישמור את נפשך ה"ג והיינו יציאה מעה"ז וביאה לג"ע שלא ידחו אותך לגיהנם ביד דומה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: