אור החמה על ספר הזהר א:תעג

ישראל אחידי בסיהרא מלכות.

בשמשא עילא ת"ת.

באתר דנהיר לשמשא בינה.

הדבקים בה' ת"ת.

אלקיכם מלכות.

חיים כולכם מבינה שהיא נשמת חיים.

יה"ו דא רשים וגומר היינו ביה"ו שבשם יהודה וד' מורה שהוא רגלא רביעאה דהיינו ה' שבשמו וז"ש ובמה אשתלים וגומר ובסבא פי' בענין אחר:

ושויוה נאמן ראש לקבלת השפע לכל הנמצאות ונאמן עליו לתת לכל א' חלקו:

כבוד דא על דא כל מקום של"ב מדות מתגלים יקרא כבוד מחכמה ולמטה.

היינו בת שבע היינו בת קול כל ענין זה הוצרך משום דמלת בת לא בת כמשמעו שאם הי' בת בכל מקום בת ממש כמשמעו לא הוצרך הכתוב לפרש בת מלך פנימה דלית מלך אחר שתהי' זאת בת לו אלא מלך פנימי זה וא"כ מאי פנימה לזה אמר כי מלת בת כבר יכונה על המדות ירצה מלכות משאר מדות כגון בת קול בת שבע כי קול ת"ת שבע שבע מדות ואז מלת בת יוקח כענין אלפים בת יכיל פי' מדה א"כ לזה הוצרך לפרש הכתוב ולומר בת מלך פנימה כי מלת בת לא יכריח דבר וז"ש בת מלך היינו בת שבע בת קול והאי מלך עילא' הוא פנימא' הוא והוצרך הכתוב לפרש מלך פנימי בגין דאית מלך דלאו איהו לגו דהיינו ת"ת ומלת בת לא יצילנו מן הטעות כמו שכבר נקראת בת קול אפשר ג"כ שתקרא בת מלך אל הת"ת ולזה פי' הכתוב בת מלך פנימה שהוא בינה והטעם שיחס הכ' ענין זה אל הבינה ולא אל הת"ת כדס"ד משום דבעי למימר ממשבצות זהב לבושה ועניינו שהיא מצד הגבורה וזה אינו לה אלא מצד הבינה וז"ש והאי כבודה בת מלך פי' מבחינ' שהיא כבודה מצד ל"ב נתיבו' חכמה והיא בת מלך מצד הבינה ממשבצות זהב לבושה בגין דאתלבשת ואתאחדת בגבורתה ע"י דהיינו גבורה למעלה מת"ת:

והאי אוף הכי נמי מלך אקרי פי' המלכות נק' ג"כ מלך משום דמלת מלך זכר ומלכות נקב' והוא זר שתקרא מלך לשון זכר אמר והאי אוף הכי נמי אקרי מלך מפאה זו כי מפאת הת"ת שהוא מלך זכר תקרא מלכות נקבה אמנם נקראת מלכות מלך זכר מפאת הבינה וראי' לזה ובגיניה קיימא ארעא פי' מפני המלכות וזה הוכחה לפסוק מלך במשפט דאל המלכות קאמר מלך ומפני שהי' אפשר לפרש מלך במשפט בבינ' כדפי' ר"ש עצמו לעיל לכך אמר ובגיניה קיימא ארעא שאין מקרא יוצא מידי פשוטו כי אומרו יעמיד ארץ על ארץ התחתונ' קאמר וז"ש ובגיניה קיימא ארעא אימתי בזמנא דאתאחדת במשפט דהיינו מלך במשפט פי' בכח המשפט שהיא נאחזת עמו ולאידך פי' הוה ליה למימר משפט בכח מלך שהיא בינ' יעמיד ארץ שהיא מלכות:

ודא קרינן מלכו דשמיא וגומר הוק' לו כי בשלמא מי שיהי' מרכבה לת"ת שיהי' מלך ניחא אמנם מי שהוא אל המלכות א"א שאדרבה מורה שהוא המלכות ויש לו מלך עליו לז"א ודא קרינן מלכו דשמיא בעצם הוא מלך אמנם ע"ד הכנוי אנו קוראים אותה לגבי ת"ת מלכות שמים בערך השמים שהם ת"ת היא זאת מלכות אמנם בערך התחתונים היא מלך וז"ש יהודה אתאחיד בי' וירית מלכותא דארעא כי בערך התחתונים היא מלך לא מלכות נקבה:

את מלכות שהיא מגורשת בגלות עם ישראל בניה כדכתיב ובפשעכם שולחה אמכם:

האי לתתא שני כרובים מטטרון וסנדלפון שהם למטה ממלכות ומ' עליהם עלהכסא וז"ש והאי אילנא שהיא מלכות אשרי עלייהו על הכרובים:

טיפסי ושלהובי הם הקליפות.

דינקא בתרי סטרין חסד וגבורה דין ורחמים דהיינו שהחרב היא מתהפכת גוברין ונשין כענין השדים. והענין שדרך עץ החיים שמור ע"י הכרובים ולהט החרב והיינו מדרגת המלאכים ומדרגת החיצונים שנעשו מחיצת ברזל בין אדם לקונו. הרמ"ק זלה"ה: ועיין מה שכתבנו בספר אור הגנוז בס"ד.

והרא"ג ז"ל כ' ושמשא דאומות בדלי"ת גרסי'. ואתאחדו באתר דנהיר וכו' ה"ג והיינו הבינה אשר היא משפעת ומעטרת לשמש העליון ת"ת. והכריח כן מדכתיב ואתם הדבקים וגומר כלומר אתם להיותכם דבקים בה' אלהיכם דהיינו ת"ת ומלכות שמשא וסיהרא חיים כלכם היום מצד הבינה שהיא מקור החיים. רש"א מלכו ליהודה אתקיים כלומר מדת המלכות נתן ליהודה ובו נתקיים ולקמן נפרש אמאי נקט מלת אתקיים. ובמה אשתלים בדלי"ת והיינו ה"א בתרא' ה"ג והוא פירוש לאותיות שם יהודה כנזכר בפרשת משפטים דף ק"ד. שמא קדיש' שלים באתווי פי' שמא קדיש' היינו שם יהוה שבשם יהודה. וקשר דאחיד לון היינו הדל"ת שהיא הכוללת את כלם. דמלכו לך אתחזי' לאתקיימ' ה"ג והטעם כי להיותו מקושר במלכות ראוי שהוא יהיה מלך ולכן להיות שדוד המלך ושלמה וכל מלכי בית דוד היו באים מזרע יהודה נתקיימ' מלכותם אבל שאול ושאר מלכי בית ישראל לא היו באים מהמדה ההיא לא נתקיימה מלכותם וז"ש. ודאי יהודה עוד רד עם אל רד כמו וירד מים עד ים לשון ממשלה ור"ל מלכי יהוד' היה להם ממשלה ורדיה לפי שהי' מלכותם עם אל שהוא המלכות כנזכר בסוף במדבר סיני. אלין קדושים עליונים היינו המדות. דכלהו אודן שמשפיעים אליו כי היותו במלכות כשמשפיעים במלכות נמצאו משפיעים עליו וזהו יודוך אחיך שהם במדות ראובן בחסד וכו' כלם יודוך וישפעו לך. ושויוה נאמן כמש"ה ונאמן ביתך וממלכתך לעולם. בג"כ הוא קדמאה בכלא הוא מלכא על כלא ה"ג וה"פ הוא קדמא' בכלא בהכנסם בים סוף כדלקמן כמ"ש שרי יהוד' רגמתם קפץ נחשון וכו' וכן הוא קדמא' יהוד' יעל' בתחלה וכן הוא קדמא' בסוד יבום וכן הוא ראשון בדגלים וכן בחנוכת המזבח וכן ואת יהוד' שלח לפניו כן בכמ' דברים כנזכר בילקוט סי' קנ"ט. הוא מלכא על כולא ה"ג. כי כן שלמ' הוא א' מאותם שמלכו בכיפ' וזהו על כלא. א"נ ששלט על השדים כנזכר בגמרא וכנזכר בתרגום ב' של מגלת אסתר.

כבודה בגין דאית כבוד ה"ג וה"פ מלת כבוד' הוא נפעלת שהיא כבוד' מאחר שהוא הכבוד וכן המ' נק' כבוד' מהת"ת שהוא כבוד. ולגירסת הספרי' אתי נמי הכי למה נק' כבוד' בגין דאיהו כבוד ולהיות שבעל' נק' כבוד נק' היא מצדו כבוד'. היינו בת שבע בת הבינ' הנק' שבע כמ"ש ויבנהו שבע שנים כנזכר בפרשת שמות דף ט': בת קול דאיהו קול גדול ה"ג ופי' בת הבינ' שהיא קול גדול. והאי מלך עילא' הוא פנימא' פי' שאין פי' מלת פנימ' חוזר למלת כבוד' אלא למלת מלך שהמלך הזה האמור הוא פנימ' דהיינו הבינ'. בגין דאית מלך דלאו איהו לגו דהיינו הת"ת לפי שהוא נמנ' מכלל ז' ספירות הנגלות אבל הבינ' היא בכלל ג' ראשונות. והאי אוף נמי ר"ל והאי כבוד' אשר היא בת מלך מלבד שהיא בת מלך היא מלך בעצמ' והיא הצעה לדלקמן בסמוך ודא קרינן וכו'. ואפשר נמי דפי' אחר הוא דקא פריש בפסוק ומלת בת אינה נמשכת אחר מלת מלך אלא מופרד כאלו אמר בת ומלך וה"פ כל כבוד' בת מלך ר"ל כל אלו השמות יש לה שהם כבוד' ובת מלך וז"ש והאי אוף נמי מלך איקרי כלו' מלבד שנק' כבוד' ונק' בת גם כן נקראת מלך. ובגיני' קיימא ארעא ה"ג ופי' בגיני' דהאי מלך שהיא המלכות מתקיים הארץ התחתונה הלזו. במשפט ת"ת. כד"א מלך במשפט יעמיד ארץ כלומר מלך שהיא המלכות ע"י המשפט שהוא ת"ת יעמיד ארץ התחתונ'. דא קרינן מלכו דשמיא כלומר להיות שהמלך הזה אינו מעמיד הארץ אלא בת"ת שהוא משפט לכך נקרא מלכות שמים מלכות דההוא ת"ת שאינו מולך זולתו. ר' יהודה ור' יצחק הוו אזלי באורחא ה"ג. ויגרש את האדם וישכן וגומר ה"ג. את האדם דיקא את היא האשה ופירושו ויגרש לאת ומי גרשה האדם והכי פי' בבראשית דף נ"ג. ולאתתרכ' בבנוי לעלמין גרסי'. האי לתתא וכמא דכרובים לעילא אית כרובים לתתא והאי אילנא אשרי עלייהו. ה"ג הכונה לפרש שאלו הכרובים דכתיבי בקרא הם לתתא דהיינו מטטרון וסנדלפון שכמו שיש כרובים לעילא דהיינו נצח והוד ג"כ יש כרובים לתתא כנזכר. והאי אילנא מלכות אשרי עלייהו דאינון כרובים ושיעור הכתוב ויגרש האדם לא"ת וגרשה והשכין אותה את הכרובים שירדה למטה אל מקום מטטרון וסנדלפון ואת להט החרב וגומר כדמפרש ואזיל. טפסי דשלהובי גחלים והם כחות הדין טמאים. האי חרבא מלכות. דינקא בתרין סטרין חסד גבורה פעמים בהאי ופעמים בהאי וזהו מתהפכת מדין לרחמים ומרחמים לדין. ד"א המתהפכת אינון טפסי דשלהוב' דקאמר וכו' ה"ג ופי' שמלת המתהפכת אינו חוזר לחרב כדפי' בפי' קמא אלא חוזר ללהט שהלהט ההוא מתהפך פעמים לגוברין פעמים לנוקבין הנקבות לזכרים כדי שיראו קרי והזכרים אל הנקבות ומתעברות מהם כנז' בפרשת בראשית. ומתהפכן מדוכתייהו כי בזמן שהם זכרים הם לימין מצד מתיקות הרחמים ואינם כ"כ דין קשה ובזמן שהם נשים מתהפכים ממקום זה אל מקום אחר שהוא אל השמאל. לכלא ר"ל לכל הדברים כפי ההנהג' הצריכה לעולם. וכל דא לשמור את דרך עץ החיים וגומר ה"ג. כד"א הנותן בים דרך פי' מלכות נאמר כאן דרך ונאמר התם בים דרך וים היא המלכות אף הכא מלכות כנזכר בפרשת בשלח דף נ"א ובפרשת מקץ. שלימו דאדם ת"ת. וקיימא בשלימו דיעקב ה"ג. הה"ד יהודה אתה יודוך אחיך בגין דליה מלכותא עלייהו כד"א כי יהודה גבר באחיו יודוך אח ך ודאי בשעתא וכו' ה"ג. דכלהו אודו ליה בדל"ת גרסי'. ונחתו אבתריה כדפי' ז"ל מיד קפץ נחשון בן עמינדב משבט יהודה וכו'. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון חרבא דינקא בתרין סטרין ואתהפכא וגומר מ"ד א':