אור החמה על ספר הזהר א:תעא

ויחשבון לאתגברא במלכותא שיהי' להם מלכות ישראל ומטעם עון זה שיחשבו למרוד במלכות מלך המשיח לא ישתארון ביה במחשבתם ואפי' בחד סטרא ירצ' שליטה מועטת מתחת ממשלת מלך המשיח לא יהי' להם והיינו פחז כמים ליטול בקנאה שאינו שלך אל תותר אפילו יתרון קצת. והטעם בגין כי עלית משכבי היא ירושלם ראש המלכות לבית דוד ובלבלת יצועי אביך בחושבך למלוך ומשכבי תרין היינו שני מלחמות שילחם לתפוש המלכות בחזקה ויפול תחת יד מלך המשיח כדין וכראוי:

ת"ח בד' סטרי עלמא וגומר הנה יקשה למה שאמר שיקדמו בני ראובן במלחמתם עד שבאים לטעות במרד מה טעם קדימה זו אחר שאינה של תועל' ולזה אמר ת"ח ורצה בזה שהם רמז לכל ישראל וכמו שנאמר בארבע רוחות השמים פירשתי אתכם בני ישראל וכך הם ממש מטעם שרמז בכורתו יגרום שירמוז כל הזרע בו וז"ש לקבליהון דכל ישראל וגומר שהם ד' גליות מצרים לדרום בבל לצפון יון למערב עילם למזרח ורומי למערב וכמו שיש' עתידין להתגבר על כל סטרי עלמא והיינו טעותם שחושבין שזו הבכור' עומד' להם לעולם ואינה אלא לפי שעה והיינו ממש כעין מעשה רחל בלאה וז"ש פחז כמים הכא אתרמיז ההוא הרהורא וגומר וזה טעם הרהורם ודמותם למלוך וז"ש ד"א פחז כמים ירצ' לדרך אחרת ג"כ יהי' דומה למציאות זה ולפי הנראה שהם ממש לוחמים בירושלם עם ישראל היושבים בה וימרדו במלך המשיח או אפשר שהוא באויבים ועלית שם במחשבה למרוד והי' ראוי להם לכוון להקים סוכת דוד הנופלת ולמוסרה ביד בן דוד כשיתגלה ותתקיים בידם:

דלא יכיל עלמא למסבל אם יבורכים בשפע:

כמה עובדין בישין מעשה שכם ומכירת יוסף ומעשה זמרי:

וברכתיה לא תליא ביה ביעקב שהוא הת"ת אלא בבינ' שהיא משפעת בגבורה ואפילו כד אתא משה שהוא בסוד הדעת למעלה מהת"ת לא תליא ביה אלא בבינה שהיא אל השמאל והדעת אמצעי דקיימא עליה דיעקב וגו' לפיכך נעשית גדול בסוד הייחוד כדפי' לעיל:

דהא כל עלמא אמלי ירצה שיש בה בחינת כל מה שבעולם כנגד כל השרים והבריות וטבע האקלימים והימים והמדברות וההרים והנהרות של כל אלו שרים ידועים ולכל שר ושר שפע ידוע ובה הכל שאין להם קיום זולתה ואין דבר פחות ממנה וז"ש אמלי ומפני שאין אחד שיצטרך שפע שלא ישפיעהו אמר אשלים פי' חפץ כל השרים היא משלמת ומפני שבכח יותר מזה אמר ואתמצם תמן פי' שפע זה הניתן ממנה אל השרים אינו מפני שאין לה יותר אלא מפני שאין יכולת השרים לקבל שפע יותר מזה וצמצום כח השכינה הוא ההנהג' המתנהגת למט' ע"י שר העולם הממונ' על כל השרים וז"ש ואתצמצם תמן. ואפשר דאהדר לענין אומ' דקיימא עליה דיעקב וצמצמה שכינתא על מטתו של יעקב:

אשתכחו תמן פי' לעת הסתלקות יעקב בביתו ואפשר דאהדר לשכינה שבא ביום הנז' נמצאו כולם שמציאותם בה:

חיות קטנות אלין אינון י"ב שבטים כי הגדולות יהיו י"ב עליונות כדפי' לעיל וי"ב שבטין שכנגדם יהיו קטנות:

חד איל נפתלי אילה שלוח'. חד זאב בנימן זאב. חד ארי גור אריה יהודה. חד טלה היינו גדי דקאמר לקמן והיינו גד: א"ר יצחק אריה חד וגומר פליג אדלעיל דחיות גדולות לאו היינו עילאין וקטנות שבטים אלא שבשבטים עצמן אית גדולות וקטנות אריה חד היינו גדול טלה חד קטן וכן כולם. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' דאלמלא לא הרהורא דההיא טיפה הכי גרסינן. הוה באתרה בלאה. דכתיב כי עלית משכבי אביך דא ירושלם משכבי אביך משכב מ"ל ה"ג ופי' כי היא כף הדמיון וה"פ אל תותר לא תשתאר במלכותא אימתי כשעלית משכבי אביך לעתיד. אלא דא ישראל סבא אאביך קאי מי הוא זה שהוא אביך הוא ישראל סבא דהיינו הת"ת שירושלם היא משכב ומשכן לו. והכא אתגליי' ברכה היינו כמ"ש פחז כמים ינצחון עממין סגיאין כמהירות ושטף מים ששוטפים כל מה שמוצאים. ומה דיהא כד עאלו ישראל לארעא היינו אל תותר לא תשתאר בארע' כדלעיל. ומה דהיא בזמנא דמלכא משיחא היינו כי עלית משכבי אביך דא ירושלם כנזכר.

שמעון ולוי אחים א"ר יצחק וכו'. הכא אחיד לון מדאקשינהו אהדדי וקראם אחים קשר אותם בגבורה שמעון ש' עון על שם שמשם באה הפקודה למי שעוש' עון כנזכר בפרשת משפטים בסבא ולוי ג"כ שם בסוד שירת הלויים. דחמא עובדין דדינא קשיא דלא יכיל עלמא ה"ג והיינו במעשה שכם שהרגו כל זכר אמר ודאי ראויים הם להקשר במדה זו של הגבורה. כמה עובדין בישין כמעש' דקרח דזמרי בן סלוא כדרז"ל ואתצמצם תמן מלת שם נמשך למעלה ולמט' למעל' זה הים גדול ורחב ידים ואפילו הכי היא שם שמצמצמת עצמה שם וכן שם רמש ואין מספר דהיינו מלאכי עילאי. א"ר יצחק אריה חד וכו' ת"ק לא דייק קרא דקאמר עם גדולות מאי עם הי"ל לומר חיות קטנות וגדולות לזה אמר הסדר כך הוא וקרא אתי שפיר אריה חד הרי גדול וטלה חד הרי קטן עמו כנגדו והוא שמעון כנגד יהודה כדמפרש בסמוך לתורה דעובדוי בישין נצייר איקונין דאריה ויסכל וידחל כמו שיתבאר בס"ד. חד זאב הרי גדול וחד גדי הרי קטן עמו כנגדו וגדי הוא גד כמ"ש גד גדוד יגודנו וכנגדו זאב שהוא בנימין. וכן כנגד נפתלי אילה או יששכר חמור גרם יהי דן נחש כנגדו שנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור הרי קטנות עם גדולות שכנגדן לאשתכחא חיות קטנות עם גדולות. בקופטי' כפי עניינו ר"ל באבוס שלו. כך שמעון שור ורוצה להגביר כח הגבור' שהוא שור מהשמאל לכן בא יהודה ארי' כנגדו ומרפא את כחו וגבורתו. וכתיב התם כי שנואה אנכי מה התם שמעון אף הכא שמעון. ה"ג א"ר יהודה שמעון ולוי אבוהון סליק לון למשה אף אנן נסליק לון לבוצינ' קדיש' עילא' אתו שאלו לי' אמר כמה חביבין מלין וכו' ה"ג. אמר מאן יגלה לך מהימנא קדיש' ה"ג וכלפי משה רבינו ע"ה קאמר והוא כמו מי יגלה עפר מעיניך ריב"ז ומפני כבודו לא הזכיר עפר בפי'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: