אור החמה על ספר הזהר א:תע

כיון דחמא יעקב כך וגומר מפני שהם ד' אותיות שבשם. יו"ד מצד אברהם איש החסד ה' מצד יצחק איש הגבורה ו' ת"ת עצמו ביעקב דשכיב בינייהו יו"ה דהיינו החכמה ותבונה על חסד וגבורה ודעת כליל תרוייהו.

שכינתא קמיה בסוד ה' והיינו ד' אותיות שבשם ומד' אותיות שבשם מסתעפים י"ב הויות כנגד י"ב שבטים וכשראה יעקב שבעת פטירתו נשלמו עמו בתיקונם ד' אותיות סדר בניו ג"כ שם ג' לצד ימין לצד החסד שבדרום והם ראובן ש"ג והם כנגד ג' הויות שראשם יו"ד. ולצד ה' דגל מחנה דן צפונה לצד יצחק גבורה ושם ג' שבטים דן אשר נפתלי והם כנגד ג' הויות שראשם ה': ולצד ו' דגל מחנה יהודה מזרחה לצד יעקב ת"ת שם כנגד ג' הויות שראשם ו' והם יהודה יששכר זבולון: ולצד ה' דגל מחנה אפרים ימה לצד המלכות רחל שהיא השכינה במערב שם ג' שהם בניה של רחל אפרים ומנשה ובנימן וז"ש ושוי לון סחרני דשכינתא וסדר לון בסדורא שלים כראוי אל הענפים העליונים שבמלכות הרמוזים בהם:

פתח ואמר לך ה' וגומר לכלול הת"ת מרכבת יעקב בשש קצוות ואח"כ היחוד דהיינו כי כל בשמים ובארץ יסוד דאחיד בשמיא וארעא וז"ש כדין אתכנש שמשא ת"ת לגבי סיהרא מלכות בסוד נשמת יעקב.

אתכניש שמשא וגומר כי הת"ת נקרא שמש עצמו המתחבר עם המלכות והנה מצד עצמותה נקראת סהרא גם הת"ת נקרא מזרח מצד מקום מוצאו וזריחתו דהיינו החכמה והבינה שמשם זורח ויוצא ולכך בכמה מקומות נקרא חכמה מזרח וכן ע"ד זה מערב אינו ממש המלכות לבד אלא מקום שבתה של לבנה שהיא בין נצח והוד של יסוד ולכך יקרא לפעמים היסוד מערב ונמצא לפי זה למלכות ב' שלמיות הא' שאור החשוך שבה מאירו ז"ש ואתנהיר סהרא והב' שעמדה במקומה קודם הקטרוג וז"ש וישתכח בשלימו ולזה מצא יעקב לברך לבניו.

והאי פתחא אשתמודע וגומר אשר דריש שלא יצדק מלת אשר אלא על הנודע כמו אשר צויתיך אשר תדבר וזהו פתחא אשתמודע וגומר עוד דרש מלת אשר לשון חוזק כמו אשר שברת וז"ש ודא הוא עמודא מאינון דקאים עלמא וגומר פי' ז' עמודים ז' ספירות המעמידים המלכות:

לקבל דא חד ממנא מסטרא דמשכנא כבר פי' בזוהר פ' ויצא כי י"ב שבטים תחת המלכות כנגד י"ב מרגליטן טבן שהם י"ב מלאכים תחתיה בסוד ד' מחנות שכינה מיכאל בדרום גבריאל בצפון אוריאל רפאל במזרח ומערב כנזכר פ' בהעלותך וראובן נשאר חוצה לארץ כעין אותו השר אשר תחת א' מהשרים שהוא חוצה ממונה על החיצונים והוא קדוש לכך ראובן שהי' כנגדו לא נשאר בארץ:

ויהודה עוד רד עם אל היינו המלכות כדפי' פ' ויצא ומלכות מסטר דגבור' ודאי דהיינו גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה וז"ש בי דינא אקרי מלכות נקראת בית דין:

וסמיך ליה ראובן פי' מבחוץ כי יהודה פנימה בארץ גבולו עד הירדן כדפי' בס' יהושע וראובן נחלתו ג"כ על הירדן כדפי' שם נמצאו זה סמוך לזה א"כ כמו שיהודה בגבורה ג"כ ראובן מסטר גבורה והשר ההוא ממונה תחת ממשל' גבריאל וקשיא לי' אם אמת שראובן הי' מצד הגבורה א"כ למה נטלה ממנו המלכות שהרי לא נתן ליהודה אלא מפני שיהודה במלכות כנזכר פ' ויצא וא"כ אחר ששניהם מצד הגבורה למה נטלה מראובן וגו' לזה אמר אע"ג דמלכו הוה דיהודה עכ"ז ראובן סמוך לקבליה הוה פי' אינו ממש ראובן במקום יהודה אלא סמוך לו כנגדו מבחוץ זה פנימה לארץ תחת שר גבריאל שהוא בקדושה ממונה על קדושים וזה חוצה לארץ תחת שר שתחת גבריאל ממונה על החוץ והוא בעצמו קדוש: ואפשר לפ' בדוחק סמוך לקבליה בחסד שכנגד הגבו' והוא להכריח שראובן בשר שתחת ממשלת מיכאל והוא דחוק מאד:

תרין קרבין בגו ארעא בזולת אותם שיעשו מעת נסיעתם ממקומם עד בואם לארץ כדמסיק:

כחי בגלות מצרים שהם שם כשאר השבטים כחו של יעקב ולזה לא אמר אלא כחי סתם אמנם בשלשה עניינים אחרים אמר ראשית אוני תחלה לגבורת כל שאר שבטי':

יתר שאת שיסבול הגלות ביתרון על כל השבטים שהרי גלו תחלה כמה ולא הקלו וז"ש ולא תבו והאריכו עד לבסוף הרי הם סובלים עול גלות יתר על כל השבטים. ובעצם עול הגלות סבלו כמה בישין מפני שגלות אשור עול כבד כדפי' באגרת טוביה ובזכות זה יתר עז ראוי שיהיו מיותרים בחזקה וגבורה בגאולה ולכך לזמנא דמלכא משיחא יתער ירצ' שמתחל' שמתחיל להתעורר ענייני הגאולה הם יהיו יוצאים מגלותם ונקבצים לארץ ודרך בואם יעשו הגבורות האלו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. מאשר שמנה לחמו וגומר ע' פ' משפטים צ"ז ב' בפסוק שארה כסותה ועונת' ושם ביארתיו באורך. עכ"ל. ועיין מה שכתבנו בספר אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' וסדר לון בסידורא שלים ג' פונים צפונה וג' פונים נגבה וכו' לכל אחד ואחד כפי הנהגתו ומדתו: פתחו ואמרו לך ה' הגדולה וכו' שכן היו שם כל המדות הללו כמו שאמר אברהם מימיניה וכו'. כדין אתכניש שמשא היינו סוד הייחוד שנעש' בשעת פטירתו. כדקא יאות לי' כפי מעשיו. מאי קא נימא בהאי קרא הוקשה לו שהיל"ל אשר שמנה תהיה לחמו שכזה הוא ברכה אבל מאשר היא הודעה. אשתמש בתפנוקי מלכין הוא פירוש לשמנה לחמו והכי תריץ כי היותו בוחר לחוף ימים ממילא משמע ששמנה לחמו וזהו מאשר שמנה לחמו ממנו ומצדו בא לו שתהי' שמנה לחמו ול"ק מידי. והכא אשר דא וכו' כלומר הכא לפי דרכנו על אורח רזא יתורץ באופן אחר. פתחא עילאה דצדיק פירוש יסוד שכן נקרא פתח הגוף כמו שאמר בפרשת בא ופסח ה' על הפתח זו פתח הגוף דהיינו ברית וכן והוא יושב פתח האהל. ויש ספרי' דגרסי פתחא דצדיק והיא היא שהיסוד הוא פתחה של מלכות הנקרא צדק ודא הוא עמודא היינו צדיק יסוד עולם. הכי גרסינן וההוא אתר דאיקרי לחם עוני מהאי אתר אתתקן הדא הוא דכתי' מאשר וגו' והכי פרושו לחם עוני מלכות מהאי אתר מיסוד. הה"ד מאשר כלומר השתא אתי שפיר אומר מאשר ולא אשר שרוצה לומר מאשר זה שהוא היסוד שמנה לחמו שהיא המלכות שהיא הלחם אשר הוא אוכל. אתהדר לחם פנג הכי גרסינן ומה דאמר כחי וגומר כלומר וכי אתא לברוכי' צעורי קא מצער לי' אן הוא ברכתא דילי' לזה אמר ומה דאמר כחי וגו' זו היא הברכה. הכי גרסינן לרחימ' דמלכ' דהוה לי' ברא והוה בעי' דמלכא יעביד לי' טיבו וכו'. והוצרך להביא משל זה לפי שהוקש' לו בפסוק אומר בכורי אתה כחי וראשית אוני דמי לא ידע בכל אלה שראובן הוא הבכור ותו כפל הענין במלו' שונות אמאי לזה אמר משל וכו' כלומר הוכרח להזכיר שהיה בכור כדי שהמלך יראה שכל מגמת פניו נגדו ויברכהו וישרי לי' לבר ה"ג. עכ"ל הרא"ג ז"ל: