אור החמה על ספר הזהר א:תסט

ומה דגלי לון אתידע ואתגלי. אתידע שעתה אחר שראינו ידענו פירוש דבריו אבל לא נודע ולא אתגלי עד דעאלו לארעא קדישא וכן דברים אחרים שהם סתומים שם בסוד הגאולה העתידה נעלמין.

מאי קא חמא יעקב וגו' כלו' בשלמא אם הי' מברכו ניחא דפתח ביה שהי' בכור אמנם עתה שלא ברכו א"כ כדי לפתוח בברכה הי' ראוי שיפתח ביהודה שהוא מלך ויש בו ברכה. ותירץ שח"ו שסלק ברכה ממנו אלא שזמן לו ברכה והפקידה ביד הקב"ה מזומנת לו ולא נטלה ממנו וברכתו הועיל' לו לפתוח בו כדמפרש ואזיל.

כמה אטימין וגומר שיש בהם רוח קדוש מאת ה' וחוטאין ופוגמין אותה:

בור מלכות בעת שאין לה מיין נוקבין וזהו שאמר אתר דלא נביע מגרמיה פי' אין מיין נוקבין שהם הנשמות כדמסיק.

כדין הוא שלים הבאר שהיא המלכות מתתא מצד הנשמה שהיא מעונם התחתון. ומעילא מהספירות העליונות בסוד בעלה שהם ו' קצוות וז"ש ומעילא מכל סטרין פי' מכל ו' קצוות שהם צריכים אל הייחוד:

וכד נשמתא סלקא וגומר הענין אעפ"י שע"י מעשה המצוה יגרום היחוד לא ישוה הענין עם המעלה הנוספת ע"י עצם הנשמה שהוא התעוררות האמתי ובמעשה המצוה אין ההתעוררות גמור פי' כי ע"י מעשה המצוה יגרום השפע סתם אמנם היא צנועה ומתבייש' עד שהוא מעצמו ישפיע בה ויתבע אותה אל הייחוד אמנם ע"י הנשמה יגרום התעוררות הנקבה לגבי דכורא שהיא ממש מעוררת ותובעת וז"ש אתערת תיאובתא:

וכדין נבעין וגומר עוד תוספת מעלה בנשמה עצמה ממעשה המצוה כי מעשה המצוה הוא קישוט למ' ותיקון אמנם בהיות עצם הנשמה אז הוא ממש שפע הנקבה ונביע נשמה זו שגדלה בעולם התחתון חלקה בלי ספק:

ראובן וכולהו שבטין הזכיר ראובן כלו' אפי' אם הי' בו רעות' באתר אחרא וכדפי' הטעם לעיל כי יעקב לא חטא במזיד וגם לאה כוונתה בו לא נפסל ואתאחד בשכינתא ככולהו שבטין. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. מתתא לעילא הנבא בן אדם: מתתא לעילא שהם מ"ן וקארי ליה רוח משום דמ"ן דילה הוי רוחא דשדי בגווה שהוא בחינת דכורא ולכן קרי להו רוח שהוא דכורא, הנבא בן אדם מעילא לתתא הי' אומר להמשיך ממה דלעיל דהיינו מאבא ואימא לז"א ולהעלות מ"ן מתתא לעילא כגון האי קרא מד' רוחות בואי הרוח דא דרום חסד מזרח ת"ת צפון גבורה ומערב יסוד שלו ששם נמשכת הטפה חסדים וגבורות שהיא בחינ' דעת ת"ת ורוח אתיא ממערב שהוא יסוד שלו באתחברות' דאלין כד"א כרוה נדיבי העם שהם האבות חג"ת שנקראים נדיבים ואעפ"י שהכורה הבור דהיינו לעשותה כלי וליתן בה הרוחא דשדי בגוה להיות לה למ"ן הוא היסוד האבות הם הכורים וחופרים אותה אלא שחופרים אותה ע"י הכורה הזה שהוא היסוד וא"כ כאן ג"כ כלול המ"ן שבה וזהו מד' רוחות בואי הרוח דבגווה דכיון דכשבא אליה הרוח ההוא בא כלול מחג"ת ורוח אתיא ממערב דהיינו יסוד שלה שנק' מערב ג"כ ומיסוד שלה עולין מ"ן באתחברות' דאלין אחרנין וז"ש כד"א כרוה נדיבי העם דכיון שהם כרו אותה והטיפה באה אליה כלולה מכולם נמצא שכשהיא מעלה המ"ן עולין כל ד' רוחות דאמרן ומהכא דהיינו יסוד שלה נפקין רוחין ונשמתין לכל בני עלמא.

ת"ח ראובן וכלהו שבטין תריסר וגומר ונלע"ד הכוונה כי בעת הטיפה יורד כח נשמת האב בטיפה ההיא ובראובן גם כי ירדה הטיפה הראשונה לא ירד כח רוח האב הראשונה וכח רוח בכורת האב נשמרה עד בא יוסף. עכ"ל ונראה שתחלת הענין הוא מהרי"א זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ומה דגלי לון הכי גרסינן כלומר מה שגלה להם אתידע ואתגלי כל מה שיקרא להם מאז ועד דעאלו לארעא קדישא כבר נודע בכתובים דהיינו העגל והמרגלים והמעפילים וענין קרח ועדתו ונחשים השרפים ושאר כל המקרים שאירעו להם גילה להם כדמפרש לקמן ואזיל. אבל מלין אחרנין דהיינו מה שבקש לגלות את הקץ כאמור הם נסתרים בכתובים והוא היה אומר אותם בדבריו אלה והיה מגלה ולא היה יודע מה היה מגלה וזהו שאמרו ז"ל ונסתם ממנו כלומר הדברים שבקש לגלות היה מגלה אותם אבל היו סתומי' ממנו ממנו דייקא ונבא ולא ידע מה נבא. ליפתח ביהודה וכו' וחמינן וכו' כלומר ליפתח ביהודה שכן היה לו מעלות אלו וזה אני מקשה לפי שאני רואה שלא ברכו ואין ראוי לפתוח אלא בברכה אם כן מאחר שלא ברכו היה לו להתחיל ביהודה הן מצד המעלות שהיו לו והיה מתחיל בברכה ותירץ. אבל ודאי ברכיה וכו' ומאחר שבירכו ל"ק ליפתח ביהודה שכדין פתח בבכור וכבר ברכו וזהו וסליק ההוא ברכה וכו' הכי גרסינן. אתחזי לי' יהיב לי' הכי גרסינן. בגין דאזלת כלומר ולמה הפקי' הברכות בידא דמלכ' ולא נתנם לו עתה כשאר אחיו בגין דאזלת וכו'.

דהא אפילו לעילא אמתתא לעילא קאי ור"ל למה צריך אתערות' מתתא לעילא דהא אפילו לעילא וכו' כגון האי קרא שהוצרך להתנבאו' ולעורר מתתא לעילא כדי שיבא הרוח לאותם ההרוגים. דא דרום וכו' פירוש גדולה גבורה ת"ת מלכות. ורוח אתיא ממערב באתחברותא וכו' הנשמה באה מהמלכות וכי תימא אם כן למה אמר מארבע רוחות שנראה שמכלם בא תירץ אה"נ שבא מהמלכות אבל הוא בהתחברות וכו'. כד"א כרוה נדיבי העם רוצה לומר כרוה לבאר הזאת שהיא מלכות נדיבי העם שהם האבות שהם המכניסים בה הרוחות ממנה נפקין לעולם אי הכי אמאי נחתו כלומר אם הטעם הוא לאשתמודעא יקריה אמאי נחתין לתתא בסוד מעשיהם הטובים כדמפרש ואזיל פתח ואמר שתה מים וגומר. והא אוקימנא בפרשת נח ס'. דאשתלים נשמתא בתורה ומצות. כד סלקא כשנפטר מן העולם לההוא אתר מלכות. כדין אתער תיאובתא בסוד התורה והמצות שעסק בעולם הזה מדת המלכות מתראה בהם לפני בעלה ומזרעת אותם כלפי מעלה וזה שאמר וכדין נבעין מיא וכו'. דהא ביה בנשמתא דצדיקייא אשתלים ההו' אתר הכי גרסי' לפי שאז מתעוררים כל התורה שעסק בה בהיותו בעולם הזה וכל הייחודים שנעשו ממנה וממעשה המצות הכל מתעורר ונעש' ייחוד גדול למעלה לפי שכלם מתקרבים לפני הקדוש ברוך הוא לקבל שכרם ואז נקרא יום ה' כלומר יומא דחדוה דמלכ' כנזכר לעיל והביא דרוש זה לומר כי בפטירתו של יעקב נעש' ייחוד זה הגדול למעלה וכדלקמן כדין אתכניש שמשא וכו'. ורעותא באתר אחרא כמה דאתמר לעיל דף רכ"ב ובפרשת ויצא קצ"ה מתני' וכו'. לאתחברא בה בסוד י"ב בקר והים עליהם מלמעלה. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון כה אמר ה' מארבע רוחות בואי הרוח וגומר קל"ט. שמות י"ג. נשא ק"ל: שתה מים מבורך וגומר ס' ע"א: