אור החמה על ספר הזהר א:תסח

באחרית הימים דא שכינתא שהיא אחרי' ימים עליונים סוף האצילו':

כביבול הוה עציבו ביה אפשר דאהדר ליעקב ומפני עצבות נסתלק' שכינה כי אין שכינה שור' מתוך עצבו' ואפשר דאהדר ממש לשכינה שהזכיר לה גלות' ופגם בניה ונתעצב'.

קב"ה קיים לי' ויקרא לו לא אהדר ליעקב אלא אהדר לשם והכי קאמר קרא למקום ההוא אל מי קרא אותו אל אלהי ישראל:

א"ר יצחק א' דויקרא אמאי היא זעירא פי' לדבריך דאמרת אתקיים בקיומיה הי' ראוי שתהי' הקריאה שלימ' ע"י הת"ת וא"כ א' אמאי היא זעירא שמור' שאין קיום בשלימות שהי' מצד המלכות.

ולא בכלא שלא הי' בעצם מרכבה אל הת"ת מפני שעיקר שלימות האדם במדה זו בייחוד ומשה פירש מאשתו א"כ לא הי' גורם ייחוד בבחינ' זו ועם היות שבספרי קדמאי דורשים ענין זה לשבח עכ"ז אנן הכי תנן וגומר וא"כ כיון שמרע"ה נקשר לעילא ולא לתתא לא הי' שלם. וא"ת הרי מרע"ה לא פירש מדעתו אלא הב"ה אמר לו ואתה פה עמוד עמדי ועוד שכינ' הסכימ' למעשיו בענין ותדבר מרים וגומר וי"ל דמרע"ה לא זכה אל השכינה בנשואין אלא בארוסין כדפי' בתיקונין והנשואין עתידין לזמן הגאולה והתחי' ואז יחזור לאשתו ונהג כענין ארוסה שמפרנס את אשתו עד שעת החופה לא ייחוד:

ועוד י"ל שבזמן מרע"ה הי' זווגא באחורא כדפי' בזוהר שיר השירים ולכך פי' מהאשה שלא נמצא זווג אנפין באנפין עד בנין בית המקדש וזה לסבת יש' ועוד שעדיין לא נתקן הדבר כראוי עד שיכנסו יש' לארץ ויבנו בית הבחיר' לא לסבת חסרון מרע"ה ח"ו אלא מציאות הדבר גורם:

תו אלף זעירא וגומר פי' ממלכות ועכ"ז לא קשה מידי כי אלף זעירא היא קודם הקריא' וקודם הייחוד והייחוד לא נגמר אלא ע"י מרע"ה שהוא מרכב' לת"ת ובהכנסו אל אהל מועד אז השכינ' נעש' רבתי וז"ש דאיהו רב באתחברותי' לעילא וקרא למרע"ה כי ע"י תהי' נקשרת בת"ת וז"ש דאיהו רב באתחברותי' לעילא עם הת"ת ותתא עם משה וכדין שלים תהי' מלכות שלים בקיומה עם הת"ת.

אמירה בחשאי פי' בכוונתו שהרי שם היו ולא הי' קורא אותם וענין ויאמר הוא סוד הכוונה אל קשרם במקומם למעלה להשלים מטתו והיינו ויקרא ויאמר:

אספו מבעי ליה קשיא ליה אם היו קצתם שם והוא אומר שיקראו ויאספו את האחרים מה ענין האספו הרי שם היו הם אלא אספו מבעי ליה שפי' אספו אתם האחרים:

מאתר דלעילא פי' שיתייחדו הענפים קרובים אל שורש' להתקשר כולם יחד אל שורשם והיו צריכים להתייחד עם הנקוד' האמצעי' ולהתקשר יחד:

רזא דחכמתא כי השורש אליהם מושך להם שפע מחכמה בסוד הדעת.

גימל דלת גמול דלים הת"ת גומל מצד החסד והיינו גומל חסדים ודאי. מלכות דילה מצד הגבורה שמשם מעוט הירח גלי וסתים שבדברי יעקב כלולים כמה מהעתיד בגאולתינו כדפירשו רז"ל וכדמפרש לקמיה.

אן ברכתא דלהון כלו' רוב דבריו נראה מספר עתידות לא מברך ור' יהודה תירץ שהם ברכו' בלשון עתידות וז"ש כולא ברכאן אינון.

בגין לאסתמרא וגומר דהיינו סוד מלה לגלות את הקץ אות הברית ואם הי' מגלה להם את הקץ לא ישלטו הקליפות על יש' ולא יהי' לעולם גלות כי גלות וקליפות שולטות ומכסו' את הקץ הכל דבר א'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. עציבו ביה ואסתלק. הכוונ' במ"ש בסוף הדף ההוא דבעא לגלאה לון קץ דימינ' איהו רזא דשכינה איהי אחרית הימים בשביל דיהכון בה ויסתמרון מערלה והנה עונש אדם הי' על שאחז במלכות לבדה ונתייחד עמה בלי בעלה ולכן נסתלקה שכינה פן ח"ו יארע שום תקלה וכאשר בניו אמרו שמע ישראל כי הוא כוונת הייחוד עם ת"ת כנודע אז חזר יעקב ויחדה בו' קצוותיה כנודע בכוונת בשכמל"ו ואז אתיישבה שכינה בדוכתהא במה שהי' הייחוד שלהם עמה ברשו' בעלה.

ואע"ג דאית יוד לזמנין בין גימל לדלת וגומר זה יתבאר בתקונין מ"ו א' כי היסוד ומלכות הם סוד ג"ד כי היסוד הוא צורת ג' בעת ייחודו עם המלכות כנזכר פ' תצוה קפ"א א' והמלכות אות דלת כי היא דלה. ואחר שנתחברו שתיהם בסוד אותיות ג"ד אז נמשך שם טיפה השפע ממוח החכמה שהוא אות יוד ונמשך אותו השפע מן הגימל אל הד' ולכן הושמה אות יוד בין ג' לד' ונעשה גי"ד ולכן ואגידה ויגידו יש ביניהם יוד בין ג' לד' עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' אשר יקרא אתכם בגליות עם השכינה הנקרא באחרית הימים סופא דכל דרגין כנזכר בפ' כי תשא. יהב עציבו בה גרסי' לפי שהזכיר הצרות אשר יעברו. אהדר לי' גרסי'. קיים לה יעקב ה"ג. לקיימא דוכתייהו לעילא ותתא כי בהזכירו בקריאתו אותם בשמם היה מעמיד ומקשר במדות העליונות וזהו לעילא. לתתא במקום י"ב בקר שהים עומד עליהם מלמעל'. א"נ לעיל' במקום י"ב בקר לתתא בארצות אויביהם שלא ישתצון כדלעיל. ויקרא משה להושע בן נון יהושע ה"ג והכונה לקשרו בדוכתי' דהיינו מלכות וזהו יוד יתיר דיהושע כדאית' פ' שלח דף קנ"ח. לאתר דא ל"ג לי'. בספרי קדמאי אמרי לשבחא כלומר מה שאנו דורשים לגנאי הסתלקותו מאשתו אדרבה הם דורשים אותו לשבח ונמצא דרשא דילן באלף זעירא לא קיימא. ואנן הכי תנינן גרסי' והוא לשון של ספרי קדמאי דאמרי ואנן הכי תנינן וכו'. מאי דאסתלק לעיל דהיינו משה שנסתלק מאתתיה ועלה למעל' ואתקשר לעילא ולתתא לעיל' בת"ת בסוד הדעת לייחד הבינה ולתת' להתייחד עם המלכות כדין איהו שלימו כי אין לך שלימות גדול מזה שאם נתפרש מאשתו של מטה הרי נתקשר בשתים למעל' כנזכר ולאו כמא דאמר לגנאי ולאו דנפקא להו לספרי קדמאי מדכתיב אלף זעירא אלא קים להו הכי: והנראה יותר פשוט דואנן וכו' חולקים על ספרי קדמאי ודסייע לת"ק שדורשו לגנאי ואמר מאי דאסתלק לעיל צריך שיתקשר לעיל' בשכינה ולתתא באשתו בבת זוגו וכדין איהו שלים אמנם משה שנסתלק מאשתו לאו שלימות הוא ולפי זה יתקשר ביו"ד גרסי' כגירסת ס"י. מאתר זעירא הוה כלומר הקריא' היתה מאתר זעירא דהיינו מלכות עיר קטנה וכך פי' בפ' מצורע נ"ג. באתחברותא לעילא ה"ג ופי' אלף זעירא שהיא השכינה קרא אל משה דהיינו ת"ת להתחבר עמו כדי שתהי' אלף רבתי כמוהו שהוא א' רבתי דאדם שת אנוש כנזכר בפ' מצורע נ"ג שהי' רמז אל הת"ת שלימו דכלא. ולגירסת הספרים יאמר ויקרא ה' זעירא אל משה שהוא מעולם התחתון כדי שעל ידי קריאה זו והתחברו' זה עמו מתרבה וזהו זעירא דאיהו רב באתחברותי' לעלמא תתאה כי כמו שהיא משפעת למטה כך משפיעים לה מלמעל' ואז תתרב'. ויאמר הא אוקמוה כד"א ואמרת בלבבך ה"ג ואקרא דהכא קאי ויקרא יעקב לבניו ויאמר וגומר והענין שהיה רוצה להתייחד בשכינה כי כן הייחוד הוא בחשאי ולכן אמר להם האספו כלומר שיתאספו יחד ויוכללו בכלל א' כדי לקבל שפע הברכות כמו שנכללים ומתאספים יחד הי"ב בקר עליונים וז"ש האספו מאתר דלעיל וכו'. אלא קיים לון היינו בקראו אותם כדפי' לעיל. האספו מאתר דלעיל כלומר אין כונתי לבד שתתאספו יחד כאן למטה בעצמכם אלא האספו שבחינותכם שלמעל' יתאספו יחד ויתקשרו בקשר שלים וכל זה למה ואגידה לכם וגומר. רזא דחכמתא איהו מלשון גיד ורוצה לומר אשפיע לכם וכן תרגום משכו נגידו וכן אגידה אמשיך לכם ברכו'. א"נ רזא דחכמתא כדמפרש ואזיל רבי יוסי שאיל וכו'. ודחזינן גרסינן דחזינן בלא וא"ו. בגימ"ל דל"ת גימ"ל היינו היסוד כדאית' בפרשת תצוה קפ"א דלת היא מלכות דלית לה מגרמה כלום. כד אינון בחכמתא כלומר אין ג"ד אלו רומזים לסוד זה אלא כשאותיו' אלו הם מסודרים במלת הגדה כמו ויגידו או אגידה וכו' המשכת החכמ' דהיינו מוחא לאפוקי אם ימצאו ג' ד' במלה אחרת כמו גדיאל או גדילים וכיוצא אינו רומז כלל מזה. לא הוי פירודא כי היו"ד גם כן רומז ליסוד והיא ראש העטרה. ממה דכתיב ויברך אותם ולא קאמר ויברכם ש"מ כלם ברך אותם את כל א' וא' א"כ אן ברכתא דילהון. וכן כלהו כלומר אעפ"י שתרא' בראובן שלא ברכו וכן שמעון ולוי ראובן ברכו הוא אלא שלא ברכו אז אלא אפקיד בידא דמלכא כדלקמן ושאר השבטי' חזר וכללן כמ"ש בב"ר בפסוק איש אשר כברכתו וגומר מדכתיב ויברך אותם כדאית' התם. לגלות את הקץ קץ זה היינו המלכות כנזכר בפרשת תרומה דף קל"ד ובפ' ויגש ר"י וידוע כי הקליפה הולכת סביבה לאחוז לינק ממנה ומחפה אותם כערלה הזאת החופה את העטר' ורצה יעקב ע"ה לגלות את הקץ לכרות ולהבדיל הקליפה. בגין לאסתמרא ולאתדכא' מערלה כלומר כדי שיהיו בניו נשמרים ונזהרי' שלא ליטמא בה ויהיו נפתים אחריה ונסתם ממנו עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון והא אוקמוה דאית קץ לימינא ואית קץ לשמאלא וגו' תרומה קל"ד: