אור החמה על ספר הזהר א:תסה

ובדא מתברך שמא קדישא וגו' קשיא ליה דמי יכריחני לפרש יה"י כלל הכל כדקאמר נימא י"ה חכמה נקשר עם י' תתאה והיינו חכמה ביסוד יה"י לז"א כיון שאמר יהי שם יהו"ה מבורך הכוונה לברך ד' אותיות השם ובדא כלו' במה שפירשנו שמלת יה"י יכלול הכל מתברך שמא קדישא בכולא כלו' בכל המדרגות מי' לה' ומה' לו' ומו' לה': וע"ד כתיב יהי שם ה' מבורך כלו' עתה שאמר יהי מורה ברכה כוללת ממדריגה למדריגה וז"ש וע"ד כתיב יהי שם ה' וגו':

ממזרח שמש וגו' הענין כי פסוק זה חדיש על מלת יהי וז"א דא אתר עילאה וגו' כי שמשא דהיינו ת"ת המאיר בסוד כתר וחכמה וז"ש לקמן ודא הוא אתר דרישא עילאה סתימא דכל סתימין דהיינו סוד הכתר הנעלם. והת"ת עצמו הוא מאיר אותו האור שהאירו בו בכל שש קצוות וז"ש דנהיר מיניה שמשא דהיינו הת"ת והיינו ממזרח שמש ונהיר השמש לכלא והיינו לשון עד מבואו שבמלת עד כולל כל מה שבין ממזרח עד מבואו ולא כן מלת יהי כי חכמה עיקר כדפי' שם.

יום מלכות:

ההוא בינה וא"ת מלכות מדת לילה איקרי וי"ל כי כיון שהיא בבחינת שהיא אתמנא על ברכאן כדקאמר יום איקרי שהרי ברכות מימינא ועתה שהיא בבחינת היות' ממונה על הברכות ראוי שתקרא יום ומה גם בהיותה נקשרת בבינה שאז והיה אור הלבנה כאור החמה. עילאה ותתאה בינה ומלכות:

לאמור סוד הוא"ו הוא בת"ת ומלת לאמר זו אשה אלא שהיא יורדת עמו מהבינה בך מלכות שהיא מדה נגלית ושייך בה לשון בך וגם היא כלולה כ"ב אותיות וע"ד זו היא נקראת א"ת כנודע:

בך שהיא מלכות יברך וישפע בה ישראל:

מטולא דסטר מערב וגו' ששם המלכות שהיא נגד ישראל ת"ת והיא מקבלת כל הנשמות שבת"ת ונקראת על שמו ולכך אפרים על שם כל ישראל כדפי'. או ירצה בגיני כך אפרים וגו' הוא עיקר ונטפל אליו מנשה:

ונשי לא מתברכאן וגו' משום דמדבריו נראה שאין לנשים ברכה לעצמן אלא שהאנשים נותנים להם חלק מברכתם לכך פי' ואמר שאין הכוונה בדבריו אלא כך אלא דכד דכורין מתברכאן כדין נשין מתברכאן ברכה לעצמן חשובה והשתא דייק קרא דקאמר זכרנו יברך ברכה לזכרים ואח"כ יברך את בית ישראל ברכה לנשים ומה שאמר לא מתברכאן אלא מברכתהון ירצה בשעת ברכת הזכרים:

ואי תימא הא כתיב פי' בשלמא למאי דסליק אדעתין בקדמיתא דנשין לא מתברכאן אלא מברכתהון דדכורין כמשמעו ניחא דקרא קאמר וכפר בעדו בקדמיתא עליה ואחר כך ובעד ביתו בגין דמתברכא מיניה מברכתו ממש אלא לדידך דאמרת דלאו דוקא הכי אלא שיש להם ברכה לעצמן א"כ היה לו לומר וכפר בעדו וביתו דהיינו תרווייהו כחדא כדי שיתברכו יחד כל א' ברכתו הראויה אליו לכך פי' ואמר שהן אמת הדין נותן דנשין לא מתברכאן אלא מגוברין כד אתברכאן אינון בקדמיתא ואח"כ מההוא ברכתא אתברכאן והשתא קשיא דקרא דכתיב זכרנו יברך לא משמע הכי אלא ברכה לעצמן לזכרים וברכה לעצמן לנקבות וז"ש יברך את בית יש' והיינו דקאמר אלא במאי אוקימ' יברך וגו' שנראה הפך כדפי' אלא נעשה פשרה השוה לשניהם כי ברכה לנשים לעצמן ואין להם אות' הברכה אלא ע"י הזכר כדמפרש ואזיל וז"ש אלא קב"ה יהיב תוספת ברכאן וגו' ואיהו נטיל כולא וגו' והשתא ניחא דלא מתברכאן אלא מברכתהון דדכרי והיינו בעדו ובעד ביתו וניחא נמי דאית לנשים ברכה לעצמן ולגוברין לעצמן. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ואי תימא מהא דכתיב וכפר בעדו וגו' פי' אם תרצה אביא לך ראיה מפסוק וכפר בעדו וגומ' עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כתב אתר עילאה דקא נהיר היינו חכמה שמשם הת"ת שהוא השמש נוטל זריחתו וז"ש ממזרח שמש כלומר ממקום שהשמש נוטל משם זריחה. אתר קשרא דאתקשר היינו המלכות דאתקשר ביה מהמנותא דהיינו כל שאר המדות וזהו עד מבואו עד מקום ביאת השמש שהוא הת"ת עם שאר המדות. ובההוא ליליא לא דמכו אזלו בארחא וכו' בההוא ליליא ניימו עד דהוה פלגות ליליא קמו לאתעסק' באורית' וכו' ה"ג וחסר הוא בספרים.

ויברכם ביום ההוא וכו' ה"ג דהא סגי דקאמר ויברכם ותו כלהו כתובי לאמר חסר והכא לאמור בוא"ו כתיב הכא מאי שנא. יום מההוא אתר עילא' וכו' יום היא מלכות ההוא היינו הבינ' והכי פריש בפר' שלח דף ק"ע. דלית פירודא בין יום ובין הוא כי הת"ת שבאמצע מבריח ומקשר מן הקצה אל הקצה כנזכר בריש תרומה וז"ש בסמוך לאמור בוא"ו דאכליל וא"ו בינייהו. דא הוא תרין דרגין דרגא עילא' ותתא' וכו' ה"ג ור"ל תרין דרגין הבינ' והמלכו'. בריך לון בייחודא דעלמ' עילא' ותתא' כחדא לאמו' בוא"ו דאתכליל וא"ו בינייהו ועל דא ייחד לון בייחוד' דלעילא כלהו כחדא וכו' בקדמיתא מתתא לעילא יום ההו' מתתא לעילא ולבתר נחית לאמצעית' לאמר בוא"ו הא אמצעית' ולבתר וכו' הכי גרסינן וה"פ דעלמא עילא' ותתא' בינ' ומלכות ע"י לאמור בוא"ו שהוא ת"ת. בקדמיתא מתתא לעילא דהיינו ביום ההוא ביום מלכות ההוא בינ' הרי מתתא לעילא: ישראל סבא ת"ת סוד הדעת. נטיל ברכאן מלעילא הכי גרסינן ופירושו מג' ראשונות. דיקא דקאמ' בך פי' בך היא המלכו' כי על ידה הת"ת שהוא ישראל מברך כל העולמות ואפרי' קשור במדה זו וזהו בך. בגין דאפרים על שמא דישראל איקרי מנא לן מכד זמנא דשבטא דאפרים וכו' ה"ג. בג"כ אפרים מטולא לסטר מערב הכי גרסינן שלעולם השכינה במערב במקום שעומד בית ישראל העליון דהיינו כנסת ישראל וכדאיתא בפ' במדבר סיני דף קי"ט. ויברכם ביום ההוא לאמר רבי יוסי פתח ואמר ה' זכרנו יברך וכו'. אלין גוברין פירש זכרנו כמו זכרינו זכרים שלנו. ואי תימא וכו' פי' הוא כמו ואיבעית אימא ור"ל (מוהר"ר צמח וכן בדף רמ"ט ב' הזוהר וביאורו כאן) ואיבעית אימא אכריח לך מכאן שהזכרי' קודמין שכן כתיב ויכפר בעדו קודם ואחר כך ובעד ביתו בגין דמתברכא מיניה גרסי'. אלא במאי אוקימנ' וכו' כלומ' מאחר שהנקבו' אינן מתברכו' אלא מהזכרי' נמצא יברך את בית ישראל קרא יתירא ובמאי אוקימנ' ליה דהא לגופי' לא איצטרך. יהב תוספת ברכאן וכו' מלת יברך תרי זמני קא דייק דמלה יתירה דהיל"ל זכרנו יברך ואת בית ישראל מאי יברך פעם שני אלא תוספת ברכאן ברכ' על ברכ' ולכך אמר יברך. יברך שני פעמים ברכאן ותוספת ברכאן כדי שבית ישראל שהם הנקבות תהיינ' מבורכו' מהם. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון בגין כך מטולא לסטר מערב וגו' במדבר קי"ט: