אור החמה על ספר הזהר א:תסד

ת"ח הללויה הכא אית שבחא עלאה וגו' נודע ששם י"ה כולל ג' מדות י' חכמה ה' בינה קוצו של יוד כתר וז"ש שבחא עילאה דמארי דכולא דהיינו בינה שהיא בעלת כל הספירו' למטה והיא אם הבנים תשובה שבה תשובתם בסוד היובל. ועוד חכמה וזהו שאמר אתר דלא שלטא ביה עינא למנדע ולאסתכלא דהיינו חכמה כי אפי' שאלת מי לא שייך בה משום דלא שלטא ביה עינא והיא נקראת מחשבה דאפי' בשאלתא לא קיימא. ועוד כתר וז"ש אתר דאיהו טמירא דכל טמירין כי חכמה ובינה טמירין וכתר טמירא הכולל בעצמו כל טמירין. או ירצ' טמירא אפי' מן הטמירין ואינם משיגים בו כדפי' בספ"ר שער הצחצחות.

שמא עילאה על כלא שהוא בשלש ראשונו' עליונו' על שאר הספירו'. ואמר הללו עבדי ה' ולא אמר מאן הללו י"ה כלומר שלא פי' בהללוי' כמו שפי' בהללו עבדי ה' שהי' לו לומר הללויה עבדי ה' או תמימים או ישרים:

שבחא דשבחי אם הם ישרים או צדיקים או תמימים לא נודע שמם:

והכי אצטריך כי כמו שמדתם נעלמת כן הם בני אדם שטוב מעשיהם בהסתר ולא נודע טוב מדתם שאם הם טובים במפורסם אינם מרכבה שם:

בגין דדא הוא אתר וגו' מפני ששם בן ד' מתפשט אפי' בת"ת ומ' דהיינו ו"ה ושם י"ה מתעלם בג' ראשונות כדפי' לעיל ואותיות י"ה שבשם הם תרין עטרין כדפי' בספ"ר בשער השמות:

אתר דאיקרי שם גדר ש"ם מורה לבוש לענין נסתר מתגלה ע"י השם ושם י"ה שכולו נסתר אינו נקרא שם:

קדמאה דהיינו שם י"ה סתים דא גליא בערך שם י"ה אמנם בערך עצמו סתים וגליא דהיינו שיש בו י"ה ויש בו ו"ה. או ירצה שהם ב' חלוקות הא' סתומה והב' גלויה דהיינו הללויה ואח"כ הללו עבדי וניחא השתא דלא הוי כפל ולהכי קאמר סתים וגליא ולא שהם חלוק' א'. וקשיא ליה דהל"ל הללו חסידים או ישרים וכיוצא בגלוי כיון שהוא באתגליא ולא שאמר עבדי ד' שעדיין לא ידענו מדתם לזה פי' ואמר ובגין דאמר באתגליא לא יוכרח מפני זה שיזכיר ממש שם מדתם רק שיאמר בגלוי המהללים וז"ש אמר לאינון דמשבחין להאי אתר וגו' מה תאמר הי' לו להזכירם בשם מלתא וטעמא קאמר כי הטעם שהם ראויים להלל שם ה' הוא מפני שהם עבדי ה' דהיינו דאתחזון וגו' ואלו אמר תמימים או ישרים לא היה מורה על זה:

מאי שנא דקאמר יהי הי' לו לומר יתברך שם ה' וכיוצא:

מההוא אתר עילאה וגו' מכתר וחכמה עד יסוד. וא"ת כמו שהיסוד נרמז ביוד לבדה למה החכמה נרמזה בי"ה לז"א שרותא בסופא אם היו ב' יודין לא הי' נראה אם הי' סופא בשרותא דהיינו יסוד בחכמה או בהפך אמנם השתא דקאמר יהי דהיינו התפשטות אות י' ונעשה י"ה מתפשט והולך עד י' תתאה דהיינו יה"י וז"ש שרותא בסופא וז"ש רזא דאמשכותא מטימרא וגו' הענין שלא נאמר שמלת י"ה קשר חכמה עם היסוד לבד אלא כולל כל האצילות ממש משך המדרגות מחכמה עד היסוד דהיינו המשך י' בה' ונמשך והולך עד י' תתאה וז"ש ובג"כ מן הטעם הנרמז שבאה החכמה בשם י"ה הורה על רזא דאמשכותא מטימרא וגו' עד דרגא תתאה כדפי' והכרח לזה משום ובמלה דא אתקיים עובדא דבראשית שהוא סוד משך ל"ב נתיבות מחכמה עד סופא לפעול. וא"ת נימא י' תתאה מלכות ויהי' כלל כל האצילות לז"א שאינו כן ממה שלא אמר מלה זו בדברים התחתונים הגשמיים שמציאותם ממלכות כגון תוצא הארץ דשא או ישרצו המים וכיוצא אלא בדברים העליונים הדקים כגון יהי אור יהי רקיע יהי מאורות ולזה לא יתקיים דא לרוב דקותו. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אתה כוננת משרים רזא דתרין כרובים וגו' אתה היא המלכות אשר כוננה את שני הכרובים הנק' משרים שהם חכמה ובינה אשר בהיכל שביעי כנז' בהיכלות פקודי ע"ש. או אפשר שהם מטטרון וסנדלפון שהם זכר ונקבה יצירה עשיה זה ממונה על המלאכים דכורין וזה על מלאכים נוקבין. עכ"ל. ואו' שבחא ושמא כחדא וגו' נת' לעיל פרשת וישלח קע"ח ב' עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כתב ועוז מלך דא קב"ה משפט אהב דא קב"ה ה"ג. וה"פ ועוז מלך דא קב"ה מלכות. משפט אהב דא קב"ה ת"ת כי שם קב"ה כולל כל הספירות והשתא מפרש ואזיל ועוז מלך תוקפא דאתקף קב"ה שהיא המלכות לאו איהו אלא במשפט ת"ת דהא במשפט שהוא ת"ת אתקיים ארעא. כד"א מלך במשפט יעמיד ארץ מלך שהוא מלכות על ידי משפט יעמיד ארץ דהיינו הארץ התחתונה הלזו. אתזנת כל ארעא מלת כל ארעא ל"ג: רזא דתרין כרובים הם מטטרון וסנדלפון דאינון תיקונא ויישובא דעלמא בסוד הדודאים נתנו ריח ממעשה התחתונים כנז' בסתרי תורה בפ' ויצא ושיעור הכתוב כך הוא ועוז מלך שהיא מלכות הוא על ידי משפט אשר אהב שהוא הת"ת וכל האהבה הזאת מי הוא הגורם על ידי שאתה כוננת מישרים שהם מטטרון וסנדלפון שהם הם המכניסים אהבה ואחוה בין קודשא בריך הוא ושכינתיה. ר' חזקיה פתח וכו' ה"ג ר' חזקיה לפי שהוא היה חד מתלת דהוו אזלי באורחא כדקאמר לעיל רבי חזקיה ורבי יוסי ורבי יהודה הוו אזלי באורחא וכל אחד היה פותח ואומר ומי הכניס רבי יצחק שלא היה שם ביניהם שבכל אותו זמן שהיו במערה לא נכנס אדם ביניהם וכדלקמן בסמוך אדהכי וכו'. מאן דמשבח לאחרא ה"ג הוא גלי גנותי' וסביב לגנאה לי' ה"ג. שבחא עילאה דמארי דכלא ה"ג. טמירא דכל טמירין היינו החכמה ששם הוא שם י"ה והוא טמיר מן הספירות שהם טמירין שאינן משיגות בו. סתים מלה דאמר הללויה ולא אמר מאן וכו' ה"ג. שבחא דשבוחי סתים ה"ג ור"ל השבח שמשבחין אותו הוא סתום דלא פריש קרא מהו השבח שישבחו אותו כי השבחים שבמזמור ליתנהו אלא במלכות כדקאמ' הללו את שם ה' יהי שם ה' מבורך דהיינו המלכות כדלקמן אבל ההלול והשבח שישבחו ויהללו לי"ה לא פריש כלל והטעם לפי שכמו שהוא סתום ונעלם השבחים שלו הם נעלמים וכן המשבחים בעצמם לא איקרון בשמא וזה שאמר אינון דמשבחי לא ידענא מאן אינון. ואפשר להיות שהמשבחים הם המדות שמודים ומהללים לשם יה כנזכר באידרא לכך לא איקרון בשמא לא הם ולא מציאות השבח בעצמו שהוא כל כך נעלם שאין ראוי להזכירו בפה ולכן לא נזכר לא השבח ולא המשבחים. דא הוא אתר דאיקרי שם פירוש מלכות והענין כי שם בציר"י ר"ל לבוש המשל שם ראובן הוא לבוש שמתלבש בו גוף האדם ואלמלא השם שמלבישו ומגלה מי הוא לא היינו יודעים מי הוא וכן שם היא מלכות שהיא לבוש והיכל אל שם יהו"ה וזהו הללו את שם ה' שם ולבוש יהו"ה. כד"א אשר נקרא שם שם ה' פסוק זה בשמואל בפ' ויוסף עווד דוד וגו' ועתה מפרש ואזיל שתי פעמים שם שם מאי הוא ה"ג קדמא' סתים רוצה לומר מלת שם הראשון הוא סתים שרומז לכתר עליון שהוא שם ולבוש אל האין סוף ב"ה וזה שאמרו רז"ל קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד דהיינו הכתר. דא גליא כלומר השם השני הוא גליא שהוא המלכות נמצא שם שם שני פעמים הוא סתים וגליא הראשון סתים והשני גליא כנזכר ולכן בשם ראשון לא קאמר מידי אלא שם סתם רמז למה שאמרנו אבל בשם שני אמר שם ה' כלומר שם ולבוש והיכל ליהו"ה ת"ת. ולגירסת הספרים גם כן אפשר לפרשו הכי קדמאה סתים דלא גליא היינו שם ראשון לא גליא דלא קאמר מי הוא שם זה או למי הוא שם ולבוש אלא קאמר שם סתם. תניינא סתים וגליא רוצה לומר תניינא שהוא מלכות הוא סתים וגליא סתים בערכנו וגליא בערך המדות כי היא היותר מתגלות שבכלן:

מ"ש דקאמר יהי אלא יהי רזא דאמשכותא וכו' הכי גרסינן. ופירושו מההוא אתר עילאה מהחכמה כדפירש שהוא י"ה. דאיהו יו"ד תתאה דהיינו היסוד. כגוונא דיו"ד עילאה חכמה. בגין דרזא דא דאיהו אמשכותא מרזא עילאה. הכי גרסינן. בכל אינון עובדין דלתתא כגון יקוו המים וגו'. תדשא הארץ דשא וגו' ישרצו המים וגומר שהם ששה דברים תחתונים ארציים ולא נאמר בהם יה"י. במלין עילאי דלעילא כלומר מה שנאמר בשלשה אלה יהי רקיע יהי מאורות יהי אור אין הכונה לפי שרומזים ברקיעים אלו או במאורות אלו שמש וירח אלא לא קאמר אלא במילין עילאין דלעילא באצילות וענין הכתוב ויאמר היא החכמה ולמי אמר וצוה לבינה הנקרא אלהים ומה אמר לה יהי אור האצל והוצא החסד וכן יהי רקיע ולכן הוצרך לומר בהם יה"י כי בהתמשכות והשתלשלות השפע' עליונה היורדת מי"ה עד היו"ד שהוא היסוד שהיא יוד התחתונה עתה אחר שנאצלה ונאצלו ונתמשכו המדות במקומה ולכך לא נאמר בשום עובדא אחרת יה"י אלא בג' מקומות הללו וז"ש במלין עילאי דלעילא: עכ"ל הרא"ג ז"ל: