אור החמה על ספר הזהר א:תסב

הבוטחים בה' כהר ציון וגו' מפני היות משמרה זו בת"ת כדפי' והיינו הבוטחים בה' ת"ת עם היסוד והיינו כהר ציון וגו':

במשמרה תליתאה היא מצד החסד קרוב לאור היום ולכך אומר ממזרח שמש וגו' ישראל לתתא ביממא שמדתם הת"ת דהיינו מדת יום.

ומלאכי עילאה בליליא שהם בתולות אחריה רעותיה בליליא מלכות: וא"ת והרי בינוקא קאמר כי המלאכים נזונים ומשבחים לת"ת ולכך קאמר ברכו ה' מלאכיו ולא קאמר את וישראל נזונים ומשבחים למלכות וזהו ברכי נפשי את. לא קשיא כי ביום מלאכים מצד הזכר שהם ישראל הם משפיעי' למלכות והיינו מדת לילה ביום ליחדה עם הת"ת. ובלילה מלאכים ממש משבחים לת"ת והיינו מדת יום בלילה ליחדו עם המלכות וז"ש והאי אבן דאמרינן הכל אוחזים בה ומחזיקים בה לכלול עצמם אל הייחוד בין ישראל ביום בין מלאכים בלילה וז"ש אינון מלאכי וגו' אמנם ביום הוא מדת לילה והיינו דאיהי סלקא על נצח והוד לאתעטרא גו אבהן וגו' ובליליא קב"ה שהוא ת"ת אתי לאשתעשעא בסוד היחוד למטה מדת יום בלילה:

זכאין אינון דקיימין וגומר שהם נוטלים חלק ביחוד היום עם יש' ובלילה עם הנשמות והמלאכי' היושבת בגנים השכינ' חברים צדיקים שבג"ע.

אבן טבא מפני שיש אבן רעה אבן נגף וצור מכשול נגדיית אליה כדמסיק:

ארבעה טורי אבן הם י"ב מרגליטאן טבאן שתחתיה כדפי' בזוהר פ' ויצא לב האבן יצה"ר מצד החצונים.

והאי איהו אבן בוחן וגו' אפשר לפרש שהיא נקרא' אבן מצד החסד והיינו תיקוני הכהן כדפי' ונקרא' אבן מצד הגבו' דכתיב אבן בוחן משם מבחן הצדיקים בדיניה והיא נקרא' פנת יקרת מצד הת"ת ע"ד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה בסוד מאת ה' היתה זאת דהיינו הת"ת.

וע"ד לוחות האבן שהם נצח והוד מהכא אתגזרו כי אחר שהיא למעלה בת"ת נצח והוד נאצלים ונגזרים ממנה והיינו בחינתה מצד נצח והוד וז"ש וע"ד איקרון על שמיה דהאי אבן וגם ליסוד בו בחינת אבן וז"ש והאי הוא רזא דכתיב משם רועה אבן ישראל דהיינו יסוד יוסף והיא בעצמה נקראת אבן והיינו סוד דאית בה ז' עינים שמשבע ספירות נקראת אבן כדפי'.

אבני המקום י"ב אבנים שהם י"ב מלאכים למטה מהמלכות כדפי' שם בפ' ויצא.

כמה דאית לתתא לשכינה בתחתונים.

הכי אית לעילא לשכינה בעליונים.

וכולהו להודות כדפי' ר' יוסי מלאכי עילאי לעילא ויש' לתתא.

תריסר שעתי בליליא כל אבן ואבן שעה א'.

תריסר שעתי ביממא כל שבט ושבט שעה א'.

לתלת פליגן ג' משמרות ד' שעות בכל משמרה ד' מלאכין מאות' י"ב דקאמרן וכד אתפלג ליליא שהם ששה שעות וששה שעות שהם ששה מלאכים וששה מלאכים נמצא שמשמרה אמצעית מתחלקת ומאותם י"ב שבטי יה עדות לישראל עומדים תרין סהדין מהאי סטרא וגו' דהיינו ד' שהם במשמרה אמצעית.

ורוחא עילאה נשיב בינייהו היינו סוד קו האמצעי שהוא רוח המתמצע בין ששה וששה כדפי' לעיל.

לשפוט את הארץ למלאת ג"ע הנק' ארץ בערך שהיא מלכות למטה ומשפט ת"ת מתייחד עמה וכולם נהנים מאורו והיינו לשפוט להורות ייחוד משפט במלכות עם הצדיקים לא דין ומשפט והיינו דקאמר בגין דמשפט וגו':

רוחא דצפון ת"ת מצד הגבור':

חדוה אשתכח בינה מתפשטת ע"י הגבורה. ומתעטרין צדיקיא במלכות שהיא עטרת ראשם: ומתהנן מגו זיוה שכיון שהת"ת מתייחד עם המלכות והם נכללים בעצמותה הם נכללים בסוד הייחוד והיינו זווג הצדיקים בחצות לילה ושעשוע הב"ה בנשמתן של צדיקים והכל אחד והיינו נמי מיין נוקבין דליליא. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. פתח ר' חזקיה ואמר והאבנים תהיינה וגומר פי' כי כמו שבמשכן התחתון דארעא היו י"ב שבטים וי"ב אבני חפץ שבהם חקוקים שמות י"ב שבטים. כן במשכן העליון. ובין כולם הם כ"ד שהם י"ב אבנים שהם י"ב שעות הליל' הם י"ב מלאכים מרכבת שכינה הנק' לילה וי"ב שבטי' עלאין שהם י"ב שעות היום והם דכוריץ שעליהם נאמר ששם עלו שבטים עדות לישראל סבא ומרכבה אליו. ומזה תבין ענין שמות הי"ב שבטים החקוקין על האבנים שהוא סוד פסוק ה' בם סיני בקדש שהם המלאכים תתאין שחקוק על לבם טבלא של שם ויש מלאכים חקוק על לבם שם ישראל וכל זה לרמוז כי השפע בא להם מהי"ב שבטי' דכורין. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' דהא אינון ככבי נהור' דממנן על שירתא כד אתי וכו' ה"ג. אבתרייהו ישראל ה"ג ולא גרסי' דישראל בדל"ת. מתתא ומלעילא ה"ג. אמנם הקשר שיש למזמורים אלו בג' משמרו' אלו שהכרובים אומרים הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' להיות שישראל בעמדם תרפינה כנפיהם ואינן משוררים לכן אומר אתם עבדי ה' ברכו את ה' כדי שע"י כן נוכל לשורר גם אנחנו. א"נ מצוים אותנו שנברך להקב"ה קודם שנלך לישן כדי שיברחו הקליפות. ומה שאומרים במשמר' שניה הבוטחים בה' הוא לפי שהשעה היא תוקף הדין כי משם מעט היא חצות לילה והקליפות בורחים ולזה אומר אתם הצדיקים הבוטחים בה' לא תיראו ולא תחתו מתוקף הדין הזה ומה שאומרים במשמר' הבקר הללויה הללו עבדי ה' וגו' לפי ששם אמר ממזרח שמש עד מבואו כלומר עתה שזורח השמש קומו וברכו את ה'. והא דאמר בפרשת ויקהל דמשוררין לה' הארץ ומלואה וגו' י"ל דהתם מלאכים והכא כרובים ודוק. ארבעה טורי אבן הוא שם אדנ"י ומילואו אלף דלת נין יוד הרי ד' טורי אבן במילואותם כנז' בתיקונין דף ט' וזהו ומלאת בו וגו' כלומר שתמלא אותו באופן הנז' והכונה שהיו בחשן ד' טורים שהם כנגד ארבע אותיות והיו בו י"ב אבנים כנגד מילוי ד' אותיות כדי שיהיה נכלל הכהן בד' אותיות דרך כלל ודרך פרט במילואות'. א"נ האי אבן מלכות. ארבעה טורי אבן י"ב אבנים י"ב בקר. י"ס דלא גרסי מלת דאשלמות' לא הכא ולא לקמן. ואת רוחי אתן בקרבכ' כי אחר שהסירותי את לב האבן שהיא הקליפ' אבן נגף יצה"ר אז ואת רוחי אתן בקרבכם שהיא אבן בוחן יצא הטמא ונכנס הטהור כי כשזה נופל זה קם. והאי איהי אבן בוחן כלומר האי רוחי דקאמר הוא אבן בוחן מלכות. דאינון לוחות אתגזרו מהכא אפשר שזהו שרמזו רז"ל מחצב של סנפרינון הראהו הקב"ה למשה בתוך האהל שממנו נחצבו הלוחות כי סנפירינון זה היא המלכות הנקר' כן ע"ש שכוללת כל הגווני' כספיר הזה. משם רועה אבן ישראל הא ודאי אבן ישראל איקרי כמה דאתמר ה"ג והכונה משם רועה אבן ישראל מהקשת האמור לעיל דקאמר ותשב באיתן קשתו דהיינו אות ברית קדש ומשם רועה אבן ישראל אבן דההו' ישראל דהיינו המלכות א"נ משם רועה לאביר יעקב קאי דהיינו ת"ת שממנו נזונית אבן ישראל מלכות. אבנין יקירין וכו' הם י"ב בקר שתחת הים הנם כתובים בפרשת ויצא דף קמ"ט בסתרי תורה. אבני המקום אבנים היושבי' תחת המלכות כמש"ה והים עליהם מלמעלה. כמא דאית י"ב שבטים לתתא הכי נמי לעילא תריסר שבטין ואינון תריסר אבנין יקירין וכו' שבטי יה עדות לישראל דא ישראל רזא דלעילא וכלהו וכו' ה"ג בס"י: והענין שאלו הי"ב אבנין בהם מתחתמים כל מעשיהם של ישראל והם מעלים אותם אל ישראל ת"ת וזהו עדות לישראל שמעידים על מעשיהם של ישראל לפני ישראל העליון בסוד בתולות אחריה ריעותיה מובאות לך. וכלהו להודות לשם ה' כלומר וכל העדות הזה הוא כדי שיבא הודאה והשפע' וברכה לשם ה' מלכות כי ע"י שהיא מעלה מיין נוקבין ע"י י"ב בקר אלו שנכללים ונעשים בנקודה חדא ע"י כך היא מקבלת שפע מד' וזהו להודות לשם ה' דהיינו המלכות. א"נ מלשון הודאה ושבח. י"ב שעי ביממא וכו' הוא הת"ת הנק' ממשלת היום ויש בו י"ב צורופי ההויה י"ב גבולים. וכנגדן י"ב שעי בלילי' שהיא המלכות הנק' ממשלת הלילה ויש לה י"ב שעי שהיינו מילוי שם אדני כנז' לעיל נמצאו אלו מקבילות לאלו וז"ש ביומא לעילא דהיינו ת"ת בליליא לתתא דהיינו המלכות כלא דא לקבל דא וכמה ממני תריסין קיימי תחותייהו דרגין וכו' קיימין תרין סדרין מסטרא דא ותרין סדרין מסטרא אחרא ורוחא עילאה נשיב בינייהו וכו' ה"ג. וה"פ קיימי תחותייהו די"ב שעי דבליליא כדפירשנו ומכאן ראיה דלאו שעות ממש קאמר. תרין סדרין ר"ל סדרים של כתות של מלאכים אלו מכאן ואלו מכאן כדרך המלך כשעובר נעשים בני אדם סדרים מכאן ומכאן והוא עובר באמצא וז"ש. ורוחא עילאה דהיינו המלכות נשיב בינייהו לתת להם כח וחיות כי כל נשיבה ונפיחה הוא מעצמות הנופח כי כל נופח מעצמו הוא נופח וזהו נשיב להשפיעם כח וחיל ואחר שנעשה תיקון זה ובאה השכינה אח"כ עאל קב"ה ת"ת בגנתא דעדן וכו'. א"נ רוחא עילאה הוא ת"ת והוא שם המפורש שהי' נכנס בתוך כפלי החשן כמו שיתבאר בסמוך תרין סדרין מסטרא דא וכו' קרא הוא דקא מפרש ואזיל והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל וכו' כי אלו י"ב אבנים נעשו ד' טורין ד' סדרין כתרגומו וכמו כן למעלה י"ב אבנים עליונים י"ב בקר שהם ד' טורין מתחלקים ונעשים שנים שנים שנים מהאי סטרא ושנים מהאי סטרא וז"ש תרין סדרין מסטרא דא וכו' וכמו שבתוך ד' טורין של מטה הי' בהם בתוך כפלי החשן שם המפורש כמו שפי' רש"י ז"ל כך בתוך ד' טורין עליונים י"ב אבנין רוח קודש' נשיב בינייהו: מלפני ה' מלכות כד"א ושפט בצדק מלכות אף כאן לשפוט את הארץ הוא צדק מלכות בגין דמשפט וכו' כלומר ואמאי נקטי' בלישנ' דמשפט שהוא בת"ת לז"א בגין וכו' כלו' לרמוז שהצדק הזה כשנכנס בינייהו המשפט שהוא ת"ת נכנס עמו לרמוז אל כללו' שניה'. עאל בינייהו דעצי היער דקאמר. א"נ בינייהו דצדיקים שבג"ע. ורוחא דצפון היינו הגבור' שמתעורר אל הייחוד. ונשיב ההוא רוחא לפי' קמא דפרישנ' דרוחא עילאה דנשיב בינייהו שהיא השכינה יאמר שהשכינה מראה מעש' התחתונים ועולה ריח המצות והתורה לעילא וזהו וסלקין ריחין לעילא דהיינו לגבי הת"ת. ולפירוש' תניינ' דרוחא היינו הת"ת הוא להשפיע להם מאורו הגדול וז"ש בסמוך ומתהנן מגו זיוא דאספקלריא דנהרא. והכי נהיר כל חד וחד כפום עובדוי דעבד בהאי עלמא אית מאינון דמתכספי וכו' ה"ג. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון מלואת אבן ארבעה טורי אבן וגו' פי' אדנ"י אלף דלת נון יוד שהם י"ב. תקונים ט'. עכ"ל: