אור החמה על ספר הזהר א:תסא

צדיק דמיני' נפקין ברכאן וגומר קשיא ליה בשלמא אי פרשינך מלכות ניחא אומרו כרתי ברית לבחירי דהיינו שייחדה עם דוד כנודע אבל להאי פי' דאמרת ברית איהו יסוד מה לדוד עם היסוד דקאמר כרתי ברית לבחירי לז"א דמיני' נפקי ברכאן לכולהו תתאי שהיסוד נותן למלכות לזון התחתונים ומשום דהא לא סגיא שגם הת"ת יוצא שאם אין הת"ת נותן היסוד מנא לי' לזה אמר וכל אינון קדישאן פי' אותם שהם מצד הקדוש' כולהו אתברכאן מההוא נגידו וגו' א"כ כיון שמעצם משך שפעו נזונים מה שאין כן לת"ת שהוא נותן ליסוד והיסוד נותן והוא מושך אותו כפי הראוי וכן שאר מדות אמנם בהשפע היסוד מההוא נגידו דנגיד לתתאי ממש כפי השיעור שהוא מושך המלכות נותן להם בלי שינוי כלל לכך יצדק אומרו כרתי ברית לבחירי שכיון שהוא כלל הקדושים יונק ממנו ונאחז בו ודאי ואמר וכל אינון קדישאן מפני שהמלכות משפעת לכל אפי' לשאינן קדושים והיא קולטת לעצמ' את הסולת ונותנת לחיצונים את הסובין והמורסן והתבן והמוץ אמנם הקדושים נזונים מהיסוד שממנו יוצא להם סולת נקי' ואין לו להשפיע לחיצונים ואין החיצונים יונקין ממנו א"כ כיון דכל אינון קדישן כולהו אתברכן וגו' ראוי שגם דוד עם כל הקדושים יונק מן היסוד ולזה אמר כרתי ברית וגומר.

דלא יתבדרון לעלמין צדיק וצדק.

לא עאלו וגו' אין התעוררות שירתם מעורר הזווג לכך אינו עול'.

לבר קיימין כי אין ההיכלות נכללות בסוד השיר להסתלק זה בתוך זה אל הקדש פנימ' בסוד תיקון התפלה כדפי' בפ' פקודי.

על מה אתקריאת שתיה וגומר ופי' ג' טעמים הא' שתיה לשון יסוד וז"ש דמינ' אשתיל עלמא כי שם זה מורה על התפשטות' למט' כד"א כולם בחכמ' עשית ונתיבות החכמ' מתפשטין בכל הנמצאות ע"י כדפי' פ' ויצא וגו'. הב' המייסד והמשים אותם על כך והיינו שתיה לשון שימה והיינו שת יה כי מאת החכמה הושמה מדה זו להיות' מעבר ולבוש לל"ב נתיבות חכמה שבהם חקק יה יהו"ד צבאות את עולמו וז"ש דשוי לי' קב"ה. הג' לשון שתיה ממש שממנ' שותים כל הנמצאים ברכה ושפע וז"ש לאתברכא מינה עלמא:

אינון מלאכין דאמרי וגומר הענין הזה מחלוקת ג' חברים בפרשת אחרי מות דכולי עלמא מודו שהם ג' משמרות הימן ידותון אזרח ובזמן פליגי ועכ"ז נא' דהכא לא פליגי דהתם היינו דאמרי שירתא לעולם ולא שתקי כל שעת משמרתם ולהכי פליגי התם דר' אבא ס"ל דעד חצות לא היתה שם שירה אבל הכא אינו אלא שיר' לשעת' שעת ערבית לבד פסוקים אלו כממרייהו ולהכי כולי עלמא מודו:

הנה ברכו את ה' וגו' מפני יחס אומרו העומדים בבית ה' בלילות והיינו משמרה מצד הגבורה כי הליל' מלכות אבן הנז' ובה ג' בחינות אשא ומיא ורוחא ומצד אשא היא משמרה ראשונה ולכך בה שולטי' הקליפות וגם במשמר' האמנעית שהיא נגד הת"ת חציה ת"ת מצד הגבורה וחציה ת"ת מצד החסד ומשמר' שלישית חסד ולכך משמר' אמצעית עד חצות ליל' שאז הליל' חצי בחצי בסוד הקו האמצעי הת"ת לשתים במשמר' שנית ג"כ בקצתה קליפות ולא כן מחצות ואילך ועכ"ז הכל מצד המלכות ליל' גבור' שמתוכה הם כל הבחי' שאמרנו. שאו ידיכם כחות קדושים המתפשטין בחצונים שאו ידיכם קדש אל תוך הקדושה וברכו כדי שלא יהי' חלק לחצונים בקדוש' כלל. הרמ"ק ז"ל:

והרא"ג ז"ל כ' וכל חיוון קדישין ה"ג ואפשר דמלת בחירי קא דריש כאלו אמר בחירי בלשון רבים שהם החיו' והמלאכים דא רזא דמהימנותא פי' מלכות. דאיהי קיומא תדיר הוא פי' למלת נשבעתי שהוא בקיום ובשבוע' וז"ש דא קיומא דעלמא דלא יתפרדון לעלמין ה"ג. והכי שיעור הכתוב כרתי ברית מלכות כדי שישפיע לבחירי שהם החיות כנזכר וכדי שזה לא יבא לידי הפסק נשבעתי וקיימתי לדוד עבדי שהיא המלכות שמעולם לא יחסר לה התחברות היסוד. וי"ס דגרסי ד"א דא איהו צדיק דמיני' נפקין וכו' ואתי שפיר שקורא אותו ברית ואומר בו דמיני' נפקין וכן אתי שפיר מאי דקאמר בסמוך דאיהי קיימא תדיר בצדיק דא כלומר דא הנז'. ורזא דמהימנותא לא אשתלי' כי אין איש בלא אשה ולא אשה בלא איש כי שלימות שניהם הוא להתחבר יחד בסוד יאהדונהי. מההוא זמנא חדוון לא עאלו קמי מלכא ואע"ג דחדוון לא אתערו אבל לבר וכו' ה"ג והוא לשון פסוק וחדוון לא הנעיל וכו' והוא מיני שמחות ושעשוע. ואתערותא סלקא מתתא לעילא היינו התעוררות השכינה על הגלות כנז' בפ' ויקהל דף קצ"ו א"נ התעוררות המלאכים בכל חצות שבוכים ואומרי' על נהרות בבל כנז' בויקהל קצ"ו. כדין קב"ה ת"ת. ובעט ברקיעא כמי שיש לו כעס ואינו יכול כביכו"ל להנקם ומחמת הכעס בטש ברקיעא כי אין ישראל חוזרים בתשובה כדי שהוא ית' ינקום נקמת שכינתו ועמו. וכדין נייחא קמיה ואית נייחא לכלהו נשמתהון דצדיקייא עמי' בגין דמיומא וכו' ה"ג. אומי קב"ה ת"ת. מקדשא דלעילא מלכות. בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כלומר עד שיהי' בקרבך קדוש שאכנס בקרב המקדש התחתון לא אבא בעיר לא אתייחד בעיר קטנה מלכות. בתלת פלגי ליליא היינו ג' משמרות כדלקמן בסמוך. בתושבחאן כנזכר בפרשת ויקהל קכ"ה משמרה ראשונה מזמור לה' הארץ ומלואה וכו'. מעילאי ומתתאי בגין דקדושה דשמא דקב"ה לא סליק אלא מעילא ומתתא כחדא הה"ד וכו' ה"ג וחסר בספרים. האי קרא קב"ה אמר לי' במענ' דויען ה' את איוב איהו ומפני שצריך לומר בסמוך ואינון סמכין לא אתיידע על מה קיימין אמר דהאי קרא קב"ה אמר לי' וירצה שהיה אומר הקב"ה לאיוב אתה שאתה מטיח דברים כנגדי ידעת על מה אדניה של עולם הטבעו וכו' שאין מי שידע בהם וז"ש בגין וכו' ואינון סמכין לא אתיידע וכו'. עלמא פי' מלכות. סמכין הם ז' עמודים ז' ספירות שהמלכות שהיא נק' עול' עומד על השפעתם שמשפיעים לה. חצבה עמודיה שבעה כלומר עמודיה של בית זו הנז' בראש הפסוק חצבה לה הבינה שהוא אם האצילות שבעה עמודים כדי שתהיה עומדת על השפעתם. לא אתיידע על מה קיימי כלומר לא נשיג שום השגה על מה הם עומדים לפי שהם מתקיימים בהשפעת ג' ראשונות שהם נעלמות תכלית העלם דבוקות במאצילם ב"ה וז"ש לא אתיידע על מה קיימין וכל זה הוא פירוש על מה אדניה הטבעו כלומר על מה הם סמוכים ותקועים ולידע מקום יניקתם כנז'. בגין דאיהו רזא עמיקא סתימא דכל סתימין פי' רזא היינו הבינה. עמיקא חכמה סתימא דכל סתימין הוא כתר עליון שהוא סתום ונעלם מכל הסתומים ולהיותם חשובות כאחד הם נעלמים תכלית ההעלם וא"א להשיג ולידע על מה אדניה של מלכות הטבעו כנזכר. ועלמא לא אתברי היינו המלכות במקומה לא נאצלה עד דנטל וכו'. עד דנטל אבנא חדא היינו בחינה אחת מהמלכות שהית' דבוקה בת"ת בסוד ד"ו פרצופין ולא שנעתק' ממקומה אלא שנשאר מציאות' למעלה ונתרבתה ונתמשכ' למטה במקומ' והיא הית' יסוד העולמות כלם שלמטה ממנה כדמפרש ואזיל וז"ש ואתנעיץ מעילא לתתא כלו' לא נעתקה ממקומ' כנזכר והענין כשנזרקה למעלה לבינה קודם ירידת' למקומ' שעלתה ליטול כח ושפע ליבנות למטה ולהתפשט וליעשות עולם וז"ש וזריק לה לגו תהומא שהיינו הבינה כנזכר בזוהר על פ' בדעתו תהומות נבקעו אז נשארה נעוצה מעילא לתתא כלו' שבכל מסע ומסע היתה נשארת מציאות' שם כנזכר ודוק מ"ם מעילא ול' דלתתא דאתי כמין חומר. ומינה אשתיל עלמא ה"ג. ופי' ומינה מהאי אבן אשתיל עלמא דהיינו כל האצילות של המלכות שנתפשט' האי אבן ונתמתח' ונעשית עולם מלא: א"נ וזריק לה לגו תהומא היינו התהום ממש והכוונ' שנתפשט' ונשתלשל' המלכות עד התהום כדי לברא העה"ז. ואתנעיץ מעילא ממקומ' עד לתתא עד התהום ועל ידה אשתיל עלמא וז"ש ומינה אשתיל עלמא כלומר בחינת אבן זאת שהיא המלכות אשתיל עלמא עולם התחתון. ואיהי נקודה אמצעית' דעלמא כלומר בחינת אבן זאת אפי' אחר שנתפשט' נשארה בנקודת המרכז שעליה סובב כל העולם היינו היקף כללות המלכות והיא בחינת נקודת ציון וז"ש. ובהאי נקודה קיימא קדש הקדשים דהיינו היסוד הנק' קדש הכולל כל הקדשים עליונים הה"ד או מי ירה אבן פנתה או מי ירה היינו מה שפירש וזריק לה לגו תהומא ובזריק' זאת נעשית האבן הזאת אבן פנת יקרת היתה לראש פנה כדמוכח מקרא דכתיב אבן בוחן וכו'.

ת"ח האי אבן וכו' בא לתת טעם למה קראה הכתוב אבן ותירץ ת"ח לפי שנבראת מאשא גבור'. ומרוחא ת"ת. וממיא חסד. ואתגליד מכלהו ונעשה אבן שהיא עפר כלול משלשתם ולכך נקראת אבן. וקיימא על תהומי היינו ההיכלות. ולזמנין כשיש מעשה התחתונים הרבה נבעין מינה מייא ואתמליין שכל ההיכלות מתמלאי' משפע ברבוי ולא בקמצנות. קיימא לאת באמצעיתא דעלמא כלומר בחינת אבן זו שהיא נקודת המרכז של מלכות עומדת לנס ולאות באמצעית שאר הבחי' החיצונות הנק' עולם. ואפשר נמי אומר לאת כלומר ברית קדש דהיינו היסוד שזה מקביל לו. א"נ קיימא באמצעית' שכן היא עומדת באמצע העולמות בין עולם האצילות ובין שאר העולמות: ואשתיל יעקב היינו ת"ת ע"י הייחוד שמתייחד עמה: א"נ יעקב ממש שהוריד' ושתלה לארץ לקיים העולם כמ"ש בסמוך דשוי מדורה דלעילא הכא. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וכי השתא שוי לה יעקב והא עד לא אתברי עלמא הות אלא דיעקב שוי קיומא לעילא ותתא וכו' ה"ג ופירושו שוי קיומא לעילא ותתא מלת מצבה קא דייק שר"ל מיוצבת לעילא ותתא בקימה והתיצבות לעילא שהי' מייחד' עם הת"ת ולתתא שהי' ממשיכ' ומוריד' לארץ שתשר' בעולם והכל ע"י מעשיו הטובים וז"ש דשוי מדורא דלעילא שהיא השכינה הכא בעולם התחתון. א"נ יהיה בית אלהים היינו שהמ' תהיה בית והיכל לבינה הנק' אלהים וז"ש דשוי מדורא דלעילא דהיינו הבינה הכא באבן הזאת שהיא מלכות. דאית עלה ז' עינים פי' ז' ספירות וא"כ למה נק' שתיה שת י"ה שמורה על חכמה ובינה היל"ל בשם שיהי' רומז על ז' מדות שעליה ותירץ: שתיה דמינה אשתיל עלמא שתיה שת י"ה דשוי קב"ה וכו' ה"ג ופי' תריץ בתרי אנפי חד איקרי שתיה לפי שממנה הושתל ונתייסד העולם והוא מלשון כי השתות יהרסון שהם היסודות וחד שתיה ש"ת י"ה דשוי קב"ה דהיינו החכמה דהיינו י"ה לאתברכא מיני' עלמא ומאחר שהברכות כלם נמשכי' מי"ה והו' שוי לה לכך לאתברכא עלמא לכך נקרא על שמו. הני כרובים. מטטרון וסנדלפון. דקיימין בהאי דוכתא תחת המלכות. והוו יתבי באת המלכות נק' את כנזכר לעיל והכונה שאלו הב' כרובים יתבי ומתקיימים ע"י המלכות. אקשן גדפייהו מלשון דא לדא נקשן גדפייהו לשון כנף מלשון כנופיי' דהיינו כנופיי' דמחנות וחילות שיש להם מחנות מטטרון ביצירה ומחנות סנדלפון בעשיי' שהם האופנים ואם נפרש השמוע' ע"ד הפשט דברים פשוטים הם אין להאריך בהם וכדין איהו שירותא ה"ג וכן לקמן נמי גרסי' וכדין איהו שירותא במקום ההי' שירת'. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון וכולהו משבחן בתושבחתן ידיען וגו'. ויקהל קצ"ו: וסוד מי ירה אבן פנתה נתבאר פ' יתרו דף צ"א ב' וע"ש מה שביארנו שם. הרח"ו נר"ו: