אור החמה על ספר הזהר א:תס

אבל אנחנא תלתא וגו' דרך כלל הם ג' שמירות הא' ג' שהם ג' אבות שאין הקליפות שולטות ודאי כנז'. הב'. בהיותם אחוזים בתור' עץ החיים שמיד השכינ' שעמהם נאחזת בעץ החיים ואז היא שולטת על כל החצונים והם בורחים ממנ' מפני שאינם נקרבים אליה בהיות' נקשרת בעץ החיים: הג' שכינ' בעצמ' שהיא משמרת לקצת מציאות בחינתם כגון חיות השד' שהם תחת ממשלת' וכנגד שלשתם אלו אמר אבל תלתא ומילי דאורייתא ושכינתא.

אברהם אבינו אמרה דהיינו איתן האזרחי ואזרחי היינו שנעקר מע"ז ונעש' אזרח להב"ה והנה העובד ע"ז נק' עקר משפחת וגו' מפני שהוא עקיר' מהשורש וכל הגוים עקורים מהקדש אמנם יש' דבקים בקדוש' נקראים אזרח בישראל שהוא מושרש באור העליון הזורח תמיד אזרח א' אחדותו ית' זרח והאיר בו לכך אברהם נק' אזרחי שנדבק בקדוש' אמנם איתן שהוא לשון חוזק ונאות יותר אל הגבורה ונתן טעם בגין דאתתקף בתקיפו כדי שיזכה להיות אזרחי וגו' כדמסיק שכלל הגבורה בחסד למתק הגבורה והיינו חסדי ה' מימין אשירה מצד הלוי והיינו קשר שמאל וכללותו בימין כנזכר בפרשת וירא:

אינון חסדים דקב"ה עביד וגו' היינו במדת החסד:

דא מהימנותא וגו' היינו המלכות ובשתי מדות אלו אחז הא' להודיע חסד בעולם. והב' להודיע אמונתו בתחתונים והשגחתו בהם ע"י מדה זו שהיא המנהגת העולם. ולייחס למה אחז שתי מדות אלו דהיינו חסד ומלכות פי' ואמר.

וקב"ה אודע ליה לאברהם רזא דמהימנותא דהיינו שגלה לו מדת המלכות וסוד ההנהג' בתחתונים וכשעמד על אמיתת סוד זה ידע דאיהו דהיינו מדת חסד עיקרא וקיומא וגו' ולייחס מדות אלו מפרש ואזיל ורזא דא וגו':

שירותא מתתא לעילא ראשית מלכות וזה נודעת ודאי שהיא ראשית מפני שאין מדה אחרת קודמת לה ממטה למעלה הכי נמי מעילא לתתא עם היות שיש למעלה מחכמה הכתר עכ"ז הכי נמי מעילא לתתא ושתיהן יחד כלולות במלת בראשית שפירושו בי"ת דהיינו מלכות ראשית חכמה כענין בי"ת קד"ש בית מלכות. קדש חכמה מפני היות המלכות בית לההיא ראשית חכמה.

ובהאי בית דהיינו מ' שהוא שמאלית מצד הדין בסוד ל"ב נתיבות שבה כדפי' ע"י אתברי עלמא דא ולא אתקיים מפני דיני' עד שנשתתף עמה החסד א"כ היינו שפי' לעיל שהם חסדי ה' ואמונתך:

ובניינא קדמא' דעלמא וגו' היינו לפרש שמים דקאמר אמרתי עולם חסד יבנה הוא יום א' דהיינו יה' אור אור קדמא' דהיינו חסד ואח"כ ביום שני יהי רקיע דהיינו שמים דכתיב ויקרא אלדי"ם לרקיע שמים ואמר תכין אמונתך דהיינו מלכות ב' ראשית בהם אור ורקיע דהיינו חסד ושמים וז"ש וכתיב שמים וגו'.

שמים באינון חסדים וגו' ועתה תכין נדרש למעלה ולמטה שמים תכין והיינו שהשמים אתקקנן באינון חסדים הנזכרים תכין אמונתך בהם פי' תכין המלכות בשמים שע"י הת"ת המלכות הנקראת אמונה היא מתתקנת: וקשיא לי' כי האמונה מתתקנת ג"כ בחסד כשמים וע"י היסוד ג"כ לזה אמר

דלית תקונהא אלא מגו עם היות שנאמר חוט של חסד משוך עליה וכיוצא הכל לה מגו שמים לפי בחינותיו שהם כלולות בתוכו וז"ש מגו שמים מתוכיות שמים בחינות הכלולות בו.

כרתי ברית לבחירי דא הוא רזא וגו' מלכות שהיא ג"כ נקראת ברית. מהרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. כרתי ברית וגו' דא הוא רזא דמהימנותא וגו' פי' כי המלכות נקרא רזא דמהימנותא והיא הנק' בחירי אשר עמה כרת ברית היסוד העליון וזהו כרתי ברית לבחירי. ואח"כ ביאר פי' אחר כי בחירי הוא היסוד הנק' צדיק.

ונשבעתי לדוד עבדי היא המלכות הנק' רזא דמהימנותא עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' הא יומא מאיך למיעאל אי נהך טורא רב וכו' ה"ג. חטאה איהו דכתיב פחדו בציון חטאי' הא לאו איהו חטאה וכתיב וצדיק ככפיר יבטח. ה"ג. ואיקרי איתן בגין דאתקף וכו' ה"ג וכי מסטרא דחסידים אתיין לזמרא לפי שהזמר והשירה הם מסטרא דליואי ואיך יאמר חסדי ה' אשירה. ולאתכלל' בדינא דישתכח שלים כי להיות החסד כלו חסדים בלתי התכללות הדין לא יבא ההנהג' צודקת כי לעולם יגביר החסד חסדיו לטובים ולרעים והעולם חרב שיתמלא סאתם כדור המבול וכיוצא אבל ההנהגה הצודקת לעולם שיהי' החסד ממוזג בדין כדי שיהי' לטוב טוב ולרע רע ולזה להיות אברהם בעל החסדים ולא יהי' נפעל על ידו שום גבורה לא היה שלם אבל עתה שהתנהג בכל כך אכזריות כנזכר בפרשת וירא דף קי"ט עתה נשלם שנכלל מיא באשא ואשא במיא וז"ש. וע"ד חסדי ה' עולם אשירה כלומר בחסדים כלולי' השירים שהם הגבורות. אינון חסדים דקב"ה וכו' ה"ג. הה"ד אמרתי עולם חסד יבנה הם דברי אברהם אחר שהודיעו הקב"ה רזא דמהימנותא אמר אמרתי כלומר ודאי אני אומ' שהעולם ע"י חסד יבנה. עד דאושיט ימינא עליה ואתקיים ואי לאו דאושיט ימינא עליה לא אתקיים בגין וכו' ה"ג. תרין גוונין הכא כלומר במלת בראשי' אמרנו בו שני פנים האחד הוא אע"ג דאמרן שירות' מתתא לעילא דהיינו המלכות הנק' ראשית הכי נמי החכמה נק' ראשית והכוונה שעול' האצילות נברא בראשית העליון מעילא לתתא דהיינו חכמה עליונ' ועולם התחתון נברא במלכות הנק' ג"כ ראשית וזהו בראשית ב' ראשית כלומר בשתי ראשיות נברא העולם כנזכר בפרשת בראשית בפרשת ר' חייא פתח ראשית חכמה וכו'. זהו הפן הא'. עוד קאמרינן פן שני דקאמרן. ב'. ראשית כדקאמרינן בית קדש הקדשים כלומר פירשנו עוד במלה זו פי' אחר והוא שהבי"ת הוא בינה שהוא בית והיכל לחכמה הנק' ראשית כמא דאמרינן בית קדש הקדשים כלומר בינה היא בית לחכמה הנק' קדש הקדשים וז"ש דהאי איהו בית לההוא ראשית ה"ג. ובהאי בית דהיינו הבינה שהדינין מתערין מינה אתברי בי' עלמא בסוד ל"ב אלהי"ם דמעש' בראשית הרמוזים בבינה ולהיות שהעולם נברא בה שהוא דין לא אתקיים אלא בימינא וכו'. ההוא עולם ל"ג. ובהו אתקן שמים דכתיב וכו' ה"ג ופי' ובהו דהיינו יום ראשון ויום שני האמורי' שהם חסד וגבור' אתקן שמים מא"ש ומים ואמר אתקן שמים נתקדשו ונתקנו ונתחזקו וזהו יהי רקיע יתחזק הרקיע כי הבריאה הית' ביום ראשון. דכתיב שמים תכין אמונתך בהם הכריח מ"ש שהשמים נתקנו ונתחזקו ע"י החסד והגבורה שכן כתיב שמים תכין בהם ביום ראשון חסד וביום שני גבורה שע"י שניהם הכנת השמים. ואו' אמונתך מלשון חוזק כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן. ה"ג ד"א שמים תכין אמונתך בהם שמים באינון חסדים וכו' ורזא דאמונה אתקנת וכו'. וה"פ שמים באינון חסדים וכו' כלומר מלת בהם לא אהדר איום ראשון ושני כנזכר לפי שהעקר חסר מן הספר אלא אקרא דלעיל דכתיב חסדי ה' עולם אשירה ועליהם קאמר קרא שמים תכין אמונתך בהם באינון חסדים ולא שמים לבד אלא אמונתך שהיא המלכות הנק' אמונה ג"כ היא נתקנת באינון חסדים לפי שאחר שהחסדים הללו מתקנים הת"ת משם נמשך תיקון למלכות וז"ש דלית תיקונהא אלא מגו שמים. והחסדים הם מצד החסדים העליונים שבהם נתקן הת"ת. דא הוא רזא דמהימנות' היינו היסוד שהוא סוד האמונה העליונה שע"י נעשה הכל וזהו או' שמים תכין אמונתך שהיא המלכות בהם באינון חסדים כנזכר ונשפעים לה ע"י היסוד שהוא הברית וזהו דסמיך לי' כרתי ברית לבחירי כלומר כרתי ועשיתי היסוד לבחירי שהוא ת"ת כדי שע"י נשבעתי לדוד עבדי שהיא המלכות שתהי' נשפעת ונתקנת ממנו. א"נ בחירי ודוד עבדי היינו המלכות. ד"א דא איהו צדיק כלומר האי ברית דקאמר קרא הוא המלכות. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון נסה את יצחק מבעי לי' וגו' קי"ט. עכ"ל: