אור החמה על ספר הזהר א:תנט

א"ר יוסי הא תנינן דלא יסמוך בר נש על ניסא. הענין שההנהג' הטבעית שהיא הנהגת המלכות אלדי"ם הטב"ע וסמיכת האדם הוא על ההנהג' הזאת שהיא המנהגת העולם אמנם אור הנס מתגל' כאשר המלכות צריכ' מלמעל' כי הנס הוא מיסוד ולמעל' ולכך האדם לעולם יתדבק בטבע והנהגת השכינ' שאם יסמוך על הנס הרי דוח' השכינ' והנהגת' ובוחר הנהג' עליונ' ואפשר שידח' מזו ולא ישיג זה ונמצא אבוד בלי שמיר' זולתו אם זכותי רב מאד וינכו זכיותיו וזה ממש רמזו לשמואל עגלת בקר תקח בידיך אחוז בהנהגת השכינ' שהיא עגלת בקר הנהגת הדין והגבור' התחתונ' מהגבור' העליונ' דהיינו אלדי"ם הטבע ולזה אמר הוה חד שהאחד לבדו היא השכינ' אמנם שלשה עולים יותר שנאחזים בג' אבות שהם שלש' הנהגות הי' הוה ויהי' והם מלכות טבע ויסוד נס ועל הנס ת"ת דהיינו ת"ת לימין אברהם נס יסוד אמנם טבע שכינ' שמאל.

והזיקא לא אשתכח היינו מקום דשכיח הזיקא הוא מוחזק לחצונים שהם המזיקים והנכנס אל תוך גבולם מופקר למזיקים ושכינ' לפעמים מסתלקת ממנו שאינם נכנסת אל תוכם וסר צל שמירת' ממנו. וכאשר הם ג' אבות החצונים נבדלים משם שאין הקליפות שולטות אלא משני צדדים אמנם יעקב נחל' בלא מצרים אז הערל' אינה אוחזת אלא עד היסוד שהם השנים אבל בת"ת אינ' מגעת:

ברם דחילו דחיוון בכאן משתכחין ונודע שהיזק חיות תלוי בצור' העליונ' ומוראכם וחתכם וגומר דהיינו השכינ' הנקשרת בנשמת האדם והיא נקראת מורא ודאי חט"ה חת"ה שהוא שולטת על אלו בהנהגת' והם בורחות ממנ' ושמירת' ודאי יספיק כדפי' וז"ש המלאך הגואל כדמסיק דאיהו קא משתכח תדיר כדמפרש ואזיל. הרמ"ק ז"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ואחרי לעילא ותתא ה"ג ור"ל משמח. ועל דא איהו חדוה דכלא ה"ג. ה"ג דדינא קשיא דשליט השתא בהאי זמנא בההוא קטרת דדחי ואעבר קמיה כל רוגזא וכל קטרוגא דעלמא מ"ט בגין דאיהי מנחת ערב וכו' ופשוט הוא. ומכאן רמז לומר פטום הקטורת במנחה. א"ל אפילו הכי איהו חד והיזקא אשתכח לעינ' אבל אנן תלתא והיזיקא לא אשתכח דאי משום מזיקין וכו' ה"ג. אפילו איהו חד שמואל ועוד דהזיקא אשתכח שהיה מושח מלך אחר בעוד ששאול קיים. אית לאסתכלא בי' הגואל אשר גאל מבעי לי'. ה"ג. פי' שכבר גאל אותו מלבן ומעשו וממלכי האמורי כנזכר במדרש ועתה לא היה לו צרה לומר הגואל. בגין דהוא משתכח תירוצא הוא כי להיות שלעולם מצוי לגאול נק' גואל פועל הווה והיינו שכינתא כדקמי'. כד נפיק בר נש לאורחא יסדר צלותא אמר כד יפוק בר נש לאורחא דקדק הא דקיימא לן שתפלת הדרך לא יתפלל אותה אלא עד אחר שיצא מהעיר אלפים אמה וז"ש כד נפיק בר נש לארחא שפחות מאלפים אמה אכתי לא נפיק לאורחא דלאו אורחי איקרי. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ת"ח כד נפיק בר נש לארחא יסדר צלותא וגו'. מ"ט ב'.