אור החמה על ספר הזהר א:תנז

דהא לא יחסין לה קב"ה וגו' הענין שהם ב' בחי' הא' קב"המזווג זווגין עד לא ייתון לעלמא דהיינו מ' יום קודם יצירת הולד ממה שהם מזדווגות בהיכל לבנת הספיר כדפי' בפ' פקודי בנשמות אשר שם: הב' ולפום עובדיהון אחר שירדו לעולם והגיעו לפרקן הכי מזווג זווגין ולזמנין שינגד הזווג הא' לשני הא כיצד אי סטי בר נש אורחי' סליק זווגי' לאחורא והוא אינו נושא אשתו ראשונ' שיש לו נחת רוח ממנה אלא אחרת שיצטער בה עד דיכשר עובדין כשתלו הגזרה בכך או דימטי זמניה שפעמים גוזר הב"ה זמן כפי כובד עונו שאפי' שיכשיר מעשיו לא יזכה לאשתו הראשונה עד זמן כך וכך:

אדחיא גברא שימות האיש אשר לקחה וידחה בשביל זה הראוי לה וכבר אפשר שיחי' ברחמים אילו לא הי' זה ועכ"ז עתה מפני זה ידחה זה והיינו הקושי וז"ש ודא קשה קמי קב"ה והיינו וקשה לזווגן כקריעת י"ס שנדחו המצריים בשביל ישראל ואם לא הי' מטעם גאולת ישראל הי' הב"ה מאריך להם עוד עם היות שבדין מתו מכל רע דלא אזדמנת לי וגו' הנה הפדיון בשני דרכים הא' שנתן לו אשה רעה ופדאו ממנה וא"כ הי' לו לומר המלאך הגואל אותי מרע אמנם מכל רע שלא נזדמן לו כלל שום רע כדמפורש ואזיל.

ולא אערע פסול וגו' לא תגזור מכאן שזווגין שלנו שיהיו מהרע ח"ו אלא עתה הם כולם קדושים מצד גלגולי הנשמות אלא שבאשתו ראשונ' יש לו נחת רוח ומאשה אחרת על סוד הגלגול אינ' משכלת ויש לו צער אמנם הבנים טהורים וקדושים אמנם בתחלת המציאות ליעקב לא הי' גלגול נשמות ואין לו אלא או בת זוגו הראוי לו כגון ד' נשיו כדפי' בפ' תולדות או החצונית ממש ולהכי אמר ולא אירע פיסול בזרעי וגו'.

וע"ד יתיר יוד וגו'. אם הכוונה על הבינ' לבדה היל"ל היושב בשמים הבינ' על הת"ת השתא דיתיר יוד ירמוז גם אל החכמ' הנקשרת תמיד עם הבינ' ושתיה' על האבות שהם שמים אש ומים והיינו או' אחיד לעילא ברזא דחכמתא ואחיד לתתא בבינ' דיתיב על כורסיא דהיינו שמים כדמסיק. ולהראות על בחינת הבינה בכסא למטה לא קראה בשם מציאות' אלא בשם כסאה ואמר היושבי בשמים וז"ש ובג"כ היושבי בשמים כתיב:

ומהכא כד ברכאן נגדי וגו' ירצ' מבחינת היחוד הזה הנעש' בשתי מדות אלו העליונות כד נגדי ברכאן מעילא שהבינה שופעת ברכות מעמקי החכמה דהיינו חבורם בסוד הדעת כולהו נטיל לון האי אתר דהיינו הת"ת הקושר האש והמים שמים מפני שהוא מושרש שם בסוד הדעת ומהאי מבחינ' זו הקושרת ג' אבות נגדי לתתא מספי' לספיר' עד דמטו לצדיקא דהיינו מקור למלכות שבה שורש הנמצאות כולם ומשם שותה הבריא' והיציר' כל אינון חיילין ומשריין ולכך אמר היושבי בשמים משום דכיון דמטו הכא ברכאן ממילא נגדי לכלא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' יהיב כלא לבר נש אלא קב"ה יהיב כולא לבר נש וכיון וכו' ה"ג. דקב"ה מזווג זווגין וכו' וכד זכי וכו' כלו' אעפ"י שהקב"ה מזווג זווגין קודם בואם לעולם ומכריז ואומר בת פלוני לפלוני עכ"ז אינו זוכה בה אלא אם מטיב מעשיו וכפי מעשיו הכי מזווגין לי' זווגו שאם קלקל מזווגין לו זווג אחר שאינו שלו ששולטת עליו עד שיחזור וייטיב דרכיו ומחזירין לו אותה שהיא שלו. וכלא אתגליין קמי קב"ה כי אפי' שלפעמים תראה אדם כשר ויש לו אשה רעה אל תהרהר אחר מדותיו כי הכל גלוי וצפוי לפניו ובודאי שהאדם ירא' לעינים וה' יראה ללבב ועיין בפרשת משפטים דף קנ"ו. ולזמנין דקא סליקו בקילטין ה"ג ור"ל בקילאטיש בלעז כלומר במאזנים ישאו יחד שוים במאזנים ושניהם צדיקים ואח"כ מחמיץ וז"ש אסטי ההוא בר נש אורחי' סליק זווגי' לאחר'. לגבי סטר אחרא מההו' סטרא וכו' ה"ג. ומוצא אני מר ממות כלו' אני הוא המוצא אות' מצד מעשי לא מהקב"ה כי ממנו ית' אינו מוצא אלא אשה משכל'. בגין דבחובוי דבר נש וכו' באינון עובדין דעבד וכד קב"ה אתרעי בי' וכו' ה"ג ומלת אני קא דייק שבשביל עוונותיו שעשה המשיך עליו אשה מחהו' סטרא וזהו ומוצא אני. מ"ט אתחזו לאתברכ' מאחר שהיו עתידים לצאת מהם ירבעם מאפרים ויהוא ממנשה כנזכר לעיל. דנטר ליה ובגין דנטרו לי' אתחזו לאתברכ' וכו' ה"ג. האי קרא אוקמו' בפרשת ויגש דף ר"ח. לעומק' עילאה בינה. וע"ד יתיר יוד דהיינו היושבי בשמים דהיל"ל היושב מאי היושבי רמז למדת החכמה שהיא בשיתוף עמה דלא אתפרשן לעלמין ושיעור הכתוב אליך נשאתי את עיני להתפלל ולמי אני מדבר אל אותה מדה אשר היא יושבת בשיתוף היוד בשמים ת"ת דהיינו הבינה וז"ש בסמוך אחיד לעילא ואחיד לתת' וכו': כורסיי' דאבהן ת"ת אשר הוא כסא לאבותיו חסד וגבור': עד דמטו לצדיקא ה"ג והוא פי' לתהיינ' לראש יוסף דתפיס ביה:

ת"ח בשבעין ותרין נהורין היינו ע"ב סנהדרין שבהיכל הזכות. אסתלק עטרא פי' מלכות אשר היא עטרה בראש כל מחנו' קדושים אסתלק כלו' מתעלית למעלה ע"י אלו הע"ב נהורין ואפשר נמי אסתלק שהוא למעלה מכלם כי הם דייני' ואלהים נצב בעדת אל דהיינו מלכו' העולה על גביהם כמו שהיו למטה ע' סנהדרין ומשה על גביהן. עגול' דעלמא אהדר להאי עטר' הנז' שהי' עגול שכן קרא' בכמ' מקומות גלגל ע"ש שמגלגלת ומנענע' לעולם כלו כנזכר בפרשת וירא ק"ט א"נ עע"ב נהורין קאי שהם יושבים בעגולה כמו שנבאר בסמוך. בע' דוכתי עגולא חד כלהו כלו' יושבים כל א' במקומו מחולקים בע' דוכתי וכלהו דוכתי נעשים בעגולא כנזכר בפרשת בראשית מ"ג ובפרשת פקודי רנ"א. והא דלא נקט הכא אלא ע' לפי שהשני' אחרים הם תרין סופרין לכך לא סלקי בשמא. בגי ההוא עגולא שהם אלו הע"ב סנהדרין. נקוד' חדא מלכות. דקיימא באמצעיתא כמ"ש לעיל אלהים נצב בעדת אל. בית קדשי הקדשים איהו כלומר הנקוד' הזאת שהיא המלכות היא בית ליסוד הנק' קדש הקדשים קדש דאינון קדשים ע"ש שכולל כל הקדשים עליונים וזהו שאמר נמי איהו אתר לההוא רוחא וכו'. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ת"ח בשבעין ותרין נהורין אסתלק וגו' מ"ג רל"א פקודי רכ"ה. עכ"ל: