אור החמה על ספר הזהר א:תנו

בההוא זמנא לא הוה נסיב וגו' הם ג' יחודים במציאות המצוה הזאת הא' מציאות הנשואין לקחת אשה נעשה האדם שלם זכר ונקבה. הב' אח"כ כשיבא אליה שהרי ממש רומז בחינת היחוד וגורם יחוד למעלה הג' כשיזכה אל הבני' שהרי זוכה שעול' הוא אל החכמ' ואשתו אל הבינ' ובן ובת ו"ה והוא מעלה נפלא' להמשיך נשמות וכך השכינ' לוקטת נשמות עליונות. וכנגד ג' חסרונות חלו שחסר חזקיהו אמר לא נסיב א' ולא הוה לי' אנתו ב' ולא אוליד בנין ג'. וזהו הג' עיקר שהרי אם קיים האדם השלישי' הזאת ופירש או שמת' אשתו עם היות שחסר שתים הראשונות לא יגורש מהטוב אלא שאינו עושה מצוה וז"ש מת בעה"ז וגו' מ"ט יר' באיזו מהג' טעמים אלו ופירש על השלישית בגין דלא אוליד וגו' לא אתקיים בעלמא דאתי וגו' פי' ד' בחינות שיש והוא נענש בכל ארבעתם. המעל' הא' עיקר הכל להתקיים האדם בעוה"ב תמיד וזה עיקר העמיד' אל הנשמות בג"ע של מעל' וזה נקרא בן העוה"ב ממש מבני העיר העומדים שם תמיד. הב' חלק לעוה"ב שיש צדיקים שאינם זוכים תמיד שם אמנם חלק נשפע להם משם והם בג"ע של מטה ויונקים מג"ע של מעל' והיינו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו למט' וכנגד זו אמר ולא יהא לו חולקא בההוא עלמא. הג' אותם שלא זכו לג"ע עליון כלל אמנם שאננים בג"ע תחתון עד עת בא פקודתם ויתעלו וכנגד זו אמר ואתתרכת נשמתי' שאין להם אות' המנוח' המועטת במקום ידוע בעולם התחתון ג"ע תחתון דהיינו שנתגרשו מג"ע וז"ש ואתתרכת נשמתי' בעלמא ממש מתגרשת מעולם הנשמות והרוחות אל העוה"ז ועדיין יש רביעית שהיא עמידת' בנחת בעולם הנפשות עד עת בא פקידת גלגולו וכנגד זו אמר ולא אשתכחת נייחא באתר בעלמא שהוא מקום ידוע לנפשות בעוה"ז בענין שהיא נעה ונדה בין החיים ממש כעין שד. ולא עוד אפי' בחיים עם היות שיש תקוה לתקונו אם ישוב לא שריא שכינתא עלוי כלל.

קיר דא הוא אדון כל הארץ. אדון לשון יון קירי כדפי' בגמרא וז"א קיר דא הוא אדון וגו' גם לשון הומה דהיינו שכינ' ההומה על אבוד נפש מיש' ומתוך כך ירחם עליו כי לא יחפוץ במות המת וז"ש קיר כד"א מקרקר קיר ושוע וגו'. ובגין כך וישב כדי שירחם עליו ברחמים על בניה: והנה עם היות שלא תקן התקוני' הנז' בלקיחת אשה עכ"ז לא חטא בקום עשה וז"ש רמז הכא דנטר ברית וגו'. והנה בשמירת הברית הם ג' בחינות הא' המילה בעצמ' שע"י נקראי' ישראל צדיקים וכנגדה אמר דנטר ברית קדיש'. ב' אח"כ שלא לטמא אותה וז"ש ולא סאיב לי'. ג' שבא מעש' לידו ושמר אותו כראוי וז"א ונטר לי' כדקא יאות. עוד שייחד השכינ' בדרכים אחרים דהיינו ע"י עסק מצוה ותור' ותפל' והיינו או' באמת וגו' תור' אמת מצוה לבב שלם תפל' והטוב וגומר כדמסיק ואזיל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. דכתיב פורשי כנפים פורשים לא כתיב אלא פורשי. הכוונ' כי באו' פורשים הי' נרא' שמתחל' כך עשאום פורשים הכנפים אבל באו' פורשי הכוונ' שהכרובים בדעת וחכמ' ע"ד נס היו פורשי הכנפים ג"פ בכל יום כמו הפרש שיש בין עשוים לעושי שעשויים הוא בידי אדם כבר ועושי הוא תמיד עושין מחדש דבר זה. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' מ"ט ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ולבתר ויתפלל וגו' מ"ט בגין דלא אוליד בנין דכל מאן דלא אשתדל לאולדא בנין בהאי עלמא לא מתקיים בעלמא דאתי ולא יהא לי' וכו' ה"ג. בעלמא דאתי ולא אשתכח' וכו' מלת דאתי ל"ג. רזא דקיר השכינה נקר' קיר כנזכר בפ' תרומה נעש' נא עליית קיר קטנ' קיר דא אדון כל הארץ בלשון יון קורין לאדון קירי התהלך לפני וגו' ואתנ' בריתי וגו' כלומר מנין שפירוש התהלך לפני והיה תמים מדבר בברי' שכן כתיב בתרי' ואתנ' בריתי ביני וביניך. בכל אינון רזי דמהימנותא היינו סוד הכונה שהי' מכוין בשמע ישראל המבוארת בכמה דוכתי ובפרט בפ' תרומה ובפרשת ואתחנן וכללו' הכונה שהת"ת נוטל תרין עטרין ואח"כ בא להזדווג עם המלכות וז"ש דאתכוון בכל רזי דמהימנותא דכלילן באמ' דאתכוון היינו פי' בלב שלם כלומר בכונה הלב בכונ' טובה ושלימ' הייתי מכוון בכל רזי דמהימנותא דהיינו באמת שהוא הת"ת. דסמך גאולה לתפלה גאולה מלכות כדלקמן לתפלה ת"ת ע"ש תפלה של ראש ותפלה מעומד דכלהו איתנהו בי'. ואתכוון מתתא לעילא היינו אומרו האלהי"ם אשר התהלכו אבותי דהיינו המלכות כדפרשינן. האלהים הרועה אותי היינו הבינה כדלעיל. פתח ואמר כי הכרובים פורשים כנפים אל מקום הארון פסוק זה הוא במלכים ופורשים במ"ם כתיב. דכתיב פורשי כנפים פורשי לא כתיב אלא פורשים וכו' ה"ג ומ"ם יתירה קא דריש הכא אבל בפרשת אחרי מות נ"ט דריש קרא דתורה מדלא קאמר פרושי כנפים סכוכים בכנפיהם אלא פורשי כנפים וסוככים וכו' ולא פליגי אלא דהכא אשכח מ"ם יתיר' ודריש. עביד לתת' במשכן ובמקדש: כגוונ' דלעילא במשכן העליון דהיינו מטטרון וסנדלפון שהם כרובי' למעלה. וקיימין תחות האי אתר היינו בהיכל קדש הקדשים שהוא תחת המלכות והכוונ' בזה להציע הצעה ולפרש פסוק דהמלאך הגואל אותי יברך את הנערים שפי' הוא המלאך שהיא השכינה יברך את הנערים מט"ט וסנ"ד ולכן פירש נמי כרובים דיוקנ' דילהון כחיזו דרביין כדי שיפורש שפיר מלת נערים שהם רביין. מימינ' ומשמאל זה רחמים וזה דין. וע"ד כתיב המלאך הגואל אותי דנטיל ברכאן ה"ג וצריך למחוק מכל רע אותי: עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון גאולה דא הוא מלאך הגואל וגו'. ר"ה. ת"ח כרובים באת ובניסא וגו' אחרי מות פ"ו: