אור החמה על ספר הזהר א:תנה
Ohr HaChammah on Zohar 1:455 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →דכתיב בבקר יאכל עד וגו' המלכות יאכל ויושפע ראשונה ואח"כ לערב היא מחלקת אל התחתונים. כל אינון סטרין דההוא חויא וגו' ירצה שיש לו מצד הנקבה כמה אלף מיני כחות ממונים על כמה מיני ענייני העולם כדפי' בפ' פקודי והרי טעם למלת אלה לשון רבים. ומפני שיש בו בחינות שאינם טמאות כ"כ ויש במציאותם תועלת לזה אמר כל אינון סטרין דההוא חויא בישא מסטרא דרוח מסאבא כי בחינה אשר לו שאינה טמאים בני אדם משתמשים בו דהיינו ענג אכילה וענג קיום עונה וכיוצא באלו שהם מהנחש והם להשתמש בקדש ועל זה נאמר בכל לבבך בשני יצריך והם סטרין דילי' המשתעבדין אל הקדש אמנם הנכללים באלה הם אותם שהם מסטרא דרוח מסאבא:
עוד ההוא חויא מצד בחינתו הרע אית מאן דרכיב עלי' המשליט אותו על דרכי בני אדם ובמספר כחות הנקבה הנחש כך מספר כחות הזכר המשפיע וכאשר יתקבצו אלו ואלו רבים ברבים כולם יחד נקראים אלה וטעם למלת אלה בזולת הטעם הנזכר שהוא לשון רבים אמר טעם אחר וז"ש ואינון מזדמנין בעלמא ושאלו כחות יצה"ר הנז' הם מזומנים ומצוים לאדם תדיר להכשילו בכל צד בעולם שהרי יש כמה בחינות יש לו להזדמן אל האדם מצד מבא שיש לנחש יצה"ר בטבע האדם וז"ש ואינון מזדמנן בעלמא בכל אינון סטרין דלהון והיינו מורה ל' אלה. שהם מצויים ושייך בהם ל' אלה.
ורוח דקודש' אקרי זאת בהפך החצונית שהחצונית אינ' נקשרת בחלקי' ונק' ל' רבים והקדושה נק' ל' יחיד ומלת זאת שהיא מורה באצבע אינו מצד הזמנתה אלא מצד שהאדם ע"י הפרישות מדרכי העולם מתדבק בה וז"ש רזא דברית קדיש' דהיינו השבתת הטבע והכנעתו שהיא נמצאת לאדם שנדבק בה דאשתכח תדיר וגו' ובחינת זכר הרוכב על זאת הוא זה ואין מיחודם לשון רבים כחצונים שאלה ואלה יאמר אלה אמנם זה וזאת לא יאמר זי"ם או זהי"ם והיינו זה אלי זה יהו"ד זה אלי בחינת הנקבה זה ה' בחינת הזכר:
ואי תימא אלה תולדות נח וגו' נראה מכאן שאין אלה בקדושה ואינו שהרי פירשנו בתיקונים אלדי"ם מי אלה ופי' אלה ג' אבות והענין כי אלה היא בחצונים שכללותם ג' קליפות האגוז שהם חוור וסומק וירוק תוהו ובוהו וחשך וכנגדם יש בקדושה ג' אבות ולכך יש אלה נגד אלה א' חסד ל' גבורה ה' באמצע והמלכות כוללת ג' ונק' אה"ל והבינה כוללת אותם ונקר' לא"ה והחצונים נגדיים לפנימיים וזהו עיקר מסקנת הזוהר ובתיקונים וכאן מחזר להעמיד הכנוי על האפשר לבד:
אהרן קריב דהבא. שהרי הוא הימין מצד המים ונקרב אל הזהב והאש והמדבר ג' עוזרים היו שם שהם שמרי הקדושה זהב שמרי הבינה זהב טהור אש שמרי הגבורה מדבר שמרי הארץ מלכות והם ג' גבורות ג' פעמים אלדי"ם כנודע ששם משתרשים החצונים ומשם שלטו בישראל להטיל זוהמא בנשמ' זהב וברוח אש בנפש מדבר כנודע ולכך חזרו לזוהמתן ונתעכל הענין עד שעמד ירבעם והחזיר הזוהמא ליושנ' ולכך לא היו ראוים לברכה ואזדעזע על עוצם הפגם שהוא שקול יותר מהעגל עצמו שהרי העגל תם זוהמתו בימי ירבעם ועגלי ירבעם עדיין קיימים עד שיתם זוהמתם בחבלי משיח בן יוסף ולכך כד בעא לבתר לברכא לון הוצרך לתקן תיקון גדול בספירות להמשיך אליהם הברכה ולכך בריך לשכינת' וגו' ולא יהא מלה חציץ מפני שהכותל מלכות כדמסיק ואדם ת"ת וכשהוא מתייחד אל הכותל גורם יחוד ואם יש חוצץ הוא נרגן מפריד אלוף. ועוד שהוא צריך לעלות וליכנס למעלה מהחצוני' ויכנס אל הקיר אל תוך מדרגותיה כדי להתעלות עמה למעלה להקשר אל הת"ת ולזה נכנס האדם ג' פסיעות ומתפלל ליכנס פנימה מג' מחיצות ואח"כ יוצא חוץ מג' מחיצות ואי להכי אתא לשתוק כדמפרש ואזיל. הרמ"ק זלה"ה:
והרא"ג ז"ל כ' כיון דההוא שדה אתקיים בברכוי מיד ברכיה ויתן לך האלהים רזא דההוא שדה דנפקי מיניה ברכאן וכו' ה"ג והוא חסר בספרים ור"ל כיון דההוא שדה שהיא המלכות אתקיים בברכוי מה שהוא הת"ת אז אותו שדה הנקר' אלהים ברכו וזהו ויתן לך האלהים. דכתי' בבקר יאכל עד הברכות והתפלות והקרבנות הנעשי' בבקר יאכלם עד שהי' המלכו' קוד' ולבתר לשאר בני עלמא והכי פרשי לה לקמן דף רמ"ח. מי אלה מאי שנא דקאמר וכו' ה"ג ור"ל למה אמר בלשון רבים היל"ל זה אלהיך וכיוצא בזה הקשה בפ' כי תשא דף קצ"ב ותירץ דתרי הוו שור וחמור ובג"כ כתי' אלה וכו'. ואינון מזדמנין בעלמא שלכך נקראים אלה כדבר הנגל' ומזומן בידי'. בכל אינון סטרין דילהון כי כשמשוטטי' בעולם משוטטי' הם וענפיהם וכחותיהם הנמשכים מהם. דאשתכח תדיר שכן משמעות מלת זאת דבר הנמצא ומזומן. דההוא חובה גרמא לון היינו חובה דקאמרו אלה אלהיך. ואע"ג דהאי פירוש' אינו מקוש' למאי דסליק מיני' ל"ק דהואיל דאתא לידי' אמר בי' מלתא ואח"כ חזר אל מקומו ואמר ד"א שהוא מקושר עם הקודם. ובגין דאתייהיב לון רשו לשלטא' כתיב על אלה אני בוכי' רזא דמלה על אלה דא סטרא דמסאבא דאתייהיב לון רשו לשלטא' אני בוכי' וכו' ה"ג וחסר הוא בספרי' ופשוט הוא. ובג"ד אקדים ואמר אלה דקיימא וכו' ה"ג וצריך למחוק מלת מ"י. ויתפרש מינייהו ושיעור הכתוב אלה המצות כדי שתפרוש מהקליפות הנקרא אלה צריך שתעסוק במצות. ואיהו רזא דאלה וע"ד כל הני היתוכא סוספית' דדהב' וע"ד כתב מי אלה ישר' כד עבדו עגל' כתיב ויאמרו וכו' ה"ג וחסר הוא בספרים וה"פ וע"ד כל הני כלו' כל הני אלה דכתיבי הם היתוכא סוספית' דדהב' פי' סיגי הזהב שהם כחות הדין שנשתלשלו מהזהב העליון שהיא הגבור' ומשם מתחזקי' לפעול פעולות דינים וז"ש אהרן קריב דהבא דאיהו סטרא דילי' כלומר סטרא דילי' דקליפה כי מהזהב הזה הם מתחזקים והזהב היה הזהב שלקח מידם. ואשא לאתקפ' כמש"ה ואשליכהו באש ולכן מצא מקום סטרא אחרא לאתתקפ' ויצא העגל הזה. טורא דסיני השתא גרים לון כמלקדמין לסאבא לון ולאתתקפ' עלייהו ה"ג. הה"ד אני אמרתי וכו' פירשו בפרשת שלח קס"ב ע"ש. כד בעא לבתר לברכ' לון בריך לשכינתא בקדמיתא ולבתר בריך לבנוי כיון וכו' ה"ג. המלאך הגואל פי' מדת המלכות. דכתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר אבל מאי שנא הכא דכתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ומאי שנא בכלהו וכו' ה"ג וחסר הוא בספרים. עכ"ל הרא"ג ז"ל: