אור החמה על ספר הזהר א:תנד

וקב"ה מעטר לון בעטרא דילי' וגו' היינו השכינה המעטרת עליו באומרו אשת חיל עטרת בעלה ובה מצוייר כל מה שבדעת העליון ומשם צופים הצדיקים העתידות כאשר יתבאר: והנה פי' וירא ישראל הוא כמו וירא אלדי"ם את כל אשר עשה שבהכרח אין פי' אחר שנעשה ח"ו אלא דקב"ה חמא כל עובדין וגו' ופי' וירא אלדי"ם את כל אשר עשה קדם שנעשה ג"כ פי' וירא ישראל את בני יוסף היינו אותם שעדיין לא היו וביאר איך אפשר זה בצדיק לידע ואמר שהידיעה העליונה אינה ידיעה לבד כידיעתינו אמנם הידיעה שלו יתברך עושה פועל ומציאות שמיד שידע יצוייר ציור והויה רוחנית וז"ש וכולהו אעברו קמי' בזולת הידיעה דחמא כל עובדין עד לא יעביד לון בעשיה מיד בידיעה מצייר להם ציור ומעביר לפניו אותו הציור כדי שיהי' הידיעה בהם כמציאותם אחר המצאם ממש. ועתה בציור זה המצוייר יש כח בצדיק לצפות ורואה ציורם שם למעלה והיינו זה ספר תולדות אדם הציור ההוא המצוייר מכח הידיעה כנזכר הוא הספר ההוא ואותו הספר הוא הכתר על ראשי הצדיקים וצופים ויודעים בו העתיד להיות והיינו וירא ישראל וגומר. אמנם יש לדעת שאלו הדורות המצויירות בספר הזה הקדוש אינם רשעים שהרי הם חצונים ואחיזתם בחוץ. אמנם צפה שיש נשמות קדושות שפוגמות ונדחות ומתגלגלות וצפה שמאריכות בחוץ עד היותם חוזרות אל תוך קדושתם לכמה דורות בענין שלעולם לא צפה אלא בתוך הקדושה ומשם ראה הפגם. והנה יעקב דמה שמא יש איזו מחשבה ליוסף יגרום הפגם ההוא ולזה שאל מי אלה על אלו אשר לפניו ועל הנמשכים מהם אם יש ח"ו פגם במוליד אלו שמחויב הפגם העתיד לנמשכים מהם וז"ש אשלים לתרין סטרין וע"ד אתיב יוסף לשתיהם בני הם לא הולדתי אלא צדיקים כמוני אשר נתן לי אלדי"ם סוד הפנימיות ויזכור אלדי"ם את רחל שמשם זכירת הבנים דבמזלא תליין ולרמוז זה אמר בז"ה שהוא סוד הזכר הכולל י"ב מזלות שמשם נמשכו אלו הנשמות. ואם אח"כ ימשך פגם אינו מצדי וג"כ אחר שהפגם עדיין לא התחיל אפשר שיתוקן ע"י הברכה כמו יה יושיעך מעצת מרגלים אחר שעדיין לא צמח אפשר שיתוקן ע"י התפלה וג"כ בכאן קחם נא אלי ואברכם והיינו נא עתה בעדות זאת תועיל הברכה משא"כ אם כבר התחיל הפגם מאיזו מחשבה רעה כנזכר:

וכד אתברכאן בנוי וגומר מפני שהם ענפיו ואין השקאת הענף אלא מן הגזע ולכך ימשך הברכה דרך יוסף אל בניו מנשמה אל נשמה דרך השתלשלות. והנה ר' אלעזר העמיק יותר אדרבי יצחק ולא פליג עליה אלא כמוסיף וזה מפני שיוסף תלה הענין בספי' העליונות כנזכר אשר נתן לי אלדי"ם שכינה בזה יסוד מהמזל העליון הנוזל דרך בו ולא ידע הפגם ההוא א"כ יתברכו דרך הספירות ולהמשיך הברכה דרך המציאות ההוא והמדה המתוקנת דהיינו את יוסף המדה המחוברת עם יוסף וז"ש רזא דברית וגומר האלדי"ם רזא דברית היא השכינה סוד המילה נקשר ביסוד והוא מכלל המילה:

התהלכו אבותי לפניו שנסתלקו למעלה ולא רצו להיות מרכבה למטה כענין אבן מאסו הבונים וטעם סילוקם להשפיעה וז"ש דהא מנהון אתזנת וזהו הטעם שהזכירה והזכיר אבותיו כלומר להמשיך השפע והברכ' אליה כדרך שבחרו אבותיו במרכבתם:

אלא רזא עילאה שם זה בבינה המשפעת אל הת"ת כדי להמשיך הבדכה דרך האבות למלכות דרך קו האמצעי שהוא הפותח שערי החיים דהיינו עץ החיים וז"ש מקורא דחיי שהאשה מתברכת ע"י בעלה וז"ש וכיון דאיהו נטיל וגומר וכל זה הכרח כי ויברך את יוסף בספירות ולא יוסף ממש: וה"ה יקשה שיברך הגשמי ויכוין ברוחני לזה אמר שאין העיקר במחשבה אלא כללא אפי' הספירות העליונות תליא בדבורא וצריך הכוונה והדבור להשפיע אל הספירות ומשם אל התחתונים וז"ש וכילא איהו תליא בדבורא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' וירא ישראל את בני יוסף וגו' אמר ר' יצחק וכו' וחביריו היינו יהוא ובניו שעבדו ע"ז שיצאו ממנשה כדפי' רז"ל: כגוונא דא כל דרין וכו' כלומר כמו שראה יתברך כל הנמצאים שבעול' כגוונא דא ראה גם כן כל הבריות וכל בני אדם שעתידים ליבראות. מנ"ל מאדם קדמאה ה"ג ור"ל מנ"ל יותר מפורש מאדם. וכל אינון מנהיגי עלמא וכו' עיין בילקוט בפרשה עצמה תמצא הכל באורך. אזדעזע ואמר מי אלה כלומר מי הוא זה שעתיד לצאת ממנו שיאמר אלה אלהי"ך ישראל כדלעיל. לתרין סטרין להאי סטרא ולהאי סטרא וכו' הכי גרסינן פי' להאי סטרא מי אלה מי הם כפשוטו ולהאי סטרא מי אלה שעתיד לצאת מהם ולומ' אלה אלהיך. א"נ מ"י אלה הוא אלהי' ומי היא בינה ואלה הם ו' קצו' כלו' מי הם אלה שעתידים לומר אלה אלהיך שגורמים במעשיהם אלה הרעים לסלק מי שהי' הבינה מאלה שהם ו' קצוות וזהו להאי סטרא ולהאי סטרא. וע"ד אתיב יוסף ואמר בני הם וכו' כלו' אל תבט לאחרית' שעתידים לומר אלה אלהיך שגורמים להפריד שם אלהי' דהיינו מ"י מאלה אלא באש' הוא שם הם צדיקים ושם אלהי' שלם וזהו אשר נתן לי אלהי' בזה ואין ראוי להעניש' עתה ולימנע מהם הברכה אלא לבנוי שכן כתיב יברך את הנערים מנשה ואפרים. ברכתא דבנוי הוה וכד אתברכאן בנוי איהו אתברך אפשר לפרושי כדפי' בפ' בלק דף קפ"ז על קושיא זו ותירצו אלא כיון דבריך לאלין נערים שהם מטטרון סנדלפון כנזכר שם ליוסף בריך דהא לא יכלין לאתברכ' אלא מגו יוסף עכ"ל. דבריך לאת קיימא רזא דברית בגין דכיון דאמר בני הם אשר נתן לי אלהים בזה כדין בריך לההוא אתר רזא דברית ה"ג וחסר בספרים. ופשוט הוא דמה שייך עתה לברך לאת קיימא קדישא לז"א בגין דכיון דאמר בני הם אשר נתן לי אלהים בזה דהיינו ע"י היסוד העליון הנקרא זה כמ"ש בפ' ויצא אין זה כי אם בית אלהים וגו' כדין בריך לההוא אתר רזא דברית. א"נ בזה היינו בחינת המל' והיא רומזת אל המלכות וז"ש רזא דברית דקיימא בהדי' דיוסף כלומר רזא דברי' שהיא המלכות דקיימא בהדיה דיוסף דהיינו היסוד וז"ש בסמוך האלהים אשר התהלכו וכו' דא רזא דברית קדישא דהיינו מלכות הנקרא אלהים. דאינון קדמאי עילאי וזהו לפניו רוצה לומר לפניו דאלהים זה כמו לפני גבעות חוללתי וכן החסד והגבור' הם עליונים ממנה וקודם המלכות ממעלה למטה ומהם היא נשפעת וז"ש. דהא מנהון אתזן וינקא ההוא אתר ה"ג וזה הברכה אשר ברך לברית קדישא דקאמר לעיל דהיינו המלכות שהי' הנקר' אלהי' אשר הלכו לפניהם אברהם ויצחק להשפיע אליה שישפיעו בה. והכא בריך לההוא אתר מלכות כאמור. דאלהי' חיי' דהיינו הבינה שלא ברך אותה מהאבות דוקא אלא גם מהבינה וכיצד היא מתברכ' מהבינה דכיון דאלהי' זה רועה אותי דהיינו ת"ת כלמה שאני נוטל הוא להשפיע לה וז"ש בסמוך וכיון דנטיל לון איהו האי אתר נטל ברכאן. וכלא איהו תליא בדבורא כלומר בברכה לבד שאדם מברך הוא מעורר המדות שישפיעו ברכות כמו שעש' יעקב שבדבור לבד ברך למלכות ולבני יוסף. וי"ס דגרסי וכלא איהו תליא בדכורא ופירושו הוא שבא לתת טעם למה שאמר דכיון דנטיל לון איהו האי אתר נטל ברכאן שכן כל הברכות תלויו' עד שיבאו לזכר כיון שהברכות הם תלויות בזכר מיד המ' מתברכת ממנו, וראשון עקר. ועל דא ויברך את יוסף את דקיימ' בהדי' יוסף כנזכר. בעי קב"ה מלכות וכן מ"ש עד דבריך לקב"ה בקדמיתא היא מלכות וכדמפרש ואזיל כריח שדה וכו'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: