אור החמה על ספר הזהר א:תנב

רתיכא עילאה רזא דאבהן וגו' הענין שכוונתו לפרש ד' ראשי שנים אלו ד' אותיות שבשם ואין ספק שעצרת הוא יום מתן תורה והוא בת"ת בסוד וא"ו. ופסח הוא דוחק לפרשו במלכות מה עשה כלל בו כל המרכבה משום דפסח בחסד ודוד וגו' נמצא כולל כל המרכבה מחסד עד המלכות א"כ הרי הוא במלכות וז"ש ודוד מלכא וגו' והכריח הענין עוד כי אחר שבפסח הוא מצה ומצה היינו מלכות וז"ש תו וגו' ועוד הכרח כי תחלת הדין ראוי שיהי' ממנה ראשון לכל ממטה למעלה ופתח הכניסה וקרובים לה החמץ החצונים והוא ה' ראשונה וגו' פי' ממטה למעלה וסתם דין ממנה וז"ש ועלמא אתדן וגומר:

פירות האילן ת"ת אילן פירות האילן נשמות ועליהם נאמר ממני פרייך נמצא:

תאנא ר"ה וגו' הכוונה על הבינה הן כפי הנוסחת הספרים רישא דמלכא מלכא בבינה ולה ב' ראשים למטה שהם חסד וגבורה:

רשתא לעילא ר"ל שהשנה למעלה מן הראש הוא הגבורה כנזכר.

ובג"כ כל באי עולם עוברים לפניו וגומר כלומר אחר שהוא אב לכל הנולדים ראוי שיעברו כולם לפניו וגומר וכפי הנוסחא האומרת ר"ה דא הוא רישא דשתא לעילא וגו' הכוונה ג"כ על הבינה קאמר שהיא ראש לשנה שהיא ג"כ נקראת שנה וראש השנה היא בחינ' ראשונה ממטה למעלה. ואפשר ששנה הוא ת"ת והבינה ראש אל השנה הכלל כי הכוונה על הבינה.

ברישא דשתא שארי יצחק לפירוש דפרשינן שנה בינה ריש שתא ממטה למעלה יצחק כנודע ולאידך פי' דפרשינן שתא ת"ת גבורה ראש לה ממעלה למטה והכוונה לתת סבה לדין דהיינו גבורה:

שירותא דימינא שהוא החסד מחכמה. וקשיא לי' אומר נדונין על המים ואין דין בימין לז"א כי פי' נדונין משתמחין בשמחה דהיינו דין המשמח וז"ש וע"ד חדוותא דמיא אשתכח בכולא וירצה נדונין אל כל המקבלים המים מן הימין שמחים ונדונין בהם. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. דאית פקודי אורייתא דעבדי לבוש יקר וגומר. גם פה הזכיר איך מהימים בעצמן נעשין ג' לבושין חד לעילא לנשמתא וחד לתתא לרוחא בג"ע הארץ וחד להאי עלמא לנפש שעל הקבר. ובתחלה אמר כי אית פקודי אורייתא למעבד לבושי וגו' ובסוף אמר דמן יומוי אתתקנו כל הני לבושי ובמה שביארנו דף רכ"ד יובן כי הא והא איתא כי ע"י מצות הנעשין בימים אז קונים הימים עצמן הארה והימים עצמם בכח הארת המצות הנעשין בהם נעשין לבוש אל הנפש ורוח ונשמה. גם אמר כאן דאית פקודי אורייתא למעבד לבושין לנשמתא וגו' ולעיל דף רכ"ד ביארנו כי מכל המצות אינן נעשין זולת לבוש אל הנפש ומה שאמרנו שם הוא נז' בפ' ויקהל ע"ש. והענין כי במצות עצמן יש ג' מינין הא' מצות מעשיות לעשות סוכה וכיוצא נעשין לבושי הנפש. ויש מצות דבור כמו מצוה לעסוק בתורה ולספר ביציאת מצרים ומצות ק"ש וכיוצא ומאלו נעשין לבושי הרוח. ויש מצות במחשבה כמו בתפלה הנק' עבודה שבלב וכמו לאהבה את ה' ויראה אותו ולהאמין שהוא אלהינו ונמצא באלו התלויין במחשבה ובלב ומאלו נעשין לבושי הנשמ'. עכ"ל. וע' במה שכתבנו בס' אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' נייחין כלא גופא שכיך בעפרא נפשא אתצריר ואתנהיר ברוחא בזמנא דאתלבש ה"ג ופירושו שבשבתו' וי"ט וראשי חדשי' מתלבשת הנפש ברוח כדקאמרן לעיל וזהו בזמנא דאתלבש. רוחא אתענג בגנתא דעדן היינו ג"ע התחתון. לצרורא דענוגא דכל עינוגין כנזכר לעיל כי בג"ע העליון הוא בכסא הכבוד ששם מקננא אימא עילאה שממנה נמשכים בו ענוגא דכל עינוגין: אית פקודי אורייתי דעבדי לבוש יקר לעילא היינו מהכונה שהאדם מכוין בתורה ומצות ומאותם הכונות נעשי' לבושים זכים מזוקקי' שבעתי' שבהם מתלבשת הנשמ' בג"ע אבל מקיום המצות ועשייתם בגשמות נעשי' לבושי' אחרים שבהם מתלבש' הרוח בג"ע תחתון כנזכר בפרשת ויקהל דף ר"י. לבושי יקר להאי עלמא להתלבש בהם כשבאים ומתראים לבני אדם בחלום. כלהו מתתקנן ה"ג. אתרגיש בדעתו בהיותו מחשב ענייני אותו עולם נתרגש ונתחרד על הדברים העוברים על האדם. ואחזיאו לי' בחלמי' חד דיוקנ' דילי' מנהור' תקיף וגו' ה"ג: שורין שורין דגנת' דעדן פי' בג"ע התחתון מקום הרוחות. בג"כ וישתחו ישראל על ראש המט' השתחו' כלפי הת"ת שהוא על ראש המט' כדקאמרן בחשבו שמדרגתו הית' במלכות לבד ולכך השתחוה למדה שלמעלה ממנו כעלול המשתחו' אל עלתו ושוחה לפניו לקבל ממנו אבל לבתר דידע וכו' אז ויתחזק ישראל וישב על המט' שאדרב' הוא היה מתקשר בעילה ומשפיע על המלכות שהיא המט'. הוא בלחודוי וכו' הוא לבדו תיקון שלם כי הכרעתו הוא הקיימת והנעשית בעולם ואע"ג שהימין נכלל בשמאל והשמאל בימין אינו תיקון שלם כי כל א' מגביר חלקו זה כלפי החסד וזה כלפי הגבור' אבל הת"ת להיותו כולל אותם יחד וממתקם וממזגם המזגה מתוקה ושוה היא נקראת תיקונא שלימתא והוא בלחודוי בלתי שתוף אחרים:

בפסח על התבואה פי' פסח הוא חסד ור"ל הגאול' שנעש' בפסח הית' ע"י החסד והיה מורי זלה"ה נותן טעם לשבח לפי שאברהם שהוא בחסד הנק' צורם הוא מכרם בגלות א"כ ראוי הוא שמי שהכניסם הוא יוציאם ולנו טעם אחר כי ע"צ החסד נגאלו כי מה הללו עע"ז וכו' והנה החסד הזה כשהוציאם היה נכלל בגבור' ות"ת כנזכר בפרשת בשלח דף נ"ה וכן המלכות הית' כלולה עמהם כי היא הית' המכה בהם כמשז"ל אני ולא מלאך וגו' וכמו שנמצאו בפסח מצרים ד' הנהגו' חגת"ם כנז' גם כן בפסח דורות נכללים יחד לדון את העולם על התבואה אם יהי' שדפון או ירקון ח"ו וז"ש רזא דאבהן ודוד מלכא דהיינו חגת"ם כנז' שהם הנק' פסח וזהו בפסח על התבואה כלומר באלו הדיינים הנכללים יחד ונק' פסח נדון הדין על התבואה אם תהי' מרובה או מעוטה. תו בפסח על התבואה כללות הפירוש הזה הוא שבימי חג הפסח נידון העולם ע"י המלכות הנק' תבואה כדמפרש ואזיל. דהכי הוא ממש כלומר צודק בה בעצם שיהי' העולם נידון על ידה בימי הפסח שכן חג הפסח היא המלכות כנזכר בפרשת תרומה דף קל"ה ולזה ראוי שיהי' נדון העולם על ידה בזמן שהיא שולטת והראי' שכן מצה אשר היא רומזת במלכות מלשון מצה ומריב' דינא דמלכותא דינא נאכל בפסח ולכן יהי' נדון על ידה יז"ש והא אוקימנא וכו' על מה אתיא מצה בפסח שהטעם הוא שמצה היא רומז' למלכות שכן משמעות מצה הוא דין א"כ יהי' נדון העולם על ידה בזמן שליטתה. אמאי תבואה כלומר מהיכן משמע שהתבואה היא המלכות. כד"א תבאתה בה"א יתירה ומדמל' תבאתה בה"א רומזת בה כן תבואה רומז בה. לה"א קדמא' ר"ל ראשונ' מלמטה למעלה. ואוקימנא דעלמא אתדן על דינא דה"א זה הוא פירוש בפסח על התבואה ר"ל בימי הפסח נידון העולם ע"י התבואה שהיא המלכות והטעם שהתחיל' היא לדון לא שאר המדות לז"א לפי שהיא ה"א קדמא' שבשם ממט' למעלה ואפשר נמי דה"א יתירה של התבוא' קא דריש דהיל"ל בפסח על תבואה מאי על התבואה אלא ודאי על ה' ראשונ' הנקר' תבואה וז"ש כד"א תבואת' כלומר כמו שה"א יתירה דתבאתה היא המלכות כן ה"א יתיר' דהתבוא' היא המלכות. וי"ס דלא גרסי ממלת רמיז עד ואוקימנא וכן נר' שהי' פי' מבחוץ והכניסוהו בפני' וכך הית' גירסתם כד"א תבאתה בה"א ועל מה אתדן על דינא דדא ופי' דדא ר"ל תבואה הנז' שהיא המלכות. ופשוט הוא והכל עולה אל מקום א'. אילנא ת"ת רברבא מצד הגדול' ותקיף מצד הגבור'. לעילא לפי שהמלכות ג"כ נק' אילן לכך הוכרח לומר דאילנא דא לעילא דהיינו ת"ת. כד"א אני כברוש רענן ממני פריך נמצא ה"ג ופירושו פירות האילן הם ישראל שהם פירותיו של הת"ת כמ"ש ממני פריך נמצא שאומר הת"ת למלכות ממני נמשך לך הפרי וכוונת המאמר בעצרת שהיא יום שבועות ישראל לבד הנק' פירו' נדונים ע"י האילן שהוא הת"ת. א"נ פירות האילן הם הצדיקים כנז' לקמן דף רל"ח וזהו ממני פריך נמצא ר"ל אותם הפירות שאתה דבוקה בהם לעולם אותם הפירות ממני הם נמצאים כי ממני יצאו אליך כאו' פרי צדיק עץ חיים ודין אלו הצדיקים אינן נידונים אלא בעצרת וע"י הת"ת שאז הוא מתגלה בסוד נתינת התורה וה"ק בעצרת הדין הוא על הצדיקים הנקראים פירות האילן וע"י מי הם נדוני' ע"י הת"ת הנק' אילן וג"כ נק' תורה ופקד דינו על לומדי תורה. בר"ה עוברין לפניו כבני מרון. כלומר דין הנידון בר"ה אינו פרטי כמו עצרת אלא כל בני העולם עוברים וכו'. תנא ר"ה וכו' מפרש ואזיל מי הוא הנקי ראש השנ' שכל העולם נידונין על ידו. רישא דמלכא וכו' מלכא הוא ת"ת רישא דמלכא הוא הגבור' וזהו דמפרש ואזיל ר"ה דא יצחק שהוא ראש מהת"ת הנקר' שנה נמצא ששם הזמן ממש מור' מי הוא הדן את העולם בזמן ההו'. בג"כ כל בא' עולם וכו' לפי שהדין שדן את העולם בזמן ההוא הוא הגבורה הקש' לכך הוא דן כל הנמצאים כפי מעשיהם ומלקה אותם בגבורותיו לתת לאיש כדרכיו ובזה הוא קיום העול' שאם היה נדון העולם ע"י מדת רחמים היי מרחמי' על העולם ויתחזק יד עושה רשעה והיה העולם אבד. וי"ס דגרסי בר"ה עובדין לפניו כבני מרון ת"ח דא הוא רישא דשתא לעילא אתר דאיקרי שנה בג"כ וכו'. ופשוט כמו שפי' לגירסת הספרי'. ודא הוא שירותא דרישא דמלכא ר"ל רישא דמלכא היא הגבור' כנז' אבל ראשית ותחלת הראש הזה מי הוא החסד וז"ש שירותא דרישא וי"ס דגרסי בפי' ודא הוא שירותא דימינא דמלכא דהיינו החסד כנז' וסוד רישא דמלכא פי' באידר' דמשפטים רישא דמלכא אתתקן בחס' וגבור' והיא הצטיירו' החסד והגבור' בסוד הדעת הנמשך למט' מאבא ואימא הם נקראי' ראשון דמלכא. בגין דמים הא ידיעה דהיינו בחסד ולכך בחג שהוא החסד נידונין על המים היוצאי' ממנו. וע"ד בארבעה פרקים אלין כלא משתכחין כלומר בד' זמנים אלו כל ארבע הנהגות בהם משתכחין שהם מתג"ח כנזכר וזהו שמפרש יותר ואזיל אמר רבי יוסי וכו'. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ועל דא חדוותא דמיא אשתכח וגו' רכ"ה משפטים קצ"ב יתרו פ"ב ס"ב. עכ"ל: