אור החמה על ספר הזהר א:תנא

ובגיני כך האי שביק לי' והאי נטיל ליה וגו' דוחק הוא שנא' שעל דבר כזה יתבשר יעקב ועוד מה לאדם תועלת בזה ולזה אמר כי עיקר הכוונה הוא שכל מעשה המצות הגשמיות נתבטלו מהאדם בעת מיתתו ואין לו חלק בכל מעשה התורה הגשמית לזה כשיש לו בן שהוא משית ידו על עיניו מורה שהוא תמורתו לכל ענייני העולם הגשמי ומעשהו וזה תועלת לנפש שהיא מסתלקת ומוריש חלק המצות המעשיות לבנו נמצאת שהיא שם וע"י בנו נהנית כאן וכבר הארכתי בינוקא:

והא אתערו חבריא וגו' ענין זה יובן במה שחתם דבריו בזה והענין כי האדם דינו בקבר בסוד חיבוט הקבר וכאשר תחלת העפר על עיניו ע"י בנו מורה שהוא קבר לאביו ודין אביו עליו כענין הדיני כפרת משכבו ובעפר שהוא נותן על עיני אביו מסלקו מעונש חיבוט הקבר ומקבל עליו כפרת משכבו וא"כ ע"ד זה ג"כ סתימת עיניו שלא יסתכל בחצונים ולא יהא לו חלק עמהם וישאר בקדושה הראשונה שהסתכל כי לעונשו צריך לרדת והרי בנו מכסה עיניו שלא ירד ויסתכל בחצונים ולכל היותר הוא כפרתו והיינו דמסיק ויקרא וגו' דאסתים וגו'. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. עפרא על עינוי כד אתקבר וגו' עיין שצריך הבן לשים עפר בעיני אביו בעת קבורתו בקבר וגם נר' שסתימת העינים אף בבית צריך הבן לסתמם וגו' ודוק עכ"ל. וע' במה שכתבנו בס' אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' לאזדווגא בי נשמתך היינו כנגד אעלך. ולאתקבר' גופך בקברי אבהתך כנגד גם עלה. מאי קא מיירי כלומר גם עלה למה לי. ואע"ג שכבר תריץ כפל הכתוב כנז' עכ"ז חזר ושאל מאי קא מיירי כדי לתרץ הקושי' שהקש' איך יעקב הי' מצו' שיקברוהו בא"י מאחר שיצאת נשמתו ברשו אחרא וכו'. אע"ג דקא נפקת נשמתי' ברשות' אחר' וע"ד ואנכי אעלך גם עלה ה"ג וחסר בספרים והכי תריץ אע"ג דקא נפקת נשמתי' ברשו אחרא וירא' העליה שלא במעלה ובקדוש' קמ"ל גם עלה שהיא עלי' ובמעלה וזהו שחזר ואמר וע"ד ואנכי אעלך גם עלה כלומר עליי' ותהי' במעל' ובקדוש': וי"ס דגרסי מאי קא מיירי דהא לא נפקת נשמתי' ברשו אחרא ולגירסא זו יהי' נמשך אחר מאי דקאמר לאזדווגא בי נשמתך וכי תימא מאי קא מיירי כלומר מאי חידוש הוא פשיט' שיזדווג בנשמתו שאפי' בחיים היה מוכן להיות בעל' דמטרוניתא לז"א דהא לא נפקת נשמתי' ברשו אחרא כלו' החידוש הוא שאפילו שתפטר בארץ נכרי' ברשו אחרא שם תזדווג נשמתך בי באופן שאין בנשמתך שום שליט' חיצוני וכאלו יצאתה בא"י ממש וברשו קדיש'. בגין יקרא דיעקב שהבן שהי' מלך ישית ידו על עיניו אין לך כבוד גדול מזה וישתכח עליה במיתתי' ה"ג אתא ר' אבא בטש בי' ה"ג ול"ג ונשקי'. מפרק' דרב ייסא סבא גרסי': לנגד' עפרא דרך המשכה מעט מעט מפני כבוד אביו ולא דרך זריק' וחבט' ולכך נקט לישנ' לנגד' ושאר המאמר מובן מעצמו. חמו מה דחמו היינו אור השכינה. בעאן לשואה ה"ג. דההו' נפש סמיכת לקבלי' כי הנפש אחר שיצא' אינה משוטטת תכף אלא יושבת בבית כנגד הגוף וסמוכ' לו. בכל מה דאסתכל אתלטיי' ולכן צריך לכסותו כדי שלא יביטו עיניו בנשמתו אשר כנגדו וח"ו אתלטיי' מהכח הטמא שהביט בעיניו: עכ"ל הרא"ג ז"ל: