אור החמה על ספר הזהר א:תנ

כדין עלאי ותתאי מתערין עליה. כל העולמות ונמצאים שכולם תלויים בו וז"ש וכד לא אשתכח וגו' וצריכין כולא זהו כשס"ת גולה כי הצדיק הוא מגן ואינו מצריך לישראל לכך. והטעם מפני שגלו ס"ת ולא חשו בתשובה ח"ו הדין מתעורר ואפי' נפשות הצדיקים שדרכם לרחם כשאינם מעוררים תשובה ח"ו מתהפכין לאויבים על צער ס"ת וז"ש ואפי' רוחין וגו':

תאנא ושכבתי עם אבותי. בגופא ד' גופין במערת המכפלה הם גשמיים מרכבה לחגת"ם. בנפשא ד' נפשות מרכבה בעולם העשיה ברוחא ד' רוחין מרכבה ביצי'. בנשמתא ד' נשמות מרכבה בבריאה וז"ש ברתיכא חדא ואין יחודם יחד שוה עם פרודם מפני שבהיותם יחד להם מעלה גדולה יותר וז"ש בדרגא עילאה:

מרישא דמלכא סוד ט"ל יה"ו כדפי' לעיל בסוד רישא דז"א שראשי נמלא טל והוא מקבל הט"ל מהכתר ולהיותו לבן רחמים גמורים מראה כל גווני הספירות כפי בחינת המקבל לזה נקרא טלא דבדולחא כעין הבדולח שמראה כל גוונין מתחתיו ולעולם הוא לבן וכן פי' באדרא והוא מחיה מתים ומתעוררים הרחמים מלמעלה ומרפאים האבות הגשמיים כדי שיתעוררו בתפלה ויהי' היחוד העליון ע"י וירוחמו התחתונים ולזה תחלה מתעורר הרוח והטל להם מלמעלה ואפשר ששלשה פעמים ביום שמתעורר רוח זה דקאמר היינו בג' תפלות שהם תקנו אותם ע"י מתעורר היחוד בתפלה כדפי':

מאן ראש המטה דא שכינתא שממש היתה מראשותיו של חולה והמטה כפשטה:

ור"ש פליג שנמצא לפי זה יעקב למטה ממלכות ולזה פירש לדידיה כרע פי' לת"ת מדתו כדמפרש ואזיל:

ואי תימא וגו' פי' אתה אמרת שלא השתחוה למלכות דס"ד כי יעקב לא הי' למטה ממלכות ולהכי פי' שהשתחווה לת"ת א"כ קשה בשלמא אם הי' חולה באותה שעה קרוב למיתתו והשיג למדתו ניחא שאז לא היה למטה ממלכות. אבל אין הדבר כן שעד עתה לא הי' חולה ולא הגיע עדיין למדתו ויותר טוב לאמר ולפרש וז"א וע"ד ידע דבההוא זמנא סליק בדרגא עילאה קדישא דהיינו מרכבה לת"ת כורסיא שלימתא ולפי שלא הגיע עדיין לזה לכך סגיד לההיא כורסיא עילאה שהוא המלכות שהיא שלימות הת"ת שלימו דאילנא רבא מצד הגדולה ותקיף מצד הגבורה ושלימותו ע"י המלכות וע"ד וישתחו ישראל על ראש המטה היא המלכות שעדיין לא הגיע לת"ת כדפי' כיון שעדיין לא היה חולה וזהו תשלום ואי תימא. לזה תירץ שזה טעות כי ודאי דהא אסתלק לאתריה ואתעטר וגו' מכמה ימים קודם הגיע למדרגת הת"ת ואמר לאתריה נגד הת"ת בעצמו ואתעטר בעטרוי סוד תרין עטרין דירית מאבא ואימא חסד וגבורה שבחכמה ושבבינה כדפי' במקום אחר בארוכה ואלו הן עטרי מלכא קדישא ולזה לא סגד אלא לת"ת בעצמו כדפי' מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' דמכרזי עליה בינייהו לא אשתכח מאן דאתער' וכו' ה"ג. הא מארי דדינא וכו' ה"ג תאנא ושכבתי עם אבותי בגופא במערה עם גופי האבות. ברוחא ברוחות של אברהם ויצחק שבג"ע התחתון. בנשמתא בג"ע העליון בבריאה עם נשמות אברהם ויצחק. ברתיכא חדא היינו מציאות האבות למעלה חג"ת וזהו בדרגא עילאה כלומר אחוז וקשור בת"ת. אטימין מכלא כלומר אטומים מכל החושים מחוש העין דלא מסתכלי ומחוש השמע דלא שמעי ומהידיעה ומהכל. ה"ג דלא ידעי ולא משגיחין ולא שמעי ולא מסתכלי במילי דאורייתא ובמילי דעלמא והיך קב"ה אשגח עלייהו ברחמי בכל זמן ועידן ולית מאן דישגח. תלת זמנין ביומא עאל רוחא חדא וכו' וה"פ דלא ידעי מעצמם והיודעים מעצמם לא משגיחין ומי שאינו יודע כלל אינו רוצה לשמוע וללמוד וזהו ולא שמעי ואם מטה אזנו ושומע איזה דבר לא מסתכלי לומר דבר זה ששמעתי דבר גדול הוא ויהיה תקוע בלבי. במילי דעלמא בהנהגת העולם איך מתנהג ברחמים אפילו שהם חוטאים אין איש שם על לב לידע סוד הדבר. עאל רוחא חדא היינו רוח חיים המשתלשל ויורד מרישא דמלכא כדלקמן בסמוך. ונשיב וכו' ואתסיין כי כל הנופח מעצמו הוא נופח וכמו שהוא חי כך הפחת הרוח הוא מחיה ומקיים ולכך נשיב ואסתיין גרמין וכו'. וההוא רוחא וכו' תאנ' והדר מפרש וההוא רוח' דאמרן הוא ממשיך סוד הטל העליון מריש' דמלכא דהיינו החכמה או חסד וגבורה דהיינו סוד הרחמים הגמורים הפשוטים. אתר דמשתכחי אבהן עילאי בסוד הוייתם קודם אצילותם כבנים במוח האב ואע"ג שנאצלו למטה במקומם לא נעתקו ממקומם וזה שאמר דמשתכחי כלו' נמצאים בכח אי נמי הם חסד וגבורה והיינו דמשתכחי אבהן עילאי שהם חסד וגבורה כדלקמן וכד אתער ההו' טלא מינייהו מינייהו ממש: וכד מתער ההו' טלא ה"ג כלומר כשמתעורר אותו טל היורד מהם מהאבות של מעלה אז מתעורר אבות של מטה. וההוא טלא אתסחי ה"ג. ואתער רוחא חדא דכליל בתרין אחרנין היינו בחינת הרוח של יעקב אשר הוא בג"ע התחתון שהוא כלול בתרין רוחין אחרנין שהם בחינת הרוח של אברהם ויצחק כדין מתערין אבהן אינון וזווגן נמצינו למדים כי בחינתם הנעלמת מעוררת בחינת הנגלי' כי בחינת הת"ת בסוד הדעת בכללות חסד וגבורה יורד ומשתלשל עד גן עדן התחתון ומעורר בחינת הרוח של יעקב ממש אשר הוא כלול בתרין רוחין דאברהם ויצחק ומשם יורד ומשתלשל עד מערת המכפלה לעורר את עצמם ואת גופם ואפשר לומר שזהו שאנו אומרים מוריד הטל מחיה מתים אתה. בגין דאינון דמיכין היינו האבות שהם ישנים ונרדמים מעשנן של עונות של התחתונים: אחזיאו ליה בחלמא או במראה: ורזא דמלה וכו' הכריח איך רחל עבידת יותר מכלהו שכן כל תיקון היחוד כדי לבטל גזירות רעות שהוא ארון וכפורת וכרובים שהיו בבית המקדש והיתה שורה שכינה עליהם היו בחלקו של בנימן שיצא מרחל אם כן ודאי יתיר עבדת מכלהו:

מאן ראש המטה קס"ד שהי' חולה והשתחוה לשכינה שלמעלה מראשו כמה שאמרו ז"ל. אמר רבי שמעון ח"ו אלא לדידיה כרע וסגיד ת"ח מטה דא שכינתא ה"ג וה"פ לדידיה למדתו ממש שהוא הת"ת ושיעור הכתוב מטה היא המ' וראש המטה הוא היסוד ועל ראש המטה הוא הת"ת נמצא דלדידיה קא כרע וסגיד כדמפרש ואזיל ואי תימא וכו' פירש כמו ואיבעית אימא וכיוצא בזה הרבה בזוהר והכי פירושו. כלומר ואי קשיא לך הא דבשלמא אי כדס"ד מעיקרא שהיה חולה והשתחוה לשכינה דרך תפלה כי כן דרך לחולה להתפלל על עצמו אבל לדידך רבי שמעון דסברת דעל ראש המטה הוא הת"ת מה צורך להשתחויה זו עתה לז"א ואי תימא כלומר ואי בעית אימא אסתיר מה דקס"ד דהא בההוא זמנא לא הוה מרע דהא לבתר כתיב וכו' ובשעתא דסגיד לא הי' חולה א"כ על כרחך תודה שאין ההשתחויה אלא לת"ת מאחר שלא הי' חולה שכינתא ליתא וא"ת ומה צורך להשתחוי' זו אל הת"ת עתה לז"א ועל דידע דהא בההוא זמנא היתה הסתלקותו למדריגתו למעלה להתקשר עם הת"ת בג"כ סגיד לההוא כורסייא עילאה דהיינו ת"ת. ועל דא ידע נר' שהנכון לגרוס ועל דידע דהא וכו' ומוכרח' היא ופשוט הוא כדפי'. אילנא ת"ת רברבא מצד הגדולה ותקיף מצד הגבורה. דאיקרי על שמי' ישראל סבא. ירית סיהרא מכל סטרוי בין באשלמותא בין בפגימותא כנז' לעיל. קיימא בשלימותא כנז' לעיל בפסוק ותרב חכמת שלמה. וכד בעא גרסי'. למיקם על נימוסי אורייתא לידע תוכן טעמי חוקי התורה כמו טעם חק פרה אדומה. אמרתי וגו' אמרתי שהייתי חכם שירשתי לסיהרא מכל סטרוי עכ"ז רחוק' החכמה ממני. א"נ האי דקאמר ירית סיהרא מכל סטרוי הוא פי' את כל זה נסיתי בחכמה דהיינו חכמת שלמה וירשתי אותה בין בפגימות' בין באשלמות' והיינו תרי רבויי א"ת כ"ל לרמוז אל שתי בחינותי' הנז' ועכ"ז חשבתי שאחכמה וכו'. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון וכד מטי ההוא טלא וגו' רכ"ו. עכ"ל: