אור החמה על ספר הזהר א:תמח
Ohr HaChammah on Zohar 1:448 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →מעטורא דמתעטרי אבהן היינו שפע הבינה שהוא נהר שמאירה חג"ת וכנגדם נצוץ למטה לעידון האבות ושאר הצדיקים בג"ע.
וביומין דלהון מסבת שהוא האירם שהוא שלימו דאבהן והיינו כענין בע"ת בימיו כן אחר בימי אחר שמזכה אותו. ולא מפני זה חסרו האבות שלמותם ח"ו אבל אדרבה יש להם תענוג בסוד הרכבת אילן באילן וכולם קדושים ודרך זה ג"כ למי שמזכה לחבירו:
חקל תפוחין קדישין מלכות שדה יונקת מן התפוחין העליונים שהם ג' אבות דהיינו גווני התפוח סומק וחוור וירוק:
טל השמים הוא סוד שפע הכתר הנשפע לת"ת וז"ש שראשי נמלא טל ומאותו שפע משפיע למלכות כדכתיב פתחי לי אחותי וגומר וטל סוד יוד הא ואו דהיינו יה"ו תלתא מוחין עילאין כזה # וזהו טל.
מאי משמע. קשיא ליה וכי בגין שריח בגדיו כריח שדה שהיא המלכות ברכו בטל השמים שהוא למעלה ותירץ בגין דההוא חקל וגו' א"כ כיון שריח בגדיו כריח שדה לכך ברכו בטל שהוא מתייחס לה: ור' יוסי אמר דלא אצטריך להכי שגם ברכו במשמני הארץ וז"ש בכולא ברכי' דהיינו בגדיו ממש כדפי' לעיל שהם ימיו שבהם מתלבש לעילא.
בגו צרורא דחיי ג"ע שלמעלה החת כסא הכבוד למעלה מעולם המלאכים והם לבושין מאויר ג"ע דהיינו המלכות בעצמה:
וחד לבושא דלבר בעולם הזה בסוד דקות בעשיה וג' לבושין אלו הם בסוד בריא' יצירה עשי' ובסבא הארכתי:
ואודעת ליה בעלמא בחלום לחיים או בהקיץ כפי האדם וצורך השעה:
צחות תרין מה שהי' לנשמה ומה שנתוסף לה בשביל הרוח. מהרמ"ק זלה"ה. ועמ"ש בס' אור הגנוז בס"ד:
והרא"ג ז"ל כ' הה"ד ויתיצבו כמו לבוש דקרא משתעי בתחיית המתים דכתיב תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש כלומר תתהפך כחומ' חות' צורת פניו בקבר ובעתהתחי' יתיצבו כמו לבוש ר"ל כפי אותו הלבוש שהוא מלובש כי כמו שנעש' לבוש ממעש' המצות הנקרא חלוק' דרבנן כן ממעש' העבירו' נעשה לבוש מלוכלך כנזכר בפ' פנחס דף רי"ד ובפרשת שלח לך קע"ד ובויקהל ר"י ולז"א כפי הלבוש שיש לו כפי מעשיו כן מתיצב ועומד. דיומיהון בחוביהון חסרין ה"ג. ביומיהון מתעטרן בההוא עלמא מעטורי דמתעטרי בהו אבהן ה"ג מההוא נחל דנגיד היינו הבינה כי הצדיקים שזוכי' לעלות לג"ע העליון שהוא כסא הכבוד מתעדנים ומתעטרים מהבינה שהבינה מקננא בבריאה. הה"ד ונחך ה' תמיד כלומר ינחה לך ה' השפעה מאותה המדה דנגיד ונפיק תמיד בלא הפסק דהיינו הבינה. א"נ מוהשביע בצחצחו' קא מוכח דהיינו אותם הצחצחו' שבבינ' כנזכר בפרשת תולדות יצחק דקמ"א. ולא יראה כי יבא טוב דא תחיית המתים כנזכר בתיקונים דף פ"ג. ושכן חררים במדבר מעשה היה בזמנינו ורוח של רשע א' גמור שנכנס בגוף אשה א' ושאלו לו באיז' מקום היה מיום פטירתו ועד עתה ואמר שהיה במדברות ולא הכניסוהו בישוב אלא עד עתה. נטיל טלא כל יומא וכו' ה"ג. חקל דתפוחין קדישין שדה היא המלכות דחמידו לי' אבהן עילאין שהם תפוחין בסוד אדום ולובן וירוק. א"נ הת"ת כשכולל ג' אבות נק' תפוחים וזהו מטל השמים ת"ת. בכלא ברכיה ירצה כי ת"ת קאמר שלא נתברך אלא מטל השמים דהיינו ההוא טל שיורד להאי שמי' אבל משמני הארץ הוא כפשוטו לז"א רבי יוסי בכל' ברכי' כלומ' ע"ד שפי' בטל השמי' למעל' כן פי' ומשמני הארץ למעל' ג"כ דהיינו המלכו'. בגין דויר' את ריח בגדיו דבגדיו תרתי משמ' חד כנגד זכור דהיינו ת"ת מצד שקיי' מצות עשה וחד כנגד שמו' שהוא כנגד המלכו' מצד שלא עבר על מל"ת ולכך צריך שיתברך מטל השמים ומשמני הארץ ואפשר שזהו שאמר יצחק ראה ריח בני כלומר ריח של בני ממש כריח שדה מלכות מצד מל"ת אשר ברכו ה' ת"ת מצד רמ"ח מצות עשה נמצא שמצד מעשיו ייחד קב"ה ושכינתיה לכן ראוי שיבורך משניהם טל השמים ומשמני הארץ. כמה לבושין אינון דמדנקט קרא בגדיו ולא בגדו ש"מ דלאו חד הוא. אלף ות"ק ריחין וכו' לפי שהלבושים ג' היה ת"ק ריחין לכל לבוש בסוד ששורש הנשמה מעץ החיים שמהלכו ת"ק שנה. דמתלבש בההוא לבושא וכו' ה"ג. בגו צרורא דחיי בג"ע עליון שהוא בבריאה ששם מקננא בינה הנקר' חיי והוא מלביש האצילות לזה אמ' פורפירא דמלכא נמצא שבהיות הנשמה בג"ע עליון היא בצרור החיים שהיא בינה. וחד לבושא דלבר שהתלבשת בו הנפש כדמפרש ואזיל. דקאים ולא קאים לפי שלבוש זה עומד מחוץ לג"ע והלבוש הזה הוא רוחני קצת וגשמי קצת שבו הוא מתלבש ועומד וג"כ בו שאט ואזיל בעלמא וזהו וזהו קאים ולא קאים אתחזי וכו' שאינו עומד במקום אחד ואתחזי לפעמים ולפעמים לא. ובכל ריש ירחא ושבתא ה"ג דקיימא בין פרגודא היינו הפרגוד התחתון אשר הוא בחלק העשיה הרוחני והוא המפסיק בין יציר' ועשיה והוא ג"ע תחתון והוא משכן לרוח. בגושפנקא חותם: סתימא מכל סטרין כלומר מסתירים הדברים שלמדתים בכל כך הסתר שאפי' דבור קטן אינו יוצא מפיה' בענייני הסודות. אורחוי דגנתא רוצה לומר דרכים והקדמות ודרושים על ענייני האצילות דהיינו אורחוי דגנתא. דמלכא מלכות. אורחוי דמלכא ת"ת. א"נ אורחוי דגנתא דמלכא ג"ע. אורחוי דמלכא הנהגותיו עם העולם וכיוצא עכ"ל הרא"ג ז"ל: