אור החמה על ספר הזהר א:תמו

שאני עמלא דאורייתא דלעילא מן שמשא הוא. שאין מדרש בלא חידוש אף אם נדרש כבר כמה פעמים:

עביד לון רתיכא קדישא לעילא הן מרכבה מצד נשמתן ומעשיהן וגומר ועם היות שאחרים ירצו להמשיך במעשיהן להיות מרכבה לא מפני זה יתעטר הקב"ה במרכבתו בהם ויאמר אלהי חזקיהו ואלהי שלמה וכיוצא וז"ש ואתרעי בהו וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. מהו שמיר ההוא דרשים. אותיות שמיר הוא רשים. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' לכ"ד אלף עיבר ה"ג והם כ"ד אותיות דבשכמל"ו שהם ו' קצוות שבה שעולות לכ"ד בחינות פרטיות: לית דנפיק מינה לסטר האי ולית דנפיק מינה לסטר האי בין להנהגת יד ימינה שהוא הנהגת הרחמים בין להנהגת יד שמאל שהיא דין אין איש מהם יוצא מתחת רשותה אלא אל אשר יהיה שמה הרוח שלה ללכת ילכו וגו'. מתאחדן בשערהא כי שערותיה אדומות בדין ולכן אסור לאשה להראות ולגלות שערותיה כנזכר בפ' נשא קכ"ו וכבר ידעת שכל שער ושער הוא חלול כמין צנור ואם השערות בסור הלובן הם צנורות הרחמים ואם הם אדומות דהיינו שערין דילה הם רומזות להמשכו' הדין. חד עולימא היינו מטטרון: דאורכיה מסייפ' עלמא וגו' היינו עולם היצירה כי הור כולל כל ז' היכלות: נפיק בין רגלהא כלומר הגם שהפלגתי בנער זה שארכו מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא בערכה הוא קטון נפיק בין רגלהא. בשתין פולסי דנורא הם כחות עליונים מושפעים מהגבורה והם המסבבי' אותה והם סוד הגבורי ישראל ת"ת כנז' בפ' בשלח דף ס"ו. מתלבש בגוונוי היינו גווני ארגמ"ן כנז' לעיל. דא אתמנא על תתאי שכן הוא שר העולם. מארבע סטרה' גרסי' כלומר מטטרון זה ממונה להנהיג העולם ומתלבש בגוונוי שהם ארגמן כפי ההנהג' היורדת מארבע סטרהא שהם ההנהג' עליונ' חגת"ם. ולגירס' הספרים דגרסי מתחות ר"ל דא אתמנא על העול' מתחת ידה ורשותה. שית מאה ותלת עשר מפתיחן היינו רמ"ח מצות עשה שבת"ת ושס"ה ל"ת שבמלכות זכור ושמור ומטטרון זה כולל הכל בסוד הייחוד שמתייחדים בו ונקראים המצות מפתיחן לפי שכל מצוה ומצוה כשפועלי' אות' פותח אוצרות עליונות וכשפועלים העבירות נסגרים הצנורות כנז' בפ' מצורע על נגע צרעת מכתש סגירו ע"ש שסוגר הצנורות. בשננא דחרבא דחגיר בחרציה תליין זהו משרז"ל הסייף והספר ירדו כרוכים ויצאת בת קול ואמרה העוסק בזה ינצל מזה וכו'. באינון ברייתי נראה במקומות רבים מהזוהר שהיו ברייתות קדומות מאנשים קדמונים כמו התוספתות והמשניות הבאים בזוהר. במתניתא דילן אוקימנא מילי שינוייא הוא כלומר אין הכי נמי שבמתניתין דילן אוקימנא מילי וקרוי בה חנוך בן ירד אבל אותם דקאמרת דקרון ליה חנוך בן ירד ברייתי אינון: וכלא מלה חדא אסתכלו כלומר בין מתני' בין בריית' כלם הסכימו לקרותו חנוך בן ירד ולקמן מפרש למה קראוהו כן. תחותיה תטלל חיות ברא כלומר תחותיה דמטטרון זה תטלל חיות ברא היינו בחינת העשיה של סנדלפון לרמוז שהוא שולט עליו ויש בו כחות טמאים וטהורים וקראו ברא לפי שהוא חוץ מפתח היכל לבנת הספיר ת"ח כמה דישראל וכו' ה"ג ובא ליתן טעם למה נק' מטטרון חנוך בן ירד. דישראל ת"ת: קדישא מצד החכמה ששם הוא הקדש. עילאה מצד הבינה וזהו אומר כי בן הייתי לאבי מצד החכמה רך ויחיד וכו' מצד הבינה. כי נער ישראל וגו' הכריע כן מדקרא אקיש נער לישראל ודאי על תרווייהו קאמר ושיעור הכתוב כי נער מטטרון זה הנק' נער היא בן למלכות כמו ישראל שהוא בן לבינה. עשר ירידות ירדה שכינה בפרקי ר' אליעזר מני לכלהו ע"ש. ותחות האי כלומר תחות האי בן ירד שהוא מטטרון: דאיקרון חיוות ברא חיוות ברא ממש ה"ג וכבר פי' לעיל. ככבייא דשרביטא הם הככבים היוצאים בלילה לגדל הזהב כנז' בפר' תרומה דף קע"א והכוונה שהשערות לפי שהם אדומות מולידות דבר אדום שהוא הזהב ואבני' טובות ומרגליות אדומות וזהו דמפרש בסמוך וכלהו איקרון שערי דארגוונא. א"נ ככבייא דשרביטא הם המשכו' ובחינו' היוצאי' מצד היסוד הנק' שרביט וכן היסוד נקר' כוכב כ"ו כ"ב כנזכר בתיקונין דף קמ"ג וזהו נמי דקאמר בסמוך וכלהו איקרון שערי דארגוונא. דשרביטא ממש כי הככבים הללו כשהם מתנוצצים ומשפיעים כחם להוליד תולדות' או לפעול אי זו פעולה אותו התנוצצות בא בכח כמי שמכה בשרבי' זה שדרכו להכות בו בכח. מארי דמארין כלומר אדונים שולטים על אדונים אחרים שתחתיהם. וי"ס דגרסי מארי מדין ר"ל בעלי הדין. מארי דמתקלא הם העומדים על המשקל כששוקלין העונות והזכיות ונר' שהם הנז' בפ' פקודי דף רנ"ב בהיכל הזכות. מארי דחצפא כלומר בעלי דין חצופים ועזים. וי"ס דגרסי מארי דחצדא ר"ל שממונים על הכריתה והכליון. ידהא ורגלהא אחידן כהאי אריה תקיפא וכו' ה"ג והכוונ' שבחינותיה המתפשטות למטה לעולם הם פועלים ואוחזים בענייני העולם להנהיג ולפעול לתת לכל א' וא' כדי רשעתו במספר כארי הזה שהוא אחוז בטרפו באופן שלעולם יש לה להתעסק: א"נ אתא לאשמועי' שבשום הנהגה שהיא מנהגת אינם יכולים להמלט מתחת ידה כי היא אחוזה בהם כארי הזה דאחיד על טרפיה דא"א לנטרף להנצל מידו. טופרהא הם בחינות מלאכים האחרונים שבצד הקדושה. זוהמא דטופרהא ה"ג והם הקליפות המתאחזות ומתלקטות כציפרנים הללו. דלא מתדבקין כי כן הזוהמא הלזו היא מתפרדת אינה דבקה בבשר כצפורן הזה שהוא דבוק ואחוז בבשר. מסטרא דמסאבותא אפשר שרומז בבחינת צנור שמאלי שביסוד שממנו יונקים כל החיצונים. אשתדל בדעתא דרוחין ושדין ה"ג והיינו שדה ושדות. למירת סיהרא בכל סיטרא אפי' בבחינותי' התחתונות האחוזות בקליפות. ותרב דייקא כנז' לעיל. מחכמת כל בני קדם פירוש אחר הוא שמפרש שבני קדם הוא בקדוש'. וי"ס דגרסי דכר ונוקבא דאיקרי הדר דכתיב וימלוך תחתיו הדר וכו' ושם אשתו מהטבאל וכו' וענין ואלה המלכי' הם סוד אידרא דנשא. דאתחזי לקבלהא כלומר הראוי לעמוד כנגדה לפי שדוד אביו כבר הסיר המכשולות והקליפות כנרמז בפ' וארא דף כ"ז וכשבא שלמה עמדה סיהרא במילואה שהו' היה בתכלית העליה כנז' בדרז"ל כמא דאוקימנא. דבגין כך אמיה בת שבע הוא ע"ש מדת המלכות הכלולה מז' ספי'. דבתר ריחייא פי' בפ' בא ל"ז שרחיים הם מרכבת חרגמ"ן ואחריהם באה הקליפ'. וכלא אכלילת גרסי' שכן היא כולל' כל מה שלמעלה ומה שלמט'. דהא בכל הני מילי זכינא ה"ג רתיכא קדישא לעילא בשלש' מדות עליונות חג"ת מרכבה אל הבינה דהיינו קב"ה דקאמר: ואתרעי בהו הוא פירוש למלת חשק ה' שחשק בהם לעשות' מרכב'. ולאתעטר' בהם מצד הרצון כי כמה הרבו מעשיהם כיוצא בהם ולא זכו ליעשות מרכב' כמוהם וז"ש אתרעי ודייק כן מאומרו ושכבתי עם אבותי לרמוז שהי' מרכבה עמהם וזהו שכיוון נמי ר' אלעזר בהאי דקאמר יעקב הוה ידע וכו' ועל האי כתיב ושכבתי עם אבותי ודאי: עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון בין רגלהא בשתין פולסי דנורא וגומר בשלח ס"ו. דאקרון ככביא דשרביטא וגומר תיקונין קע"ג: