אור החמה על ספר הזהר א:תמד

פתח ואמר הנסתרות לה' אלדינו וגומר ת"ח כמה אית ליה לבר נש וגומר היינו ממש פי' הפסוק אחר שהוא אמת שהנסתרות אפי' במחשבות גלויות לה' אלדינו א"כ הנגלות לנו לפחות במה שביכולתינו דהיינו לאזדהרא מחובוי ולאסתכלא וגומר והיינו והנגלות לנו לעשות את כל דברי דהיינו מפני שאפי' מה שאין אדם חושב שחטא יסודר שם וז"ש דתנינן כל מה דעביד בר נש אפי' שאין כוונתו לחטא:

בספרין כתיבין היינו ציורם בסוד עיני ה' ומשם יתעלו למעלה ויכתבו בספרי' כדי לתת מעשה על מעשה וגומר. במסתרים במצפוני לבו והיינו ותנינן וגומר.

ולא אתאביד זולתי בתשובה שנמחק משם.

ראובן סתם לשמה שנמשכה מלמעלה בלי שום הכנה למטה שהרי יעקב כוון על יוסף ונשמת יוסף לא באה.

והאי בן לא אתיידע שמיה שההכנה התחתונה הקורא השם לא נתאמתה לראובן ועקרה נשמת יוסף לבא נמצא שאין אנו יודעים מה יגבר בו אם המעשה סתם וויהי' הבכור' לרחל ולזה כשטעה ראובן בסבה קלה פרחה בכורה והלכה ונחה במקומה כראוי:

ועל דא לא קריא לאה בני ירצה עם היות שמן הדין היתה לאה יכולה לקוראו סתם בני שהרי מצדה הוא ודאי שמחשבתה ביעקב ולא רצתה מפני שהי' ספק מצד יעקב כדפי' ועם היות שהי' ראוי שיקרא ראובני שתי מלות ראו מצד יעקב מסופק ובני ודאי מצדה לא רצתה מפני שהי' מורה ספק גם בעצמה דהיינו ראובני ואינו שהיא אינה מסופקת וז"ש ולא איקרי ראובני דהא לאה ידעת.

משירותא וסיומא. תחלה במחשבה ולבסוף במחשב' ובמעשה ובזה מעולה שבשבטי' ששאר השבטים הי' בהם מציאותם לבד:

דרמיזא בשמא קדיש' ואפיק וגומר שני תנאים במצוה זו כדי להיות בה כח בשבועה שהרי האות שהוא בקדש לא יוציא טמא:

תו מ"ט הכא בשלמא באברהם להשביע דכתיב שים נא ידך ואשביעך אמנם יעקב אמר שים נא ידך אל נא תקברני ולבסוף כתיב ויאמר השבעה לי נראה כי תחלה לא הי' להשביע כיון שהפסיק באל נא תקברני ולזה תריץ שהשבוע' היתה בו ואמר אל תקברני סמוך לשים נא ידך מפני שהיא טעם לאל נא תקברני כדמפרש ואזיל וגומר וז"ש אלא א"ל יעקב וגומר:

על נהר כבר שהוא קדוש רצועת ג"ע וכן נילוס רצועת ג"ע. ומדרך אחרת נראה מפני שהמים הם מטהרים ואינם טמאות באויר ארץ העמים. ובזה נחלקו רז"ל כבר הוא פרת. וא"ת ויעקב ג"כ יקבר בנהר ולתרץ זה אמר קב"ה וגו' כדמסיק והענין כי יוסף הוצרך ויעקב לא הוצרך כדפי' לעיל:

גלותא לא אתקיי' ירצה שראוי שיגאלו ולא יהי' גלות כלל וזה שע"י יוסף נכנסו לגלות ואין ראוי שהוא יגאל והם גלו: עוד אפשר לפרש שלא יוכלו ישראל לסבול הגלות אלא עם השכינה בתוכם והשכינה צריכ' יחוד עם יסוד סוד יוסף ולזה הוצרך שלא יעלוהו.

בכלא אתתקן. בגופא ובנשמתא רומז לסוד גבוה ואפי' מערתא מ' וקבורת האבות בה ירמוז מציאותם בתוכה: ואפי' מערתא בעצמה אל עצמה היא כפולה:

תרי אברהם ויצחק וחד יעקב: ועוד בחינה אחרת האבות עם בת זוגם כדמפרש. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ביצחק לא כתיב בגין דנפק מיניה עשו. ואם תקשה עלי מאברהם נפק ישמעאל. נלע"ד דישמעאל כתיב ביה פרא אדם ידו בכל לפי שנמול כדאיתא בזוהר וא"כ כבר נכנס גם הוא במצות תחת ירכי אבל עשו לא נימול כלל כמ"ש ז"ל שהמתינו לו עד שיבלע דמו לפי שהיה אדמוני וכשהי' גדול לא רצה לימול א"כ לא נכנס עשו במצות תחת ירכי. עכ"ל: ומצאתי כתוב ונ"ל שהוא מהאלהי הרי"א זלה"ה וז"ל ביצחק לא כתיב משום דנפק מיניה עשו פי' בהיותו מהול אך אברהם לא נפק מיניה ישמעאל אלא קודם שנימול ולכן כתיב ביה שים נא ידך תחת ירכי. עכ"מ:

והרא"ג ז"ל כ' לאזדהרא מחובוי וכו' שכן יעקב ע"י שהטע' את אביו בענין הברכות הטעוהו בלאה וכפשע בינו ובין העון כדמפרש ואזיל ואי לא הוה הא לא הוה הא. היך לא יסתמר כלומר היך לא ישמר ויזהר מלמיחב קמי מארי'. ההוא מה דחשיב ה"ג. ובכרות' דראובן אסתלק ליוסף כמש"ה בדברי הימים ובחללו יצועי אביו נתנ' בכורתו ליוסף וכו'. מ"ט כלומר מה לו לבכור' עם יוסף הניח' ליטלה מראובן מפני שחלל יצועי אביו אבל ליתנו ליוסף אמאי הי"ל ליתנ' ליהוד' שהי' מלך או לשמעון שהי' בא אחריו. כלו' חמו בר רא"ו בן האי בן לא אתיידע שמי' ה"ג. בשמא אחרא איקרון כמו שמנו ז"ל בני ט' מדות. משירות' וסיומ' בנו הוה ול"ג ברי'. יתיר מכלא והאי ברית רזא דיוסף איהו אמר רבי שמעון באברהם וכו' ה"ג וחסר הוא בספרים והוא תירוץ לשתי שאלות ששאל במה אומי ליה יעקב ליוסף כלו' במה השביעו ותו החפץ שנטל מה שייכות יש לו עם המושבע וז"ש ליוסף לז"א לראשונה במה השביעו בההוא את קיימא. לשניה מה שייכות יש לו עם המושבע והאי ברית רזא דיוסף איהו ולהיות שיוסף היה מקושר בברית צודק לו שהשביעוהו בו. בההוא אתר דרמיזא שמא קדיש' היינו שם שדי שהוא ביסוד. א"נ שם ההויה ממש הוא ביסוד כנזכר בפ' ויקרא דף י"א. ואפיק זרעא קדישא דכיון דישמעאל חזר בתשובה ונאמרה בו גויעה כצדיקים זרעא קדישא קרי לי'. ביצחק לא כתיב כלומר ג"כ הי' יכול להשביע יצחק את יעקב כשהלך לפדן ארם שלא יקח אשה כנענית שאין לומר שלא הי' צריך להשביעו שידע שיקיים דברו שהרי יוסף שג"כ היה בנו של יעקב ועם כ"ז השביעו אלא ודאי לא היה יכול יצחק להשביעו בגין דנפק מיני' עשו שהי' רשע גמור ומעולם לא חזר. על נהר כתיב והוא על המים שאינו מקבל טומאה אוף הכא וכו'. אי יוסף אסתלק מהכא גלותא לא אתקיים לפי שהשכינה רודפת אחר הצדיק ולהיותו שם תהי' השכינה שם על הקבר תמיד תהי' השכינה מתנחמת ומתייחדת בגלות ועל ידה יוכלו ישראל לסבול עול הגלות וזהו דמסיק ואמר ויסבלון בני ישראל גלותא. דהא בכלא אתתקן בין מצד עצמו בין מצד י"ב שבטין כדלקמן דף רל"ה. בגין דכל מלה דכפלת' כלו' מלת מכפלה הוא תרין וחד דמלת כפול הוא תרין חד וחד אבל מכפלה הוא תרין וחד כנז' בפ' חיי שרה דף קנ"ט. אוף מערתא תרין וחד הענין יובן במה שאמרו בפ' שלח לך דף קס"ד כי סדר קבורת האבות במערה הוא זה אדם חוה שרה אברהם יצחק רבקה לאה יעקב וכפי זה תמצא לכל זכר שתי נקבות אצלו דוק ותשכח וז"ש כאן תרין וחד כלומר תרין נוקבין וחד דכר ואם אינו נקבר שם לא יבואו תרין וחד לזה נק' מכפלה ג"כ כפי הרמז הי' צריך ליקבר שם יעקב שהי' נשמתו של אדם הראשון כנז' בר"מ דבהר סיני ואפשר נמי שזמ"ש תרין וחד כלומר תרין גופין וחד נשמה שנשמתו של יעקב היינו נשמתו של אדם הוי תרין וחד: ות"ח אבהתא וכו' ה"ג כלומר בא וראה שהי' מוכרח כן כפי הסוד שהרי כל האבות נקברו הם וזווגייהו ולכן יעקב הי' צריך ג"כ שיקבר הוא עם זוגתו שקדמ' לו כדי שיהיו הם וזוגייהו באותו ענין שזכרנו. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון אבהתא זכו לאתקברא תמן וגו'. שלח קס"ד: