אור החמה על ספר הזהר א:תמג

דיוקנא דאבוי. שורש נשמתו הטהורה וכדי שלא תפגם ע"י יוסף באה שם להזהירו על העבירה ויוסף חלק כבוד לדיוקן נשמת אביו שנתגלמה בצלם יעקב ממש והיינו בנו שחלק לו כבוד לנשמתו שלא תפגם במעשה המגונה ההוא ג"כ יחלוק כבוד לגופו שלא יפגם ע"י קבורת מצרים. ששאר השבטים לא חלקו לו כבוד במכירתו ונתאפקו על צערו. והנה בראשונה כתיב וימאן ויאמר עמד חזק בשני עניינים הא' מאן והסכים שלא לעבור הב' אמר דברים אחרים שאינם עיקר שהרי אין לו טעם כעיקר אלא שלא לעבור על דברי תורה מה טעם דבריו באומרו הן אדוני וגומר וזה ממש כענין יעקב תחלה מאן ואמר דברים אחרים שאינם עיקר כי עיקר טעמו של דבר אילו הענין ההוא.

לבנו ליוסף ממש ירצה שמצד היותו בנו שכבדו במעשה ההוא זכה להיות יוסף ממש דהיינו סוד מדת המוסף ולזה לא אמר לבנו ממש אלא ליוסף ממש: זן ליה ולבנוי כלומר כמו שהת"ת עולם הזכר משפיע כך יוסף זן והוא מעולם הזכר ולזה זה בנו ממש יתיר מכלהו וזה טעם למציאות המלה אמנם מתחלה למה לא קרא לשאר בניו וז"ש אמאי ליוסף ולזה אמר משום דרשותא וגומר שהי' מעולם הזכר ואין שעבוד מצרים עליו א"כ זה בנו ממש בעולם הזכר.

ר' ייסא אמר הוא כעין מתקיף ליה לדברי ר' יוסי מתוך מה שנאמר שאחר שיעקב אינו תחת שעבוד מצרים כנזכר ואמאי בעא וגומר שאין כאן טענת קבירת א"י שכל מקום שיעקב עומד מקדש הארץ ואינו תחת שליטת החיצונים.

הוה דחיל דילמא ח"ו ישתצון הרי זו קודמת לכל לאהבת האב על הבנים. הב' דילמא יסליק שכינתיה שהוא צער מגיע אל האושר והב"ה הקדימו.

בקדמיתא מה כתיב אל תירא מרדה מצרים וגו' א"כ כבר הובטח על בניו ועל ענין השכינה אנכי ארד וגומר:

אמר עוד דחילנא ירצה עד עתה שהייתי ירא על בני הייתי רוצה להקבר אצלם להגין אמנם עתה שכבר הובטחתי אל תירא וגומר נשאר שמא אתקבר והוא בלתי צריך ועוד נמשך מזה ג"כ שיפרד מסוד המרכבה וזהו ולא אזכה לאתקברא וגומר ולז"א אעלך גם עלה שתי עליות לשתים אלו.

בגיני כך בעא וגומר אחד שאינו צורך בניו והוא צורך גבוה בייחוד המרכבה גם טעם אחר שאינו נזכר בפסוק דלא יעבדון שהוא מכ"ש אם הי' חושש לפירוד המרכבה כ"ש שיחוש שלא יעשוהו ע"ז שהוא תכלית הירידה וגם תועלת בניו אינו דחמא דשכינתא ישוי וגומר ועוד שיותר יועיל לבניו ולשכינה בעלייתו דהיינו דיהא גופי' דייר וגומר ששם יתפללו שלשתם יחד על צרת בניהם ולא יתמני בין חייביא ויהי פרוד ובעלותו יחוד דהיינו סוד המרכב' כדמסיק. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ואי תימא והא כתיב יעקב איש תם ותרגומו שלים הרי ששם יעקב ג"כ הוא שלם והדרא קושי' לדוכתי' ותירץ שלים הוה ולא שלים בדרגא דישראל ואפילו הכי קרא אשמועינן רבותא שאפילו כשנקרא יעקב היה שלם.

תניא אמר רבי יוסי וכו' אשמועינן רבותא יתיר דאפילו בצדיקים עצמם יש מהם שימיהם מתקרבי' והם סמוכים אליו יתברך ויש מהם רחיקין מקמי מלכא וזה לפי שזה צדיק גמור וזה אינו צדיק גמור ואפילו שסוף סוף מתקרבים כיון שהם צדיקים מכל מקום כיון דלא מתקרבי כהני רחיקין קרי לי'. ונפקא לי' הא מדקרי לי' קרא ישראל ולא קארי יעקב שהרי שם יעקב ג"כ הוא צדיק כנזכר לעיל איש תם שלים ומדלא קארי לי' אלא ישראל שהו' רומז שלימו יתי' ש"מ שפירושו כך ויקרבו ימי ישראל כי להיותו נקרא ישראל צדיק גמור נתקרבו ימיו וממיל' משמע דצדיק שאינו גמור אינן מתקרבים וז"ש הה"ד ויקרבו ימי ישראל כלומר בזה תבין למה לא נקט קרא יעקב כיון דאדכר ליה בראש הפ'. ובג"כ כתיב ידעתי בני ידעתי על מה דאמרת וכו' ה"ג ותרתי ידעתי ידע' קא דריש ידעתי בני ר"ל ידעתי והכרתי שהיית בני שכיון שראית דיוקני חזרת לאחורך וידעתי ג"כ דדא הוא כדקאמרת ולפי זה תרתי ידעתי ידעתי הם תרתי וימאן ודוק: והכא כתיב ויקר' וגו' כלומר ולכך כתיב ויקרא לבנו: יסלק שכינתי' מיני כקדמיתא ה"ג ופירוש כקדמית' כשנאבד יוסף שנסתלק' ממנו שכינ' כדרז"ל ותחי רוח יעקב מכלל דעד האידנ' וכו'. א"ל ואנכי אעלך וגו' ה"ג. דשכינתא ישוי מדורי' בין בנוי בגלות' ואינן צריכי' זכותו שיגין עליה'. בין גופייהו דאהבתוי לאתכלל' בינייהו ולא יתמני וכו' ה"ג ופי' לאתכללא בינייהו בסוד שמים אש ומים המכריע ביניהם ולכן היה צריך שיהי' גופו נקבר עמהם לרמוז אל הכללו' הזה וז"ש לקמן בסמוך ורזא דמלה דאבהן לית פירוד' כלל שאם לא יהי' יעקב מכריע ביניהם היה ביניהם פירוד. א"נ כי הם ד' רגלי המרכבה ואין ראוי שיהי' פירוד ביניהם. ולא יתמני עם חייביי' דמצראי שאם הי' נקבר שם הי' נכנס בפנקס המצריי' ביד דומה שר מתים כנזכר בפ' חיי שרה דף קכ"ד במדרש הנעלם. תנינן וכו' עוד סבות אחרות ששופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם הראשון וראוי להיות' קרובי' יחד במער'. ועוד דדיוקני' דיעקב הוה דיוקנ' עילא' דיוקנ' דכורסיי' קדיש' כדרז"ל צורתו של יעקב חקוק' בכסא ואין ראוי שיהי' דיוקנו חקוק בכסא וגופו קבור בארץ העמים ביני חייבי'. ורזא דמלה דאבהן לית פרודא כנזכר לעיל: ויקרא לבנו ליוסף בנו בחד דיוקנ' דאנפין אע"ג דהא קאמר לי' לעיל חזר לאומ' לקשרו בהאי אחרא דהוה ליה שהיה בן ברעותא דרוחא במעשה ובמחשבה. בנו בגין דברעותא דרוחא וכו' ה"ג. את אישי כלומר וכי לאו הוא אישה ג"כ ומאי קאמר' ליה אישי אלא דכל רעותא דיעקב ברחל הוה א"כ אישי ודאי ומאחר שכן הוא הבנים היוצאים ממנה בניו איקרון ולכך ויקרא לבנו ליוסף שהי' בנה עכ"ל הרא"ג ז"ל: