אור החמה על ספר הזהר א:תמב

תאנא א"ר חייא כתיב ויחי יעקב וגומר בתמיה שכיון שנזכר' מיתה הי' ראוי שלא יקרא ישראל לומר שבחינת יעקב הוא שמת: ור' יוסי תירץ שקריבת הימים הוא בבחינת ישראל דהיינו תיקון כדמפרש ואזיל וירצה עתה שאפי' שלא נק' ישראל כל הימים נקרבו כאלו כל ימיו הי' ישראל:

אתפקדן קמיה וגומר היינו שהימים הם מתמצאין מציאו' הויה ולכך הם באים ונמצאים ובעוד שהאדם חי אין שיעור קומת ימיו נשלמת ואינם נראים לפניו ית' אלא הם גנוזים עד שהאחד נכלל עם חבירו עד שהאדם חי כל ימיו והגיע עת קצו ומוציאין ימיו מבית גניזתם והם מתראים ונקשרי' ונעשי' שיעור קומה ידועה וז"ש וכד אתקריבו קמיה ועאלין בחושבנא מית בר נש ואתיב קב"ה רוחיה ליה וגומר היינו שהרוח הקדוש שבאדם נשלף מלמעלה ונשתרבב בתוך האדם לקיימו וכשהגיע עתו הב"ה רוצה להכניס אותו הרוח שנפח באדם אל מקום עליון שממנו נשלף אל מקום עליון שממנו חוצב ממש אל מקבת בור נוקר ממנו הכל לפי בחינתו אם מאצילות אם מבריא' והנה הימים נתהוו מהם לפי המעשה וכאשר הימים פגומים הם מתתקנים בתשובה בלי ספק אמנם הרשעים שלא תקנום כלו בהבל ימיהם ומי שמקצת ימיו הרשיע ומקצתם הטיבנדחים הרעים ונקרבים הטובים והצדיק כל ימיו כאחד טובי' נקרבים וז"ש ולא דחי חד מנייהו. אמנם הנשמה לאדם כפי מעשיו יש מי שזוכה באצילות ויש מי שזוכה בבריא' וממש ממציאות זה הם הימים אותם שנשמתם מהבריאה מעשיהם בבריא' וימיהם בבריאה וכן ביציר' ויש מי שזוכה באצילות וימיו נכללי' באצילות ולז"א ר' יוסי שיש מי שימיו רחוקי' שאינם באצילו' ויש שימיו רחוקי' שלא זכה אל האצילות והכל לפי אמעשה זכה אל האצילות ימיו באצילות זכה אל הבריאה לבד ימיו רחיקין וכ"ש אם לא זכה אלא אל היצירה כנודע ויעקב תקן כל ימיו במדרגו' ישראל ולזה אמר ויקרבו ימי ישראל כולם במדרגות ישראל כדפירשתי: הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' הה"ד ועץ החיים עץ החיים ת"ת ע"ש ששרשיו משולחי' בחיים העליונים בינה ובחכמה. בתוך הגן כנזכר בפ' אמור דף צ"ו וז"ל ועץ החיים בתוך הגן בתוך ממש במציעות ואחיד לכל סטרין עכ"ל סטו מאורח' האדם ואשתו. אילנא יחידא' עילא' ה"ג והוא הת"ת שהוא עולה בסוד הדעת. באתר דמשתני פי' המלכות. מגוונא לגוונא ומטב לביש כנזכר לעיל. ונחתי מעילא ת"ת. לתתא מלכות אשר עשה אלהים בינה. את האדם ישר שיתדבק בת"ת שהוא ישר בקו הרחמים ואינו משתנה מגוון לגוון. והמה האדם ואשתו בקשו חשבונו' רבים דהיינו המלכות שמשתנ' מגוון לגוון. הא ודאי מותא הוא לקבלך ה"ג מה שנקראת המלכות אילנא דמותא הוא בבחינתה המתלבש' במטטרון הנקרא עץ הדעת טוב ורע מחציו ומטה רע מצד הקליפות הנאחזו' בו וכן נקרא אילנא דמות' כשמתלבשת בקליפה הגורם מיתה לכל העולם אבל המלכות בבחינת עצמה ח"ו חליל' וחס כי היא אצילו' וכלה חיים וטוב וז"ש רגליה יורדות מות כלומר סיבותיה ובחינותי' יורדת ומתלבשות במות וז"ש ג"כ הא ודאי מותא הוא לקבלך כי בהיותך מקושר שם המות הוא כנגדך כי לפתח חטאת רובץ. כיון דאדם סגיד להאי אתר כלומר להאי אתר ולא רצה במדת הת"ת אלא אדרב' הפריד' מהת"ת ולקח' בר מבעלה מלובשת באילנ' דמותא כלהו אתמשכו אבתרי' וגרים מותא וכו'. ומלכא עילא' בינה. ההוא דאשתמודע' דהיינו הת"ת הנק' עץ החיים הידוע הכתוב בתורה שאז לא ימותו כי המות איננה וזהו דמסיק ביה זמנא כתיב בלע המות וגומר ה"ג.

התם בקיומי' יעקב וכו' כלומר למה נקט בחיותו יעקב וסמיך למיתתו ישראל. א"ר יוסי הכי הוא ודאי כלומר כך ראוי לומר ולקראו ישראל ויתורץ ג"כ ענין אחר שלא אמר יום אלא ימי וגומר.

והיך יקרבון ל"ג ליה הכא אלא לקמי' בסמוך. וכד אתקריבו קמיה למיעל בחושבנ' מית בר נש כלומר אין פי' הכתוב שהימים הללו כשמתקרבי' הוא אחר המות דאי הכי מאי ויקרא לבנו ליוסף אלא ה"פ ויקרבו ימי ישראל לפניו ית' ואז כשנעש' הקריב' הזאת הוא מזומן למות תכף אינון שציאן מגווייהו ר"ל הם נכרתין מאליהן ומעצמן מתבטלים ונמצאו רשעים הללו ערומי' בלי לבוש שאין להם ימים במה להתלבש שמהימי' נעש' לבוש א' שמתלבשת בו הנשמה כדלקמן דף רכ"ד: דרך רשעים כאפלה אותו הדרך שביניה' לשכינה להתקרב אצלה הוא חשך ואפלה שכיון שאין להן ימים במה שיוכלו להתקרב שהם המצות אשר הם אבוקות דולקו' לפני הצדיק כאומר נר לרגלי דברך וגומר ולזה אותו הדרך שבני' הוא באפלה וכשלו ונשברו ונלכדו ואינן יודעים מאי זו סבה וז"ש ולא ידעו וגומר עכ"ל הרא"ג ז"ל: