אור החמה על ספר הזהר א:תמא

בשמאלא לקבל לבא. וכן אתרוג במלכות בסוד בחינתה הנק' ל"ב מן השמאל גבו' בינה דתמן הלב מבין ושם ל"ב אלדי"ם דעובדא דבראשית:

לולב בימינא כי כן הדרך הנאות מ' בחינה בפני עצמה יסוד וכל שאר ספי' בחינה בפני עצמה ואם כדברי שאר המפרשים אתרוג חסד למה יהי' לבדו ובשמאל וגבורה ת"ת נ"ה בפני עצמם אמנם לדידן אע"ג דנצח והוד גבורות כנזכר הם בימין שכולם טפלים ללולב הקושרם יחד ומטה אותם לימין וז"ש לולב לימין כפית בכולא וקשיר בכולא:

ובספרא דאגדתא וגומר כי זה מסכים עם מה שפי' הרשב"י ע"ה לעיל שסוד הלולב רמוזים כל ז' ספי' שהם שבעת ימים דהיינו אושפיזין דסוכה והם אברהם יצחק ויעקב ענף עץ עבות. יוסף כפות תמרים: משה ואהרן ערבי נחל. דוד אתרוג והיינו בסוכות תשבו שבעת ימים כנזכר פ' אמור:

כיון דזמין להו שמצות סוכה קודמת מן הלילה ואח"כ ביום בהו בסוד הלולב בעי בעותיה מרצין על המים:

אורחוי דמלכא קדישא דרכי התורה והמצות שנצטוו וידעין אורחוי דאורייתא היינו השכלת סודותיה לפעול דרכי המלך בשלימות.

נפקי ישראל מהדין מעשרה ימים שבין ר"ה ויוה"כ.

בסימני רשימא אנו אחר הדין מקיימין מצום זו שהוא הכנעת הקליפות והעברת רוחות רעים וטללים רעים ט"ל מלאכות והם החצונים והם לטותא וקללה והיינו מלשון תקום אתך למשפט תרשיעי.

רשימא מבי מלכא הם לבושי המלך בסוד הספי' והם מאני קרבא ומפני שהם מהמלכות בית המלך ודאי:

סימני מהימנותא היינו סוד האצילות אגוד ומיוחד חותם אמת:

לתרי בני נשא שכן הוא סמאל יורד אומתו יורדת וישראל עושה חיל וכשזה קם זה נופל והכנעת אומות העולם הוא הכנעת הקליפות:

טרחין בסוכה וגומר דקשיא ליה דא"כ במוצאי יום הכפורים היה ראוי להיות האות הזה לכך פי' שגם ימים שבינתים הם עסוקי' במצות וליתן להם מקום אל המצות אין הענין במוצאי יום כפור:

מאן נצח דינא אם גוברות הקליפות או ישראל עושה חיל ורוכב שמים בעזרם.

אינון דנפקי וגומר כי גזרת דינם לטוב להם להנחילם חיי העול' הבא ומתקנים ביסורי' למשפט העתיד ולכך הם נוטלים ונאחזים בקדושה במלך עם היות שגזר עליהם איזו גזרה שיהי' מהללים ומשבחים על הכל מפני חלקם בקדש:

אתרוג בשמאלא וגומר עאלין בסוכות להתצולל בצל קדושה לברוח מהחיצוני ובגזרת הדין אתרוג בשמאלו כלומר חביבין עלינו דיניה בהתייחד' לולב בימינו ואנו נאחזים בצדיק:

חמן כולהו לישראל כל העם מקצה אפי' הרשעים רשימין שאין לך מיש' שאינו דבוק בקונו כדכתיב ואתם הדבקים: ע"כ חדוותא דכולא כי ז' מיני' ז' ספי' שיונקים מהם ע' שרים ובמה שאנו משפיעים מהבינה יש להם חלק ולכך מקריבים ע' פרים כדמפרש ואזיל. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' לקבל לבא אין הכוונה לומר שישימו אותו כנגד הלב וינענע ח"ו שזה קיצוץ אלא פי' הוא שבהיו' האתרוג ביד שמאל יבא כנגד הלב שכן הלב לצד שמאל. כפות בכלא כלומר כפות וקשור בכל שאר המינין שכן היסוד שהוא דוגמתו כפות הוא בכל סטרין. דכל אלין פי' כל איל' ז' מינין שבלול'. אינון אושפיזין דזמינין עמא קדישא ה"ג כלומר אלו הז' מינים הם אותם ז' צדיקים שהם אושפיזין שהאדם מזמין אותם בליל ראשון של חג כנז' בפ' אמור דף ק"ג וק"ד ואלו הז' מינין הם הם האושפיזין שזמין כי דוד מלכא כנגד האתרוג. יוסף כנגד הלולב. משה ואהרן נצח והוד כנגד ב' ערבות. אברהם יצחק ויעקב כנגד ג' הדסים. דבעיין לאשכחא להו פי' צריכים לחזר אחריהם ולבקשם. כיון דזמין לון מבערב בעת שנכנס לסוכה כנזכר לעיל. עד כאן חדוותא דכלא וכו' אפי' אומות העולם חדן בחוותא וכו' ה"ג. מאן דיפוק ובידוי סימנין דמלכא הוא נצח דינא. ענין זה הנצחון הוא שישראל מתכפרים עונותיהם ולא הגויים ולא זו בלבד אלא אדרבה מתהפכים וחוזרים העונו' על רישא דעמים כנזכר בזוהר ואין לך נצחון גדול מזה. למלכא דזמין אושפיזין וכו' סיום המאמר תמצאהו בפ' אמור דף ק"ד.

דקב"ה משבח לה כמש"ה זאת קומתך דמתה לתמר ראשך עליך ככרמל וכו' וכיוצא. והיא משבחת לי' תדיר לי' ביו"ד גרסינן וכמש"ה דודי צח ואדום ראשו כתם פז וכו' ודקדק לומר תדיר מה דהוא לא עביד הכי הטעם הוא להיות שהיא צריכה ממנו השפעה לזה צריכה היא לשבחו תדיר שע"י כן מעוררת אהבתו בסוד אלהי' אל דמי לך למען יזמרך כבוד ולא ידום אבל הוא לא משבח לה תדיר אלא כשהיא מקושטת ומתוקנת ברבוי מעשה התחתונים. וכמה משבחין ומזמרין שהם הימן וידותון ואס"ף שתחת כל א' מהן כמה אלפים ורבבות משוררים למעלה כנזכר בפ' אחרי מות דף ס"ד. אזמינת לי' גרסי' וכל זה המאמר נדפס שנית בפ' אמור דף ק"ז וכל זה הוא הצעה כדי לפרש לקמי'. א"נ שכאן נמי פירש מידי באו' כמה חביב' הוא פי' למלת חבצלת ר"ל חביבה אני בעיניו וכן פי' רז"ל במדרש. והיא משבחת לי' הוא פי' למלת השרון ר"ל המשוררת ואפשר דמשמע נמי השרון אשר היא נשרר' מקב"ה כי הוא מקור וזה כנגד מה שאמר דקב"ה משבח לה והיא משבחת לי'. בשפירו דנוי בגנתא דעדן ר"ל כמו שהחבצלת נראית בתוך הגן ביופי ובהדור הכי נמי נראי' השכינ' בג"ע. השרון פי' מלשון שירה ושיעור הכתוב אני היפה המשוררת למלכא עילאה. משקיו דנחלא גרסי' ופי' נחלא עמיקא היא הבינה. מבועא דנחלין כי ממנה יוצאות ז' נחלים ז' מדות. ולפי זה רוצה לפרש מלת השרון מלשון מי המשר' וכמו אין שורין דיו וה"פ אני חבצלת הצריכ' שרייה והשקא' וז"ש דבעיא וכו' ואיזהו מקום השרייה נחלא עמיקא מבועא דנחלין שהם הבחינות העליונות שבה שהם רחמים פשוטים. כד"א והיה השרון כערבה ה"ג בפ' אמור דף ק"ז ופי' היה השרון שהוא מקו' שריית מים כערבה שהיא יבישה בלי מים. דקיימא בעמיקתא היינו החכמה והענין הוא שהמלכות כל בניינ' וקיומא וייחוד' היא מצד החכמה וז"ש דקיימא בעמיקתא כלומר קיומא והעמדת' וייחוד' היא מצד החכמה בסוד אחותי בת אבי וכו' נמצא שכל הפסוק מדבר בענין היחוד וההשפע' אני חבצלת דבעיא לאשקא' ושושנת העמקים כלומר תלוי השפעתי וייחודי בעמקים שהיא החכמה. בעמיקתא דכולא לפי שכל הספירות נקראו עמקים הוכרח לומר שעמקי' האמו' כאן הוא ההוא דהוא עמיקתא דכלא ומה"א יתיר' דהעמקים קא דריש הכי. חבצלת מההוא אתר וכו'. דבר אחר הוא וה"פ אני חבצלת שירדתי ונאצלתי מהבינה הנקראת השרון שנקראת כן על שם שמשקה ונותן השרא' לנחלין שהם ו' קצו' שבזה נחלין נפקין ולא פסקין כמו שהיא לא פסקא כמש"ה ונהר יוצא תמיד ולכן נקרא שרון שלעולם היא שרוי' במים וכן שושנת העמקי' שושנה שירדה מההוא אתר דאיקרי עמיקא דכלא דהיינו החכמה וכמש"ה ה' בחכמה יסד ארץ בחכמה יבנה בית ובתבונ' יתכונן הרי שבניינ' ותכונת' דהאי ארץ הוא מהחכמה והבינה וכנגד שניהם אמר אני חבצלת שיצאתי מהשרון וכן אני נקרא שושנת העמקים כנזכר. א"נ תאנא והדר מפרש והכל הוא פי' א' וקודם פי' הכינויים היכן רומזים ואח"כ פירש הפסוק ואמר חבצלת השרון חבצלת מההו' אתר דשקיו דנחלין ר"ל חבצל' הנשק' ונשפע' מהבינה הנקר' שרון מלשון מי המשרה כדקאמרן. שושנה מההוא אתר דאיקרי עמיקא כלומר אני שושנה השותה מהחכמה הנקרא עמקים. סתים מכל סטרין כלומר באיז' מעמקי' משתעי קרא באותם עמקים הסתומים מכל סטרין דהיינו החכמ' שכן היא י' שחור' סתומה שאין בה השגה כלל ומה"א יתיר' קא דריש כנזכר.

ת"ח בקדמיתא ירוקא ה"ג בפרשת אמור והכונה שהוקש' לו שאם היא דומה לחבצלת שהיא ירוקה אינה דומה לשושנה שהיא אדומה ואם היא אדומה אינה ירוקה ואם כן איך נקראת בשמות מחולפים וז"א ת"ח בקדמיתא וכו' דהא והא איתנהו והם בחינות מתחלפות בזמני' מחולפים וז"ש לקמן בסמוך בקדמיתא חבצלת בעדנא דבעי' לאזדווגא בי' במלכ' וכו' בתר דאתדבקת וכו' ותאנא והדר מפרש כמו שיתבאר ופסק בינייהו לפרש כמה פירושי' במלת שושנה דכיון דאתא לידי' לא שבקיה עד דפרשיה. שושנא בשית טרפין פירו' ששנה חסר וא"ו מלשון ש"ש נ"ה כלומר שית טרפין שיש לה וכן המלכות השש קצות שבה מכסים וכוללים השש קצות שלו כי כן העלין הם המכסים לגוף האילן וזהו שרמז באו' שית טרפין. ששנת דאשתניא' מגוונא לגוונא ושניאת גוונה' ה"ג והוא דבר אחר ורוצ' לפרש מלת ששנת מלשון השתנות וז"ש דאשתניאת מגוונא לגוונא מירוק לסומק וחיוור כנזכר. ושניאת גוונהא כלומר כמו שהיא בעצמה אשתניא' כמו כן משנה גוונהא שהם מרכבתה של ארגמ"ן מיכאל גוון חיוור שהוא שר החסד וכיוצא בזה בשאר ואתא לאשמועינן רבותא שאפי' שגוון מיכאל הוא חיוור עם כל זה היא מהפכת אותו לאדום וההקש על זה בשאר וז"ש ושניאת גוונהא. וכינה לומר גוונהא כלומר גוונין שלה לפי שהיא מתלבשת בהם ולכן קראם גוונהא והכונה בגוונים הם הפעולות וההנהגות כי פעולת החסד יתייחס אל הלובן והדין אל האודם לא שיש שם גוונין ח"ו: ששנת בקדמיתא וכו' כבר זכרנו שזה הוא פי' להצעה שהציע ותאנא והדר מפרש מ"ש בקדמיתא ירוקה כחבצלת דטרפין ירוקין פיר' ואמר שהיא בעידנ' דבעיא לאזווגא בי' במלכא שאז איקרי חבצלת דהיינו בסוד החבוק וכמו שפי' רז"ל חבצלת חבוי"ה בצל"ו דהיינו בשעת החיבוק מתחבית בין חסד וגבורה ואז היא בגוון ירוק. וכנגד מ"ש לבתר ששנ' סומקא בגוונין חיוורין אמר בתר דאיתדבק' בי' במלכא באינון נשיקין איקרי ששנת וכול' כלומר אימתי היא נקרא כן כשנעשה תיקון זה שהוא סוד הנישוק אז היא סומקא בגוונין חיוורין והוא סוד תרין תפוחין שהם אדום ולובן המתייחדי' אז כנזכר באידרא ואז נעשית סומקא בגונין חיוורין וכנגד מה שאמר ושניאת בגוונהא אמר ששנ' העמקים דהיא משנייא גוונהא. זמנין לטב ואז מתהפכים כל הארגמן להנהגת מיכאל הנהג' החסד. זמנין לביש שמתהפכים כלם להנהגת גבריאל. זמנין לרחמי שמתהפכין כלם להנהגת רפאל שר הת"ת. זמנין לדינא היינו הנהג' נוריאל דכליל כלא. ואפשר נמי דממלת העמקים קא דייק שכמו שבעמקים יש כמה שינויים תל וחריץ ויש שינוי גווי פרחי הצמחים משנה כן השושנה הזאת משנה גוונה דהיינו גווני ארגמ"ן כנזכר אי נמי גווני' ממש שמשנ' פעולותיה זמנין לטב וכו' כדמפרש ואזיל ותרא האשה וכו' לא מסתכלן וכו' מסתכלין היינו הסתכלות בעין השכל ולכן לא ידעין ואם יש שום א' דמסתכל לא משגיחין והוא שאין שום א' שיסתכל וישגיח לומר איך האדם בשעה קלה משתנה מרצון לרצון פעמים לטוב ופעמים לרע ואינו משגיח מאין בא לו השנויים הללו והוא שנמשכים לו כפי המדה העליונה כדמפרש ואזיל בשעתא וכו' בגין דההוא אתר גרים לי'. קב"ה בינה כדלקמן. ואוקיר לי' ביקירו עילאה כדאיתא במדרש שמלאכים היו מצננין לו את היין והיו צולין לו את הבשר וכן אמרו י' חופות עשה לו הקב"ה לאדם הא' וכו' ונעש' לו שושבין ונטל כוס של ברכה וברך ברכת חתנים וכו' בגין דישתכח יחידאי בלתי שתוף הקליפ' הנק' רשות הרבי'. ובלבא יחידאי שיהי' כלו לב אחד יצה"ט. ובאתר דדבקותא יחידאי היינו הת"ת כדמפרש ואזיל בלי שום הצטרפות קליפה כלל מש"כ במלכות שרגלי' יורדו' מות כדמפרש ואזיל. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ד"א אני חבצלת השרון דבעיא וגומר שמות י"ט וס"ג ויקרא כ' ל"ה ק"ו ק"נ קנ"א קפ"א רס"ג רס"ה. עכ"ל: