אור החמה על ספר הזהר א:תמ

ואית מנייהו דאחידן בשמא קדישא וגו' כמו עץ ארז בת"ת אזוב ביסוד וכיוצא והם אחידן ותליים בספי':

וע"ד בעינן לאחדא לון ירצה עם היות שמן התורה מדאגבהיה נפק ביה עכ"ז למצוה מן המובחר לפי רמז המעשה בעינן לאחדא לון ואח"כ למעבד בהו עובדא סוד הנענועים כנז' בתיקונים.

במילין הדבור הרוחני ומעשה הגשמי כדי לעורר הרוחני ע"י הגשמי צריך שישתפם.

הה"ד כל הנקרא בשמי פי' כל הדבר הנמצא בעולם התחתון שהוא נקרא ונאחז בשמי כמו וקרא זה אל זה ומקבלין וגו':

ולכבודי בראתיו לאתערא יקרי בראתיו והגשמתיו בענין שיתאחז בתחתונים והיינו לאחדא ליה ובאחיזה זו מתעורר שורשו העליון וזו האחיזה הנזכרת היא אחיזה שכלית וזה כשירדו המדרגות אל הבריאה וז"ש בראתיו לאחדא ליה ואח"כ יצרתיו עוד וירדו אל מציאות היצירה למעבד ביה עובדא שמעשה המצוה לא תליא בעלמא דבריאה אלא תמן דבורא ומחשבה וז"ש יצרתיו למעבד וגו' פי' כדי שיוכל להיות כלול במעשה.

אף עשיתיו לאתערא ביה חילא דלעילא שכל החיילים מתעוררים בראות' שמתעורר הרוחני מלמטה בסוד העשיה אף הם מתעוררים ועולה ההתעוררות בסוד אבי"ע ממטה למעלה:

ד"א כל הנק' וגו' הענין כי פרי עץ הדר שלם בטעם וריח והוא סוד האצילות מדרגה עליונה רמז לשכינתא דאצילות ולמטה מזה הבריאה סוד כפות תמרי' יש בו טעם ולא ריח כי סוד הטעם שהוא התועלת המרובה ולמטה מבריאה יצירה והיינו סוד ענף עץ עבות שיש בו ריח ולא טעם פחות מבריאה ולמטה מכולם עשיה רגליה יורדות מות והוא סוד ערבי נחל לא טעם ולא ריח:

ותיקונא דהאי וגו' פי' כי ד' בחינות הנזכרות הם בחינת שכינה דבכל אבי"ע והתיקון שלה הוא שמתייחדת עם הת"ת הנק' יום ראשון שהוא קודם אל המ' חמשה שהוא ת"ת על עשור שהוא המלכות והענין ולקחתם לכם בייחוד יום ראשון והיינו ת"ת עם פרי עץ הדר וגו' והיינו התפשטות אור הת"ת בשכינה בכל בחינותיה באבי"ע: אבל ביום הראשון אם נדקדק יותר פי' יום הראשון הוא בענין אחר ופי' שהוא הבינה ההוא יום דנפיק וגו' שהיא נקראת נהר להשקות לכל הנטיעות.

ואנן בעינן לאמשכא ליה וגו' כי בחג נדונים על המים.

למלכא דקטר בני נשא בקטרוי וגו' פי' ת"ת הזמין כל הברואים לדין שהוא נק' משפט והם נתחייבו ואסרם בעונם והם תלויין כמי שהוא אסור בבית האסורים ואינו נחלט לא למיתה ולא לחיים:

מטרוניתא אימיה בינה שהיא יום הכפורים והיא הוציאם לחירות לא שהת"ת יחלוק אלא הוא מסכים עמה וז"ש ומלכא אשגח ליקרא דאימא והוא מסתלק משם שאין ייחוד ביום הכפורים ויהב כולהו בידה שאור הבינה גובר עלינו:

כפנין וצחין מפני שהת"ת שהוא סוד המזון לחם מן השמים כי סליק סוד הנהגתו וסגר אותם בבית האסורים בלי מזון לכך צריכה הבינה להמשיך להם מים ומזון אפיקת לון לחירו ונתכפרו עונותם:

אתיין לון דרך חסד ומתנה המזון כי מיד אחר יום הכפורים נדונים על המים ומושכים אותם מהבינה כדמסיק:

יום הכפורים אפיק וגו' יר' כיון דאמרת שהבינה יהבת לנא מיא הי' ראוי שביום הכפורים עצמו יהי' שאלת המים בלולב ולא עד חג הסוכות לז"א ואנן בבי מדורה קאימנא עדיין אנו עומדים במדור והיכל דידה כי הסוכה רומז בה ועדיין אנו אחוזים בה לרצות בו על המים:

וצחינא למשתיא יר' הטעם שלא שאלנו מים ביום הכפורים שהיינו בבית הסוהר תלויים ועומדים אם לחיים וגו' ולא הרגשנו צער צמא אמנם אחר שיצאנו לחיים ולחירות אז הרגשנו צער המים וצחינא למשתיא וטעם שנתאחרו עד יום ט"ו ולא קודם לזה שאז מתרבה בה יותר השפע בבינה שהיא מעטרא למלכא ת"ת דהיינו שיום זה מקרא קדש וז"ש בהאי יומא ידענא דהא מיין נבעין דהיינו מחכמה עמה שריין שהיא הקדש ואז השפע מתרבה בה יותר ומטעם זה אנו מאחרי' ענין הלולב לרצות עם המים:

ואעפ"י שהמים מקורם בחכמה ונמשכים אל הת"ת עכ"ז אין אנו שואלים אלא מבינה כנז' והטע' שהת"ת נסתלק ביום הכפורים והניח אותנו ביד הבינה כנזכר והיא אפיקת לן לחירו א"כ התביעה ראוי אליה שכיון שהוציאנו לחירות אל נא נמות בצמא. ואע"פ שלא יצדק בה יום ראשון כי הימים הם למטה בז' ספי' מפני שמעטרת הת"ת יום ראשון כנז' לעיל גם היא בינה נקראת יום א' וז"ש וע"ד קרינן ליה יום ראשון אל הבינה שהוא זר אלא מפני שמעטר הת"ת יום הראשון ה' על עשור כנזכר:

אבל בהאי יומא פליג אספרא דאגדתא ופי' כי בחסד שייך ראשון לימים בעצם וג"כ הוא ראשון לעננים: אי במיא הוא שרותא להוצאת המים ולא הבינה כמו שאמרת כי אברהם סוד החסד הוא ראשון והתחיל בחפירת הבאר להוצאת המים ואחריו נמשכו יצחק ויעקב ומשה שכולם רדפו אחר הבאר והענין כי המים שאנו רוצים הוא מים לבאר היינו חפירת הבאר א"כ אברהם הוא מתייחס בזה באר חפרוה שרים לא הבינה:

פרי עץ הדר הגדל על כל מים:

דא בירא דיצחק היא המלכות היונקת מן השמאל ונק' באר שמצד יצחק גבורות גשמים ומשם מימיה ופי' הדר כתרגום חזר אהדר והענין פרי שהעץ שהוא ת"ת מחזירו לצד הרחמים. ואית דגרסי בירא דיצחק דיצחק אהדר ליה לקב"ה וגו' וירצה כי המ' נקראת באר יצחק כנזכר והיא נק' פרי עץ הדר מצד הת"ת היונק מהגבורה כאו' דודי צח ואדום וז"ש דיצחק מהדר ליה לקב"ה והיינו פרי מ' עץ ת"ת שהוא הדר מצד יצחק וז"ש בירא דיצחק וגו'.

כפות תמרים ע"ש צדיק חי עלמין דכתיב צדיק כתמר וגו' ולא אמר דא צדיק מפני שאינו ביסוד ממש אלא ביסוד מייחד שני תמרים והיינו כפת חסר לשון קשירה וייחוד וקראו חי לרמוז לנענועי הלולב שהם ח"י שעקרם בלולב:

וענף עץ עבות וגו' ת"ת רברבא מצד הגדולה ותקיף מצד הגבורה ושם ביניהם נק' ענף אמנם או' דאשתרשא בשרשוי פי' בהיותו עולה אל מקום העלמו בסוד הדעת אז אתעביד אילנא עילאה וזש"ה וענף דהיינו בחינתו למטה במקומו עץ בחכמה ובינה ולרמוז כי גם חכמה ובינה נכללות במצות לולב:

על כולא פי' ת"ת למעלה מכל ו' קצוות בהיותו בסוד הדעת:

וענף דאיהו עץ כנזכר עבות דאחיד לעבות או נ"א לאבות חג"ת תלתא בחד קינא:

דהא מהאי נטיל יסודא וגו' יר' אחר שהרמז אל ד' מינים הם ממטה למעלה אתרוג מ' לולב יסוד היה ראוי להקדים ערבי נחל נצח והוד קודם חג"ת שהוא ענף עץ עבות לז"א מהאי נטיל וגו' לפי שהמלכות ויסוד מיוחדים עם הת"ת ולכך אין להפסיק בין ואו ומשך הואו.

וערבי נחל וגו' הם נצח והוד שכל א' מהם נחל וז"ש אלין תרין נחלין דמיא ולזה שנה לשון נחל ללשון נחלין ופי' ערבי ר"ל ערוב השפע בהם וז"ש דמיא אתכניש וגו'.

ד"א וערבי נחל אלין גבוראן וגו' והיינו ערבי לשון רבים שהם נצח והוד גבורות יונקים מהגבורה היונקת מהבינה הנק' נחל והיינו נחל ולא נחלים והראיה שהם מצד אימא ולא מצד אבא אע"ג שהנצח אל הימין הוא שאם היו מצד החכמ' דתמן מוחא משיכו דזרעא איבא לעילא הי' ראוי שיהיה בהם פרי ונפחות אל הימני שבהם וממה דאינון עליא או צלא יאה ולא בסימא לפירין דהיינו עלים להצתולל בצלם דהיינו בינה סוכת שלום יום הכפורים נחת רוח אמנם אסור בתשמיש המטה שאין הפרי מצדה כנזכר ולכך אין בהם אלא עלין: וערבי נחל תרי קיימין וגו' פי' אע"ג שהם גבורות כנז' לא נכחיש היותם נצח והוד שהם קיימין דגופא והשתא ניחא שסימכם לענף עץ עבות הוא גופא ותרין דרועין וערבי נחל הם תרין שוקין וא"ת היל"ל נחלים לא קשי' משום דאפי' שפי' הכי עכ"ז אבל וערבי נחל ודאי כמה דאתמר שהם יניקתם מבינה הנקראת נחל כנזכר:

ד"א ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' דא אברהם שהדר מצד הימין בסוד הוד והדר והיינו שהדרו הב"ה בשיבה כדפי' רז"ל והכוונה הת"ת עושה פירות במ' רבים אמנם הפרי המהודר הוא פעולתו מן החסד כנזכר שמשם הנשמות בסוד ובת כהן א"כ החסד הוא פרי עץ הת"ת הדר ומן השמאל פרי שאינו הדר:

כפת תמרים דא יצחק פי' כי האהבה הקושרת זכר ונקבה והיינו כפות תמרים היא מצד יצחק בסוד שמאלו תחת לראשי. וענף וגו' יעקב כנז' לעיל:

ומאן דמתני האי יר' מי ששונ' פי' זה דעץ עבות דא יעקב דאחיד לכולהו וכיון שכן אין דרך לכתוב אלא כדפי' פרי עץ הדר חסד כפות תמרים גבורה וענף עץ עבות ת"ת וערבי נחל נצח והוד דלפי' הראשון הסדר מבולבל לא מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה לכך בחרו להם זה הפי'. והנה צדקו במה שפי' ענף עץ עבות יעקב וז"ש ודאי דא יעקב.

אבל הא אוקימנא פרי עץ הדר בירא וגו' פי' שהסדר ממטה למעלה פרי עץ הדר מלכות גבורה תתאה בירא דיצחק כנזכר שהוא פתח הכליסה:

כפות תמרים יסוד כנזכר והיינו סדר נאות יסוד עם המלכות וענף עץ עבות יעקב ובו נכללו האבות ואין דוחק למה לא לקח עוד ב' מינים לכלול חסד וגבורה מפני שהם נכללים בענף עץ עבות וגו' וז"ש ענפא הוא וגו' ובאו ערבי נחל אחרונים להיות עניינם אל הייחוד בחום הגבורה ועולים עד הבינה כנזכר וז"ש דא יצחק וגו' א"כ הסדר לא יכריח פירושים שונים והפי' הזה נאות ואין להתמוטט וז"ש הא אוקימנא וגו':

ורב המנונא סבא פי' וערבי נחל אלין תרין וגו' כדקאמרן כלו' על דרך שפי' אנחנו ממטה למעלה הסדר ולא הוקשה לו קושיות המפרשים הנז'. ושפיר כלו' יפה פי' שלא יקש' לו כלל מפני שאחר שאמר מוצא המים שהוא ענף עץ עבות פי' אח"כ דרך ירידת המים שהם ערבי נחל כנזכר:

אבל הא חזינן דתרין דרגין וגו' יר' בהא פליגנא עליה שהוא פי' נצח הוד ואמר דמיין נפקין מנייהו דהיינו שפע הבא אל היסוד הנק' נחל ולפי זה יקשה לו דתרין אלין דקיימין על דרגא דצדיק וגו' ר"ל כפי פי' שפי' דמיין נפקין כנז' וכפי זה היה ראוי שיהי' בערבי נחל ריחא וטעמא ואיבא ואין בערבי נחל א' מאלו א"כ במה דאוקימנא לעיל שהם מצד שמאל במדת יום הכפורים שאין בו זווג אתי כולא שפיר:

וע"ד אתרוג בשמאלא וגו' פי' מפני שערבי הם נצח הוד מצד הגבו' משפיעים גבורות גשמים באתרוג בארה דיצחק לכך אתרוג לשמאל וגו': מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ואית מנייהו דאחידן וגו' ידעת מתיקונין עיין שם שיר פשוט כפול משולש מרובע כי שם יהו"ד הוא היוד בחסד וה' בגבור' ווא"ו בת"ת כזה יה"ו אמנם את ה"א אינה אלא במלכות ואפשר הם אלו יוד בחסד הוא לולב עולה ח"ס וד' אותיות לולב הרי חסד וכן לולב עולה ע"ב בד' אותיותיו וכן שם ע"ב הוא בחסד וכן עולה ע"ב: ואתרוג הוא סוד הגבו' כי שם היא יניקת המלכות בסוד שמאלו תחת לראשי. וההדס הוא בת"ת בסוד ג' ענפי הדס שהוא הת"ת הכולל ב' האבות עמו. והערבה היא המלכות בסוד תפלת ערבית וידעת למה נק' ערב כי אז ערבוב הכל וכל המזיקין מתערבבים אז וזהו ערבי נחל ולכן הערבה היא גבורה דנפיק מנחל עילאה בינה דדינין מתערין מינה כנזכר פ' ויקרא גם אפשר כי לולב בחכמה בסוד היוד כאשר ביארתי ואתרוג בבינה בסוד קו ירוק המקיף עכ"מ.

והרא"ג ז"ל כ' כגון לולב ביסוד כמש"ה צדיק כתמר יפרח הרי ו'. ואתרוג במלכות הרי ה' אחרונ' שבשם. הדס בחג"ת וכבר ידעת דבחסד תמן נחית חכמה דאיהו י' ובגבורה תמן נחית בינה דאיהו ה' כנזכר בתיקונים דף ג'. וערבה נ"ה נמצא שד' מינים שבלולב אחידן בשמא קדישא שם יהו"ד כנזכר. לאחד' לון ליטול אותם בידים. ולמעבד בהו עובד' היינו הנענועין. בגין לאתער' חדוה ע"י הכוונה כי מהמעש' אינו יכול לעלות רק עד ג"ע התחתון אמנם ע"י כוונת המצות שהאדם מכוון עולה עד למעלה ומקשר המדות וז"ש בגין לאתער' חדוה ההוא דאחיד ביה דהיינו אותה המדה הנגדיית לאותה מצוה. במילין הם הברכות של המצות. ועובד' מעש' המצוה בעצמו שבזה מתעוררים למעלה. לאחזא' גרסי' בלא תיו. הה"ד כל הנקרא בשמי פי' ד' מינין שרומזים לשמו ית' כנזכר. ולכבודי בראתיו לאתער' יקרי בראתיו כלומר פירוש ולכבודי בראתיו ר"ל לאתער' וכו' שכן תרגומו של כבוד הוא יקר והיינו כנגד הדבור הנזכר שבאותה ברכה של המצו' מתעורר היקר העליון שהם המדות: לייחד' לי יצרתיו ה"ג והיינו הכונה שצריך בעשיי' המצות שע"י הכונה מתייקרים המדות כנזכר בכמה דוכתי. למעבד ביה עובדא אף עשיתיו היינו עשיית המצוה בידים ממש. לאתער' ביה לעילא כלומר בכל ג' דברים הללו בדבור ובכונה ובמעש' אז מתעורר ההיא דלעיל או המקום ואל המדה אשר רומזי' אותם המצות שעוש'. ה"ג ולכבודי בראתיו היינו כפות תמרים יצרתיו היינו וענף עץ עבות אף עשיתיו היינו וערבי נחל וחסר הוא בספרים. וה"פ כל הנקרא בשמי היינו דכתיב פרי עץ הדר שהאתרוג הוא במדת המלכות הנקרא שם כמש"ה ויעש דוד שם ור"ל אותו הנקרא שמי הוא האתרוג. ולכבודי בראתיו היינו כפות תמרים כי הלולב שהוא יסוד עולם לא בראו אלא כדי לשמש בו עם המלכות הנקרא כבודי וז"ש לכבודי בראתיו ר"ל בשביל המלכות בראתיו והיינו שאנו אומרי' שהכל יסוד ברא הבינה לכבודו מלכות. יצרתיו היינו וענף עץ עבות שפירושו ת"ת שהוא עץ הכולל עבות לימינא וענף לשמאלא כנזכר בתיקוני' דף קל"ג והם חסד גבורה בסוד שמים הכולל אש ומים ונופל בו לשון יצירה כנזכר בפרשת תרומ' קס"ט בברכ' יוצר האדם יעקב ודאי איהו עמודא דאמצעית' וכו'. אף עשיתיו היינו וערבי נחל נצח והוד וכתיב בהו אף עשיתיו לומר הגם דלא עבדי פרי עכ"ז אף עשיתיו ששם הנביאי' מתמלאי'. ותיקונא דהאי כאלו אמר והאי תיקונא כלומר כל התיקון הזה ליקח כל המינים הללו לעורר מדותיה' למעלה למה אצטריך עתה ביום הראשון של חג תירץ ואמ'. דאמר קרא ולקחתם לכם ביום הראשון דייק' דהוא חמישא' על עשור דייקא באלף גרסי'. והענין הזה נתבאר בפ' תרומ' דף ק"ב דחמישא' הוא ת"ת ממטה למעלה ועשירא' מלכות וז"ש דהוא חמישאה על עשור דהיינו ייחוד ת"ת עם המלכות לכן להיות שהייחוד הזה נעש' ביו' זה צריך להתעורר כל המדות ולייחד' יחד ולעשות' אגודה ונמצא שיעור הכתוב כך הוא ולקחת' לכם בשביל יום ראשון שהוא ת"ת ומלכות חמשה על עשר כנזכר פרי עץ הדר אתרוג וגומר כדי שע"י התעוררות אלו נעשה כל הייחוד למעלה.

אבל ביום הראשון כלומר זה הפירוש נרא' לומר אבל פירוש אחר פירשו בו בספרא דאגדת' כדמפרש ואזיל. אלא יום דנפיק ראשון הוא רוצה לפר' שיום הראשון הוא הבינה ולכך הציע דמשמעו' ראשון ר"ל בתחל' ובראשונ' וז"ש יום דנפיק ראשון כדמפרש ואיל. ה"ג בס"י ננטלא במבועי דמיין נביעין ואנן בעיין לאמשכ' ליה לעלמה למלכ' דקטר בני נשא בקטרוי אמיה מטרונית' אתת ואפיקת לון לחירו ומלכא אשגח ליקרא דיל' ויהב לון בידהא אשכחת לון נ"א חמת לון כייפין וצחין אמרת הא אפיקית לון לחירו אייתין לון מיכלא וכו' והכי פי' יום ראשון בינה ע"ש שיצא ראשונ' להוציא את האסורים בבית הסוהר מעבדות לחירות קודם שיבא המלך. לנטלא לשון נסיעה תרגום ויסעו ונטלו והכונה שהבינה הולכת ונוסעת ממקומ' ועמה מבועי מיין נבעין לטהר את ישראל מחטאיהם דהיינו יום הכפורים כדמפרש ואזיל. ואנן בעיין לאמשכ' ליה להאי יום ראשון בינה לתתא לטהרנו מאטאתינו באינון מיין נבעין דעמה. למלכא דקטר וכו' משל למלך שאסר בני אדם בבית האסורים והיינו תפארת מצד הגבורה וזה בראש השנה שאז כל בני עולם עוברין לפניו כבני מרון ואז נקרא המלך המשפע המלך הקדוש שכל בני העולם נכתבים לפניו כדי רשעתם. אמיה מטרונית' אתת היינו הבינה ביום הכפורים שאז מתגלית הבינה באותם מים טהורים ללבן ולטהר את חטאתינו. ואפיקת לון לחירו כי כן הבינה היא מקום החירות. אשכחת לון כייפין וצחין היינו שכלם מתענים ביום הכפורים כדמפרש בסמוך. אייתן לון למיכלא ומשתייא כלומר יביאו להם מאכל ומשקה ביומין דחג כמ"ש ושמחת בחגך אין שמחה אלא בבשר ויין. א"נ יביאו להם מזון שיורידו להם גשמי' שתהי' השנה מבורכת שנה גשומה וטלולה שכל כוונתינו באלו הד' מינין בחג הוא לרצויי על המים כנזכר בפ' נח ס"ג וז"ש נמי בסמוך וצחינן למשתי' כלומר צמאים למי הגשמים ולכן היה ג"כ מתפלת ביום הכפורים על הגשמים. היא אעטרת גרסי'. למאן דאפיק לון לחירו וע"ד קרינן יום ראשון דא בספרא דאגדתא ושפיר הוא אבל בהאי יומא וכו' ה"ג וחסר הוא בספרים והכוונה לומר דכיון דחפיק לון לחירו וגזר עליהם חיים ראוי שיתן להם לחם לאכול ומים לשתות כל השנה בגשמי ברכה. וע"ד קרינן יום ראשון כלומר בבחינ' זו נקראת הבינה ראשון שקדמה ראשונ' קודם שיבא המלך ושיעור הכתוב כך ולקחתם לכם בשביל יום ראשון שהיא הבינה שהוציא' אתכם לחירות פרי עץ הדר וכו' כדי לרצויי על מייא שע"י אלו הד' מינים מתעוררים דוגמתן למעלה ומתייחדי' להביא גשמי ברכה לעולם.

אבל בהאי יומא וכו' כלומר פירוש זה פירשוהו בספרא דאגדתא אבל הוא דוחק שתקר' בינה יום ראשון וג"כ בה"א הידיע' אינו מתיישב. אבל לדידן אתי קרא שפיר דיום ראשון הוא החסד שהוא ראשון לז' ימי הבנין כדמפרש ואזיל. אברהם שירותא דכלא החסד הוא ראשון לכל דבר כדלקמן ויצדק בו לקוראו ראשון ובה"א הידיע' דאי בענני יקר הוא שירותא אי במיא הוא שירותא וכו'. אי בענני יקר דהיינו ז' ענני כבוד שהיו מקיפים את ישראל במדבר היא הות שירותא. אי במיא הוא שירותא כלומר מאחר שכל כוונתו באלו ד' מינין לרצויי על מייא א"כ לא נמצא מדה יותר שיהי' מורה על המים חוץ מהחסד א"כ בודאי כשאמר הכתוב ביום הראשון לגבי' קאמר. דאברהם שארי למחפר בירי דמיא כמ"ש ואת הבארו' אשר חפרו בימי אברהם וכו' והענין אע"ג דקיימ' לן שהשמאל קודם להתעורר מהימין בסוד שמאלו תחת לראשי וכו' עכ"ז הימין מתחיל שכל אהבה הוא מצד הימין שהאהב' קודמת להתעוררות השמאל אבל היא בכח כדי שיבא השמאל להתעוררות ואח"כ חוזר הימין לחבק בפועל וזה נרמז בפ' תרומ' דף קס"ב וז"ש דאברהם שארי למחפר בירי דמיא אברהם הוא החסד הוא שארי להמשיך המים אל קרקע עולם שדה תפוחים והוא התחיל להוציא העפר אחר ולסקל צור מכשול ממנה כדי שתהי' מוכנת לקבל מים עליונים מהמבוע הנובע בו ולא יהי' סתום בעפר אחר כמו שעשו הפלשתים שהגבירו כח הקליפה כ"כ שכל הבארות ואותם הבחינות אשר תקן אותם אברהם במעשיו ובחסדיו עד שהגביר מדת החסד באו הפלשתים וימלאום עפר מאותו עפר הטמא ולכן בא יצחק וחזר ותקנם כבתחילה: דא בירא דיצחק כלומר מדת המלכות אשר היא בארו של יצחק בסוד שמאלו תחת לראשי וקרא ליצחק עץ הדר בגין דיצחק אהדר ליה לקב"ה בענין העקידה וכן הגבורה היא המהדר' ומקשטת המלכות. א"נ קב"ה ת"ת והגבורה שבבינ' היא אהדר ומקשט ומעטר לת"ת ונק' עץ הדר ונמצא שהמלכות נק' פרי מההוא עץ הדר שהוא הגבורה שמהדר לקב"ה כנזכר וז"ש פרי דהאי עץ הדר ידיע' שהוא המ'. ולא אשתכח בינייהו פירוד' בינייהו דפרי עץ הדר שהוא מלכות ובין כפות תמרים שהוא צדיק ומלת כפות קא דייק כדמפרש בסמוך. וע"ד לא כתיב וכפות שהיה משמע וכפת תמרי' הוא שני לז"א כפת שהוא נמשך אחר פרי עץ הדר ור"ל פרי עץ הדר כפות וקשור בתמרי' שהוא צדיק כתמר יפרח והטעם בגין דלא סליק דא בלא דא אלא הכל בקשר אחד ולהיות' קשורים יחד לכך אמר קרא כפות בלא וא"ו. א"נ בגין דלא סלקא הוקש' לו למה נקט יותר כפות תמרים שהוא רמז ליסוד יותר משאר אילנות היסוד רמוז בהם לז"א בגין דלא סלקא כלומר לפי שהתמרי' אינו עולה אלא זכר ונקבה ואחד בלתי חבירו לא סלקא לכך נקט המין הזה לרמוז אל הקשר הזה שיש ביניהם, ובהאי צדיק אתמליי' האי באר מלכות שהיסוד הוא המקור הנובע בתוכה. מבאר מיין עילאין נביעין פי' הבינה שנק' באר מים חיים. האי אתמליי' בקדמיתא ה"ג וה"פ האי יסוד אתמלי' בקדמיתא ומיני' אתמלי' בי' מלכות כבאר הזה שמתמלא מהמבוע הנובע בתוכו. עד דאיהו נביעו דכלי' כלומר כ"כ נובע המקור הזה בתוך הבאר הזה מלכות עד דאתמלי' וחוזר המלכות להיות נביעו דכלא שממנה נשפעים כל העולמות כלם. וענף עץ עבות דא ענפא דאילנא רברב' וכו' ה"ג ענפא דאילנא היינו ת"ת שהוא ענף א' מהאצילות ואח"כ אתקיף האי ענפא ושלח שרשיו עד הים הקדמוני ועל יובל בינה ישלח שרשיו באופן דרבא אילנא ותקיף ונעשה אילנא עילאה על כלא דאחיד בכל סטרין. ענף דאיהו עץ עבות פרושי קא מפרש לה ופירושו ענף שנעשה אח"כ עץ גדול ובכן אחיד לאבות שהם ח"ג דעבות ואבות הכל א' בחילוף אותיות אחה"ע. דהא מהאי כלומר מהאי עץ עבות נטל יסוד' דעלמא וכו': האי הוא עלמא ארקא דשקיות' כלו' להיות שהיסוד הזה הוא הנובע בתוכו שהוא אחוז וקשור בההוא עץ הכולל העבות חוזר הבאר הזה להיות הוא המבוע והמריק השקא' לכל העולמות כלם וחזר ואמר זה הענין פעם ב' ליישבו על המקרא ולתת לו טעם. וערבי נחל אינון תרין נחלין פי' נצח והוד הנקר' שקתות המים ע"ש המים העליונים דהיינו תמצית כל שייפין עילאין דאתכניש בהו לארק' לצדיק יסוד. וסדר הייחוד נקט קרא ואזיל וכך הוא ולקחתם לכם יום ראשון חסד משותף עם פרי עץ הדר דהיינו המלכות שיצא מיצחק דאיהו עץ הדר כנזכר והיינו אברהם שירותא למחפר בירא דמייא כנז' הרי המלכות קשורה בימין ובשמאל ועם המלכות הזה יהי' כפות וקשור עמו תמרים שהוא היסוד המייחד על ידו ענף עץ עבות שהוא הת"ת ולפי שקודם שיבאו המים ליסוד הזה קודם מתבשלי' בערבי נחל שהם תרי ביעין תקחו ג"כ ערבי נחל. הרי כל המדות קשורים וסדר הייחוד נכון ומתוקן ומקובל.

ד"א וערבי נחל אלין אינון גבורן וכו' מסטרא דההוא נחל עילא' ה"ג והיינו הבינ' והגבורו' הנמשכים נק' ערבי נחל שכן דינין מתערין מינה ולכן היו מכניסים אותם בתוך שאר המינים הרומזים אל מדות הרחמים כדי למתקן. ולא מסטרא דאבא בג"כ צלא יאי ולא בסימא לפירי ולא עביד פרי וערבי נחל תרין קיימין דגופא וכו' ה"ג וחסר בספרים וה"פ מסטרא דההוא נחל וכו' ולא מסטרא דאבא כלומר למה הם נכנסים בכלל שאר המינים לפי שהם נמשכים מסטרא דאימא דדינין מתערין מינה ולא מסטרא דאבא דהיינו החכמה שאז לא היו צריכים המתקה שכלם חסדים ולכן להיותם גבורות נמשכים מהבינה צריכים הם שיכנסו בכלל לשיתמתקו. בג"כ צלא יאי מצד הבינה החופפת על הבנים ומסככת עליהם אבל להיותם מאות' בחינ' דדינין מתערין מינה לא בסימא לפירי ולא עביד פרי כי כן צד הדין גורם שלא יעשו פירות ולכן אילן ערבה יש לו צל גדול ומצל ומסכך אבל פירות אינם וערבי נחל תדין קיימין פירוש אחר הוא והם נצח והוד הנק' רגלים ואע"ג שכבר אמרו למעלה דקאמר אינון תרין נחלין. איכא בינייהו שלמעלה אמר שהם נצח והוד בבחינ' שקתות המים בסוד תרין ביעין כנז' אבל כאן אמר שאינם אלא בבחינת נצח והוד הנק' רגלים שהגוף נשען עניהם והם בחינות דלא עבדי פירי הפך הפי' הקודם אבל וערבי נחל כלומר פי' זה השני היה אפשר לומר אבל היותר נכון כמה דאתמר שאינן רומזים אלא בבחינות שקתות המים וזהו שמסיים בה ואלין אינון כלהו לארקא מייא לבירא. א"נ ואלין אינון כלהו אכלהו ארבע מינים דסוגיין קאי. ד"א ולקחתם לכם וכו' ה"ג בס"י ובפ' אמור דף ק"ד. פרי עץ הדר דא אברהם על שם שהדרו הב"ה בשיבה טובה והוא מצד החסד בסוד הלובן. כפות תמרים דא יצחק שכפתוהו וקשרוהו על גבי המזבח והוא סוד הגבור' שגבר הימין על השמאל כנזכר בתיקונים. וענף עץ עבות דא יעקב על שם שהוא כולל את שניהם בסוד שמים אש ומים עץ ת"ת ענף לשמאל' עבות לימינא כנזכר בתיקונים קל"ג. ומאי דמתני האי כלומר ומאן דמתני האי פירוש' בחר בפי' זה לפי שצודק יפה ענף עץ עבו' ליעקב כנז' בתיקו' וז"ש ודאי דא יעקב ומדענף עץ עבות דא יעקב בהכרח הוא כי פרי עץ הדר כפות תמרי' הם אברהם ויצחק כדי שיהיו שלשתם יחד אבל היותר נכון הא אוקימנא פרי עץ הדר וכו'. ה"ג פרי עץ הדר בירא דיצחק דא גבור' תתא' כפת תמרים כפת חסר וכו' בגין דאלין לא סלקין דא בלא דא וכו' ואחיד לכל סטרא כדאמרן וערבי נחל דא יצחק בכל סטרוי וכו' דתנינן אע"ג דבהאי נחל דינא לא אשתכח דינין מתערין מינה ורב המנונא וכו' דקאמרן דמייא נפקי מינייהו ושפיר אבל הא חזינן דתרין דרגין אלין דקיימי על דרגא דצדיק איבא וכנישו דברכאן נפקו מינייהו וערבי נחל לא נפקי מינייהו לא איבא ולא טעמא ולא ריחא והא אוקימנא וכלא שפיר וע"ד אתרוג בשמאלא לקבל לבא וכו' כך תמצא מוגה בפ' אמור דף ק"ד וכן נמצא בסכ"י ישנים. והכי פי' אבל הא אוקימנא וכו' לעיל בסמוך כמו שביארנו לעיל. ורב המנונא פריש וכו' שלא יש מחלוקת בין ב' הפי' הנז' לעיל שנראה שהם חולקים כנזכר לעיל אחד אמר ערבי נחל הם ב' שקתות המים בסוד תרין ביעין ואחד אמר שהם בבחינת ב' קיימין דגופא וז"ש ורב המנונא סבא פריש כלו' פירש המחלוקת שהי' נר' שהי' ביניהם ואמר וערבי נחל אינון תרין קיימין כלו' רומזים אל נצח והוד בבחי' הרגלים ורומזים ג"כ אל בחינת שקתות המים ואתא לאשמועינן דאפילו בבחינתם הנק' רגלים מייא נפקי מינייהו שכל הבחינות נכללות זו מזו וזו מזו ומר אמר חדא ומד אמר חדא ולא פליגי. ושפיר הוא כלומר היה נראה סברא נכונ' לפי שאין לך בחינה שלא תהיה כלולה מכל הבחינות כנזכר. אבל הא חזינן וכו' כלומר רב המנונא סבא רצה להטיל שלום ביניהם ואמר דכלא חד אבל יש קושיא לדבריו דבשלמא ערבות שלמעלה צודק שיש להם שתי בחינות כנזכר בבחינ' כללותם אבל למטה בערבות הללו שאנו נוטלים לא אית בהון לא ריח ולא טעמא ולא איבא וכנישו דברכאן ואין הדברים דומים זה לזה כלל וז"ש אבל הא חזינן דתרין דרגין אלין דקיימי על דרגא דצדיק שהם נצח והוד איבא וכנישו דברכאן נפקו מינייהו שכן בהם מתכנשין מיין עילאין. וערבי נחל לא נפקי מנייהו לא איבא ולא טעמא ולא ריחא א"כ איך אפשר שיהיו אלו רומזים לאלו ותירץ והא אוקימנא וכלא שפיר ואפשר שבמקום אחר תירצו ענין זה ואסמכיה להתם ולא טרח להביאו כאן. וע"ד אתרוג בשמאלא לעיל קאי פרי עץ הדר בירא דיצחק ע"ש דאהדר ליה לקב"ה כנז' ולכן להיות נקשרת בשמאל ראוי שנקח אותו ביד שמאל. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון ותקונא דהאי דאמר קרא ולקחתם לכם וגו' אמור ק"ב.

בגין דלא סליק דא בלא דא וגו' צו ל"ה. תצוה קפ"ו. וערבי נחל לא נפקי מנייהו וגו' תרומה קס"ה. עכ"ל: