אור החמה על ספר הזהר א:תלט

לא מסאיב לאחרא. ר"ש לשיטתיה אזיל דאית ליה קברי גוים אינם מטמאים באהל ושארי עליה סטרא אחרא כנז' בזוהר במקומות רבים שהטומאה רודפת אחר הקדושה לידבק בה ולהגלם במציאות איש כי הם רוחין בלי גופא ולכך אחר הסתלקות הקדושה מהגוף הזה רודפת אחר המקום להגלם כנזכר לכך שארי על מיתא סטרא דמסאבא ואתעביד מהאי פרצופא וגו' כי צלם זה הולך ומתגדל באדם לפי' קונה לעצמו עם הגוף מציאות שני והוא מתהוה משיתוף הצלם העליון עם הגוף לפיכך אמר דא נטיל לדא פי' העליון הדק נושא התחתון וכן דא סליק לדא:

תשובה בעיא לאסתלקא מיניה מפני שלא שב ואמר בעיא ירצה שסוף סוף עדיין ממתינין לו. והענין שאם שב ביום הכפורים או קודם הי' מספיק בתשובה מועטת מפני שהיתה נמצאת תשובה שהיא הבינה אליו ביותר אמנם אח"כ בעיא לאסתלקא וצריך תשובה יותר ויותר וז"ש אי זכי בתשובה שלימתא מפני שכבר עבר יום הכפורים צריך תשובה שלימה.

עד ההוא יומא בתראה דעצרת וגו' מכאן נראה שליל שמיני חג עצרת הוא יום החתום וקשה דבמקום אחר משמע דבליל הושענא תלוי הדבר וכן נוטה המנהג ונראה לתרץ בדוחק שודאי החתום תלוי ועומד מעת הנעילה עד ליל הושענא רבה ואז נחתם ודאי אבל אין הפתקין נמסרים אל הסנטירא עד ליל שמיני חג עצרת וז"ש פתקין נטלין מבי מלכא ואתמסרן לידא דסנטירא אמנם מעת הושענא רבה עד ליל שח"ע הפתקין יוצאין מבית המלך ביד שליש ולכך עדיין הדבר תלוי בתשובה כיון שלא נתן אל הסנטירא אין מי שתובע והיינו הרחמים המבקשים ביום הושענא רבה אמנם העברת הצלם שבליל הושענא הוא שהצלם מסטרא דקדושה ויודיע בגזרת דינו ואע"ג דגברא לא חזי מזלא חזי ומבית לפרוכת יודעת שנמסרו הפתקין ביד שליש ואינה עושה הוראה זו אלא כדי לעורר אל האדם שישוב בתשובה ולא יגרום שימסר ביד הסנטירא. ודע כי תרין זמנין אתעברן הצולמין חד בליל הושענא ואח"כ אהדר ליה ואתעכב עד ל' יום קודם סילוקו:

סנטירא שר הטבחים.

טופסקא גזרת המלך ואם יפדה בתשובה ופרקליטין גדולים כמו שמצינו לר' יוסי בן לקוניא ולר' יוסי מכפר סכנין וכיוצא והיינו דוקא בתמורתו כופר נפש ועכ"ז טופסקא דמלכא יעבר עליה ויטעם כסא דמותא והיינו דמסיק אבל אזדהר טעמא דמותא יטעם ויתסי:

כד נהרא סיהרא מכאן נראה דהיינו בעת זריחת הירח באור מבהיק בעצם ואחר חצות דהיינו לילא אתתקן פי' דינקא מסטרא דימינא אז הוא ראיית הצלמים ושמענו מפי זקנים שיש לזה שעה ידועה בלילה והנ"ל שצריך שיהי' צל האדם כמדתו ממש ולא שיהי' צלו ארוך ממנו שאז אין כח באותו הצל ואין אתנו יודע עד מה:

ת"ח כל הנק' בשמי וגו' דהא באינון בריין דאיהו עביד בעולם תחתון קשיר לון במילין עילאין השרשים העליונים שממנו נאחזים התחתוני' מעילה לעלול כי אין לך כל עשב שאין לו מלאך מלמעלה ומשתלשל מעילה לעלול בסוד אבי"ע וז"ש באינון מילין עילאין דלעילא ר"ל עילאי על העליונים אחרי' בסוד עילה ועלול:

וכד נטלי לון לתתא וגו' ירצה שסוד נטילתם ביד האדם יש בהם מיד פעולה למעלה והטעם שהאדם נאחז למעלה בסוד עילה ועלול בסוד נשמה ורוח ונפש עילה ועלול אבי"ע כנודע שמשתלשל ויורד עדיו א"כ יש בו כח לפעול ממש כסדר דבר הניטל ואח"כ יש עוד עוזר למו ועבדי בהו עובדא דהיינו מעשה המצוה כפי הסדר הנאות למעשה שהמעשה בעצמו יסודר בסדר יורה על ענין הספירות ושלשה אלו הם גורמין גדולים להוציא כח השרשים העליונים ולהמשיך האור הצפון. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אינון פתקין נפקין מבי מלכא וגו' ענין פתקין דאתמסרו ביד סנטירא יובן מדף ל"ב ע"ב פ' צו כי הוא ביום הושענא רבא הנרמז בו ערבי נחל כחות הדין גם יובן ממ"ש ת"ח ביומא דא שלמין ומסיימי וגו' כי פי' על פרי החג הנשלמים ביום הושענא רבה. וענין סנטירא דנטיל פתקין מבי דינא דמלכא יובן מפ' פקודי דף רס"ד ע"ב פתחא ב' מהיכל ג' תמן חד ממנא דנטיל פתקין וגו' ואפשר כי יש סרסור א' המקבלן מלמעלה ומוסרן בידו כי זה הטמא לא יכנס ח"ו למעלה והוא הנק' כאן סנטירא. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' וגופיה לא מסאב' כד איהו מית היינו דוק' באהל אבל טומאת מגע ומשא מטמא. לסואבא באהל. ואע"ג דגופ' דילהון וכו' האי אע"ג נמשך אחר מלת כיון דמית נפקו וכו' ופי' כיון דמית נפקו כל אלין מסאבות' ואע"ג דגופ' דילהון מסאב בין בחייהון בין במיתתהון דהיינו במגע ובמשא אבל בחייהון דכל אינון מסאבין לגבייהו ר"ל כל אותם כתות טמאים של מלאכי חבלה לגבייהו לכך אית לון חילא לטמא אחרים במיתתהון וכו' לא יכלין לסאב' וכו'. וי"ס דגרסי הכי אבל בחייהון דכל מסאבין משתכחין גבייהו מסאבין למאן דיקרב בהדייהו אבל במיתתהון דהא נפקו כלהו מסאבי מנייהו לא יכלין לסאב' לאחרי ודישראל יכיל וכו' ופי' מסאבין למאן דיקרב בהדייהו היינו במגע ומשא שישראל הנוגע בע"א או הנושאו הוא טמא וק"ו הוא מארץ העמים שהיא טמא' כ"ש הם: כד אזיל בר נש ואתרבי ואתעביד ה"ג והענין כשהאדם הולך ומתגדל בצלם הזה שעליו שבא לו מעת שהזדווג אביו ואמו כשהולידוהו כנזכר בפרשת אחרי מות דף ק"ד כשהולך וגדל אתעביד מהאי פרצופ' שהוא דיוקנ' דילי' עוד צלם אחר: ומתחברן כחדא אותו צלם הראשון שבא מעת שנזדווגו אביו ואמו של זה והצלם האחר הנעש' אח"כ כשהולך וגדל וכן נזכר בפ' ויקרא די"ג ע"ש ונ"לשהם אותם הנזכר בגמ' בבואה ובבואה דבבואה. ומ"ש ודא נטיל לדא ר"ל הגדול' שבאה לו בעת הולדו נוטל' וכולל' הקטנה בתוכ' כנזכר במוחש. א"נ ודא נטיל לדא כלומר נוטל זה לזה וזה לזה ומתקשרים יחד כא'. כדין עד שיפוח היום ונסו הצללים רוצה לומר קודם שימי חייו יפיחו וילכו להם שאז ונסו הצללים שהן תרין צללים דקאמרן יחזור בתשוב' לפני אלהיו זוהו סיפיה דקרא אלך לי אל הר המור לעסוק במצות שנותני' ריח כמור הזה כנזכר בפ' ויקהל דף רי"ג שסוריא שר הפנים מריח בנשמה כשנפטרת לבית עולמה אם יש לה מעשים טובים ואל גבעת הלבונה היינו לעסוק בתורה בלבונה של הלכה. כד אתער דינא בעלמא היינו ביום ר"ה: לאתערא בדינא מלת בדינא ל"ג. באחמתא פי' כיס או ארגז קטן ששומרים בו שטרות והענין למעלה הוא מקום ששם מונחים כל כתבי חשבון העולם וגבריאל הוא ממונה עליו שהוא הסופר של מעלה כנזכר בפ' שלח לך קע"ב: למחתם פתקין ה"ג ופי' לחתום הפתקין שנכתבו בר"ה וכן יסד הקליר בר"ה יכתבון וביום צום כפור יחתמון וכו' ומה שאנו אומרים בשחרית דיום הושענא רבה חתמנו היינו מסירת הפתקין. עד ההוא יומא בתראה דעצרת דהוא תמינאה דחג ה"ג כלומר עד ולא עד בכלל עד שיכנס יומא בתראה דעצרת והנכון שצריך למחוק תמינאה ולכתוב שביעא' ועיין בפ' צו דף ל"א ותראה שהוא מוכרח. ואתמסרן בידוי ה"ג פירוש אתמסרן אינון פתקין בידוי דההוא דמחזר עליהם דהוא סמאל ולשון קצרה דבר כדי שלא להוציא שם רע מפיו. ופתקין לא מהדרן תו לבי מלכא כי בעוד שעדיין לא נמסרו בידיו אולי יש תקו' אבל אחר דאתמסרן פתקין תו לא מהדרן וכו'. כדין צולמין אתעברו ולא משתכחין עמי' ה"ג והם אות' הצללים הנק' בבואה ובבוא' דבבוא'. טופסקא דמלכא כפי עניינו פירש תוקף גזרת המלך. צולמין מתעברן ולא משתכחי כלומר מתעברן מכל וכל ולא משתכחי כלל וכלל אפי' צלם כל דהוא לא אשתכח ואלו ודאי הם מתים. ואי משתכחי כלומר אתעברו אבל לא מכל וכל אלא סוף סוף משתכחי כל דהו יעדי ר"ל יעדי מן עלמא וימות שכיון שלא נשאר לו אלא כל דהו רומזים לו שלא נשאר לו אלא חיים מועטים. או יעבר עלוי ידיה וכו' כלומר יעברו על ידו חלאים רעים אבל לא ימות. בגריעות' דילהון כלומר יהיה נדון בחולאים הגרועים והמכוערים והקשים שבהם. א"נ בגריעותא דילהון ר"ל בשביל שגרעו וחסרו הצללים: ובפרשת אמור דף ק"ד איתא שהמאמר הזה היה כתוב שם בההעתק והשמיטו משם לפי שכבר נדפס בפרשה זו ואית' התם דבמקום מלת יעדי היה כתוב בהעתק דיני גריען ועל פי' אותה גירסא יאמר בתר דנטיל לון אינון פתקין צולמין מתעברן ולא משתכחן כלל אלו ודאי ימותו אבל אי משתכחן בהו ר"ל שרואים בני אדם עצמם עם הצללים אפשר שלאד' זה דיני גריען כלומר הדינין יגרעו ויחסרו ממנו שלא יבאו עליו כלל. א"נ דינין גרועים לא דינין קשים אלא דינים רפויי' וגרועים או יעבר עלוי ידיה מרעין בישין כלומר או אפשר נמי שיעברו על ידו מרעין בישין בגריעותא דילהון חלאים קשים וחלאים גרועים ומכוערים. וי"ס דגרסי צולמי מתעברן ולא משתכחי בהו ידי ואי משתכחי בהו ידי או יעבר וכו' וה"פ כלומר אותם שעתידי' למות באותה שנה צולמין דילהון מתעברן והצלמים הללו אינן צלמי הגופים אלא צלמי הידים ואז ודאי מורה שימותו שמורים לו שכבר אין לו עוד ענין לעשו' בעה"ז ואי משתכחי בהו ידי כלומר ואם בצלמי הגופים ג"כ נמצאים ונראים בהם צלמי הידים אפשר שיהיו לו חלאי' קשים ועזים ואפש' נמי שלא יהיו לו כלל וז"ש או יעבר עלוי ידיה מרעין בישין קשים וגרועים ומכוערים וזהו שאמר בגריעות' דילהון והחלוק' האחרת לא חש לכותבה ואסמכה לוהא אוקימנא להא וכו' והכונה לאשמועינן שלא יבטח האד' אפי' כשיראה הצללים שלו עם הבנית ידיו ג"כ ויאמר מובטחני. שלא אמות שנה זו או לא יבאו עלי יסורין כיון שעלו הצללים בשלימותם לפי שאפשר נמי שיעברו על ידו מרעין בישין וגרועים ומכוערים. א"נ מרעין בישין בגריעותא דילהון הואיל והזכירן התפלל שיגרעו מן העולם ולא יבאו ויהיה העולם גרוע מהם ודברה תורה כלשון בני אדם. והוא יסתלק כי כן הראש מורה על ראש וגדול הבית. רגלוי מרעין רדפין עליה רוצה לומר כשפגימין רגליו מורה שמרעין בישין רדפין בתרי' כי כן ברגלים נעש' הרדיפ' וההליכ' והיותם פגומים מורים שיסורי' יבאו עליו ולא יוכל לרדוף ולהלוך עמהם. בבקר תאמר מי יתן ערב כי הצלם היא הבקר וכד ערק ואזל הוא ערב שנשאר חשוך ומורה כובד היסורין שיביאו עליו עד שיאמר בבקר מי יתן ערב מי יתן והיה שהייתי בחולי של ערב שלא היה כל כך כבד כזה ובערב הבאה אחריו יאמר מי יתן בקר מי יתן והייתי עתה בחולי של בקר שעבר שהוא קל בערך ערב זה. מי יתן ערב והאי כד נהרא סיהרא וליליא אתתקן בנהור אבל זכאי וכו' ה"ג וחסר בספרים והכי איתי' בפ' אמור דף ק"ד ופירושו אימתי מורה הורא' זו כשבני אדם רואים את עצמם באור הלבנ' כשהיא מאיר' בעצם וליליא אתתקן בנהור' שלא יש שום ענן בשמים אז אם יראה סימנים הללו מובטח הוא בהם ככל האמור אבל יש שום ענן אפשר שצל הענן העובר מחשיך על ידיו ונראה ערק ואזל וכיוצא באופן שאז אין שום הורא' לדעת אלא כד נהיר סיהרא וכו'. קטיר לון במילין עילאין שכל עץ ונטיע' למטה הכל קשור למעל' כנזכר בפ' שמות ט"ו כגון אזובא ועץ ארז כנזכר בפ' מצורע אזוב יסוד ועץ ארז בת"ת וכשמעוררים אלו למטה מתעוררים למעלה נמצאו אלין תליין באלין עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ת"ח כד אתער דינא בעלמא וגו'. ויקרא י"ג. עכ"ל: