אור החמה על ספר הזהר א:תלז

תנא בתר ז' יומין גופא הוי כמה דהוי בדין חיבוט הקבר אז ברימה ותולע': ד' סמכין הם ד' מלאכים דמות ד' חיות מיכאל גא"ר מפני שלבוש הנשמה בד' כחות מאלו לכך אלו מביאין לה דיוקנא דגופא מד' יסודות רוחניים נגד ד' יסודות גשמים שפשט והיינו חלוקי דרבנן והוא ממעשה המצות בד' יסודות:

ויתיבת בההוא מדורא בג"ע תחתון עד זמן שנגזר לה מפני סבת עון מונעים ממנה זמן מה המנוחה הראויה לה.

תלת גווני הם ענן עשן ואש נוגה הם ג' אבות ענן חסד עשן גבורה נוגה ת"ת והם במלכות שהיא מכון הר ציון ודאי והיינו ג' גוונין דקשת דאית בה. ציון וירושלם יסוד ומלכות.

אי זכי לסלקא יתיר אל הת"ת דהיינו גופא.

קדוש יאמר לו שהרי זוכה אל הקדושה העליונה:

דלעילא מאתר דאקרי שמים פי' עינוגא דמלכא עילאה עונג הבינה שהוא נשפע למעלה ממקום הנקרא שמים פי' יונק אותו מהבינה למעלה מהת"ת הא כיצד מחסד ששם משפיע הבינה והיא למעלה מהת"ת וז"ש אז תתענג על ה' ודאי למעלה מת"ת דהיינו חסד וז"ש זכאה חולקיה דמאן דזכי וגומר. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. תנא בתר ז' יומין גופא וגו' הנה אחר הז' ימים אז עאלת למערת האבות ומשם נכנסת לג"ע הארץ. ואחרי היותה שם הימים הקצובים כפי מעשיה כי אם הוא צדיק גמור אפשר שתכף תעלה למקומה תחת הכסא אך אם אינו כ"כ צדיק אז נשאר בג"ע הארץ ובכל רישי ירחי עולה למעלה וחוזרת לירד. וכשנגמר זמנה הראוי לה אז עולה ברישי ירחי ושבתי ונשארת שם ואינה יורדת ובעת עלותה עולה דרך העמוד שבאמצע ג"ע הארץ הנק' מכון הר ציון ואז עולה עד הבריאה כי שם ביתה ואם לאו נשאר ביצירה וכיוצא בזה הכל כפי גדרה ולפעמים נשארה בנהר דינור אשר שם ואין להאריך בזה וזהו פשט הלשון האמתי והיה אפשר לפרש כי כל זה הוא ברוח אך אין הלשון סובלו אלא בחלק הנשמה איירי כי גם היא לא תעלה אם אינו צדיק וגם היא נדונית בגיהנם כנז' פה והוא דוחק שיהיה דין אפי' בנשמה עצמה וצ"ע. ועיין בדף רכ"ו. עכ"ל.

גליון כתיב אז תתענג על ה' וגו'. יתרו פ"ג: ויתבת בההוא מדורא עד זמנא דאתגזר וגו' ויקהל רי"א. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כתב אך בשרו עליו יכאב וגו' בעוד שבשרו עליו יכאב שהוא ז' ימים הראשונים שאז מכבדים עליו העול ומכאיבים את בשרו אז ונפשו עליו תאבל ולכך צותה תורה להתאבל ז' ימים כדי להצטער בצערו ואינו דומה עונש שאר ז' ימים כעונש ג' ימים ראשונים וכן עונש שלשים יום כעונש ז' הימים וההיקש על זה ולזה אמרו ג' לבכי וז' להספד ושלשים לגיהוץ ולתספורת ולרשעים י"ב חדש. חמי לכלהו עציבין ומתאבלא באלף גרסי' והו' פי' לנפשו עליו תאבל. ?גופא הוי כמה דהוי ה"ג ופי' כי דין התולעת אינו דבר שוה לכל נפש כי כל א' ואחד כפי מעלליו כן יהיה וז"ש בתר ז' יומין גופא הוי כמה דהוי כל א' כדי רשעתו. למערת כפלת' שכן היא פתח ג"ע ארציי שלכך חמד בה אברהם אבינו ע"ה כדפי' רז"ל. דתיעול גרשי'. ארבע סמכין ר"ל עמודים והם כחות קדושים המלבישים נשמת הצדיק חלוקא דרבנן. חד דיוקנא דגופא ר"ל גופני גשמי בערך לבוש העליון והוא הלבוש הנעשה ממעשה המצות ומתלבשת בו הנשמה בג"ע תחתון. ויתיבת בההוא מדורא בג"ע התחתון עד זמנא דאתגזר עלה ה"ג. לבתר שנתבסמ' וראויה לעלות ולראות בג"ע העליון. כרוזא קרי היינו ד' אנפין דנשר דמשדר קב"ה לאעלא לאינון נשמתין בעמוד א' שבתוך ההיכל כנז' בפרשת ויקהל דף ר"י וז"ל ואינון ארבע אנפין יהבין קלא ולית מאן דישמע ליה בר אינון נשמתין דאתחזון לסלקא וכו' ועמודא דתלת גווני הם ענן ועשן ונוגה כנזכר שם. לפתחא דצדק דציון וירושלים ביה. ואי זכה יתיר עולה יותר לאתדבקא בגופו דמלכא היינו ת"ת מאחר שזכה בנשמה מהת"ת כשחוזרת חוזרת אל מקומה אשר יצאתה משם אם זכה. וברא ה' על מכון הר ציון וכו' ר"ל העמוד נקרא מכון הר ציון כנזכ' שם וכשהקב"ה רוצה לקרוא אותם הקרואים שבג"ע התחתון שיסתלקו למעלה בורא הקב"ה לההוא עמוד ג' גוונין דסחרין ליה ונסתרים בו שהם ענן ועשן ונוגה. והיה הנשאר בציון וגומ' כלומר אותו שנשאר בציון יסוד והנותר בירושלם מלכות שלא זכה לעלות יותר למעלה בגופא דמלכא עכ"ז קדוש יאמר לו כנז' בפ' בשלח דף נ"ז. ואי זכי לסלקא יתיר היינו בגופא דמלכא דקאמר לעיל. ולאתעדנא בעדונא עילאה פי' קס"ד השתא מעדן הבינה ושעולה עם הת"ת ומתעדן שם וז"ש על ה' דייקא כלומר הבינה שהיא על ה' הת"ת לחסד דא היינו הבינה דכתיב כי גדול מעל שמים חסדך שכן הבינה למעלה מהת"ת. חסד עילאה מעל שמים הוא היינו הבינה כנז' בפ' ויקרא דף ט"ז. חסדי דוד הנאמנים נצח והוד א"נ יסוד נקרא ג"כ חסד איך שיהיה אינן אחוזים כי אם בשמים ת"ת שהם תרין ירכין או סיומא דגופא וז"ש ובהני כתיב עד שמים כלומר אינן מגיעים אלא עד שמים ולא בחסד שעל השמים:

תניא א"ר יצחק כתיב אם הבנים שמחה וגו' הבנים מאן אינון נסתפק לו אם כל ו' קצות נקראים בנים כנז' בפ' ויצא דף קנ"ח או ת"ת ומלכות לבד כנזכר בפ' ויקרא דף ז' ופ' צו דף ל"ד. אר"ש וכו' תריץ שלעולם הם ת"ת ומ' ושאר המדות הם נטפלים לת"ת כי ח"ג ונה"י הם דרועין וירכין. תרין בנין ת"ת ומ'. לקב"ה. בינה. דכד יהבי ליעקב שושבינא דמלכא דאתרי' הוא כמ"ש תתן אמת ליעקב. בת יהב' לאברהם פי' שאברהם בחסד והוא שושבינא דמטרוניתא שכל תיקונים נעשין ע"י כנז' בכמה דוכתי ובפ' בלק ובפ' שמיני בפ' ויקח אהרן את אלישבע וגומר: דכתיב בני בכורי ישראל אומר' הבינה בני בכורי ת"ת נתתיו לישראל כדי שיהי' לו שושבין וכתיב ישראל אשר בך אתפאר כלומר לא נק' בן אלא הת"ת בלבד כי שאר הקצוות הם ענפים ופארות המסתעפים ממנו ולזה אומרת לו הבינה אתה ישראל בך אתפאר ואסתעף בפארותיך וענפיך. בת יהבה לאברהם שיהי' לה לשושבין שיתקן לה עניינים וקישוטי' דכתי' וה' ברך את אברהם בכל שהיא המלכות ואין לך ברכה גדולה מזו להיות שושבינא דמטרונית'. ועל דא כתי' לא תקח האם על הבנים דהיינו האם שהיא בינה על הבנים ת"ת ומ' וכיצד אפשר ללוקח' לז"א.

ותנינן לא יסגא בר נש וכו' שע"י העונות שאדם חוטא הוא גורם שתסתלק האם מעל הבנים כי בהיו' האדם חוטא גורם שאותם הפנים המביטים אל הבנים להשפיע להם משפעה מסתרת אותם ונמצאו הבנים בלתי השפע' ובלי מכסה ונק' החוטא הזה מגלה עריות ומחריב העולם וגורם רעה לעצמו ג"כ ששורש נשמתו בהם קשורה ולכך להיות שאמך הוא לא תגלה ערותה. מאי תשובה דא תשובה דאמא פי' תשובה תשוב ה' ראשונ' שבהם לאגנא על בניה. דתב' בקיומהא כלומר אל קיומה כי קיומ' והעמדת' בעצם אינה אלא בהיות' חופפת על בניה ואז היא שמחה וז"ש וכדין כתי' אם הבנים שמחה כלומר לא נקראת שמחה אלא כשהיא על בניה והטעם שכל תשוקתה לעלות לקבל שפע הוא כדי להשפיע ואחר שכבר באה ומשפעת ואז הוא השמחה כי כבר נשלם חפצה ועשת' והצליחה. אם הבנים ודאי כלומר עתה שחזרה והשפיעה להם נק' בעצם אם הבנים בודאי המשפעת להם וחופפת עליהם והרוצה לעמוד על דרוש גלוי עריות וטעמו יעיין בתיקונים תיקון נ"ו. ועל דא לא לפטור איניש מפרי' ורבי' וכו' לעיל קאי גבי תרין בנין אית לי' וכו' ולכן להיות האדם דומה ליוצרו צריך שיהי' לו בן ובת בזה יהי' השם שלם איש ואשתו בן ובת.

תניא א"ר יצחק וכו' לעיל נמי קאי דקאמר ואי זכי לסלקא יתיר וכו' דכתי' על ה' על ה' דייק' וכו' אלא שהפסיק לשאול שאלה הבני' מאן אינון ונולד לו ספק זה מהאי דקאמר על ה' דהיינו הבינה אשר היא על ת"ת כנראה שלא נקרא בן אלא ת"ת הנק' ה' ולא הזכיר שום מדה ובכמה דוכתי אני רואה שהו' קצוות נק' בנים כנזכר לעיל ואחר שהרשב"י השיב לו כנזכר אז חזר והקש' מה שהוקשה לו מקוד' ואמר כתי' לחזות בנועם ה' וכו' כמו שיתבאר. תיאובתא דצדיקייא למחמי דא ואת אמרת על ה' ה"ג והכי פירושו השתא קס"ד דפי' דקרא דלחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו הוא שאינם יכולים לעלות יותר למעלה מהמלכות אלא משם זוכות הנשמות להתעדן בהשפע' היורדת מהבינ' שהיא נעם ה' והראי' מרישי' דקרא דכתיב שבתי בבית ה' שהיא המלכות כדי לזכות לחזות וכו' וזהו גם כן ולבקר בהיכלו דהיינו המלכות שם יש לך רשות לבקר ולחפש מה שתרצה אבל למעל' אינך יכול להשיג אלא משם תזכ' לחזות בנועם ה' וזהו שהקש' תיאובתא וכו' כלומר כל תאותם של צדיקים הוא להיותם נקשרים במלכות כדי למחמי משם דא דהיינו נועם ה' דקאמר ואת אמרת להתעלות על ה' שהיא הבינ'.

אר"ש כלא חד כלומר לא הבנת דברי שכשאני אמרתי על ה' דייקא לאו כמה דקס"ד שפי' הוא שיעל' על ה' שהוא הבינ' אינו ח"ו אלא לעולם במלכות הם יושבים ומשם זוכים לחזות באותו נועם שבא אל הת"ת: ועל השמים כתי' אז תתענג על ה' כלומר על אותו נעימו' הבא מעתיקא על השמים עליו אמר הכתוב אז תתענג על ה' ר"ל אז תתענג מההוא נעימו הנמשך מעתיקא על ה' ת"ת והכי משמע בפ' יתרו דף פ"ג ע"ש.

תנינן אר"ש כתי' בני אמי נחרו בי. אזיל לטעמי' דלעיל ומכריח מקרא דכתי' בני אמי נחרו בי שעל הת"ת נאמר שהוא בן לאמה של מלכו' ששניה' אחים ויצאו מהבינ' כדמפרש ואזיל. בני אמי נחרו בי כד"א השליך משמים ארץ ר"ל הפריש מהת"ת המלכות הנק' ארץ ומדלא נקט אלא שמים ש"מ כי העזיב' והשלכ' זו מת"ת היא הית' עקר הגלות וכן ע"כ צריך לפרש דבני אמי אינו מדבר כי אם על הת"ת לבד שנחר בה והשליכ' מעמו וקראו בני אמי לשון רבים ע"ש שהוא כולל כל הו' קצוות כנזכר והגיד עליו רעו. א"נ בני אמי כד"א השליך משמי' ארץ ה"ק בני אמי הם ת"ת ומלכות בני הבינ' ואומרי' ישראל למט' לפי שהי' בני' פירוד שהשליך משמי' ארץ שהיא המלכות האי ארץ דלתתא אתחרבת וישראל אתפזרו וכו'. אמר' כנסת ישראל למט' אומרי' ישראל מאן גרי' לי האי ומאן עביד לי האי בני אמי שנחרו בי כלומר ת"ת ומלכות הנק' בני אמי שנחרו בי ואתרחקו ממני שכיון שנתרחקו זה מזה נתרחקתי גם אני משניה' הרי הכריח מקראי כל הנז' לעיל. בני אמי ודאי להיות שנשמותיהן של ישראל מהבינ' ממקום שנאצלו ת"ת ומ' כנזכר בפ' נשא דף קכ"ג.

רבי יוסי הוה אזיל וכו' הכריע עוד ממעש' רב דתרין בנין הם ת"ת ומ' כדלקמן תרי בנין שריין לבר וכו'. חמינא חד גברא אפשר שיהי' גבריאל או מיכאל שרי צבאות יש' א"נ חנוך מטטרון שהוא שר העולם. בנהרא לרמוז אל תוקף הגלות והשעבוד כמ"ש כי יבא כנהר צר. וצפרא חד אפשר שהיא כמשז"ל וירד העיט על הפגרים אלו הם המלכיות: