אור החמה על ספר הזהר א:תלו

ארבע סטרי עלמא וגו' הם שורש ודקות ד' יסודות שהם שורש לד' יסודות שבאדם וכולם הם משגיחין בדינו:

ומתערין דינין מד' סטרי עלמא הם חגת"ם הם מעוררי' לדין עליו לפי מה שחטא בגופו לפי העבירה אם מצד האדומה ופגם יסוד האש אם מצד השחורה ופגם יסוד העפר וגו'. וד' קטורין הם ד' יסודין שבו:

חד שלהובא שפע דין מסטר צפון גבורה שממנה התעוררות אשו של גיהנם.

ואתוקד בנהר דינור ששם בעולם הנפרדים נדלק בדין שכל בחינותיו מתהפכין לדין שם שאין שפע מלמעלה שלא יהיה בו כח כל הצדדים ולמטה מתהפך לא' הבחי' להיותו דין חזק וכל טובו נטל ממנו להשפיעו לגיהנם כדמסיק.

ומתפרש לד' סטרין הם ד' סטרין דגיהנם:

גדפוי דתרנגולא שהוא כעין גבריאל כדפי' בזוהר בינוקא בפ' בלק וגבריאל יונק מהגבורה והתרנגול נק' גבר על שמו.

טיסא שביב אש.

א"ר יהודה וגו' דברי ר' יהודה הם במי שאינו זוכה בשעתו אל המנוחה לסבת עון. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. א"ר יהודה וגו' ולמעלה אמר דאי הויא זכאה תכף עולה עם קרוביו וחביריו הנמצאין שם בעת מותו ועולה למעלה במקומה הראוי לה ואם אינה זכאה אז יורדת בגיהנם לידון שם. וכאן דבר סתם דכל ז' ימים אזלא מביתיה לקבריה וגו' ולבתר ז' ימים אז עאלת למערתא דכפלתא נר' שקודם הז' ימים אף אם תהא זכאה לא סלקא דאל"כ אין מספר הימים גורם אלא מעשיו ונר' שחולק עם הנ"ל וצ"ע. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' איתביה לברי' לבר. שלא ישמע כשהם מדברים במדות שאין ראוי לעסוק בחכמה הזאת בפני בלתי ראויים. ה' עשקה לי ערבני מלת עשקה פי' המפרשים מלשון עשיק לגביך ושוי לכריסיך שנאמר בגמ' והוא לשון תוספת ור"ל הוסיף לי כל ימי וערבני מדבר כלפי הרשב"י שנכנס ערב ולפי שאירע לר' יצחק כמו שאירע לחזקיהו נקט קרא דידי'. ארבע סטרין דעלמא קיימין וכו' הם חגת"ם שאין ההנהגה נעשית בלתי הסכמת' ואז מסכימים לעמוד עליו בדינא תקיפ' שהיא הגבורה ונכללים בה כדי שתפעול גבורותיה וג"כ הסכמתם יוצאה לב"ר התחתון שהכ ארגמ"ן וז"ש. ומתערין דינין מד' סטרי עלמא שהם סוד חגת"ם. וארבע קשורין הם ארבע יסודות שהאדם מורכב מהם והענין שכמו ששורש היסודות למעלה חגת"ם וכנגדו ארגמן כלם מסכימ' למתח עליו מדת הדין כן הד' יסודות בעצמם שהם יונקי' מהם מתקוטטים שכל א' רוצה לחזור אל שורשו וז"ש כצאן וכו' ובעיין לאתפרש' כל חד לסטרוי דהיינו לשורשו כנז' וזהו סוד שאומ' אדם לחבירו שלום עליך ר"ל שלום היסודו' יהי' עליך. כרוזא נפיק הכרוז הזה הוא גבריאל. שלהובא כח הדין מן הגבור'. ואתוקד בנהר דינור והענין לפי שהדין הנשפע מהגבור' העליונה הוא מתוך שסוף סוף היא אצילות והאצילות כלו רחמים ולכן אותו הדין קונה הויה אחרת ותלהב בעוברו בנהר דינור. ומתפרש לד' סטרי עלמא פי' כמו שהנהגה העליונה מתחלקת לחגת"ם כמו כן הקליפה ולכן אותו כח הדין היורד מתחלק לארבעת' כדי לתת להם כח ורשות לאוקדא נשמתיהון דחייבי'. וסלקא ליטול כח הדין ורשות על כל דבר ודבר והדר נחתא לפעול: בגדפוי דתרנגולא אוכמא הוא גבריאל נק' כן מצד תוקף הדין וגדפוי ר"ל כינופייא דיליה דהיינו חיילותיו. בין תרעי בפתח לבנת הספי' וכן נמי במוחש. הנה יום ה' בוער כתנור לגבות חובו ממנו. ומגיד לאדם מה שיחו זהו בשעת חשבון מעשיו לפניו ית' ואפילו על שיחה קלה שבין איש לאשתו כדרז"ל. מי לא יראך מלך הגוים לפי שאין שום נברא יוכל להמלט מהמיתה אפילו שיהיה מלך כנז' בסבא מי לא יראך ממלך הגוים. אוכמא למאי נפקא כלומ' מאי נפקא מינה שיהיה אוכמא מאחר שאין הכוונה אלא להשמיע מה שנגזר יהיה שחור או לבן. וכ"ש בתרנגולא אוכמא כלומ' אה"נ שבכל התרנגולים בטש אלא להיות שרוח צפון הוא המתעורר לכך בא למה שכנגדו שהוא אוכמא וכמ"ש וכו' דאתכוון יתיר כלומ' מכוון ומוכשר הוא לכך כי מין במינו אינו חושש. א"נ י"מ דאתכוון יתיר שמכוון יותר השעה מזולתו וראשון עיקר. קריבוי וחברוי מההוא עלמא ה"ג בס"י והכי מפרש בסמוך. כטיסא דמסתלקא מן נורא כפי הענין נראה לומר שפירושו כמו אוד מוצל מאש. א"נ כניצוצות האש. עד דאטמיר גופא בארעא מדה טובה ממהרת לבא שכשהוא צדיק תיכף ומיד בשעתא דנפק נשמתיה חמי דוכתי' וסליק ואתעדן אבל אי לאו זכאה איהו אז אשתארת בהאי עלמא עד שנקבר. גרדיני דנימוסין מלאכי חבלה: עכ"ל הרא"ג ז"ל: