אור החמה על ספר הזהר א:תלה

אר"ש לר' אלעזר בריה תיב אפתחא ומה דתחמי לא תשתעי בהדיה. שלא ישלוט בו ויזיקהו שהדבור לרשע המזיק נותן לו כח:

אמר ע"כ לא חמינא אדהכי קם ר"ש וגו' הוצרך לשאול ענין זה שאם כבר באו הצדיקים אחריו לא הי' אפשר לעכבו ולעוקרו מיד הצדיקים כמותו כענין עליונים מבקשים את רבי וגו' אלא עקרו מיד מלאך המות:

ומאינון שבעה עיינין הם ז' חברים שיצאו מהאדרא:

ועמד תיתיה כשיפטיר ר"ש כדלקמן:

בין טרפי אילנא וגו' חבירי הישיבה לצדיקים עם ר"ש והוא ביניהם מכללם: כוין פתיחן הם הצנורות השפע אל חופתו.

מארבע סטרי עלמא חגת"ם:

שבעין דוכתיה לאחוז בז' מדות כלולות מעשר להשתעשע באורם ושפעם והם מקומות בג"ע.

פתחין צנורות להאיר מאור הנמשך מע' עלמין שהם במלכות הכלולה משבע ושבע מעשר וכל מקום כלול מע' אורות הנזכרים.

שבעין רהטין הם שבע מדות ממש שאורם רץ למלכות:

שבעין כתרין עלאין בבינה.

אורחין לעתיקא לכתר עליון הנק' אריך אנפין ומתוך אורחין אלו בא השפע מהכתר אל הבינה ומשם לז' מדות ומשם למלכות ומשם למקום ר"ש וכל זה בסוד נשמתו.

לבקר בהיכלו במלכות ומשם לחזות בנועם מהבינה כדפי':

בהלולא רבא דר' שמעון יום פטירתו ונקרא הלולא מפני שע"י אותה הנשמה יהיה יחוד קב"ה ושכינתיה חתן וכלה והיינו הלולא ודאי ומזומן היה הדבר אצלם כדפי' אליהו לר"ש בעת צאתם מהאדרא:

מתקן פתוריה פי' הכנת קבלת שפע וחלק לכל צדיק וצדיק מהלולא דר"ש ופתורי הוא מקום שממנו נהנים הצדיקים מאור עליון. הרמ"ק זלה"ה. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כתב וקטיר מלאך המות לבר כלו' בההוא גזירה דגזר ר"ש קשר וכפית למלאך המות לבר שלא יכנס פנימה וי"ס דגרסי קטיר מלאך המות לבר כלומר נשאר מלאך המות קשור לבר שלא יכול לא שראהו נכנס עם רבי יהודה ולא היה יכולת בידו לעכב על ידו. וחמא דעד כען רוב הפעמים שתראה בזוהר חמא הוא בראיית עין השכל ובמקום שאמר חזא הוא ראיי' העין ממש בעיני בשר דוק ותשכח. ומה דתחמי לא תשתעי בהדי' ואי בעי למיעל הכא אומי לי' וכו' הענין הוא שהשטן מתהפך ונעש' לכמ' גוונין ולכן הזהיר ר"ש את ר' אלעזר בנו שאם ירא' את השטן משתנה מגוון לגוון או בדמות אדם או בדמות שאר דברים אל ישתעי בהדי' ולא יניחהו ליכנס פנימה בשום דמות שיתדמ'. דהוה מדורי' גבייהו בההוא עלמא כלומר אותם שהי' דר עמהם והיו חברים כשהי' בעה"ז ונפטרו אותם הם היוצאי' לקראתו וי"ס דגרסי דהוא מדורי' באלף ופי' שכל אותם שיהיו לו חברים ושכנים בההוא עלמ' שהוא גן עדן וכלם במדרגה א' כלהו מתכנשי וכו' ועיקר: אשתמודע רבי יצחק לגבן כלומר יהיה נכר ונודע להיות אצלינו ומהבאים בשערינו ולא לגבייכו. ומאינון שבעה עיינין נר' בפי' שהמעש' הזה הי' אחר האידרא ששם נפטרו מהעשר' חברים שלשה מהם ונשארו ז' כנז' בסוף אידרא דנשא ולזה התפלל שמאותם ז' עינים שנשארו בעולם הי' ר' יצחק א' מהם. כורסיי' דמארי' קריב' בגדפוי כלומר כסא הכבוד היא קרוב' וקשור' בגדפוי דרשב"י ע"ה שכל מה שהוא אומר הקב"ה מקיים. ובס"י גרסי קריפ' בגדפוי והוא לשון קשור והכל א'. ועמך תיתייה ה"ג ור"ל עמך תביאנו: אר"ש ודאי כלומר כך אעש' כאלו מודה לדברי ההו' קלא. ואמר לית קופטר' דטופס' וכו' ה"ג ופי' קופטר' ניצוץ וטיפסא הוא גחלת ור"ל אפי' ניצוץ היוצא מן הגחלת כלומר אפי' מעט דין אינו נמצא באתרי' דר"ש. בין טרפי אילנא דחיי דגנתא דעדן את יתיב וכו' ה"ג. אידרא חדר. לאנהרא לך ד' סטרין דעלמא היינו האבות ודוד מלכא. א"נ ארגמן. א"נ ד' רגלי הכסא: זכאה חולקך בר דעד כען וכו' ה"ג כלומר זכאה חולקך מצד תורתיך ומעשיך זולת זכות למוד תורה לבנך לא אית לך. תריסר צדיקייא חברין ה"ג כלומ' חברנו. מאן חברין וכו' אתעטרו בגיניה. כלומר מי מאותם החברים דאתעטרו ונתקשטו בעטרותיהם א"נ אתעטרו נתקשרו כמחול ונקשרו זה בזה כדי לצאת לקבל פניו של רבי יצחק ועמדו להם במקומם ולא יצאו לקראתו וז"ש בגיניה ר"ל בגיניה דר' יצחק לפי שר"ש שאלתא שאיל ואתייהיב לי' א"כ אינכם צריכים לצאת לקבל פניו ולפי זה מלת בגיניה הוא מופרדת ומלת דר"ש הוא נתינת טעם. א"נ שלהיות אותם הצדיקים היו יוצאים לקבל פניו דר' יצחק נתעטרו מאתו ית' בעטרות יתירות על מה שהיה להם והיה עולה בדעת אחר שחזרו לאחוריהם מלקבל פניו ג"כ הקב"ה יחזו' ליקח עטרותיהם מהם לזה יצאה בת קול ואמר' מאן חברין וכו' כלומר אתם החברי' דקיימין הכא אם לא יהיה העטור בגיניה דר' יצחק יהיה בגיני' דר"ש ותשארו בעטרותיה' מפני ר"ש ולפי זה אתי שפיר אומרו בסמוך ולא דא בלחודוי כלומר הרי ענין גדול א' שנעשה בגיניה דר"ש ולא דא בלחודוי דהא שבעין וכו' מתעטרין הכא דילי' כלו' מלבד מה שנעשה לחברים הללו בשבילו לו לעצמו ולצורכו שבעין דוכתין מתעטרן הכא דילי': למחמי בההיא נעימות לראות וליהנות ממקומו שבג"ע אות' האורות העליונים דרך אותם הפתחים דאתפתחו וכו'. דנהר' ומהני' לכלא לאפוקי אורות של עה"ז שמחשיך עיני רואיהם אלא אדרבה אותם האורות מאירים ומהני' בראייתם ולא מחשיכי: לחזות בנועם ה' היינו הבינה בעצמה א"נ נועם האור היוצא מן הבינה כנז' בפ' מקץ קצ"ז וממקומם שבג"ע הצדיקים רואים משם ומתהנים אבל בהיכלו דהיינו המלכות לבקר ולחפש וליהנות בממשות ידים והכריח כן מדכתי': בכל ביתי נאמן הוא היינו המלכות שהיה משה ע"ה חוקר בכל ד' פנות הבית ההוא ולא היה מגלה דבר להיותו נאמן. ולא מודעי לי' לבר נש כדי שימצא בתשובה כל ימיו ע"ד שוב יום א' לפני מיתתך וכו'. אבל בהילולא רבא פ' יום פטירתו של רשב"י ונקר' הילול' כי ביום פטירתו יתנוצצו ויתעוררו כל התורה והמצות שעסק בהם וע"י נעשה יחוד גדול למעלה. בנות ציון הם נשמות הצדיקי' ע"ש שנעשו ע"י נקודת ציון של ת"ת ומ'. במלך שלמה הרשב"י מאן מלכי רבנן ונקרא שלמה ע"ש שהיה מטיל שלום בפמלי' של מעלה כנזכר בפ' אחרי מות דף נ"ט. שעטר' לו אמו מלכות. א"נ בנות ציון הם ההיכלות שיצאו ממקומם למטה ויכללו למעלה בסוד נקודה לקשט' לסוד הייחוד וכו'. מלתא חדתא שמעת ה"ג בלא אלף: עכ"ל הרא"ג ז"ל: