אור החמה על ספר הזהר א:תלג

גמלי גמלים.

דסלקי קטפירא מעלים שעוה.

מעלוי דקטפן הוא צרי אפרסמון וכן פי' בערוך קטף וירצה שהיו מעלים שעוה מעל הצרי בענין שהיו נושאים צרי ועל הצרי שעוה ונפל משא השעוה והיו הצפרים באים עליהם לאכול הצרי ועד דלא מטו עלייהו על הגמלי' אתבקעו הצפרים ומתו לבתר אתו כמה צפרין והוו אזלי עלייהו על הגמלים ושדו לון בטרטישא ירצה השליכום ברגבי העפר ורמסום ולא מתבקעין והוו צווחי לון אל הצפרים ולא אתפרשן.

עטרא דעטרין ירצה עטרה הכוללת עטרות רבות והיא המלכות.

בקדרין אפשר לומר כאומרו אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר והם חצונים והיינו שכינתא בגלותא והת"ת מאריה דמטרוניתא שריא לבר בענין שאין ייחוד והיינו משל הגמלים שהם שני גמולי חלב שני הכרובים שנושאים הצרי עליהם שהוא שמן אפרסמון על הראש ומכוסה בשעוה דהיינו סוד העלמה למעלה והיא בכסוי והגנה המגין וכאשר נפל השעוה למטה מהגמלים היינו רדת השכינה למטה מהכרובים ועכ"ז לא יכלו לשלוט על הצרי מפני שעדיין שמירת קונם עליהם אמנם אח"כ ישלטו עליהם הצפרים שהם האומות ואברהם התפלל והגין בתפלתו והיינו וירד העיט הם האומות על הפגרים שהם ישראל כרותי ברית בגלותם וישב אותם אברם והגין בזכותו ור' יהודה היה לו להתפלל על ישראל בראותו מראות צרתם ולא הבין המשל כלל ולכך הבין הכתוב כפשוטו שלא נשב בצפרים ואמר הא עבידנא וגו'. ואמר ועד לא גליש היינו סוד כי ימרט שער ראשו קרח הוא טהור הוא. והענין כי שער זעיר אנפין דינים ומה גם אי"ש דהיינו סוד הדינים כדפי' שם וכן רישא דמטרוני' יש בה דינים ואפילו בגופא והמתפללים ממרטים הדינים ההם ומבטלים אותם ולכן ר' יהודה לא היה מלומד במשלי הסודות להתפלל על הצרות כעין שהיה מלומד ר' שמעון ע"ה ומיום שנסתלק ר' שמעון נסתמו עיני החברים להבין משל ומליצה עליונה והי' לו לנשב העיט מעל הצרי מעל הגמלים דהיינו מעל הת"ת שעל למודי ה' ששם נאחזים הדינים ברישא דמלכא והשעוה מלכות שנפלה למטה לגלוש ולמרוט אותה דהיינו להעביר הדינים ממנה לרחם על ישראל ולא ישלטו האומות על ישראל: לי הכסף ולי הזהב הנכון בזה לדעתי כי כסף בחסד ונחשת בגבורה וזהב בבינה וכן פי' בזוהר בסוד המשכן ויהי' לפי זה פי' לי הכסף חסד ולי הזהב בינה שהת"ת אוחז בחסד וגם למעלה בבינה והיינו דקאמר השמים שמים לה' דהיינו שמים חסד וגבורה ושמי השמים דהיינו בינה והשתא ניחא כי כסף ונחשת שהם בחסד וגבורה הם משמשים החוצה וזהב שהוא בבינה הוא משמש למעלה פנימה כאשר נבאר:

מאי קדוש' הכא כלומר מה נשתנו אלו משאר דברים שנזכר בהם קדושה:

קדוש' אינון בכל אתר כלו' בין אותם העליונים שאלו התחתונים רמז אליהם בין אלו התחתונים כולם בסוד הקדושה הם דהיינו בסוד החכמה שהיא נקראת קדש גם הבינה נקראת קדושה משם ולרמוז אל ב' בגדים עליונים ותחתונים אמר הכתוב בגדי קדש הם אותם העליונים העשוים כבר ועשית בגדי קדש אלו התחתונים שהם רמז לעליונים וז"ש ועשית בגדי קדש כגוונא דלעילא:

דתניא כהן גדול לעילא בסוד החכמה כי סתם כהן בחסד וגדול בחכמה:

לבושין דיקר היינו סוד כבו"ד ל"ב נתיבות חכמה שהם ל"ב אלהי"ם שבבינה שהם לבושים לחכמה ודאי ולכך לבושים היו מזהב שבבינה וז"ש ועשית בגדי קדש וגו' לכבו"ד ולתפארת שיש לו חלק בזהב כדפי'.

ומה דלא אמר כסף ונחשת עם היות שהם בחסד וגבורה וגם החכמה מתלבשת באסד מפני שהם רמז לכח תחתון שאין שם כהן גדול וז"ש לאתר אחרא אסתלקו וממקומם יובן עניינם שאינם בסוד לבושין דיקר והיינו עמודי החצר שהם סוד שרפים עומדים ועמודי החצר הם חוצה שאינם נכנסים פנימה ועטרותיהם בראשיהם היינו מחושקים כסף ווין כסף בסוד חוט של חסד דהיינו עמוד יסוד וא"ו שעליו ת"ת עטרה שלו חסד והם כסף אדניהם ממש סוד שם אדנ"י מצד הגבורה נחשת ואין לו יחס לבגדי הקדש שצריכים להיות פנימה לשלש ראשונות דהיינו זהב כדפי' מפני שנכנס לפני ולפנים ושם קרסי זהב ואדנים תחתונים כסף מלכות מצד החסד והכל משם ולמעלה דהיינו הבינה כדפי' ולפי' למטה הם סוד המרכבות שהמלכות משתמשת בהם והיינו עמודי החצר כדפי' וז"ש דאינון שמושא לאשתמשא משכנא בהו ולכך הם כסף ונחשת אמנם הנכנס לפני ולפנים בקדש הקדשים ששם סוד הבינה וממנה ולמעלה צריך זהב והיינו הכהן גדול שנכנס לשם לייחד החכמה בבינה והיינו סוד הדעת מחכמה לבינה והכהן הגדול מצד החכמה משח רבות קודשא עליה כי שמן מצד החכמה כנודע ואין כהן הדיוט לובש בגדים אלו כדמסיק הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ביומא חד הוה יתיב רבי יהודה וכו'. ענין המראה בעצמה היתה שראה שני גמלים שהי' עליה' משאוי של שעוה וזהו קטפירא דקאמר. דקטפי בקוף גרסי' והוא צרי הנוטף מעצי הקטף שהיה ג"כ על הגמלים והיתה השעוה על הצרי וזה שאמר מעלוי דקטפי כלומר היה עולה השעוה על גבי הצרי. נפל מטולא דקטפירא רוצה לומר נפל משאוי של השעוה ועד לא מטו עלייהו רוצה לומר ועד לא מטו הצפרי' על גבי הגמלים הוו הצפורי' מתבקעין. ושדי לון בטרטישא השליכו על הצפרים טרשיא שהם אבנים קשים כקרקע הקשה נקר' טרשין. ולא הוו מתבקעין הצפורין כמלקדמין דעד לא מטו עלייהו אתבקעו עטרא דעטרין עטרת העטרות. בקדרין רוצה לומר בשחרו' ובקדרות. שדיא למאריה השליך אדוניו לחוץ. עד לא מריט דא רישא דמארי' רוצה לומר עדין לא מרט שערות שבראש אדוניו. ועד לא גליש עדיין לא הקריח תרגום בקרחתו ובגבחתו בקריחותיה ובגלישותיה. ע"כ הוא פירוש המלות. ונבא אל ביאורם ורמיזת' תרי גמלי הם נצח והוד דנק' גומלי חלב א"צ ע"ש שני גמולים חסד ודין כי הם ענפי חסד וגבורה והשעוה היא השכינה כנזכר בתיקונים שע"ה ו' שעה מלכות ו' ת"ת המתלבש בתוכה והשעו' זאת היתה עליהם למעלה מנצח והוד דבקה בת"ת כמו קודם הקטרוג לרמוז אל היות ישראל על אדמתם לבטח. והיתה השעוה הזאת על הצרי כלומר מדת המלכות היתה מלאה שפע הוא הצרי היורד מהבינה שהיא אפרסמון ובעונותינו שרבו בגלות ראשון נפל מטולא דקטפירא רוצה לומר השליך משמים ארץ ת"ת ישראל וירדה למטה. ואז אתו צפרי דהיינו האומות ועד לא מטו עלייהו אתבקעו שקודם שיצבאו עליהם דישראל היו מתבקעים ומתים וחזקיהו עם סנחריב יוכיח. לבתר אחר שדחק הגלות אתו כמה צפרי כמה אומות המונים המונים והוו אזלי ממש עלייהו דישראל ורומסים אותם בסוסיהם ונפצו עולליהם על צחיח סלע וזהו ושדו לון לישראל בטרטישא. ולא הוו מתבקעין אלא אדרבה היו צריה לראש: והוו צווחין היו צועקים בני ישראל ולא היו נענים לשיבדלו הצרים הצוררים מעליהם. שמעו חד קלא ענין הקול הזה היה לשר' יהודה יתעורר במחשבתו להבין המראה כדי שיתעורר בתפלה על ישראל והוא עטרא דעטרין היינו המלכות שהיא עטרה המקבל מכל הספי' בקדרין רוצה לומר שהעטרה הזאת היא יושבת ודוממת בלי התעוררות מ"ן וראשה חפוי כאשה אלמנה מלובשת שחרות וקדרות שהם הקליפות וזה לפי שלא היה בישראל מי שיחזיק בידה בעסק התורה ומצות. שדיא למארי' לבר כלומר השליכה ממנה הת"ת שלא היה לה דבר כדי שתעוררהו ובזה השליכו לבר לא קיים דא ר"ל על ר' יהודה לא קיים מה שעשה אברהם שכאשר ראה במראה בין הבתרים עוצם הגלות מהאומות וישב אותם אברם בתפלתו שלא יכבידו עולם עליהם. והא עבידנא וכו' ר' יהודה לא הבין הענין וחשב בלבו שהענין היה כפשטו וז"ש והא עבידנא ולא מתפרשן עד לא מריט דא רישא דמארי' וכו' כלו' לא נתעורר לבקש תפלה ותחנה בעד העולם שעל ידי התפלה יהיה ממרט רישא דמאריה דהיינו חלישת השערות שהם הדינין משורשיהם שהם הגבורות הקדושות לפי שע"י יניקתם מהכחות הקדושים בעלי הדינין הם מתגברים אבל להיות שנחתכים משם אין להם יכולת לקטרג והם משתברים וכחם נחלש. והנה בת"ת נקט ביה מריטה דהיינו תלישת השער משורשיהם כי להיות הת"ת בעל רחמים במעט מעשה שיעשה ימרט כל הדין ממנו בעצה שלא ישאר ממנו מאומה אבל במטרוניתא שסוף סוף הוא בעל הדינין דדינא דמלכותא דינא אי אפשר למרט בעצם אלא לגלוש מעט כאן ומעט כאן קרחת קרח' במקום הצריך לתלוש והענין כי הכחות המשתלשלים ממנה בסוד השערות הם כמו שאמר ודלת ראשך כארגמ"ן שהם מיכאל גבריאל וכו' שיש בהם בעלי רחמים ובעלי דין ומה שצריך להמתיק ולמרט הוא בחינת גבריאל שהוא צד הגבורה אבל שאר בחינות כמו אוריאל וכו'. בגלישה ותלישה מעט כאן ומעט כאן במקום הצריך כנז'. ד' גדפין כנגד ד' עולמות שהי' דורש בהם שהם אבי"ע. דמתחזן מיניה כלומר האבן הטוב שהיו מתראים בו כמראה זו שנראה בה הצורה כך היה הרשב"י בדורו שכל הדור היו מתראים בו מפני חכמתו וחסידותו והענין שמשורש נשמתו היו יונקים כל החכמים חכמה ובינה והשכל א"נ דמתחזן מיניה כלומר אם היו מתראים לפניו ית' הי' מיני' כלומר בשבילו שזכותו היה עושה שכל דורו היו בני העה"ב למחמי סבר אפי עתיק יומין. וי"ס דגרסי דמתאחדן מיניה והכל עולה אל מקום אחד שהיו מתאחזים ומתקשרים למעלה מצדו ומחמתו. סח לי' ענין החלום בלבד ואחר שספר לו החלום ספר לו בלחישו אותה מראה דתרי גמלי וכו' כדרך המספר דבר סוד לחבירו שאומר אותו בלחישו. ריחייא דטחנין מיני' וכו' קראו רחיים על שם שהי' מגלה סודות התורה שכן עושים הריחיים מחתכים החטה לכמה חלקים ויוצאה הסולת הטמונה בפניה כך היה עושה הרשב"י ע"ה היה מחתך המקראות לדרוש בהם סודות התורה וכל מה שהיה דורש לא היה בו שום פסולת לזרוק כמו החטה שמוציא סובין ומורסן אלא כל דרשיותיו וסודותיו היו מנא שכולה אוכל. עשרה חמרים על צד הרבוי נקט עשרה ולאו דוקא ולישנא דקרא נקט לחיש ליה ר' יהודה בלחישו הענין שבספרו לו את חלומו נזכר מההוא מראה דתרי גמלי וספרו לו בלחישו כדרך המספר לחבירו דבר סוד להורות לו שלא היה בחלום אלא בהקיץ נגד עיניו ובודאי שדבר כזה גדול הוא ולכך אמרה לו בלחישו. די למבכי בכיה עליה כלומר עד אין די צריך לבכות עליו וכדמפרש בסמוך דרבי יהודה הוה בכי עליה כל יומא וכו'. א"נ ר"ל כדי הוא לבכות בכיה אחר בכיה עליה ולזה כפל ואמר למבכי בכיה לומר שצריך לבכות עליו פעמים רבות. באידרא קדישא היינו האידרא הראשונה הכתובה בפ' נשא שאז נסתלקו ג' חברים כדלקמן. עם אינון תלתא דאסתלקו הם רבי יוסי בר' יעקב ור' חזקיה ור' ייסא: א"ל רבי קרא לר' אבא רבי לפי שהיה גדול החברים כלם אחר ר' אלעזר כנזכר שם באידרא שר"ש ור"א ור' אבא היו כנגד ג' ראשונות כנזכר שם. א"ל והכי נמי נחשת כלומר למה לא הוקשה לך ג"כ הנחשת שלא הוזכר הנה כמו שהוקשה לך הכסף שכן הוזכר בנדב' הנחושת כמו הכסף וזה שאמר דכסף ונחשת בחושבנא הוו. והכא לא אלא אי לא דגלי בוצינא וכו' ה"ג ופירושו והכא בעת צווי עשיית הכלים לא הזכיר כסף ונחשת הנזכרים בנדבה ואמאי. ותירץ אלא אי לא דגלי וכו'. אמנם קשה מאי קשיא ליה לרבי יהודה דקרא והם יקחו את הזהב הוא סוף פרשת צווי בגדי כהונה דכתיב לעיל מניה ועשית בגדי קדש וכו' וכתיב בתריה ואתה תדבר אל כל חכמי לב וכו' ואלה הבגדים וכו' וכתיב בתריה והם יקחו את הזהב וכו' וכן פי' רש"י בחומש והם יקחו את הזהב וכו' לעשות מהן את הבגדים. הרי שגזירת הכתוב שלא יכנס בהם כי אם זהב ולא כסף ולא נחשת וג"כ רבי אבא דא"ל והכי נמי נחשת דבחושבנא הוו וכי מפני שנכנ' הנחשת בחשבון הדברים יוכרח שיכנס ג"כ בבגדי אהרן אטו עורות אלים מאדמים ועצי שיטים דבחושבנא הוו ג"כ יקשה בעיניהם למה לא יכנסו בבגדי כהונה אתמהא ואפשר לפרש דהכי קשיא להו מה טעם אינו נכנס בבגדי כהונה ג"כ כסף שמאחר שהכהן הוא בחסד א"כ ראוי שיכנס הכסף בכלל וז"ש ואלו כסף לא כתיב כלומר הכסף שהיה יותר ראוי שיכנס לא כתיב בקרא אמאי דהא כתיב זהב וכסף כלומר בצווי הנדבה סמך הכתוב הכסף אצל הזהב כנרא' שהכסף יהא לעולם סמוך לזהב כדי להראות כללות ימין בשמאל ושמאל בימין ואפשר נמי דהא דקאמר והא כתיב זהב וכסף לא אהדר אקרא דוזאת התרומ' וכו' אלא בעלמ' כמו טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ובכמה דוכתי' והכונה להחזיק הקושיא מאחר דבכלהו קראי סמיכי אהדדי זהב עם כסף להורות על הכללות כנז' א"כ אמאי לא יכנס הכסף בבגדי כהונה ולכן בא רבי אבא והחזי' עוד הקושיא ואמר והכי נמי נחשת היה ראוי שיכנס כי כן הנחש' הו' סוד הת"ת המכריע וז"ש דכסף ונחשת בחושבנ' הוו כלומר הרי שבצווי הנדבה ציותה תורה שיקחו זהב וכסף ונחשת לרמוז כללות הג' מדות ואם כן אמאי לא יכנסו שניהם בבגדי כהונה וכדי להחזיק עוד הקושיא הנזכ' פתח ואמ' לי הכסף דקרא נקט כסף בראשונה חסד ובתר הכי אמר ולי הזהב גבורה ומי אמר הדבנ' הזה אמר ה' צבאות דהיינו ת"ת אמר שהם שלו שהוא המכריע ביניהם והיינו ג"כ שמי' שמים דהיינו אש ומים חסד וגבורה לה' ת"ת שהוא המכריע ביניהם כנזכר ונמצא שג' מקראות הללו אזלין כחדא כנזכר א"כ היה ראוי שיכנס הכסף והנחשת בבגדי כהונה וכל זה הוא להגדיל הקושיא. וכדי לבא אל התירוץ הקשה עוד אחרת במציאות הבגדים ובתירוץ יתורץ הכל וזהו אומרו.

בכמה אתר אסתכלנא וכו' מאי קדושה הכא כלומר כיון שכל הכלים של משכ"ן כלם היו כלי הקדש למה נשתנו בגדי כהונה לקראתם בגדי קדש כמה פעמים אטו כל שאר כלי המקדש לאו קדש נינהו וזהו שדקדק מלת הכא א"נ הכי קא פריך אסתכלנ' באלין מאני דקדוש' שיש בהם קושי' והיא דכתיב בהם בפרשת אחרי מות בעת לבישתם בגדי קדש הם אחד שכבר כתיב בעשייתן ועשו בגדי קדש א"כ מאי קדושי הכא לחזור ולומר הכא בפ' אחרי מות בגדי קדש הם אחר שכבר שמעינן לי' מקרא דועשו בגדי קדש. אלא הכי תנינן קדוש' אינון בכל אתר דכתיב בגדי קדש הם ה"ג. כלומר בכל מקום שהם נזכרים בתורה כתוב אצלם קדוש' והכריח הדבר משני כתובים שלא הי' צריך לומר בהם קדש כלל ואפי' הכי כתו' בהו קדש דבקרא דבגדי קדש הם דהקש' מני' פשיטא שלא הי' צריך לומר בו קדש כנז' ועכ"ז כתיב בי' קדש וכן ג"כ קרא דכתיב ועשית בגדי קדש ג"כ לא הי' צריך לומר אצלו קדש אלא ועשית בגדים לאהרן אחיך ובתר הכי היל"ל והיו הבגדים האלה קדש אמנם קודם עשיית' קרי בי' קודש ואמאי אלא רזא הוא דאתא. לאשמועינן מקראי יתורי אלין דכלא כגוונ' דלעיל' דתני' וכו'. א"נ קדוש' אינון בכל אתר כלומר מה שנאמר בהם קדש כמה פעמים הו' לרמוז שהקדוש' שלהם הוא בכל אתר בין למט' בין למעל' בגדי כ"ג למטה בגדי כ"ג למעל' הכל הם קדש ולכך נזכר בהם קדוש' כ"כ זמני. כהן גדול לעיל' חסד המשמש גבי מזבח הפנימי שהיא הבינ' כנודע. כ"ג לתתא מיכאל המקריב נשמותיהן של צדיקים במזבח החיצון מלכות. א"נ כ"ג לעיל' מיכאל כ"ג לתת' אהרן הכהן וכיוצא בו. לבושין דיקר לעיל' וכו' כלו' כמו שהיו נעשי' לבושין דיקר לתתא לכ"ג דהיינו בגדי כהונה לתת' כך היו נעשים לבושין דיקר לעיל' לכהן גדול דלעיל' והוי כאלו אמר לבושין דיקר הוו נעשין לעיל' כשהיו נעשיש לבושי יקר לתתא ולרמוז זה הוצרך שבכל מקום שהזכירם ספר בשבחם לומר בגדי קדש הם שכן הם נגדיים לבגדי קדש העליונים. ואכתי לא תריץ קושיין קמיית' אלא כל זה הצעה לתרץ א"כ יוצא מזה שהי' ראוי שיכנסו כסף ונחשת בהם כדי לרמוז אל כללות העליון כנז' מאחר שהם רומזים למקום עליון כנז' לז"א ומה דלא אמר כסף ונחשת וכו'.

לאתר אחר' אסתלקו הכא סיומא דשינויי' והכי קא משני לאתר אחר' אסתלקו הכסף והנחשת נכנסו במקום אחר שהוא בחצר המשכן. דכתיב כל עמודי החצר סביב. מחושקים כסף וויהם כסף ואדניהם נחשת וכו'. ה"ג ולכן להיות הכסף והנחושת משתמשי' בחצר המשכן עבודת חוץ שהוא רמז בחינו' חיצונו' שהכל היו משתמשין ונוגעין בהם בין כהנים בין לויים לכן אין ראוי שיכנסו אל הקדש פנימה בבגדי כהן גדול שלא הי' משתמש בהם זולת כהן גדול דשמן משחת קדש עליו לפני לפנים והם רומזי' לבגדי כהן העליון. א"נ הכי תריץ כי הכסף והנחשת שהם רחמים הם צריכים אל המקום אשר שם מתאחזים הקליפות שהם חצר המשכן של מטטרון ולכן כל כלי נחשת היו מחושקים כסף ולרמוז אל בחינת הרחמים והחסד הנכללים והנכרכים יחד לבטל הדין אבל בגדי כ"ג שהי' נכנס לפנים ומשמש עבודות פנים לא איכפת לן למה לא יהי' כסף כלול בבגדיו כי שם אינו צריך המתק' אבל בחצר המשכן שצריך המתק' שם שייך הכסף והנחשת כנז' וז"ש לאתר אחרא אסתליקו כלומר למקום הנקר' אחר עולם הפירוד ששם אחיזת החיצונים שם אצטריכו שהוא חצר המשכן דכתיב וכו'. דאינון מאני שמושא וכו' כי המשכן במטטרון ואלו האדנים הנעשים מנחשת וכסף הם בחינות חיצונות משמשות למטטרון ואינו יכול להשתמש בדין שאינו למתקו. אבל באלין לבושים דיקר לא בעי לאשתמשא וכו' שאינו יכול למתוק להשתמש בהם שאין לו כח למתקן ושמא יקבל נזק בר כהנא רבא דשמן משחת החכמה עליו ואינו ירא מן הדין: עכ"ל הרא"ג ז"ל: